המערער יליד 1967 מוכר כנכה צה"ל בגין פגיעה בתאונת דרכים שארעה ביום 23/03/95. ועדה רפואית עליונה מיום 28/04/04 החליטה להוריד את גובה נכות המערער וקבעה אותה על שיעור של 20%, לפי הפרוט: · שתי צלקות במצח קדמי - 1% נכות לפי סעיף 75(ב)(א) · אנצפלופתיה בצורה קלה - 10% נכות לפי סעיף 29(11)א'II · שבר בחוליה c2 - 5% נכות לפי סעיף 37(3)א'II · שבר בחוליה c3 - 5% נכות לפי סעיף 37(3)א'II המערער טוען כנגד החלטת הועדה לקבוע למערער דרגת נכות של 1% בגין שתי צלקות במצח הקדמי. לטענת המערער בשל השתלשלות העניינים המיוחדת בעניינו, שכללה הן התקיימות רצף של דיונים לאורך השנים והן עינוי הדין שנגרם לו, יש להחיל עליו את התקנות הישנות. לפי תקנות אלו כיוון שמדובר בצלקות מכערות מוצדקת קביעת נכות בגינן בשיעור של 10%. לטענתו כל התיעוד הרפואי בעניינו מתייחס לצלקות אלו כלצלקות מכערות. לטענתו על הועדה היה להכריע בשאלות: אלו תקנות חלות והאם הצלקות מכערות, אך היא לא עשתה כן, אלא הניחה כי חלות התקנות החדשות. טענה מרכזית של המערער היא כי הועדה הורידה את שיעור הנכות ל-1% מבלי לתת לו התראה. לטענתו אילו נבע השינוי מהתקנות הישנות לא היתה נדרשת התראה אך כאן נבע השינוי מהתבססות על אותן תקנות בהן נקבעו 5% על ידי הועדה הרפואית המחוזית. לטענתו ההלכה היא כי ועדה הסוברת כי יש לשנות את דרגת הנכות לרעת הנכה חייבת להזהירו ולתת לו הזדמנות להשמיע טענתיו בעניין ואף להביא חוות דעת או חומר רפואי אחר. אי לכך מבקש המערער להחזיר את התיק לועדה עליונה בהרכב שונה שתקבע את שיעור נכות המערער על פי התקנות שחלו ב-22/10/96 מועד בו הוסכם על ידי הצדדים בבית המשפט המחוזי, בע"א 603/96 כי: "בנושא הצלקת מסכימים הצדדים להעביר הדיון לועדה מחוזית לדיון מחדש." המשיב טוען כי הועדה ציינה בפרוטוקול כי הצלקות מזעריות אשר אינן גורמות להפרעה תפקודית. באשר לתקנות טוען המשיב כי הועדה קבעה כדין את דרגת נכות המערער לפי התקנות שהיו בתוקף במועד דיוני הועדה. לפי סעיף 10 לחוק הנכים הועדה הרפואית תקבע את דרגת הנכות של הנכה מזמן לזמן על פי מבחנים וכללים שיתקין שר הביטחון. שר הביטחון התקין את תקנות הנכים שקובעות כי "מבחן החל על הנכה" הינו מבחן החל על הנכה בזמן קביעת דרגת נכותו. המשיב טוען כי דרגת הנכות שנקבעה לנכה והמבחנים לקביעתה, אינם זכות קנויה אלא נקבעים על ידי הועדה הרפואית לפי החוק והתקנות. הקביעות לפי חוק הנכים אינן סופיות. הן הנכה והן קצין התגמולים יכולים לפנות לועדה ולבקש שינוי דרגת הנכות. לפי טענת המשיב דרגת הנכות צריכה להיקבע לפי הערכה רפואית בעת הבדיקה ולא על פי מבחנים שאינם בתוקף, אפשרות כזו עלולה לגרום לאפליה בין הנכים. המשיב הסתמך בדבריו, בין היתר, על פסק הדין בע"א (תל-אביב-יפו) 2237/01 אילן אפריאט נ' קצין התגמולים, תק-מח 2004(1), 4139, בו נאמר: "נוסחו של סעיף 10, בשילוב עם תקנה 2 שעניינה "המבחן החל על הנכה", מלמדנו כי החקיקה שעניינה קביעת דרגות הנכות צפתה שינויים במבחני הנכות, עם חלוף העיתים, ומשכך, מורה כי הנכות שיש לקבוע היא על פי מבחני הנכות התקפים בעת קביעת דרגת הנכות. גישה זו, לפיה, כאמור, יש להחיל על נכה את המבחנים לקביעת נכותו החלים והרלוונטים במועד בדיקתו, לא רק שהיא עולה באופן ברור מניסוח החוק והתקנות, אלא תואמת והולמת את שורת ההגיון. השינויים בתקנות מקורם בחלוף העיתים, בהתפתחות מדע הרפואה, בהתפתחות הפרמקולוגיה והטיפול התרופתי. השינויים בתקנות נועדו לשקף גם את התפתחות הידע הרפואי ותוספת אבחנות שלא היו ידועות בעבר. במקרים רבים, החלת תקנות "ישנות" שפג תוקפן, עלולה לגרום עיוות דין של ממש לנכה, שלא יזכה להנות משינויים שהזמן גרמם, והם רלוונטים לעת החדשה. זאת ועוד, אין זה סביר, כלל ועיקר, כי וועדות רפואיות, אשר בודקות נכים "חדשים" ונכים "ותיקים" ידרשו להחיל תקנות שונות, כאלה הקובעות שיעורי נכות שונים אף בשל פגיעות זהות. אין זה ראוי, אם לא בלתי סביר, כי לנכים במצב רפואי זהה, יקבעו דרגות נכות שונות. סבורה אני כי נכה איננו קונה לעצמו זכות לדרגת נכות מסוימת, וראיה לכך היא הזכות הקיימת לנכה, כמו גם לקצין התגמולים, לשוב ולפנות לוועדה רפואית על מנת לבקש שינוי אחוזי הנכות. זכות זו היא המשקפת את העובדה שהנכות הנקבעת עד עולם איננה סופית, אלא ניתנת לשינוי, אם חלים שינויים במצבו הרפואי של הנכה." מוסיף המשיב וטוען שהמערער אינו מפרט לאילו תקנות קודמות התכוון, אך בכל מקרה, גם לפי התקנות שהיו בתוקף בשנת 1995, מצב הצלקות של המערער מתאים לדרגת נכות של 1%. מאחר שאין חולק כי במועד בדיקתו של המערער על ידי הוועדה הרפואית מהדרג הראשון היו בתוקף התקנות המוגדרות "חדשות" לענין קביעת אחוזי נכות בגין צלקת והועדה פעלה על פיהן. לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטתה. והעובדה שנושא הצלקת שב ועלה בדיונים שונים אינה הופכת את הדיון ל"דיון מתמשך" כהגדרת ב"כ המערער. לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור. המערער ישלם הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 2,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. אחוזי נכותנכות