I. הליך 1. בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי ציבור - ה"ה ארנסט וגרסון; תב"ע מא/654 - 3) תלוי ועומד הליך שנפתח בכתב תביעה שהנתבעת בו היא פז חברת נפט בע"מ (להלן - החברה) ולא ב"בקשת צד בסכסוך קיבוצי". במהלך הדיון העלה בית-הדין האזורי, מיזמתו, שאלה שבעקבותיה בא, בעקיפין, הצורך לקבוע את "המעמד" של התובעת - המשיבה מס' 1 בערעור זה - לעניין משפט העבודה הקיבוצי. משכך היה, ראה בית-הדין האזורי את ההליך שלפניו כהליך בסכסוך קיבוצי, במסגרת סעיף 24 (א) (2) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן - חוק בית-הדין לעבודה), הפעיל תקנה 15 (א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969 (להלן - תקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי) ואיפשר ל"הסתדרות" להתייצב ולטעון. בהחלטת ביניים קבע בית-הדין האזורי, כי התובעת הינה "ארגון עובדים יציג במובן החוק" והסכמים אשר חתמה "עם הנתבעת... (הינם) הסכמים תקפים המהווים הסכמי עבודה קיבוציים מיוחדים כדין". לפנינו ערעור של ההסתדרות על ההחלטה האמורה. 2.1 א) ההליך נפתח על-ידי הגשת "כתב תביעה" ולא על-ידי הגשת "בקשת צד לסכסוך קיבוצי", כאמור בתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי; ב) בכתב התביעה נאמר, כי "התובעת הינה אגודה עותומנית" והיא "הינה הארגון היציג של העובדים הבכירים בחברת הנתבעת ובחברות הבת שלה... חתמה עם הנתבעת על הסכמים קיבוציים בכל הנוגע לתנאי עבודתם של העובדים הבכירים של הנתבעת וחברות הבת שלה", וכי "ביום 11.5.1977 נחתם 'הסכם עבודה קיבוצי' בין התובעת והנתבעת לתקופה מ-1.1.1976 עד 31.12.1977... וביום 13.12.1978 נחתם זכרון דברים בין התובעת לנתבעת" ולפיו הוארך ההסכם מיום 11.5.1977 עד 31.3.1980; ג) העתירה בכתב התביעה היתה, שבית-הדין יחייב את החברה "לשלם לעובדים הבכירים המאוגדים באגודה התובעת את הסכומים" המפורטים בסעיף העתירה שבכתב התביעה, בעיקר "בדומה לתוספת (תוספות) המשתלמת (משתלמות) לעובדים 'המסווגים' בחברה"; ד) בכתב ההגנה נאמר: "התובעת אינה הארגון היציג של העובדים הבכירים בחברת פז ובנותיה שייקראו להלן: 'הבכירים', לפי מובנו החוקי של מונח זה, מאחר ורוב הבכירים הינם חברים בארגון אחר. אך נכון שחברת פז עשתה הסכמי עבודה עם התובעת כמייצגת את הבכירים, ובתביעה זו לפני בית-דין נכבד זה אין חברת פז מתנגדת לניהול התביעה על- ידי התובעת". 2.2 א) בהסכם קיבוצי מיוחד מיום 1.1.1964, שנחתם בין החברה והוועד הפועל של ההסתדרות הכללית - מועצת פועלי חיפה, נאמר כי אותו הסכם "חל על כל עובדי החברה, כולל עובדים המועסקים באופן זמני על סמך חוזה שנעשה בכתב, להוציא עובדים ארעיים, עובדים בלתי-מסווגים ועובדים המכהנים בתפקידים הדורשים מומחיות מיוחדת וכן בתפקידים הנקבעים על-ידי החברה כסודיים"; ב) ביחסים בין החברה ובין עובדיה, הדיבור "עובדים בלתי-מסווגים" ו"עובדים בכירים" משמע - עובדי החברה שההסכמים