1. העתירה שבפני אוחזת במספר נושאים. 1. טיפול רפואי לקוי בכל הקשור להתדרדרות בראייה שלו ובקשה לקבלת משקפיים שלא טופלה על ידי המשיב. 2. דרישת פיצוי מהבעלים של מרכז המכר, שהונה עשרות אסירים לאחר שחייב אותם לחתום על קבלת מוצרים קודם לקבלתם. 3. קבלת ביקורים פתוחים. 4. סירובו של המשיב להסיר הגדרתו כ"אסיר השגחה". 2. העותר נדון למאסר של 10 שנים בגין הרשעתו בעבירות מין. נושא מאסרו מאוקטובר 2009. תום מאסרו אוקטובר 2019. בדיון הראשון בעתירה (ב- 31.1.2012) הודיע ב"כ העותר כי נושא מרכז המכר איננו רלבנטי יותר והוא חוזר בו מעתירה זו ולא אתייחס אליה. 3. נטען בכתב התשובה כי העותר נבדק על ידי אופטומטריסט ביוני 2011 ובהמשך משהופנה לרופא עיניים סירב לצאת לבדיקה. באשר לביקורים הפתוחים נטען כי לעותר לא היו ביקורים מעל לחצי שנה ופנייתו בנושא זה לא ברורה. באשר להגדרתו כאסיר השגחה - נטען כי מאז 5.8.10 מוגדר כאסיר השגחה ב' בהוראת פסיכיאטר, בתדירות בדיקה של כל חצי שנה. נטען כי העותר סירב להגיע לבדיקות ומשכך הגדרתו עומדת בעינה (צורף לכתב התשובה מסמך חתום על ידי רת"ח עו"ס לילך שגיא). 4. בדיון בפני טען ב"כ העותר כי ההגדרה פוגעת בו כאדם ומלכתחילה לא היה מקום להגדירו כ"אסיר השגחה", בהיעדר אינדיקציה למסוכנות או רצון אובדני. לדבריו, העותר לא נבדק על ידי פסיכיאטר ולפיכך לא ברור על סמך מה הוגדר. 5. בהחלטה שניתנה על ידי באותה ישיבה הוריתי שהעותר יופנה לאלתר לבדיקת עיניים אצל אופטומטריסט או רופא עיניים על פי שיקול דעתו של שב"ס ובהתאם לצרכיו של העותר. לעניין הגדרתו כ"אסיר השגחה", הוריתי לב"כ המשיב להמציא לבית המשפט ולב"כ העותר את חוות הדעת של הפסיכיאטר מחודש יוני 2010 ומאוגוסט 2010 שהביאו להגדרתו כ"אסיר השגחה". הדיון נדחה ל - 28.2.2012. 6. בדיון הנדחה הודיע ב"כ העותר כי הוא חוזר מהעתירה לעניין הטיפול הרפואי לאחר שהעותר נבדק על ידי רופא עיניים. המשך הדיון התמקד בעתירה שעניינה הסרת הגדרתו כ"אסיר השגחה". 7. לדיון הנדחה הגישה ב"כ המשיב מסמך תשובה מעודכן ממנו עולים הפרטים הבאים: העותר הוגדר לראשונה כ"אסיר השגחה רמה ב" ב - 5.8.2010. בחיפוש שנעשה בתיקיו של העותר (תיק רפואי, תיק מב"ן והתיק הסוציאלי) לא נמצאה חוות דעת של הפסיכיאטר על פיה ומכוחה הוגדר העותר כ"אסיר השגחה ב" באוגוסט 2010. בנוסף, הפנתה ב"כ המשיב לבדיקה מיום 22.2.12, במסגרתה הוגדר העותר אסיר השגחה רמה א' ובדיקה מיום 10.3.11 ממנה עולה כי העותר הוגדר אסיר השגחה רמה ב' על רקע חוסר שיתוף פעולה. 8. יצוין כי אף לא אחד מן המסמכים שצורפו הינו מתאריך 22.2.12, וככל הנראה כיוונה ב"כ המשיב דעתה למסמך של דר' שרה ברק מ- 22.2.11. אחזור על מה שכבר אמרתי פעמים רבות במהלך הדיונים בעל פה ובהחלטות שניתנו על ידי בכתב, כי יש לדייק באמור בכתבי התשובה גם על מנת שלא לבזבז זמנו של בית המשפט בחיפוש אחרי מסמכים "אבודים". 9. לכתב התשובה צורפו מס' מסמכים, אתייחס אליהם באופן כרונולוגי. מסמך מ - 24.1.11 חתום על ידי הפסיכיאטר דר' דרור, בו מציין הפסיכיאטר כי אין ביכולתו לחוות דעתו באשר לרמת ההשגחה הנדרשת וזאת על רקע שיתוף פעולה מינימאלי של האסיר. דו"ח אבחון ומיון של ועדת מיון מיום 20.2.11 בו מציינת הועדה כי העותר מוגדר כאסיר השגחה רמה ב', אינו משתף פעולה וקשה להעריך במדויק את מצבו הנפשי. הועדה התרשמה כי האסיר יכול להשתלב כאסיר רגיל בכל כלא ובכל אגף. (ב"כ המשיב צירפה רק עמ' אחד מתוך חוות הדעת ולא ברור מדוע). מסמך מיום 22.2.11, שנערך על ידי דר' שרה ברק, פסיכיאטרית, שהתרשמה שלא מדובר במצב פסיכוטי, ועל רקע של חוסר שיתוף פעולה הוגדר על ידה ברמת השגחה א'. מסמך אחרון הוא דו"ח הבדיקה מ-10.3.11 של דר' משה זר ציון פסיכיאטר, ממנו עולה כי הוסרה הגדרתו של העותר כ"רמת השגחה א'" ושונתה ל"רמת השגחה