1. ההליך 1. לפני בית-דין זה ערעור, במסגרת סעיף 64 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) על החלטת ועדה רפואית לעררים שלא להפעיל את שיקול הדעת הנתון לוועדה לקבוע, בשים לב למקצועו של הנפגע ובהתקיים תנאים מסוימים, דרגת נכות גדולה מזו העולה מ"המבחנים" שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - התקנות). 2. העובדות הצריכות לענייננו הן: א) בהיותו אסיר עבד המערער בנגריה אשר בבית-הסוהר, נפגע בתאונה וכתוצאה מכך נקטעה האמה ביד שמאל; ב) תמורת עבודתו בנגריה שולם למערער שכר בסכום העולה על תשלום שהיה מקבל כאסיר, תמורת עבודה אחרת; ג) אחרי התאונה, אין המערער מסוגל יותר לעבוד בנגריה ואכן לא חזר לעבודתו שטרם התאונה, אך שלטונות בית-הסוהר לא הקטינו את התשלום שהיה מקבל לו המשך בעבודה כאמור; ד) לפני שנאסר, עבד המערער כבנאי וכתוצאה מהתאונה לא יוכל לחזור, לכשישוחרר מבית-הסוהר, לעבוד במקצועו; ה) הוועדה הרפואית לעררים קבעה שדרגת נכותו לצמיתות של המערער היא 50% לפי הפריט היישים עקב קטיעת אמה שמאלית והיתה בדעה "שיש מקום להגדיל ב-1/4, אולם מעבירה את התיק לדיון לרשות לפי תקנה 18, אם יש מקום להפעיל תקנה 15, בהתחשב בעובדה שהנ"ל אסיר; ו) אין לפני בית-הדין תשובת "הרשות" כעצמה לוועדה, אך לאחר שהוועדה "עיינה" בדו"ח "הרשות" - לא הגדילה את אחוזי הנכות מכוח תקנה 15, ולא חלקו לפנינו על כך, שפעלו כאמור מפני שהנכה הינו אסיר. II. פסק-דין 1. כדי לפסוק נכונה בערעור זה צריכים להתעלם מהעובדה שמדובר באסיר. סעיף 31(א) לחוק הביטוח הלאומי מונה בגדר המבוטחים לפרק ג' לחוק ביטוח נפגעי עבודה - "אסיר או עציר העובד בעבודה שאינה מן השירותים שנקבעו בתקנות כשירותים רגילים של בית-הסוהר" (פסקה 7). בדין הכיר, אפוא, המוסד לביטוח לאומי באירוע כ"תאונת עבודה". השאלה היא, אם בדין נמנעה הוועדה הרפואית לעררים להפעיל את הסמכות הנתונה לה בתקנה 15 לתקנות, מהטעם שמי שבו מדובר הינו אסיר. אמרנו שהוועדה הרפואית נמנעה כאמור, באשר ההחלטה היא של הוועדה עצמה; "הרשות" שבה מדובר בתקנה 18א והמורכבת, כנראה, מעובדי המוסד אינה אלא מייעצת בלבד, והוועדה הרפואית לעררים כלל אינה קשורה בעצה שנתנו לה (דב"ע לה/11 - 01 [1], בע' 179). 2. סעיף 34 לחוק מסמיך את שר העבודה והרווחה להתקין תקנות, "שכוחן יפה על אף האמור בפרק זה (פרק ג') ובפרק ח' בקשר לביטוחם" של אסירים ועצירים. אכן הותקנו תקנות כאמור במסגרת תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954. באותן התקנות נשללה, מטעמים מובנים, זכותו של אסיר ל"דמי פגיעה" (תקנה 29), אך אין בהן דבר, וייאמר מייד כי טוב שאין בהן דבר, הפוגע בזכותו של "נכה" אסיר לגמלת נכות או הקובע מבחנים לעניין קביעת דרגת נכותו, שונים מאלה החלים לגבי כל נכה אחר. מכאן שלעניין קביעת דרגת הנכות, דין אסיר שהיה לנכה עקב תאונת עבודה - כדין כל נכה אחר. כל דרך אחרת, לא היתה מתיישבת עם מטרת החוק והיתה מביאה לכך שאסיר אשר היה לנכה עקב עבודה בבתי-מלאכה של בית-הסוהר, היה משתחרר מבית-הסוהר כנכה שמופלה לרעה בהשוואה לכל נכה אחר. 3. משלעניין קביעת דרגת הנכות דין אחד לאסיר ולכל נכה אחר - חובה על בית-הדין לעשות את הניתן במסגרת החוק לשם יישומו, כך שלא יקופח בשל מצבו המיוחד. 4. באים איפוא לתקנה 15 לתקנות. בטרם נבוא לפרש את התקנה וליישמה לעומד לדיון, טוב שתופנה תשומת הלב לשוני שבין התקנה בנוסח המקורי, לבין התקנה בנוסח דעתה. הנוסח המקורי של תקנה 15 (ק"ת תשט"ז-ע' 864) נתן לוועדה רפואית כוח להגדיל דרגת נכות שנקבעה לפי "המבחנים", "בשים לב למקצועו של הנכה", מבלי שתהיה רשאית או חייבת לבחון, אם ובאיזו מידה השפעתה של הפגימה על כושר השתכרותו של הנכה חמורה יותר, למעשה, בשל מקצועו. השיקול היה, אם ניתן לאמר כך, אובייקטיבי: קבעו עצם מהותו של המקצוע ומידת משקלה המיוחד של הפגימה העושה באותו מקצוע, בהשוואה למקצועות אחרים. דרך זאת באה לאזן, ולו רק במידה קטנה ביותר, את