1. ועדה רפואית עליונה שהתכנסה ביום 13.5.08 וביום 2.12.08 קבעה את נכותה של המערערת בגין "שינוי בצבע העור בגב לאחר מחלת אקנה עקב טיפול במחלת הודג'קין" בשיעור של 5 אחוז לפי המבחן שבסעיף 76(ב)(2) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות-נכות), תש"ל-1969 (להלן - "התוספת"). מחצית הנכות האמורה נזקפה על חשבון השירות. על החלטה זו הוגש הערעור דנן. 2. המערערת התגייסה לצה"ל בשנת 2003 ושירתה בחיל המודיעין. מספר חודשים לאחר גיוסה חשה בגרד קשה, ולאחר שנעשו אבחנות שונות, שהתבררו כמוטעות, נקבעה ביום 30.6.04 האבחנה לפיה המערערת לקתה במחלת הודג'קין (להלן: "המחלה"). המערערת טענה כי המחלה נגרמה עקב שירותה הצבאי. ביום 18.7.05 הודיע המשיב למערערת כי הוא דוחה את תביעתה להכרה בנכות שנגרמה לה עקב המחלה כנכות שנגרמה עקב השירות. בפתח ההודעה האמורה (נספח ג' לערעור) מציין המשיב, כי בהסתמך על חוות דעתה של פרופ' דינה מיטס מיום 4.1.05, "אין קשר בין הופעת מחלת ההודג'קין ובין תנאי שירותך הצבאי...". המשיב מוסיף, כי על אף האמור, הוחלט להכיר: "בתוצאות הטיפול הרפואי שקיבלת כהחמרה בשיעור מחצית על חשבון השירות". בהמשך ההודעה האמורה מציין המשיב, בסתירה לקביעתו שאין הכרה בנכות שנגרמה ע"י המחלה, כי וועדה רפואית שהתכנסה ביום 26.6.05, קבעה את דרגת הנכות של המערערת ל-5 אחוזים מתוך דרגת נכות כוללת של 10 אחוזים "עבור: מחלת הודג'קין ברמיסיה". 3. להשלמת התמונה יצוין, כי גם ועדה רפואית (מדרג ראשון) שהתכנסה ביום 19.6.07 קבעה את נכותה של המערערת בגין "מחלת הודג'קין ברמיסיה" בשיעור של 10 אחוז (מתוכם 5 אחוז על חשבון השירות), על יסוד המבחן שבסעיף 21(ב)(3) לתוספת. על החלטה זו הגישה המערערת את ערעורה לוועדה הרפואית העליונה. בין היתר טענה המערערת, כי מן הראוי היה לקבוע את נכותה, בגין המחלה, על פי המבחן שבסעיף 1(3) לתוספת, שהוא סעיף ספציפי המתייחס למחלה, ולא על פי המבחן בו בחרה הוועדה. הוועדה הרפואית העליונה התלבטה בשאלת הגדרתה של הנכות המוכרת, האם היא מתייחסת (גם) לעצם המחלה, או שמא ההכרה היא רק בנכות שנגרמה כתוצאה ממתן הטיפול הרפואי במהלך השירות. עקב כך ביקשה הוועדה מהיועץ המשפטי של הוועדות הרפואיות ומהמשיב הבהרה נוספת. בסופו של דבר הגיעה הוועדה העליונה למסקנה, כי הנכות המוכרת מתייחסת רק לנכות שנגרמה למערערת עקב תוצאות הטיפול הרפואי שקיבלה (ובשיעור של 50% בלבד על חשבון השירות). לפיכך נקבעה הנכות כאמור לעיל, בהתייחס לממצא בדבר השינוי בצבע העור בגב. הוועדה סברה, כי אין מקום למתן נכות בגין צלקת. בעניין זה קיימת הסכמה מצד המשיב, כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה וכי יש להוסיף למערערת נכות בשיעור אחוז אחד (כשמחצית היא על חשבון השירות), בגין צלקת שאינה מפריעה ואינה מכערת, לפי המבחן שבסעיף 75(א)(1) לתוספת. 4. טענתה המרכזית של המערערת היא, שמן הראוי היה לקבוע לה דרגת נכות בגין המחלה עצמה, לרבות תוצאות הטיפול, ולא רק בגין תוצאות הטיפול. לעניין זה מציינת המערערת, כי לא היה מקום שהוועדה הרפואית העליונה תפרש את מכתב ההכרה של המשיב באופן בו היא פירשה אותו. המערערת טוענת, כי במכתב זה נאמר, בין היתר, כי הנכות שנקבעה לה קשורה עם "מחלת הודג'קין ברמיסיה" (כאמור לעיל), מה גם שהוועדות הרפואיות קבעו בעבר דרגת נכות בגין המחלה עצמה. המערערת מוסיפה וטוענת לעניין זה, כי אם אכן הוכרה הנכות רק בגין תוצאות הטיפול הרפואי (במובחן מהמחלה עצמה), לא היה כל היגיון לייחס לשירות הצבאי רק מחצית מכלל הנכות, שהרי אין מחלוקת שתוצאות הטיפול הרפואי הלא מתאים שניתן לה במהלך