הקיבוציים האמורים, ואלה שבאו להאריכם או לחדשם, אינם חלים עליהם, ובמקביל - "עובד מסווג" הוא עובד שהסכמים הקיבוציים חלים עליו; 2.3 א) התובעת היא אגודה עותומנית והעתק תקנותיה הוגש לבית-הדין. ממכתב הממונה על המחוז, שצורף לעותק התקנות ותאריכו 13.10.1974, למדים, כי היא נוסדה בשנת 1974; ב) בתקנות האגודה: (1) מוגדר הדיבור "הסכם עבודה" - "הסכם העבודה לשכר ולתנאים סוציאליים שייחתם מזמן לזמן בין האגודה לבין פז"; (2) בסעיף מטרות האגודה נאמר, בין היתר, כי מטרת האגודה היא "להיות ארגון יציג של עובדים לגבי העובדים הבכירים בפז"; (3) בסעיף "חברות באגודה" נאמר: "חברים באגודה יהיו עובדים קבועים בכירים - מהנדסים, עורכי-דין, אקדמאים ומנהלים בפז"; "מכתב הקביעות הנמסר לעובד בכיר על-ידי פז או לעובד מסווג קבוע המועבר להיות עובד בכיר מעניק לעובד כזה זכות למועמדות לחברות באגודה. החברות תאושר על-ידי ועד האגודה. במקרה והחברות לא תאושר על-ידי האגודה רשאי המועמד לפנות בכתב לאסיפה הכללית באמצעות הוועד. האסיפה הכללית הקרובה תדון ותחליט ברוב רגיל באם לאשר את החלטת הוועד או לדחותה"; "עובד בכיר בחברת בת כלשהי של פז המבקש להיות חבר - חייב להגיש בקשה"; חברות באגודה נפסקת "עם עזיבתו של העובד את העבודה, הן לרגל התפטרות והן לרגל פיטורים". החברות נפסקת גם על-פי "הודעה מנומקת בכתב מאת העובד על ביטול חברותו באגודה, בתנאי שוועד האגודה יסכים לביטול החברות"; ג) הרוב המכריע על חברי האגודה הם חברי ההסתדרות. לפי דברי בא-כוח החברה במסגרת הטיעון בבית-הדין האזורי - "שני שליש של העובדים הבכירים הינם חברי ההסתדרות הכללית"; ד) ביום 11 בדצמבר 1977 נחתם הסכם בין החברה לבין התובעת לפרק הזמן מיום 31.12.1977-1.1.1976 והינו "נוסח מקובץ של תנאי העבודה של העובדים הבכירים בחברה וכולל בתוכו את כל התנאים שבתוקף ביום חתימתו, שבאו בעקבות ההסכמים הקודמים, כתבי השינוי וזכרון הדברים, שנחתמו החל משנת 1965 בין החברה לבין התובעת" (יצוין, שבשנת 1965 התובעת עוד לא היתה קיימת); ה) באותו הסכם בסעיף "ההגדרות" מוגדר "עובד בכיר" בתור "כל עובר שהינו עובד בלתי-מסווג (היינו עובד שההסכם הקיבוצי האמור בפסקה 2.2 (א) לעיל אינו חל עליו) ושאינו מועסק ביום חתימת הסכם זה על בסיס אינדיבידואלי", ונאמר ש"כל עובד בכיר יועסק על-ידי החברה על בסיס מכתב העסקה המציין שהוא מועסק כעובד בכיר". בסעיף "פירוש ההסכם" נאמר "הסכם זה יפורש בהתאם להנחיות ולהוראות חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957"; ו) ב"זכרון דברים" מיום 13.12.1978 הוארך ההסכם ("הסכם העבודה" כלשון המסמך) שבו מדובר בפסקה הקודמת, עד ליום 31.3.1980. אחד הסעיפים הנוספים שבזכרון הדברים אומר, שבהסכם המוארך ייכללו "הסכם המסגרת לשנת 1978-79 כפי שנחתם בין ההסתדרות, הממשלה והתעשיינים והעקרונות שנקבעו בו..."; ז) במכתב מיום 11 בנובמבר 1980 מאת "ועד העובדים הבכירים" אל מנהל אגף כוח אדם בחברה נאמר, שהוועד מסכים כי ב"הסכם העבודה לשנים 1980-82 ייכלל הסכם המסגרת מיום 9.7.1980 בין הארגונים הכלכליים ובין ההסתדרות הכללית...". 