השיטה שבה נקט מתקין התקנות בקבעו דרגת נכות בשל מום מסוים, תוך התעלמות מהשפעתו של המום על הנכה בשל מקצועו, כנגד שיטה אחרת אשר לפיה באה הגמלה "לפצות" על אובדן כושר השתכרות למעשה, ולא פגיעה פונקציונלית כללית גרידא (דב"ע לא/25 - 0 [2], בע' 330; דב"ע לח/128 - 01 [3]). היתרון בשיטה אשר בה נקטו בתקנות המקוריות היה במניעת מקריות, ובאיזון מה. תחילה נתנו את הדעת לפגימה, ואחר כך שאלו, אם אותה פגימה משפיעה, לעניין הכושר לעבוד, במידה רבה יותר במקצוע אשר לנכה. זה ותו לא. כך, למשל, משנקטעו שתי אצבעות יד שמאל יישמו את הפריט המתאים, ולאחר מכן שאלו, אם במקצועו של הנכה השימוש ביד שמאל רב יותר מאשר במקצועות אחרים. אם התשובה היתה חיובית - הוסיפו מחצית על המתקבל מהפריט היישים. העובדה שהמעביד לא פיטר את העובד והמשיך לשלם את מלוא השכר, במשך שנה אחת, למשל, לא שקלה ולא הביאה לכך שכל חייו קיבל אותו נכה קצבה קטנה יותר מזו שקיבל חברו אשר נפצע באותה תאונה, אך פוטר מעבודתו ובעבודה אחרת שכרו פחת. 5. הנוסח הנוכחי של תקנה 15, שונה לחלוטין מהנוסח המקורי. לא עוד גישה אובייקטיבית למקצוע והשפעת הפגיעה על העשיה באותו מקצוע, אלא גישה סובייקטיבית המחייבת שיתקיים כבר בזמן דיוני הוועדה אחד מהשניים: הנכה "אינו מסוגל לחזור לעבודתו", או שהוא חזר לעבודתו, אך הפגיעה "הביאה לירידה ניכרת, שלא לזמן מוגבל, בהכנסותיו". למניעת תוצאה מקרית שהיא לרעת המוסד - דאג מתקין התקנות, למניעת תוצאה מקרית שהיא לרעת הנכה - לא דאג. התוצאה היא, שכל אימת שבמועד אשר בו מתייצב הנכה לפני הוועדה, ומסיבה זאת או אחרת, המעביד לא פיטרו מהעבודה וממשיך לשלם את מלוא השכר - לא יובא בחשבון מקצועו של הנכה, אם כי ברור שבעתיד יפסיד משכרו, בן אצל אותו מעביד ובין אצל מעביד אחר. 6. במצב כמתואר בסיפה של הסעיף הקודם, יפתור בית-הדין את הבעיה שלפניה יעמוד, וימנע עוול ופירוש התקנה המביא לאי-סבירותה, על-ידי פניה לאמצעי שלו הזדקקו עוד לפני חוק הביטוח הלאומי, היינו "הצהרת חבות" - ‎DECLARATION OF LIABILITY - או על-ידי פסק-דין שיצהיר, כי העניין טרם בשל להחלטה סופית בשאלת יישום תקנה 15 ויובא לפני ועדה רפואית בבוא העת. 7. בענייננו אין כל צורך להזדקק לאמצעים שצוינו בסעיף הקודם לשם מניעת עוול ויישום בלתי-סביר של התקנה. כתוצאה מתאונת עבודה נקטעה האמה השמאלית של המערער. בסעיפים 2 ו-3 דלעיל נאמר כבר, שלעניין קביעת דרגת הנכות דינו של אסיר שהיה לנכה כתוצאה מתאונת עבודה כדין כל נכה אחר. ומה היה הדין בכל נכה אחר? אין כל צורך בידע רפואי ואין כל צורך בידע השמור במיוחד לעובדי המוסד לביטוח לאומי שמהם מורכבת "הרשות" האמורה בתקנה 18, בכדי לקבוע כי מי שאיבד אמתו השמאלית והוא נגר או בנאי "אינו מסוגל לחזור לעבודתו". ידע זה ישנו גם לבית-הדין לעבודה, אשר בו נציגי עובדים ומעבידים. 8. הטעם שנתנה הוועדה הרפואית לעררים לאי-הפעלת סמכותה לעניין תקנה 15 - היותו של הנכה אסיר - אינו רלבנטי ועל כן אינו תופש. בית-הדין שקל, אם משברור כי מקצועו של המערער - בין שהוא נגרות ובין שהוא בנאות - מונע בעדו לחזור לעבודה, וכן קרוב לוודאי הדבר, שאם קטיעת אמה שמאלית יכול ותביא לנכות של 75% (50% לפי הפריט היישים ועוד 25% בשל המקצוע), הרי יהיה זה ודווקא עת מדובר בנגר (כל המצוי בניתוח מקצועות - יודע מה המשקל המיוחד דווקא לכף יד שמאל בעבודת הנגרות) או בבנאי; האם בשים לב לכך, לא יהא זה נכון שבית-הדין יפעל על-פי ידיעתו הוא ויקבע את דרגת הנכות המשתמעת מיישום תקנה 15. בית-הדין החליט שלא לעשות כן. 9. על כן מתקבל הערעור, כך שהעניין מוחזר לוועדה רפואית לעררים על מנת שתעשה מחדש ליישום תקנה 15 - מקצועו של המערער (נגרות או בנאות). הוועדה תתעלם מהעובדה שהנכה הוא אסיר ותצא מהנחה, שאין המערער "מסוגל לחזור לעבודתו". אם הוועדה תגדיל את דרגת הנכות מכוח תקנה 15 בפחות מהמקסימום שהיא רשאית להגדילה - תנמק הוועדה את החלטתה. בית סוהר / כלאאסיריםרפואהנכותועדה רפואית