זוהי בקשת הנתבעות (מגישות ההודעה לצדדים השלישיים) להשבת חלק מאגרת המשפט ששולמה על ידן עם הגשת הודעת צד ג'. התובע הגיש נגד הנתבעות תביעה לתשלום פיצויי הפקעה בסך 284,345 דולר, בגין הפקעת זכויותיו במקרקעין הידועים כחלקה 31 בגוש 30104. על פי הנטען, היה התובע בעל זכויות השכירות החופשית במרבית השטחים הבנויים במקרקעין, וכתוצאה מן ההפקעה אבדו לו זכויות החזקה במושכר, עלות השקעותיו ועוד. הנתבעות כפרו בכתב הגנתן בזכותו של התובע לפיצויי הפקעה, והוסיפו וטענו כי שילמו לבעלי המקרקעין את סכום פיצויי ההפקעה שאינו שנוי במחלוקת, בסך 1,206,044 ₪. עוד טענו כי ככל שתוכר זכות השכירות של התובע במקרקעין המופקעים, יש להפחית את שוויה משווי זכות הבעלים. בהתאם לטענתם זו, הגישו הודעת צד ג' נגד בעלי המקרקעין לשיפויים בגין כל סכום בו יחויבו כלפי התובע עד לסכום של 1,206,044 ₪. עם הגשת ההודעה, חויבו הנתבעות באגרה על פי גובהו הכספי של ההליך (סך 15,076 ₪). עתה הן עותרות להשבת מלוא האגרה, למעט סך 831 ₪, גובה האגרה בהליך שאיננו ניתן לביטוי בכסף. לטענת הנתבעות, חרף תביעתו הכספית של התובע, חויב התובע עם הגשת ההליך באגרה בסך 831 ₪, בהתאם להוראת תקנה 3 (א) לתקנות בית המשפט (אגרות), תשמ"ח- 1987 (להלן: "תקנות האגרות"). לטענתן, הליכי צד ג' "רוכבים" על גבי ההליך העיקרי, ומהווים משום הרחבת ההליך העיקרי כלפי צדדים נוספים. גם הסעד הנתבע בהודעה לצד השלישי יונק חיותו מהסעד העיקרי וכפוף אליו. בהתאם, הן טוענות, יש להשוות את סכום האגרה שיש לשלמו בהליכי ההודעה לסכום האגרה ששולם ע"י התובע בהליך העיקרי. המדינה, כבעלת דין בענייני אגרות, מתנגדת לבקשה. לטענתה, ככלל, על מגיש ההליך חלה החובה לשלם אגרה על פי הסעד המבוקש באותו הליך. רק במקרים מצומצמים ביותר המנויים בתקנות, חל על ההליך פטור או תשלום מופחת של אגרת בית המשפט. ככל שההליך איננו נכנס לגדרם של אותם מקרים, אין מגיש ההליך זכאי לתשלום אגרה מופחת. תקנה 3(א) לתקנות האגרות קובעת כי יראו הליך של "קביעת גובה הפיצויים .. בשל רכוש שהופקע" כהליך ששווי הסעד המבוקש בו אינו ניתן לביטוי בכסף. בעוד שתביעתו של התובע היא לפיצויי הפקעה, ההודעה איננה כזו, ולפיכך אין הנתבעות זכאיות ליהנות מאגרה מופחתת. המדינה מוסיפה וטוענת, כי גובה האגרה בהליכי צד ג' איננו נגזר מסכום האגרה ששולם בהליך העיקרי, אלא נבחן לגופו בהתאם לסעד המבוקש בו. בהתאם, כאשר הסעד המבוקש בהליכי צד ג' נמוך מזה המבוקש בהליך העיקרי, תשולם האגרה בהתאם לסכום הנתבע בהליך, ללא תלות באגרה ששולמה ע"י התובע. דין הבקשה להידחות. תקנות האגרות מטילות על מגיש הליך משפטי חובת תשלום אגרה בהתאם לסעד הנתבע באותו הליך (תקנה 2(א) לתקנות). יחד עם זאת, קובעות התקנות שורה של הליכים (ובעלי דין) הפטורים מתשלום אגרה, או נדרשים לאגרה מופחתת. אלה כוללים את אותם הליכים שהוגדרו על ידי התקנות כ"הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף", ביניהם הליך שהסעד המבוקש בו הוא "קביעת גובה הפיצויים או תשלומי האיזון בשל רכוש שהופקע או שנפגע שלא בדרך הפקעה לצרכי ציבור או לטובת הציבור לפי כל דין.." (תקנה 3(א) לתקנות). אין ספק כי התביעה העיקרית נכנסת לגדרה של הגדרה זו, בעוד שאין הדבר כך ביחס לתביעת השיפוי של הנתבעות. לשון התקנה מגדירה הליך כבלתי ניתן לביטוי בכסף על פי "הסעד המבוקש בו", ובענייננו - סעד של קביעת גובה הפיצויים בגין רכוש שהופקע. תכליתה של תקנה זו, כך נפסק, היא להקל עם מי שהופקע או נפגע רכושו, לצורכי ציבור או לטובת הציבור, לפי דין, בעת פנייתו לערכאות בתביעת פיצויים. הקלה זו מוצאת ביטויה בתשלום אגרה מופחתת שאיננה נגזרת מגובה הפיצויים הנתבעים (רע"א 3899/04 מדינת ישראל נ' אבן זוהר, ניתן ביום 1.5.06). תקנה זו, הן על פי לשונה והן על פי תכליתה, איננה חלה על תביעת השיפוי של הנתבעות. גם טענת הנתבעות להחלת דין שווה לעניין האגרה על התביעה העיקרית ועל ההודעה לצד ג' איננה מוצאת כל עיגון בתקנות. החריג לכך מצוי בהוראתה המפורשת של תקנה 7 לתקנות האגרות הקובעת כי בהודעה לצד שלישי בעניין מזונות, כמו גם בתביעת מזונות, תשולם אגרה זהה. דומה כי החריג בעניין זה מעיד על הכלל. הבקשה נדחית, אפוא. המבקשות ישלמו למדינה את הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪. פיצוייםאגרהתביעה נגזרת