3.1 העניין הועבר על-ידי השופט לרשם לשם "הכנת הדיון" במסגרת סיף 18 לחוק בית-הדין לעבודה, אך למעשה פעולה זו לא נעשתה. 3.2 א) "הכנת הדיון" נעשתה למעשה על-ידי אב-בית-הדין. בישיבה הראשונה, ביום 16.6.1982 (שנה אחרי הגשת התביעה), בתשובה לשאלת אב-בית-הדין אמר בא-כוח התובעת: "אני מסכים כי הסכסוך הנדון הוא סכסוך קיבוצי משפטי... התובעת הינה ארגון עובדים יציג שאינו חלק של ההסתדרות הכללית ופועלת באופן עצמאי. הנתבעת הכירה בה בתור שכזאת, שכן חתמה איתה הסכמים קיבוציים ורשמה אותם בתור שכאלה". בתגובה, אמר בא-כוח החברה: "התובעת אינה ארגון יציג: (1) שני שליש של העובדים הבכירים הינם חברי ההסתדרות הכללית; (2) ההסתדרות היא הארגון היציג מפני שהיא מייצגת את רוב עובדי המפעל של הנתבעת... העובדה שהנתבעת, משיקולים השמורים איתה, חתמה עם התובעת על הסכמי עבודה קיבוציים מיוחדים, אין בה כדי להקנות לתובעת מעמד של ארגון עובדים יציג". על כך ענה פרקליטה של התובעת, כי הנתבעת נהגה אחרת מהמשתמע מטענת פרקליטה: "לצידי המסווגים חתמה עם ההסתדרות ואילו לצידי הבכירים חתמה עם התובעת"; ב) נראה, שביזמת בית-הדין עלתה השאלה, אם יש להודיע להסתדרות על ההליך, במסגרת תקנה 15 לתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי. פרקליטה של התובעת גרס שאין להודיע. פרקליטה של החברה גרס, כי "לפחות לגבי חלק מהשאלות בדיון, התקנות מחייבות הודעה להסתדרות; ג) בית-הדין האזורי נתן החלטה בזו הלשון: "תובענה זו הוגשה לבית-דין זה לפני כשנה. מתוך טעות לא נרשמה כסכסוך קיבוצי וגם בדיון מוקדם לפני הרשם לא התייחסו אל הדיון כאל סכסוך קיבוצי, דבר אשר היה מצריך את החשת הדיון. רק בישיבה זו, שנועדה לשמיעת הוכחות, התעוררה השאלה מיזמת בית- הדין ואין כל ספק שבפנינו סכסוך קיבוצי המעורר מספר שאלות חשובות של סדרי דין וסמכות עניינית. נראה לנו שאין צורך ליתן תשובה לשאלות שהתעוררו בטרם תקוים הוראת תקנה 15 מתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי, לפיה צריך להביא לידיעת ההסתדרות את דבר הדיון, כדי לאפשר לה לטעון לעניין הסעד או אמצעי האכיפה. מזכירות בית-הדין תמציא להסתדרות העובדים בארץ ישראל באמצעות הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית (להלן - ההסתדרות) עותקים של כתבי הטענות בדיון זה בצירוף העתק החלטה זו; ד) בעקבות ההחלטה האמורה הגיש פרקליטה של ההסתדרות "הודעה על-פי תקנה 15 לתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי". בהודעתו טען הפרקליט: (1) לבית-הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה כפי שהוגשה, באשר התובעת אינה ממלאת אחר התנאים הנדרשים בסעיף 24 (א) (2) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, כיוון שאינה יכולה להיות צד להסכם קיבוצי... על כן בית-דין