1. לפני ערעור המערער, וכן ערעור המשיב על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 7.8.07 (להלן: "הועדה") ואשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 19% (להלן: "ההחלטה"). 2. הועדה התכנסה מכח פסק הדין שניתן ביום 12.1.06 במסגרת תיק בל 2533/05 ואשר בו, בין היתר, הורה בית הדין לועדה להתייעץ עם רופא מומחה אורולוג באשר לבעיות האורולוגיות להן טוען המערער, כאשר הועדה אינה מחוייבת לקביעת קשר סיבתי לעניין זה עם התאונה. 3. עיקרי טענות ב"כ המערער: הועדה קבעה למערער נכות אורולוגית בגין אספרמיה חבלתית לפי פריט ליקוי 24(7)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, וזאת על אף העובדה שביום בו נוצרה הפגימה, התובע היה צעיר מגיל 45, כך שהסעיף המתאים בעניינו הינו פריט ליקוי 24(7)(א), שמדבר על אספרמיה חבלתית עד גיל 45. בתשובה לערעור המשיב טוען המערער, כי מי שקבעה את הנכות הרפואית היא הועדה הרפואית לעררים, היא המוסמכת היחידה והבלעדית לקבוע את נכותו של המערער ולא היועץ של הועדה, ולמקרא חוות דעתו של ד"ר גרינוולד, די בקשר סיבתי של "ככל הנראה", והרי קשר סיבתי זה הוא הרבה יותר גבוה מהקשר הסיבתי הנדרש היום, בהתאם לפסיקה האחרונה שניתנה ע"י בית הדין הארצי. הועדה הרפואית, כאשר אימצה את חוות דעתו של היועץ החיצוני, קבעה קשר סיבתי חיובי ללא סייג ובצורה מלאה, קרי הבינה ואימצה את חוות הדעת, כך שמבחינה רפואית לדעתה של הועדה, גם היועץ הרפואי קבע קשר סיבתי חיובי. 4. עיקרי טענות ב"כ המשיב: ביחס לערעור המערער טוען המשיב, כי כל עוד לא נקבע קשר סיבתי פוזיטיבי לשאלת הפגימה האורולוגית, אין להעתר לבקשת המערער ביחס להחלת פריט ליקוי 24(7)(א). הועדה אימצה חוות דעתו של הרופא היועץ -ד"ר גרינוולד, שמונה ע"י הועדה, ללא דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה שאירעה למערער ביום 30.6.99 לבין הפגימה האורולוגית ובהתעלם מכך שפגימה זו אובחנה לראשונה בבדיקה שנערכה למערער ביום 8.10.01, למעלה משנתיים לאחר התאונה. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: 5. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון בשאלה משפטית בלבד, בוחן בית הדין, האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראה בנדון את פסק הדין בעב"ל 114/98 יצחק הוד נ' המל"ל, פד"ע ל"ד 213). 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בפרוטוקולי הועדה וכן בפרוטוקול הדיון בערעור, שוכנעתי כי יש לקבל את שני הערעורים. אכן עיון בפרוטוקול מלמד, כי לא ברור מהחלטת הועדה, מדוע החילה על המערער את פריט ליקוי 24(7)(ב) ולא פריט ליקוי 24(7)(א), שכן לטענת המערער גילו ביום היווצרות הפגימה היה צעיר מ-45 ומשכך, צודק ב"כ המערער בטענתו בעניין זה. כמו כן, אין זה ברור מהחלטת הועדה - הכיצד קבעה הועדה קשר סיבתי בין הפגימה האורולוגית של המערער לבין התאונה, וזאת מבלי לקיים דיון ענייני בעניין זה והסתפקה בקבלת חוות דעתו של המומחה האורולוג-ד"ר גרינוולד, ואשר לא קבע בחוות דעתו באופן חד משמעי קיומו של קשר סיבתי, אלא על דרך השלילה. 7. משכך, אני מקבלת את שני הערעורים. עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתזמן את המערער, תשמע את טענותיו ותדון בקשר הסיבתי בין הפגימה האורולוגית לבין התאונה, וככל שתקבע כי קיים קשר סיבתי בעניין זה, תקבע הועדה את נכותו של המערער ותבחן האם ניתן להחיל עליו את פריט ליקוי 24(7)(א). 8. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין מקום לחייב בהוצאות. 9. לצדדים הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. אחוזי נכותפרמיהנכות