ב'" על רקע של חוסר שיתוף פעולה. הפסיכיאטר מציין כי האסיר ייבדק בעוד שבוע. 10. הפקודה הרלבנטית לענייננו היא 04.54.01 שכותרתה "מניעת אובדנות - טיפול והשגחה" והסעיף הרלבנטי הוא סעיף 3, סעיף ההגדרות. "רמת השגחה א' - רמת השגחה הנקבעת על ידי גורמי הטיפול המפורטים בפקודה, במקרים בהם עקב מצבו הנפשי נראה כי האסיר הינו בסיכון אובדני גבוה, ועלול בסבירות גבוהה לבצע פגיעה עצמית מכוונת. ... רמת השגחה ב' - רמת השגחה הנקבעת על ידי גורמי הטיפול המפורטים בפקודה, במקרים בהם נראה כי האסיר במצוקה נפשית, שיש בה כדי להצביע על אפשרות של כוונה לפגיעה עצמית מכוונת." סעיף 7 לפקודה, קובע את סמכויות הגדרת והסרת רמת השגחה. 11. לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים לעתירה ועיינתי במסמכים שהוצגו לעיוני (שהאחרון בהם מיום 10.3.2011) דעתי היא כי התנהלותו של המשיב בכל הנוגע להגדרתו של העותר כאסיר השגחה (א או ב) הינה בלתי תקינה וההחלטות שניתנו בעניינו בנושא זה הינן בלתי סבירות בין אם מדובר במסמך שנעלם ובין בעצם הגדרתו כאסיר השגחה. 12. סעיף ההגדרות מדבר בעד עצמו. הגדרת אסיר על ידי הפסיכיאטר כבעל רמת השגחה א' מחייבת מצב נפשי ממנו נראה כי האסיר הינו בסיכון אובדני גבוה, ועלול בסבירות גבוהה לבצע פגיעה עצמית מכוונת. (ההדגשה שלי - ק.ר). הגדרת אסיר ברמת השגחה ב' הינה בסמכות פסיכיאטר ועו"ס, במקרים בהם נראה כי אסיר במצוקה נפשית שיש בה כדי להצביע על אפשרות של כוונה לפגיעה עצמית מכוונת (ההדגשה שלי - ק.ר). 13. טענת המשיב כי העותר סירב להגיע לבדיקה פסיכיאטרית ומשכך לא ניתן היה להסיר הגדרתו כאסיר השגחה תיבחן, אם בכלל, רק לאחר שאתייחס לשאלה אם יש בסיס, על פי חוות הדעת שהונחו בפני, להגדרתו של העותר כאסיר השגחה. בטרם אתייחס לשאלה הנ"ל מן הראוי להביא דברים מבג"צ 143/56, אלחג'יג'י נ' המפקח על התעבורה, פ"ד יא 370, הרלבנטיים לכל אחת מההחלטות שניתנו בעניינו של העותר לעניין הגדרתו כאסיר השגחה: "מן הדין שהמשיב יתן נימוקים לכל החלטה התלויה בשיקול דעת שיש בה כדי לפגוע באזרח. עליו להראות כיצד ועל סמך מה הגיע להחלטתו לא רק כאשר הוא נדרש להראות טעם זה לבית המשפט אלא מלכתחילה כאשר הוא נותן את ההחלטה...החלטה חייבת להיות מנומקת על עובדות ממצאים ושיקולים מסוימים ואם כך הדבר מדוע לא ירשמו כל אלה ולא יודעו למי שהדבר נוגע לו כדי שאפשר יהיה להעמידה לביקורת ולמבחן" 14. כאמור, אין בידי ב"כ המשיב מסמך המפרט את השיקולים שהביאו להגדרתו של העותר ב - 5.8.10 כאסיר השגחה רמה ב' ולא הוצג בפני כל מסמך ממנו נראה כי האסיר הינו בסיכון אובדני גבוה ועלול בסבירות גבוהה לבצע פגיעה עצמית מכוונת. על פי המסמך מ- 24.1.11 החתום על ידי הפסיכיאטר דר' דרור הוא מציין כי אין הוא יכול לחוות דעתו באשר לרמת ההשגחה הנדרשת וזאת בשל שיתוף פעולה מינימאלי של האסיר. על פי המסמך מיום 22.2.11 שנערך על ידי דר' ברק העותר הוגדר על ידה ברמת השגחה א' "על רקע של חוסר שיתוף פעולה". בבדיקה נוספת מיום 10.3.11 שונתה רמת ההשגחה לרמת השגחה ב' על רקע חוסר שיתוף פעולה. 15. התייחסתי בפירוט רב לכל אחד מהמסמכים הנ"ל ולא בכדי. לא מצאתי באף לא אחד מהמסמכים שצוינו לעיל כל אינדיקציה לפיה מצבו הנפשי של העותר מצביע על כוונה לפגיעה עצמית מכוונת. בין אם מדובר בקביעת רמת השגחה א' או ב'. לא עלתה גם טענה כזאת במהלך הטיעון בעל פה. אין באף לא אחת מהבדיקות שנעשו התייחסות למחשבות אובדניות ולא הובאה אינדיקציה אחרת לסיכון אובדני. 16. מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי הגדרת העותר ברמת השגחה א' או ב' איננה מבוססת ואני מורה על הסרתה לאלתר. אין בעובדה שהעותר אינו מוכן לשתף פעולה כדי לחסות אותו תחת הגדרת "אסיר בהשגחה". המזכירות תישלח העתק ההחלטה לצדדים. בית סוהר / כלאאסירים