1. בפני תביעה שהוגשה בגין נזקי התובעת בשל חשיפתה לאסבסט, שיוצר במפעלה של איתנית מוצרי בניה בע"מ. 2. כתב התביעה המקורי הוגש בתאריך 13/10/09 ובגידרו נטען לקיומו של קשר סיבתי בין חשיפתה של התובעת לאבק אסבסט לבין שלוש מחלות סרטן בהן לקתה במהלך שנותיה. במסגרת כתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת, הועלתה טענה בדבר התיישנותה של התביעה, אולם התובעת, מסיבות השמורות עימה לא הגישה כתב תשובה לצורך הדיפת טענת ההתיישנות. 3. כשנתיים לאחר הגשת התביעה המקורית הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, ובגדרו טענה לקיומו של קשר סיבתי בין מחלת הסרטן הראשונה בה חלתה בשנת 1981, מסוג NHL לבין חשיפתה לאבק אסבסט, וכן טענה לקיומו של קשר סיבתי בין שתי מחלות הסרטן הנוספות בהן חלתה לבין הטיפולים שקיבלה בגין מחלת הסרטן הראשונה בה חלתה. ודוק: בכתב התביעה המתוקן נמנעה התובעת מהתייחסות לטענה בדבר התיישנות התובענה, טענה שהועלתה כבר במסגרת כתב ההגנה המקורי. הנתבעת הגישה כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן, והעלתה פעם נוספת את טענתה בדבר התיישנות התובענה, ובאופן מפתיע נמנעה התובעת גם הפעם מהגשת כתב תשובה לטענה זו, ועל כן, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, מנועה התובעת מלטעון טענות שעניינן הארכת תקופת ההתיישנות. 4. בין לבין הוחל בשמיעת הראיות. התובעת סיימה את הבאת ראיותיה, וכן נשמעו מרבית עדי ההגנה, כאשר נותרה עדות אחת בלבד - עדותו של מנהל המפעל בתקופה הרלבנטית, מר פדרמן, אלא שבשלב זה חזרה הנתבעת ובקשה את דחייתה של התובענה מחמת התיישנות, או שיהוי, וזאת מהנימוקים הכלולים בבקשה. 5. בית המשפט הורה לתובעת להגיב לבקשה, אלא שהתובעת בקשה "להימנע מדיון" בבקשה עד לאחר שמיעת עדותו של מר פדרמן, באופן שההכרעה בשאלת ההתיישנות תיעשה במסגרת פסק הדין, בקשה לה מתנגדת הנתבעת, ומכאן החלטתי. 6. התובעת מבקשת להימנע ממתן החלטה בשאלת ההתיישנות בשלב זה, משום שהיא סבורה שעדותו של מר פדרמן חיונית למסקנה בשאלת התיישנותה של התובענה, וזאת נוכח חוסר מסוגלותו, או חוסר רצונו של עד ההגנה - מר סיסמה - לענות לשאלות הרלבנטיות, אלא שאינני רואה את הדברים עין בעין עם התובעת. 7. ידיעתה של הנתבעת בדבר הסיכונים הנשקפים מחשיפה לאבק אסבסט אינם ממן העניין בתיק זה, שכן לצורך הדיון בשאלת ההתיישנות יש לקבוע מה ידעה התובעת על סיכוני האסבסט ומה אמורה הייתה לדעת בתקופות השונות בדבר סיכוני האסבסט. יש לזכור, כי התובעת לא עבדה במפעל הנתבעת, וטענתה היא, שהיא נחשפה לאבק אסבסט הן משום ששיחקה במפעל הנתבעת כילדה, עת אביה היה עובד הנתבעת, והן בביתה, עת אביה היה פושט את בגדיו הספוגים אבק אסבסט. 8. הנתבעת טוענת, כי התובעת ידעה, או אמורה הייתה לדעת על סיכוני האסבסט, לכל המאוחר בתאריך 9/8/98, עת ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בחיפה, בגדרו בוטל ההיתר שניתן לעיריית נהריה להקמת "מדינת הילדים", בשל סיכוני האסבסט במיקום שנועד להקמת הפרוייקט. התובעת אישרה בחקירתה, כי הייתה מודעת למחאה הציבורית כנגד הקמת "מדינת הילדים" וכן אישרה, כי ידעה שמחאה זו נולדה בשל הסיכון הנובע מחשיפה לאסבסט במיקום שיועד להקמת "מדינת הילדים", קרי: "קצה החוט" לקיומו של חשד בדבר היתכנות של קשר סיבתי בין חשיפה לאסבסט לבין מחלת הסרטן הראשונה בה לקתה התובעת בשנת 1981 היה, לכל המאוחר בעת מתן פסק הדין בעניין "מדינת הילדים", בשנת 1989, ומשהוגשה התובענה בשנת 2009, הרי שהוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות. 9. התובעת טוענת עוד, כי לראשונה החלה לחשוד בקיומו של קשר סיבתי בין מחלתה לבין חשיפתה לאסבסט, עת נפגשה עם אירית בנט, אשר סיפרה לה על קיומו של קשר סיבתי. טענה זו אינה יכולה לעמוד לתובעת, שכן מתצהירה ומעדותה עולה, כי שאלת הקשר הסיבתי בין מחלתה לבין חשיפתה לאבק אסבסט העסיקה את מחשבתה במשך שנים רבות, עוד טרם פגשה את גב' בנט, לרבות במהלך המאבק של תושבי נהריה כנגד הקמת "מדינת הילדים", מאבק שהסתיים בשנת 1998, כ-11 שנים טרם הגשת התובענה. 10. מכל האמור עולה, כי טענתה של הנתבעת בדבר התיישנות התובענה איננה משוללת יסוד, ויש מקום להכריע בה לגופה כבר בשלב זה, למרות שהליך שמיעת הראיות עומד להסתיים, שכן כפי שהבהרתי, אינני סבורה שעדותו של מר פדרמן עשוייה לתרום לשאלה שבמחלוקת, קרי: מתי נודע לתובעת, או מתי היא אמורה הייתה לדעת על קיומו של הקשר הסיבתי האפשרי בין מחלתה לבין החשיפה לאסבסט. 11. נוכח האמור, ניתנת בזאת לתובעת אורכה נוספת ואחרונה בת שבעה ימים לצורך המצאת תגובה עניינית לבקשה לדחיית התובענה על הסף בגין התיישנותה. לנתבעת זכות תשובה בתוך שבעה ימים נוספים. ימי פגרת הקיץ יובאו במניין הימים. נקבע לתזכורת פנימית לתאריך 4/8/13. אסבסטהתיישנות