נכבד זה אינו מוסמך להעניק לתובעת את הסעדים המבוקשים על-ידה"; (2) המסמך שצורף לכתב התביעה, המכונה על-ידי התובעת "הסכם קיבוצי" אינו הסכם קיבוצי... באשר לא נרשם כהסכם קיבוצי ולא נחתם כהסכם קיבוצי בין צדדים כשרים לחתום על הסכם קיבוצי; (3) "התובעת אינה ארגון עובדים לעניין חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים) ולענין חתימה על הסכם קיבוצי..."; (4) (לחלופין) בית-הדין יכול ומוסמך להעביר את התביעה להליך שיתקיים על-פי סעיף 24 (א) (1) לחוק על-ידי מחיקת התובעת כתובעת על-פי המעמד שהיא טוענת לו בכתב התביעה, וצירוף העובדים המעוניינים בסעד המבוקש כתובעים בתביעה אישית נגד המעביד". 3.3 א) עם ראשית הדיון בעקבות ההחלטה האמורה בפסקה 3.2 (ג) לעיל, נקבעו ארבע עובדות מוסכמות: (1) החברה "חתמה עם התובעת על הסכמים אשר לאחר מכן נרשמו כהסכמים קיבוציים מיוחדים..."; (2) רוב העובדים המסווגים הינם חברי ההסתדרות הכללית המהווה ארגון עובדים יציג שלהם כלפי הנתבעת; (3) כשני שליש של העובדים הבכירים של הנתבעת הינם חברי ההסתדרות הכללית; (4) "לצורך דיון זה העובדים הבכירים הם העובדים ששמותיהם מופיעים בנספחים של התביעה"; ב) בית-הדין החליט, מיזמתו, לפצל את הדיון כך ש"בית-הדין ידון תחילה בשאלת הסמכות העניינית לדון בתביעת התובעת'; ג) משהחל הדיון בעקבות ההחלטה האמורה, טען ראשון פרקליטה של ההסתדרות, שני - פרקליטה של החברה שלישי - פרקליטה של התובעת; ד) פרקליטה של ההסתדרות חזר על הטענות שבפסקה 3.2 (ד) לעיל, הדגיש שלא מתקיים בתובעת העולה מסעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים לעניין "ארגון עובדים יציג", אין התובעת, כלל, ארגון עובדים (דב"ע לג/7 - 4, [1], בע' 96, 97), החברות תלויה במקום העבודה - ובשל כל אלה "אין לבית-הדין סמכות עניינית לדון בעתירה". בהמשך טען הפרקליט, כי "צד להסדר קיבוצי אינו יכול לבקש אכיפה של התחייבות אובליגטורית" (דב"ע שם/11 - 4, [2]), וכי ה"רישום של ההסכם אינו קונסטיטוטיבי" ו"אינו מרפא פגם שהיה מלכתחילה" (דב"ע לג/4 - 4, [3]); ה) כאשר הגיע תורו של פרקליטה של החברה לטעון, טען פרקליטה של האגודה התובעת, כי "עקב האמור בסעיף 6 לחוק הסכמים קיבוציים, אין לשמוע טענות מפי המעביד לעניין היווצרות הסכם... ". בית-הדין דחה את הטענה, מהטעם שמדובר בסמכות עניינית של בית-הדין. פרקליטה של החברה חזר על האמור בכתב ההגנה, התייחס לסעיף 3 שבחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957 (להלן - חוק יישוב סכסוכי עבודה), ולסעיף 6 לחוק הסכמים קיבוציים, המתייחס רק לשאלת "היציגות" ולא לשאלה, אם בכלל מדובר ב"ארגון עובדים", ואינו מתייחס לאותה שאלה עת לדיון עומדת שאלת סמכותו של בית-משפט. הפרקליט טען כי בדב"ע לה/1-5, [4], נדחתה טענה לאפשרות חברות בשני ארגונים וכי אין ב"בכירים" - "ייחוד מקצועי" (סעיף 15 לחוק - "הסכם למקצוע"); ו) פרקליטה של התובעת טען, כי האגודה קמה לא למטרות זמניות חולפות, אלא על מנת להוות ארגון עובדים יציג ולחתום על הסכמים קיבוציים, "הארגון לא מותנה בסוף קיומה של פז", הארגון וולונטרי, "אין אף מהנדס או עורך-דין בקרב המסווגים". 