1. זו תביעה למתן קצבת שירותים מיוחדים. 2. הנתבע בכתב הגנתו טוען, כי יש לדחות את התביעה, הואיל והתובעת אינה תלויה בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום-יום. 3. באיבחון רפואי שנעשה לתובעת בתאריך 8.11.1981, נקבעו לה 10% נכות רפואית בגין כפיון (אפילפסיה) ו-65% בגין פיגור שכלי. 4. בתאריך 8.12.1981 ערכה אחות בריאות הציבור ביקור בבית התובעת על מנת לבדוק זכאותה לקצבת שירותים מיוחדים ומצאה, כי התובעת אינה זקוקה לעזרת הזולת בניידות, בהלבשה ובהיגיינה אישית, אך זקוקה לעזרה חלקית ברחצה, באשר לדבריה היא מתקשה "לרחוץ את הגב ולכן נעזרת באמה, ופוחדת שמא תקבל התקף באמבטיה", וזקוקה לעזרה בהכנת האוכל ובחימומו. בדו"ח שערכה לסיכום הביקור (בעמוד אחרון, בפרק "הערות") רשמה האחות: "חנה אינה זוכרת מתי היה לה התקף. אמה מספרת שיכול להיות לה התקף אחד בחודש ויכול להיות ארבעה. אף פעם לא יודעים. לא זכרה מתי היה לה התקף אחרון ואמה הוסיפה שבחודש יוני היה לה התקף אחרון". 5. כתוצאה ממסקנותיה הנ"ל של האחות נדחתה כאמור תביעת התובעת. 6. בעדותה בפנינו חזרה האחות על מסקנותיה הנ"ל ואף הוסיפה ואמרה, כי כאשר אין תדירות של התקפי אפילפסיה, אין היא נותנת ניקוד לצורך השגחה על הנכה. 7. מטעם התובעת העידה היא עצמה ואמה. התובעת, ילידת 4.2.1956, נתגרשה מבעלה, היא מתגוררת יחד עם אמה ומטופלת בתינוקת, ילידת 4.10.1981. לדבריה היא מפחדת להתרחץ לבד באשר חוששת מהתקף, אינה זוכרת באיזו תדירות באים ההתקפים וכאשר היא נתקפת בהתקף כפיון, היא נופלת ואינה יודעת מה נעשה איתה. לדברי אמה של התובעת לא היו לבתה התקפים מאז גיל 15 ועד גיל 19 או 20 (היינו לכל המאוחר 1976) ומאז (בחקירה ראשית): "היו לה התקפי נפילה. היא נפלה פעם בשבוע, פעמיים בשבוע. לפני 7 חודשים נפלה 3 פעמים בלילה". ובחקירה נגדית: "עד לפני שנה היו לה התקפים אחת לשבוע, אחת לשבועיים ולפעמים אחת לכמה חודשים". "עד לפני שנה" מתייחס למועד בו ערכה אחות בריאות הציבור ביקור בבית התובעת. לעניין הרחצה אמרה, שהיא משגיחה על בתה כדי שלא תיפול באמבטיה בשעת התקף. 8. בעניין פעולות היום-יום האחרות לא היתה מחלוקת בין אחות בריאות הציבור לבין התובעת ואמה בדבר יכולתה של התובעת לבצען ללא עזרת הזולת. 9. עולה, איפוא, מחומר הראיות, כי התובעת הינה חולה הסובלת מהתקפי אפילפסיה בתדירות לא קבועה ושאינם ניתנים לצפיה מראש (בין אחת לשבוע לבין אחת לכמה חודשים). ברור שאדם בשעת התקף אפילפסיה מסכן את עצמו (כגון נופל על תנור חימום) ואין על כך צורך להרחיב את הדיבור. 10. בתקנות הביטוח הלאומי (מתן שירותים מיוחדים לנכים), תשל"ט-1978, מוגדרת "השגחה" כדלקמן: "השגחה ופיקוח על הנכה למניעת סכנה לעצמו ולאחרים". ואילו בתקנה 3 (א) נקבע, כי נכה הזקוק להשגחה מתמדת זכאי לקצבה בסכום השווה ל-50% מקצבת יחיד מלאה. 11. מאחר ובפני נכה אשר התקפיה אינם קבועים (אף כי ייתכן ואינם באים בתדירות גבוהה) ואינם ניתנים לצפיה מראש, הרי שהיא זקוקה להשגחה באופן מתמיד מפני הסיכון שהיא עלולה לסכן עצמה בשעת התקף, אם תהיה בבית לבדה ללא השגחה. יש טעם גם להוסיף, כי כאמור התובעת מטופלת בתינוקת ואם היא תקבל התקף נפילה כאשר בתה בידיה או בטיפולה, היא עלולה להוות סכנה ממשית גם לגביה (כגון שתיפול על התינוקת וכו'). 12. מכל האמור לעיל אני קובעת, כי התובעת נכנסת לגדר תקנה 3(א) לתקנות הנ"ל בגלל היותה זקוקה להשגחה מתמדת. 13. אי לכך אני מחייבת את הנתבע להעניק לתובעת קצבת שירותים מיוחדים כאמור בתקנה זו. נכות כלליתאפילפסיהנכותביטוח לאומי