1.זוהי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים כנגדו. 2.כנגד המשיב ואחר הוגש כתב אישום המייחס לשניהם עבירה של תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, עבירה לפי סעיף 382 (א) (2) לחוק העונשין, ולמשיב מייחס כתב האישום בנוסף, עבירות של חבלה ופציעה כשהעבריין מזויין, עבירה לפי סעיף 335 (1) לחוק העונשין והחזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין. 3.על פי האמור בכתב האישום, הנאשם 2 בכתב האישום היה מעסיקו של המתלונן, בעקבות ויכוח טלפוני בין הנאשם 2 למתלונן בעניין יתרת משכורתו של המתלונן, הגיעו המשיב והנאשם 2 לרכבו של נאשם 2 למקום באילת, ירדו מהרכב, הגיעו אל המתלונן ותקפוהו בצוותא חדא, בכך שהיכוהו בבעיטות ובאגרופים לגופו ופניו, תקיפה בגינה נחבל המתלונן חבלות של ממש בדמות נפיחות בעינו השמאלית. במעמד האמור, הוציא המשיב סכין יפנית ובאמצעותה פצע את המתלונן בצווארו מתחת ללסת בצידה השמאלי. מעשיהם של המשיב והנאשם 2 הופסקו עת הותקפו על ידי קבוצת פליטים סודנים ששהו במקום, תוך שהם נמלטים אל הרכב עימו הגיעו ובהמשך נסעו מהמקום. 4.אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, כמו גם בדבר קיומה של עילת מעצר. 5.המשיב הופנה לקבלת תסקיר מעצר. תסקיר המעצר המפורט סוקר את נסיבותיו של המשיב, שירות המבחן נפגש עם אחת החלופות ושוחח עם החלופה השניה. החלופות המוצעות הן אמו של המשיב המתגוררת בקרית שמונה ובנוסף אשתו, אשר מתעתדת לעבור לגור עם האם בקרית שמונה, ככל שישוחרר לשם המשיב. שירות המבחן מתרשם כי מדובר בחלופה מרוחקת משמעותית ממקום מגורי המתלונן, כי האם ואשתו של המשיב מבינות היטב את המשמעות והאחריות של לשמש חלופת מעצר, עוד מתרשם שירות המבחן כי המשך המעצר עלול להוביל להעמקת מעורבותו הפלילית של המשיב, ולפיכך, ממליץ שירות המבחן על שחרור המשיב לבית אמו בקרית שמונה בתנאי מעצר בית מלאים תוך העמדתו בפיקוח מעצר של שירות המבחן למשך 6 חודשים ובנוסף יציאה של שעה ביום לסידורים והתאווררות כשהוא מלווה באחת הערבות. 6.ב"כ המבקשת עותר למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ומתנגד להמלצת שירות המבחן. ב"כ המבקשת מפנה לעברו הפלילי של המשיב, מפנה לכתב אישום הכרעת דין וגזר דין אשר ניתנו כנגד המשיב ביום 07.09.2009 במסגרת ת.פ. 1184/08 ולעבירות אותן עבר המשיב על פי גזר הדין האמור. בנוסף מפנה ב"כ המבקשת למאסר המותנה אשר הוטל על המשיב במסגרת אותו גזר דין והכולל 12 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים. אין חולק כי מאסר מותנה זה בר הפעלה, לכאורה, בתיק זה. עוד מפנה ב"כ המבקשת ואין חולק על עובדה זו, כי העבירות לכאורה אשר עבר המשיב בוצעו בעודו אסיר ברשיון במסגרת השליש האחרון של ריצוי המאסר אשר הוטל עליו בתיק האמור, וכי העבירות בוצעו 4 ימים לפני תום השליש. 7.ב"כ המשיב עותרת לאימוץ המלצות שירות המבחן ומוסיפה כי ניתן אף להורות על פיקוח של שתי המפקחות יחדיו. ב"כ המשיב מפנה לעובדה כי למשיב נולד בן לפני זמן קצר. ב"כ המשיב טוענת כי שירות המבחן ערך בדיקה יסודית ויש לאמץ את המלצתו. עוד נטען לאפליה בין משיב זה לבין הנאשם האחר, נאשם 2 בתיק העיקרי, אשר כנגדו כלל לא הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. 8.אתייחס תחילה לטענת האפליה ואין לי אלא לדחותה. טענת אפליה נדרשת לקיומו של שוויון כבסיס לה. איני מוצא שוויון בין שני הנאשמים בכתב האישום, לא מבחינת המעשים המיוחסים בכתב האישום וגם לא הונחה בפניי תשתית אשר יש בה להביא למסקנה בדבר שיוויון בנסיבותיהם ובמסוכנות העולה מהם, בפרט כאשר עסקינן במשיב אשר תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בן 12 חודשים. כפי שיפורט להלן, המסוכנות העולה ממשיב זה הינה מסוכנות של ממש. בנסיבות אלו, גם אם היה מקום לטעון כי קיים שוויון בין שני הנאשמים, הרי שכאשר מדובר במסוכנות אשר יש למנוע אותה, הרי שאינטרס הציבור בדבר מניעת המסוכנות גובר על כל טענת אפליה. גם אם הייתי מניח [וכאמור איני מקבל את הטענה] כי ננקטה אפליה כנגד שני המשיבים, לא היה הדבר משנה מהחלטתי, הואיל ואיני סבור כי אינטרס הציבור הראשון במעלה