4. א) בחלק האופרטיבי שבהחלטה נשוא הערעור נאמר: "אנו קובעים בזאת, כי נתקיימו בתובעת כל הקריטריונים הדרושים כדי לראות בה ארגון יציג במובן החוק. כפועל יוצא מקביעתנו הנ"ל, צריך לראות בהסכמי העבודה שחתמה עם הנתבעת ואשר נרשמו כדין כהסכמים קיבוציים מיוחדים, הסכמים תקפים המהווים הסכמי עבודה קיבוציים מיוחדים כדין. התוצאה היא שנמצא, כי לבית-דין זה סמכות עניינית לדון בעתירת התובעת. אנו דוחים, אפוא, את טענת הנתבעת ובא-כוח ההסתדרות, כי לבית-דין זה אין סמכות עניינית לדון בעתירת התובעת"; ב) אשר לשאלת "החברות הכפולה", נאמר בהחלטה נשוא הערעור: "ייאמר מייד כי לא מצאנו ממש בטענה, כי אין לראות בתובעת ארגון עובדים יציג משום שרוב חבריה הינם חברים בארגון אחר הוא הסתדרות העובדים בארץ ישראל. אמנם, אמת נכון הדבר, חוקת ההסתדרות אוסרת על חבריה להיות חברים בעת ובעונה אחת בהסתדרות ובארגון אחר, אך זהו עניין שבין ההסתדרות ובין חבר המפר את חוקתה ואין בכך כדי לפגום את המעמד המשפטי של ארגון עובדים שונה שהוקם על-ידי חברי הסתדרות, אם בהקמתו של ארגון כזה התקיימו כל התנאים הדרושים בחוק כרי שיקבל את הזכויות והחובות המוטלות בחוק על ארגון עובדים. השאלה, אם גוף הוא בגדר 'ארגון עובדים', או ארגון עובדים יציג', או בגדר מי שיכול להיות צד להסכם קיבוצי, היא שאלה אשר לא תובחן על-פי האמור בחוקתו של ארגון פלוני, אלא על-פי הוראות החוק"; ג) אשר להיות התובעת "ארגון עובדים" נאמר בהחלטה נשוא הערעור, כי מתקיים בתובעת כל הדרוש להיות האגודה התובעת "ארגון עובדים", על-פי פסק-דין בדב"ע לג/7 - 4, [1] (בע' 99). את "הייחודית המקצועית", שלה טענו כתנאי לקיומו של "ארגון עובדים", רואה ההחלטה נשוא הערעור ב"היותם של העובדים הבכירים, ברובם הגדול, בעלי מקצועות אקדמאים והיותם ממלאים תפקידי הנהלה בכירים'; ד) משנקבע בהחלטה שהתובעת הינה "ארגון עובדים" - נקבע כי הינה "ארגון עובדים יציג", מבלי ליתן נימוק מיוחד לכך (למעשה גם לא טען פרקליטה של ההסתדרות במישרין, כי אף אם התובעת הינה ארגון עובדים - אין היא ארגון עובדים יציג). 5.1 במרכז נימוקי הערעור, כפי שהובאו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון שהגיש הפרקליט אשר ייצג את ההסתדרות, עמדו טענות אלה: א) בית-הדין האזורי טעה בדחותו את הטענה, שאין בית-הדין מוסמך לדון בעניין, מאחר ובטעות קבע כי המשיבה-התובעת הינה "ארגון עובדים" לעניין חוק הסכמים קיבוציים; ב) המשיבה-התובעת "הינה, לכל היותר, 'ועד עובדים' או 'נציגות עובדים'"; ג) "ההתארגנות לה טוענת המשיבה היא ההתארגנות לזמן מוגדר מראש, שכן החברות בארגון קיימת כל עוד החבר בארגון עובד בחברת 'פז'". ההתארגנות היא על בסיס "דרגה" ("מעמד") "ומשמתבטל 'מעמד' זה מתבטלת באורח