1. בפני בקשת התובע למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים (להלן: הבקשה). 2. התובע עותר לחייב את הנתבעת לגלות ולהעביר לעיונו תלושי בונוס של שני אנליסטים שהיו מקבילים בעבודתם לעבודתו ושל שני מנהלי קשרי הלקוחות שעבדו עם התובע בצוות המכסה את החברות הגדולות. 3. ואלו טענות הצדדים בקליפת אגוז: לטענת התובע, נושא הבונוס אשר קיבלו העובדים האחרים הינו השאלה שבמחלוקת בין הצדדים ומכאן שהתלושים המבוקשים רלוונטיים לצורך בירור הפלוגתא בתיק. הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת, בין היתר, כי חשיפת מסמכים הקשורים לתנאי ההעסקה של עובדים אחרים מהווה פגיעה בזכות לפרטיותם. בנוסף טוענת הנתבעת, כי תלושי השכר המבוקשים, אינם רלוונטיים כלל לתביעה וזאת מאחר שהיא הודתה כי חלק מהעובדים קיבלו בונוס, אלא שמתן הבונוס נמצא בשיקול דעתה והיא החליטה שלא לתת בונוס לתובע באותה השנה. המסגרת הנורמטיבית 4. סמכות רשם ליתן צו לגילוי מסמכים קבועה בתקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הקובעת כדלקמן: "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים ולבקשת בעל דין אף גילוי ועיון במסמכים אם היה סבור שיש צורך בכך, כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות" הפסיקה קבעה כי השיקול המרכזי במתן צו לגילוי מסמכים הינו שאלת הרלוונטיות של המסמכים שגילויים מבוקש, כאשר יש בגילויים כדי לסייע לדיון יעיל, או לחסוך בהוצאות (ע"ע 494/06מדינת ישראל -נציבות המים נ' אבנצ'יק, ניתן ביום 28.3.07). מדיניותם של בתי הדין לעבודה היא להרשות גילוי מסמכים הנחוצים להגיע לחקר האמת, תוך שמירה על איזון האינטרסים בין הצדדים. רק לאחרונה סיכם בית הדין הארצי את ההנחיות להכרעה במקרים בהם נוצר מתח בין הוראות תקנה 46(א) לבין הזכות לפרטיות בעניין מכתשים מפעלים כימיים נ' יהודה פלצ'י, ניתן ביום 21.9.10) ויפים הדברים שנקבעו שם, השינויים המחוייבים, לעניין שבפני. דיון והכרעה 5. לאחר עיון בבקשת התובע, בתגובת הנתבעת ובתשובת התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן: א. עניינה של תביעה זו, כעולה מכתבי הטענות, היא תביעת התובע שהועסק אצל הנתבע כאנליסט לתשלום בונוס עבור שנת 2009. לטענת התובע, הוא הופלה ביחס לעובדים אחרים במעמדו ובתפקידו, ולמרות שביצע את עבודתו לשביעות רצון המנהלים ובהצטיינות, הנתבעת לא שילמה לו בונוס עבור שנת 2009. מנגד טוענת הנתבעת, כי בהסכם העבודה בין הצדדים לא התחייבה להעניק לתובע בונוס בגין ביצועיים שנתיים, ועצם הענקתו כמו גם שיעורו נקבע על ידי הנתבעת על פי שיקול דעתה. בנוסף טוענת הנתבעת, כי לא היתה שביעות רצון מעבודתו של התובע ועל כן החליטה שלא להעניק לתובע בונוס שנתי עבור שנת 2009. בשים לב לטענות הצדדים, אחת הפלוגתאות בתיק זה היא - האם התובע הופלה ביחס לעובדים אחרים בקבלת הבונוס. יוצא אפוא, כי הנתונים באשר לבונוס שקיבלו עובדים אחרים בתפקיד זהה לתפקידו של התובע אכן רלוונטיים לצורך בירור וירידה לחקר האמת של השאלות שבמחלוקת. אציין כי לאור הודאת הנתבעת כי עובדים אחרים במעמדו של התובע קיבלו בונוס, ישנה ראשית ראיה לקיומה של אפליה, ועל כן שוכנעתי כי באיזון בין הזכות לגילוי ועיון לבין הזכות לפרטיות של צדדים שלישיים גוברת במקרה זה הזכות לגילוי. ג. עם זאת, לא שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשת התובע לגלות את תלושי השכר של שני מנהלי קשרי לקוחות וזאת מאחר שלא מדובר בעובדים שעובדים בתפקיד מקביל לתפקיד שביצע התובע ועל כן לא ניתן להשוות את עניינם לתובע. ד. כמו כן, לא מצאתי בסיס לטענת התובע, כי הוא מסכים להסרת פרטיהם המזהים של העובדים ובכך ניטל עוקצן של טענות הנתבעת בדבר הפגיעה בפרטיותם של צדדים שלשיים. לאור העובדה שמדובר בשני עובדים בלבד אין ספק שחשיפת התלושים למעשה תחשוף את העובדים ותהווה פגיעה בפרטיותם. ה. לאור כל האמור ובשים לב לזהירות הנדרשת כאשר עלולה להיות פגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים הגעתי לכלל מסקנה, כי על הנתבעת לגלות בתצהיר את סכום הבונוס ששילמה עבור שנת 2009 לשני האנליסטים שעבדו בתפקיד זהה לתפקידו של התובע, ללא פרטים מזהים, וכן את המועד בו בוצע התשלום. די בתצהיר זה כדי לתת לתובע את הנתונים המבוקשים על ידו, וזאת מבלי שהנתבעת תצטרך לגלות את תלושי השכר. סוף דבר 6. הנתבעת תמציא לתובע תצהיר בהתאם לאמור בסעיף 5ה, בתוך 14 ימים מיום המצאת החלטה זו. 7. לאור תוצאת הדברים, אין צו להוצאות.עיון במסמכים ספציפייםעיון במסמכיםמסמכיםבונוסהפליה / אפליהצווים