העותר מרצה מאסר של 20 שנים ו- 5 חודשים בגין הריגה, החזקת נשק, עבירות סמים ועוד, מחודש 04/2001. העותר שהה עד לאחרונה באגף השיקום בכלא חרמון, אליו הועבר בחודש 02/2012 וחודשיים לאחר מכן מחודש 04/2012, הוחלט להעבירו משם בשל התנהגות שלילית ולאור הפרת אמון, לכלא צלמון. כן הוחלט כי שלושה חודשים לאחר מתן החלטה זו, יוכל לפנות בבקשה להחזירו לכלא מגידו כאסיר עבודה. כנגד החלטה זו מוגשת העתירה דנן. במסגרת כתב העתירה ביקש העותר שינומק מדוע הורחק מאגף השיקום בכלא חרמון לכלא צלמון ומדוע לא אושרה העברתו חזרה לכלא מגידו כאסיר עבודה. בכתב העתירה טען העותר כי הפסקת הליך שיקומו מהווה ענישה מיותרת ולא מוצדקת וכך גם סירוב החזרתו לכלא מגידו כאסיר עבודה. בכתב התשובה שהגישו המשיבים נטען כי העותר הורחק מכלא חרמון עקב מידע מודיעיני המלמד על התנהגות שלילית והפרת אמון שניתן בו ועל כן הוחלט להעבירו לכלא צלמון. באשר לבקשתו לחזרה לכלא מגידו כאסיר עבודה, נאמר כי זאת תיבחן בכפוף להתנהלות חיובית וחזרתו לסבב חופשות. בדיון שהתקיים בפניי הוצג לעיוני בהסכמה, מידע מודיעיני ממס' מקורות ואומר כבר בשלב זה כי מדובר במידע מהימן המלמד אכן על התנהלות שלילית והפרת אמון הנדרשת בהפרת האמון שהינו תנאי נדרש לשהייה בכלא חרמון במסגרת הליך שיקום. ב"כ העותר טענה במהלך הדיון כי העותר הכחיש טענות שהוטחו בפניו לגבי קשר שקיים עם עובדת במפעל שטראוס שבו הוא עובד במסגרת השיקום ואין ראיה לכך כי אכן קיים איתה קשר. כן טענה כי מדובר בעונש בלתי מידתי שקיבל. כן טענה כי הופלה לרעה ביחס לאסירים אחרים וטענה ספציפית לגבי אסיר אחר בשם ג'ואמיס אשר התנהג באופן דומה וקיבל הזדמנות לשנות מדרכיו, הזדמנות שלא ניתנה לעותר כאן. ב"כ העותר טענה כי מועד ועדת השחרורים של העותר מתקרב והליך הדחתו פוגע בסיכוייו להשתחרר על תנאי. במהלך הדיון ביקשה ב"כ המשיבים לבדוק את הטענות הנוגעות לאפליה והותר לה להגיש כתב תשובה משלים. זה הוגש ביום 17/06/12 ונטען בו כי האסיר האחר, ג'ואמיס, אכן התקבל לגביו מידע על קשר עם עובדת במפעל עלית, אך מדובר היה במידע בודד שאינו מוצלב וברמת מהימנות נמוכה ונוכח הכחשתו אז, הוחלט להעבירו למפעל אחר ולתת לו הזדמנות נוספת, אולם בהמשך התקבל נוסף מצליב ואז הוחלט על הדחתו מן השיקום, כפי שהוחלט לגבי העותר דנן. לגבי העותר דנן המידע המצליב התקבל בו זמנית ועל כן נתקבלה ההחלטה על הרחקתו. אשר על כן נטען כי לא מתקיימת אפליה. בתגובה בכתב לטענות אלה, טענה ב"כ העותר בשנית כי נתקיימה אפליה. עוד טענה כי האסיר האחר, ג'ואמיס, עבר עבירות משמעת נוספות בשל כך שבתאו נמצא ציוד אסור והוא נענש בקיזוז שעות חופשה וגם איחר בחזרה מחופשה. היא טענה כי גם במקרה דנן ראוי היה לתת לעותר מס' הזדמנויות ולא להדיחו מיידית. שקלתי את טענות הצדדים בכובד ראש. אומר כבר עתה כי ההחלטה העקרונית להדיח אסיר משיקום בכלא חרמון בשל הפרת אמון והפרת תנאים לרבות קיום מערכת יחסים עם עובדת במפעל השיקום, היא החלטה נכונה וראויה באופן עקרוני. השאלה היחידה הטעונה הכרעה במקרה דנן, היא האם נתקיימה אפליה בין העותר דנן, לבין התנהלות המשיבים ביחס לאסיר אחר, לו ניתנה הזדמנות לשפר דרכיו, ובמידה שכן, האם נתקיימה אותה אפליה מטעמים מוצדקים. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן, סבורני כי אמנם נתקיימה אפליה, אך שוכנעתי כי לאפליה זו טעמים מוצדקים. בעניין ג'ואמיס שוכנעתי כי מקור המידע, על אף היותו מהימן, היה מקור יחיד באשר לניהול מערכת יחסים עם עובדת המפעל. בה בעת שנתקבל מידע זה, לא היה קיים מידע מוצלב שיאשר את הידיעה, נוכח הכחשתו של ג'ואמיס, ניתנה לו הזדמנות נוספת. מיד עם קבלת מידע נוסף המצליב את הידיעה הראשונית, הודח מן השיקום וכך ראוי שיעשה. במקרה דנן, נתקבל בו זמנית מידע מוצלב ממס' מקורות שהיה מידע מהימן ואיפשר קבלת החלטה ברמת וודאות סבירה ועל כן, זהו השוני המצדיק את האבחנה שנעשתה. לא יהיה מיותר לציין שוב כי בסופו של יום הודח גם ג'ואמיס מן השיקום. לא מצאתי מקום להתערב גם בהחלטה כי עניין החזרת העותר לכלא מגידו כאסיר עבודה יבחן בעוד 3 חודשים. מדובר בהחלטה סבירה, שכן, על העותר להראות תוך פרק זמן סביר כי הפנים את השלכות התנהלותו השלילית וחזר ויישר את דרכיו ובמידה שיעשה כן, יש להניח שעניין זה יובא בחשבון השיקולים לאישור בקשתו תוך פרק הזמן שנקבע. סוף דבר, אני מורה על דחיית העתירה. הפליה / אפליה