אוטומטי החברות בארגון" - מכאן, שאין היא וולונטרית ולתקופה בלתי-מוגבלת (דב"ע לג/7 - 4, [1]; דב"ע לא/3 - 4, [5], בע' 102, 103); ד) "לא ייתכן שקיומו או אי-קיומו של ארגון עובדים יהיה תלוי בהתרחשות אירוע או ברצונו או בהתנהגותו של גורם אחר, כלשהו", והכוונה למעביד; ה) ההתארגנות היא על בסיס מפעלי, והפסיקה פוסלת התארגנות על בסיס מפעלי מתוך היותה "לתקופה מסוימת ואינה וולונטרית, אלא קיימת מכוח השתייכות למקום עבודה" דב"ע לג/7 - 4, [1]; בע' 97 - מול האות ה'). 5.2 בעיקרי הטיעון שהוגשו על-ידי פרקליטה של המשיבה-התובעת באות, בין השאר, טענות אלה: א) המשיבה ממלאה אחרי הקריטריונים שנקבעו על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה לקיומו של "ארגון עובדים" (דב"ע לג/7 - 4, [1]; דב"ע לה/1 - 5, [4], בע' 207); ב) בדין נדחתה בהחלטה נשוא הערעור הטענה הקשורה ב"חברות כפולה" ויש לאבחן את העומד לדיון מההלכה שבדב"ע לה/1 - 5, [5] (בע' 206 - מול האות ה') "כי שם 'כל אחד מהמתארגנים הוא חבר ארגון עובדים, כמשמעות המונח לעניין חופש ההתאגדות'... במקרה שלפנינו רק חלק מהעובדים הבכירים חברי המערערת וכולם ביקשו להתארגן במסגרת המשיבה". ב"עיקרי הטיעון הועלו טענות נוספות, אך בטיעון בעל-פה לא חזרו עליהן, וטוב עשו. 5.3 בעיקרי הטיעון מטעם החברה נאמר, בין השאר: א) הנתבעת אמנם "אינה הארגון היציג של העובדים הבכירים של החברה", אך, "נכון שהמשיבה (החברה) עשתה הסכמי עבודה עם המשיבה הראשונה (התובעת) כמייצגת את עובדיה הבכירים של החברה... ואין היא מתנגדת שתביעת הבכירים תנוהל על-ידי המשיבה-התובעת"; ב) רוב חברי המשיבה-התובעת הם חברי ההסתדרות, "אין עובד יכול להיות מיוצג על-ידי שני ארגונים יציגים בעת ובעונה אחת" וההסתדרות היא הארגון היציג של כלל עובדי החברה; ג) העובדה שהחברה "ניהלה משא-ומתן עם עובדיה הבכירים באמצעות המשיבה הראשונה" (התובעת)... "אינה יכולה להקנות למשיבה הראשונה מעמד שהמחוקק לא נתן לה". 6. עם ראשית הדיון בערעור, הפנה בית-הדין את תשומת לב הצדדים למספר שאלות שמן ההכרח שתתלבנה בערעור, אם הצדדים אינם מסכימים שכל ההליך יידון על הבסיס המקורי - "תביעה ייצוגית". משלא הסכים פרקליטה של המשיבה-התובעת להצעה, ביקש פרקליטה של ההסתדרות שיאפשר לו לתקן את נימוקי הערעור, בעקבות הערות בית-הדין שהדיון בערעור יהיה על-פי טענות בכתב. פרקליטה של המשיבה- התובעת התנגד למבוקש. פרקליטה של החברה הסכים שיתאפשר "תיקון" נימוקי הערעור. בהחלטת ביניים דחה בית-הדין את הבקשה שהדיון בערעור יתקיים על-פי טענות בכתב, אך נעתר לבקשה לאפשר לפרקליטה של ההסתדרות "לתקן" את נימוקי הערעור. להלן הקטע הרלבנטי שבהחלטה: "עם ראשית הדיון הפנה בית-הדין את תשומת לב הצדדים לכך, שלדיון עומדת, בין השאר, השאלה, אם מסמך מסוים מהווה 'הסכם קיבוצי', ובקשר לכך עשויות להתעורר שאלות יסוד שכלל לא נדונו, או נדונו דרך אגב בלבד, בהחלטה נשוא הערעור. כן הפנה בית-הדין את