המחייב הגנה על הציבור ניגף מפני טענת אפליה. גם אם היה נקבע כי קיימת אפליה ונפלה טעות מלפני המבקשת, הרי שאיני סבור כי נכון לתקן טעות בטעות נוספת, וודאי שלא על חשבון בטחון הציבור. אפנה לב"ש 1/87 דננאשוילי נ' מ"י פד"י מא' (2) 281 בעמ' 292: "כאשר עלולה להגרם סכנה חמורה לשלום הציבור כתוצאה משחרורו של הנאשם ממעצר, הרי שיקול זה של הגנה על שלום הציבור מטה את כף המאזניים שלא לשעות, במקרה זה, לפגם שנפגם עקרון השוויון בפני החוק". וראה גם ב"ש 361/83 אלמלם נ' מ"י פד"י לז' (2) 381 בעמ' 386, שם נקבע כי יש להעדיף את ההגנה על שלום הציבור, כאשר משתכנע בית המשפט שהחלטה לשחרר חלק מהנאשמים היתה מוטעית. וראה בש"פ 7686/03 בעניין רפייב נ' מ"י [לא פורסם], שם קבע בית המשפט "עקרון השוויון חשוב הוא, אך לא תמיד הוא חזות הכל...". בית המשפט קבע כי יש לבחון את העבירות ואת המסוכנות, כי לא ניתן להצביע על נוסחה מדוייקת ושיקולים נוגדים יעמדו על כף המאזניים: מסוכנות, חשש לשיבוש, חשש להמלטות וכיו"ב. מכל האמור, אני דוחה את טענת האפליה לגופו של עניין ומכל מקום, לאור המסוכנות, אני קובע כי גם אם היתה כזאת לא היתה היא גוברת ומטה את הכף לשחרור. 9.עברו של המשיב עניינו בעבירות חמורות, עבירות אלימות המעידות על מסוכנות של ממש העולה ממנו. כך, בת.פ. 1184/08 גזר הדין מתאר מעשה אלימות ואיום בסכין במסגרת אותו תיק אשר נוהלו בו ראיות, ובמסגרת כתב אישום מתוקן אשר צורף, מתוארים מעשי המשיב במסגרתם הורה למתלונן ולאנשים נוספים שהיו באותו מקום להצמד לקיר, בעט במתלונן בחזהו, הכה אותו בצווארו וכאשר המתלונן נפל לארץ, המשיב נטל מוט ברזל שהיה מונח במקום ותקף את המתלונן באמצעות המוט בחלקי גופו השונים ובנוסף הצמיד לצוואר המתלונן סכין יפנית ואיים עליו שאם יזוז הוא יפגע בו. 10.בענייננו לא הסתפק המשיב באיום בסכין יפנית, אלא על פי הראיות לכאורה, הוא עשה שימוש בסכין היפנית, בכך שפצע את המתלונן בצוואר באמצעות הסכין. מעשה זה מקים כנגד המשיב עילת מעצר סטטוטורית מכח סעיף 21 (א) (1) (ג) (4). 11.אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן בדבר שחרור המשיב. רבות נכתב בפסיקה על הצורך להגן על הציבור מפני "תת תרבות הסכין". משיב זה, בטרם נסתיימה תקופת השליש, מבצע עבירות אלימות חמורות המעידות על מסוכנות של ממש העולה ממנו. 12.המשיב אינו נרתע מהמאסר המותנה הארוך אשר תלוי ועומד כנגדו, כמו גם לא מההשפעה אשר יכולה להיות מביצוע העבירות החמורות על השליש האחרון של המאסר אשר הוטל עליו בתיק האמור. 13.בעניינו של משיב זה איני סבור עילת המעצר נובעת רק מההוראה הסטטוטורית האמורה, אלא אני סבור כי עולה ממנו תמונה של מסוכנות של ממש. 14.החלופות המוצעות אמנם מביעות נכונות, אולם עניין לנו לא רק בחלופות ובנכונותן אלא גם במשיב עצמו. איני מוצא מקום להניח כי משיב זה אשר אינו נרתע ממאומה, יהיה מוראן של חלופות אלו עליו. יש לציין כי גם שירות המבחן סבור כי קיימת רמת סיכון בהתנהגותו של המשיב. 15.אכן השיקול אשר בא לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן, בדבר החשש מהעמקת המעורבות הפלילית של המשיב הינו שיקול ראוי, ואולם שיקולים נוספים עומדים לנגד בית המשפט אשר אמון על ראיית השלם, ובראשם השיקול של המסוכנות הרבה הניבטת ממשיב זה. 16.ב"כ המשיב הפנתה לעובדה שלמשיב נולד לפני זמן קצר בן. אכן, עובדה זו יש בה כדי להצביע על הקושי והמשמעות הקשה של החלטה למעצר המשיב עד תום ההליכים ויש לומר כי בנסיבות אלו לא פשוטה היא ההחלטה להורות כן. יחד עם זאת, אל מול הנסיבות האישיות מחובתו של בית המשפט לבחון את המסוכנות ולעשות לשמירה על בטחון הציבור. 17.מכל האמור, איני סבור כי תמונת המסוכנות הרבה העולה ממשיב זה הינה כזאת אשר ניתן להפיגה באמצעות חלופת מעצר ובפרט לא בחלופות המעצר אשר הוצגו. 18.לאור קיומן של ראיות לכאורה, לאור קיומה של עילת מעצר בשל מסוכנות לבטחון הציבור, ובהעדר אפשרות להפגת המסוכנות בדרך שפגיעתה בחירות המשיב פחותה יותר, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בתיק העיקרי. 19.תיק החקירה מושב. זכות ערר כחוק. בקשת מעצרהפליה / אפליהמעצרמעצר עד תום ההליכים