רקע ועובדות: המערער, יליד שנת 1966, שירת בשירות סדיר בצה"ל משנת 1984 עד שנת 1987, כלוחם חי"ר בצנחנים. שירת בשירות קבע משנת 1987 עד שנת 1987, במסגרתו ביצע תפקידי פיקוד ותפקידים מבצעיים שונים. בתאריך 13.2.01 הגיש המערער בקשה להכרת זכות (חבלה) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (נוסח משולב). ב"תיאור החבלה" כותב המערער: "תחילה קוצר נשימה לאחר מאמץ עייפות וחוסר תפקוד בכל מאמץ, גם דברים בהם לא מאמץ רציני. קוצר נשימה במזג אויר רטוב, ובעיקר בערפל. קוצר נשימה חזק מאוד במקומות בהם יש אבק, והתקפות קשות עד מצב של אי תפקוד מוחלט ומחנק ואי יכולת תנועה ותזוזה". בתאריך 18.10.01 הודיע קצין התגמולים למערער על דחית תביעתו מהסיבות הבאות: "...בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצויינים בחוות הדעת הרפואית מתאריך 31.8.01 המצ"ב, לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין מחלת האסטמה ממנה הינך סובל ובין תנאי שירותך הצבאי, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק..."; ומכאן הערעור שבפנינו. לתמיכה בערעורו הגיש המערער תצהיר שלו מיום 26.3.03 וחוות דעת רפואיות של ד"ר מרדכי יגלה מיום 2.3.03 ומיום 11.5.04. ב"כ המשיב הגיש כתב תשובה ובו הוא מבקש לדחות הערעור. לטענתו, החלטת קצין התגמולים ניתנה כדין והיא מבוססת על התיעוד המצוי בתיקו הרפואי של המערער ועל חוות הדעת הרפואיות של פרופ' עמיחי רובין מיום 31.8.01, מיום 1.11.03 ומיום 24.10.04. המערער נחקר בחקירה נגדית על תצהירו. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב. דיון: אין מחלוקת בין המומחים כי במהלך שירותו החל המערער לסבול ממחלת האסטמה על רקע רגישות יתר לקרדית אבק הבית, כפי שאובחן בבירור מקיף ע"י מרפאת ראות ואלרגיה של צה"ל. אין אף מחלוקת לגבי תנאי השירות - המערער שירת שירות ארוך עד לאבחון מחלתו, לאחר כ-12 שנות שירות, בהיותו בן 33. השאלה השנויה במחלוקת הינה האם מחלת האסטמה נגרמה עקב השירות הצבאי. גירסת המערער: חוות הדעת של ד"ר יגלה: בחוות דעתו הראשונה, קובע ד"ר יגלה כי: "...העובדה שסא"ל ווהבי נחשף בצורה מאסיבית לאבק במהלך השירות, לא נלקחה בחשבון. לדעתי, במקרה זה, תנאי השירות הספציפיים גרמו להתפרצות המחלה, שלא בטוח כלל וכלל שהיתה מתפרצת בתנאים אחרים. יותר מכך, ככל הידוע להנחה שהמחלה, קרי האסטמה אצל סא"ל ווהבי היתה פורצת בכל מקרה, אין סימוכין מדעי, ולא ניתן לאשרה ע"י בדיקת דם או ע"י בדיקה אחרת..."; ועל כן קובע המומחה כי: "...המערער לקה באסטמה בעקבות תנאי שירותו אשר כללו חשיפה מאסיבית לאבק..." בחוות דעתו השניה מגיב ד"ר יגלה על האמור בחוות הדעת של פרופ' רובין. הוא מתייחס לספרות הרפואית שאוזכרה ע"י פרופ' רובין, ולסיכום חוות דעתו המשלימה, הוא קובע: "...מסתבר אם כך שנושא הקשר בין קרדיט האבק והתפתחות אסטמה אינו חד משמעי ויש דעות לכאן ולכאן. קיימים מאמרים התומכים והשוללים קשר בין חשיפה לקרדיט האבק להתפתחות אסטמה. פרופ' רובין בחוות דעתו בחר לצטט רק מאמרים התומכים בעמדתו שאין קשר בין החשיפה לאבק להתפתחות אסטמה. לפי כך מצאתי לנכון לצרף פרק מספר לימוד מספר לימוד ומאמרים מעיתונים מובילים המציגים דעה הפוכה, קרי כי חשיפה מסיבית לקרדיט האבק עלולה לגרום להתפתחות רגישות יתר ובהמשך אף לאסטמה. הדעות הנוגדות מעידות על העדר דעה חד משמעית בנושא הקשר שבין קרדיט האבק לאסטמה. לכן לדעתי לאור ריבוי הדעות התומכות בקשר זה, יש להכיר בתביעתו של מר ווהבי כמיל לקבוע כי מחלת האסטמה שלו נגרמה עקב שירותו הצבאי וזאת עקב החשיפה המסיבית לאבק". ב"כ המערער בסיכומיו מבקש להעדיף את האמור בחוות דעתו של ד"ר יגלה ולדחות את האמור בחוות דעתו של פרופ' רובין. גירסת המשיב: חוות הדעת של פרופ' רובין מתאריך 1.11.03: "...