תשומת לב הצדדים לכך, שלפי הפסיקה רשאי, ואולי אף חייב, בית-דין אזורי לעבודה, ובערעור - רשאי בית-דין זה, לעורר גם מיזמתו הוא את השאלה, אם מסמך מסוים מהווה הסכם קיבוצי (פסק-הדין בדב"ע לג/7 - 4, [1]). העלאת אותה שאלה - השלכות רבות לה, ובין השאר: מהותו של 'ארגון יציג' במשפט העבודה האוטונומי, בעיות הקשורות ב'חברות כפולה', האפשרות לקיים ארגון עובדי מפעל מסוים, והאפשרות לכרוך הסכם קיבוצי החל על עובדים בדרגות מסוימות; כל זה - הן בשים לב לעקרונות משפט העבודה הקיבוצי, והן בשים לב להוראות ספציפיות שבחוק הסכמים קיבוציים. בתחילת הדיון אמר בית-הדין, שיוכל לפעול כאמור רק לאחר שיפנה תשומת לב הצדדי לבעיות האמורות, כך שתינתן להם הזדמנות לטעון, ולא ימצאו את עצמם 'מופתעים' מפסק-הדין שיתייחס לאותן השאלות. עתה בפנינו שתי בקשות של פרקליטה של המערערת: הבקשה האחת - שתאפשר לו לתקן את נימוקי הערעור בעקבות הדברים שבאו מפי בית- הדין; השניה - בשים לב למשקל הרב שבית-הדין מייחס לטענות מסוימות - שהערעור יידון על-פי סיכומים בכתב. פרקליטה של המשיבה מס' 1 התנגד למבוקש. כיקר נימוקו היה, שהמבוקש בא בשלב מאוחר, לאחר שכבר בעבר הפנה את תשומת הלב של הפרקליט המייצג את המערערת לכך, שנימוקי הערעור שהגיש הם לקוניים ולקויים בחסר, והיענות לבקשה תהיה נוגדת את תקנות סדר הדין בבית-הדין לעבודה. פרקליטה של המשיבה השניה הסכים למבוקש, לאחר שבית-הדין הבהיר, שלהסכמתו לא תהיה כל השלכה מעבר לעצם ההסכמה להוספת נימוקי ערעור. היענות לבקשה לשנות את נימוקי הערעור רק תביא לכך שבערעור תתבררנה השאלות המרכזיות הצריכות לפסק-דין בשאלה מרכזית העומדת לדיון. כאמור, רשאי בית-דין זה, גם בשלב של ערעור, לעורר את השאלה, אם המסמך שבו מדובר הוא אמנם הסכם קיבוצי על כל המתחייב מכך (פסק- הדין בדב"ע לג/7 - 4, [1]), ובלבד שיתן הזדמנות לצדדים להתייחס לכל השאלות המשפטיות שצריכות התייחסות. משכך הדבר, ומקל וחומר, אין סיבה שלא להיענות לבקשת הפרקליט המייצג את המערערת. אשר לתקנות סדרי הדין בבית-דין לעבודה - רואה בית-הדין להפנות את תשומת הלב לכך, שעל ענייננו חלה מערכת מיוחדת של תקנות והן תקנות סדר-הדין בסכסוך קיבוצי. בזאת לא נאמר, שתקנות סדרי הדין בבית-הדין לעבודה חסרות משמעות לעניין דיון בערעור בסכסוך קיבוצי, אך גם בהן אין כדי לחסום את הדרך בפני בקשתו של פרקליטה של המערערת. את נימוקי הערעור המתוקנים יגיש בא-כוח המערערת תוך עשרה ימים". 7. בעקבות ההחלטה המובאת בפסקה הקודמת הגיש פרקליטה של ההסתדרות "הודעת ערעור מתוקנת" ועיקרי טיעון, ופרקליטה של התובעת הגיש עיקרי טיעון. 8. בהודעת הערעור המתוקנת חזר הפרקליט על שלושת נימוקיו בהודעת הערעור המקורית, היינו: א) "התובעת אינה ארגון עובדים"; ב) "המסמך עליו היא (התובעת) מבססת את תביעתה אינו הסכם קיבוצי"; ג) לבית-הדין האזורי "אין סמכות לדון ולהעניק את הסעדים לתובעת" (המשיבה מס' 1 - התובעת בתביעה שהוגשה בסכסוך קיבוצי נגד המשיבה מס' 2 - החברה). 