שירותה צריכות להיזקף כולן על חשבון השירות. העובדה שהמשיב ראה לייחס רק מחצית מהנכות לשירות מצביעה על כך, שמדובר בנכות הנובעת (גם) מהמחלה עצמה. 5. המשיב חולק, מכל וכל, על טענה זו של המערערת. המשיב מצביע על כך, שבמכתבו מיום 18.7.05 נאמר במפורש שתביעת המערערת נדחתה, וכי "אין קשר בין הופעת מחלת ההודג'קין ובין תנאי שירותך הצבאי". המשיב גם מפנה לחוות דעתה של פרופ' דינה מיטס, שעל יסודה הוכרה נכותה של המערערת, בה נאמר במפורש כי "לא ידוע על קשר בין הופעת מחלת הודג'קין לבין תנאי שירותה המתוארים", וכי "האיחור באבחנה הוא עקב השירות". עמדת המשיב היא, כי האמור במכתב ההכרה הוא חד משמעי, ותרופתה של המערערת היתה בהגשת ערעור על החלטתו זו של המשיב לוועדת ערעור. ב"כ המשיב טענה, כי בערעור דנן מנסה המערערת לשנות את ההכרה בנכותה, ולגרום לכך שיוכר הקשר הסיבתי בין המחלה לבין השירות, מה שנדחה במפורש ע"י המשיב. העובדה, כי ועדות רפואיות קודמות קבעו את נכות המערערת בהתייחס למחלה עצמה, אינה מחייבת את המשיב, לטענתו, ולאחר שהסוגיה הובררה, נקבעה דרגת הנכות על יסוד הפגימה שהוכרה בפועל. אגב, גם היועץ המשפטי לוועדות הרפואיות ציין במכתבו מיום 24.1.08, שהופנה ליו"ר הוועדות הרפואיות העליונות, כי "לכאורה, תיאור הפגימה בפרוטוקול הוועדה המחוזית מיום 19.6.07, כמו גם בפרוטוקולים הקודמים, אינו נכון". 6. עיון במכתבו של המשיב מיום 18.7.05, כמו גם בחוות דעתה של פרופ' מיטס, מצביעים על כך שהפגימה שבגינה הוכרה הנכות, היא זו שקשורה לטיפול הרפואי שקיבלה המערערת (ושהיה, לכאורה, טיפול לא מתאים), ולא הוכרה נכות בגין המחלה עצמה. אכן, בפסקה מסוימת במכתב האמור, תוך הפניה להחלטת ועדה רפואית שקבעה דרגת נכות, נאמר כי הנכות היא עבור "מחלת הודג'קין ברמיסיה", אך ביתר חלקי המכתב, ובמיוחד בחלקים העוסקים בתיאור ההכרה, לא קיימת אי-בהירות כלל, וניתן להבין מהאמור שם, כי אין הכרה בנכות הנובעת מהמחלה עצמה כנכות שנגרמה עקב השירות. במצב דברים זה, העובדה שוועדות רפואיות קבעו, בשלבים קודמים, כי דרגת הנכות תוענק בגין המחלה עצמה, אינה יכולה לשנות את החלטת המשיב, ואין אותן ועדות מוסמכות להתערב בהגדרת הנכות המוכרת. בנסיבות אלה, אינני רואה דרך לקבל את הערעור. למעשה, המערערת מבקשת כי בהליך של ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה, שאינה עוסקת כלל בהגדרת הנכות המוכרת, יקבע בית המשפט כי היה מקום להכיר בנכות הנובעת מהמחלה. על יסוד הגדרת הנכות המוכרת, הייתה הוועדה העליונה רשאית להגיע למסקנה אליה הגיעה בדבר דרגת הנכות (בכפוף להסכמת המשיב לתיקון שעניינו קביעת נכות בגין צלקת). 7. העובדה, כי ועדות רפואיות קודמות ראו באופן שונה את הנכות המוכרת, עובדה שמצאה ביטוי גם במכתב ההכרה של המשיב, יצרה אי-בהירות מסוימת, שלא ניתן להתעלם ממנה. יתרה מכך, ההכרה רק במחצית הנכות הנובעת מתוצאות הטיפול הרפואי, כנכות שנגרמה עקב השירות, אינה ברורה. קביעת קשר סיבתי של החמרה, בניגוד לגרימה, מתאימה יותר למצב בו קיים ספק אם המחלה עצמה נגרמה עקב השירות. ואולם, תרופתה של המערערת אינה בערעור זה, אלא בהגשת ערעור על החלטת המשיב. ככל שהמועד להגשת ערעור זה חלף, אין זה מן הנמנע כי ניתן יהיה להאריך את המועד להגשתו על יסוד אותה אי-בהירות, ומומלץ למשיב שלא יעמיד בעניין זה מכשולים בדרכה של המערערת, כך שהיא תוכל להעמיד למבחן את החלטתו בנושא ההכרה בנכות והיקפה. 8. בכפוף להוספת אחוז נכות אחד (ומחציתו על חשבון השירות) בגין צלקת, כפי שהסכים לכך המשיב בתגובתו לערעור, אני דוחה את הערעור. אין צו להוצאות. אחוזי נכותפצעי אקנהנכות