ד"ר מרדכי יגלה ואנוכי מסכימים שמר ווהבי כמיל סובל ממחלת האסטמה על רקע רגישות יתר לקרדיט אבק הבית. אני קבעתי בחוות דעתי מ-31.8.01, שמחלת האסטמה הינה על רקע מהלך טבעי של המחלה, שהתפתחה בזמן השירות הצבאי, ולא עקב השירות, לא מבחינת גרימה ולא החמרה. לעומת זאת, ד"ר יגלה בחוות דעתו, טוען שחשיפה מאסיבית לקרדיט אבק הבית בזמן השירות הצבאי, הביאה להתפתחות מחלתו, תוך ציון שמיכות, שקי שינה, מסמכים וספרים במשרד, במהלך שירותו. לא מקובלת עלי קביעתו של ד"ר יגלה בחוות דעתו, שהסבירות שמחלת האסטמה היתה מתפתחת בכל מקרה (כלומר גם ללא תנאי השירות הצבאי), הינה קטנה, כמו גם שקביעתו שחשיפה לכמות אבק מאסיבית בשירות הצבאי, היא אשר גרמה למחלתו. ראשית, כאן המקום להדגיש שקרדיט אבק הבית נמצאת בכל מקום בו אנו חיים: בבית, במשרד וגם בצבא. שנית, יש לציין שכל אדם שמפתח רגישות SENSITIZATION לאלרגן ולאחר מכן אסטמה, חייב להיות בעל נטיה גנטית (PREDISPOSED). זאת גם הסיבה למה לא כל אחד מאיתנו מפתח אסטמה. המשמעות שברור שקיים - רקע קונסטיטוציונלי למחלת האסטמה אצל מר ווהבי. ד"ר יגלה מבסס חוות דעתו, ויצירת הקשר בין אסטמה והשירות אצל מר ווהבי לחשיפה מאסיבית, לכאורה, לאבק במהלך השירות. נתון זה איננו הגיוני וסביר במקרה של מר ווהבי, כי קשה לי לקבל, אם ד"ר יגלה צודק, שלקח למר ווהבי 13 שנה לשרת שירות צבאי כלוחם וחשוף לכמות גדולה של קרדיט אבק הבית, לפתח רגישות לקרדית אבק הבית לאחר כ"כ הרבה זמן. כי אם ד"ר יגלה צודק, היה לצפות שמחלתו של מר ווהבי תתפתח הרבה יותר מוקדם ולאחר זמן קצר יחסית של השירות הצבאי...". המומחה סוקר ספרות רפואית המאוזכרת על ידו, ולסיכום הוא קובע: "...כל הנתונים האלה מאשרים קביעתי בחוות דעתי מ-31.8.01, שמחלת האסטמה לא נגרמה ולא הוחמרה אצל מר ווהבי ע"י השירות הצבאי. בסיכום: מחלת האסטמה של מר ווהבי התפתחה בגיל מאוחר, בזמן השירות, והינה על רקע קונסטיציונלי, ולא עקב השירות". ב"כ המשיב בסיכומיו מבקש להעדיף את האמור בחוות דעתו של פרופ' רובין ולדחות את האמור בחוות דעתו של ד"ר יגלה. מסקנות: לאחר שעיינו בכל הראיות שהוגשו ע"י הצדדים, בכלל זאת חוות הדעת הרפואיות ובסיכומי ב"כ הצדדים, אנו מחליטים להעדיף את האמור בחוות הדעת של פרופ' רובין, שנותן משקל מכריע לנימוקים אלה: * המערער סובל מרקע קונסטיציונלי. * הופעת המחלה לאחר 13 שנות שירות . * ספרות רפואית שאוזכרה על ידו. ד"ר יגלה אינו מייחס משקל משמעותי לנתונים אלה. הוא מדגיש כי נושא הקשר בין קרדית האבק והתפתחות אסטמה, אינו חד-משמעי ויש דעות לכאן ולכאן. הוא מסתמך על כך כי הדעות הנוגדות מעידות על העדר דעה חד-משמעית בנושא הקשר שבין קרדית האבק לאסטמה, ולכן "...לאור ריבוי הדעות התומכות בקשר זה, יש להכיר בתביעתו של המערער ולקבוע כי מחלת האסטמה שלו נגרמה עקב שירותו הצבאי...". לא שוכנענו כי זו הדרך להגיע למסקנה משכנעת, ולכן איננו מקבלים את ההנמקה של ד"ר יגלה ומעדיפים את ההנמקה והמסקנה של פרופ' רובין. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי המערער לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת האמור בערעורו, ועל כן אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את החלטת קצין התגמולים. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. המערער רשאי לערער בשאלה המשפטית בלבד לביהמ"ש המחוזי, תוך 45 יום מתאריך פסק דין זה. אסטמהצבאשירות צבאי