9.1 בעיקרי הטיעון חזר הפרקליט על שלושת הנימוקים האמורים, והדגיש: א) "לא נתקיימו בתובעת התנאים שנקבעו בפסיקה של בית-הדין לקיומו של ארגון עובדים". בקשר לכך הדגיש, שצריך כי ההתארגנות תהיה לתקופה בלתי-מוגבלת ועל בסיס אישי וולונטרי. לטענתו, ההתארגנות על בסיס מפעלי אינה התארגנות לתקנה בלתי-מוגבלת, שכן, בין השאר, "ההתארגנות כאמור על בסיס מקום עבודה היא התארגנות מוגבלת בזמן ואינה התארגנות אליה חתר המחוקק בקובעו בחוק הסכמים קיבוציים את מעמדו של ארגון עובדים"; ב) (לחלופין) התובעת "אינה ארגון עובדים יציג לצורך חתימה על הסכם קיבוצי מיוחד על-פי חוק הסכמים קיבוציים". בפסק-הדין שבערעור "נקבע, כממצא עובדתי, כי רוב חבריה של המשיבה (התובעת) הם חבריה של המערערת. בית-הדין קבע, עם זאת, כי עניין זה הוא עניין פנימי בין המערערת לחבריה ואין לו השלכות לעניין קיומו או (אי) קיומו של ארגון עובדים יציג או לעניין חתימה על הסכם קיבוצי. המחוקק אינו מאפשר, על-פי חוק הסכמים קיבוציים, את קיומם של שני ארגוני עובדים יציגים לאותו מפעל... סעיף 3 לחוק קובע את המבחן לקיומו של ארגון יציג והמבחן הוא אם רוב העובדים באותו מפעל (ההדגשה במקור) חברים באותו ארגון עובדים, משנקבע על-ידי בית-הדין כממצא עובדתי, שרוב העובדים ב'פז' הם חברים בהסתדרות, המסקנה המשפטית היחידה מקביעה זו היא, שהמערערת (ההסתדרות) ורק היא (היא) ארגון העובדים היציג במפעל"; ג) "מהאמור בחוק הסכמים קיבוציים ומההנחה, כי רק ארגון עובדים יציג יכול לחתום על הסכם קיבוצי, עולה, שאין רלבנטיות לשאלה בדבר 'חברות כפולה' של מספר עובדים'; ד) "הסכם קיבוצי מיוחד... הוא בקשר למפעל מסוים", לא לעובדים במפעל בדרגה מסוימת, ולא הסכם החל "רק על חלק מהמפעל או חלק מעובדי המפעל. ייתכן אמנם שהסכם קיבוצי מיוחד החל על כל עובדי המפעל יבחין בין קבוצות עובדים על-פי מקצועם או תפקידם, אולם אין לעשות הסכם קיבוצי רק לחלק מהעובדים שהאבחנה היא אבחנה של דרגה" (דב"ע לא/4-1, [6], בע' 270); ה) אין להכיר בתובעת "כארגון עובדים וכן לקבל את טענת המשיבה (התובעת) כאילו היא צד להסכם קיבוצי... מן הטעם של תקנת הציבור מפגיעה בעקרונות הבסיסיים של יחסי עבודה קיבוציים בישראל" (דב"ע לג/4-1, [1], בע' 102). 9.2 במהלך הטיעון בעל-פה, בעקבות שאלה של בית-הדין, אמר הפרקליט, שטענתו הקשורה ב"תקנת הציבור" מכוונת גם ל"חוזה המכר חוזה". הפרקליט אמר, שהיחסים בין ההסתדרות אינם רק במישור הפנימי, אלא פועלים לגבי כולי עלמא, ואין ליתן סעד הצהרתי המכשיר הפרה כאמור. 10. בעיקרי הטיעון שהגיש פרקליטה של התובעת נדרש הפרקליט, אחד לאחד, לטענותיו של פרקליטה של ההסתדרות. מאחר ופרקליטה של ההסתדרות ייחס משקל רב לטענה, שהחוק הישראלי מונע "ארגון מפעלי", מייחס פרקליטה של התובעת משקל מקביל לאותה טענה ומצרף רשימה ארוכה של הסכמים קיבוציים מפעליים, ש"נרשמו" על-פי חוק הסכמים קיבוציים. אשר לטענת פרקליטה של ההסתדרות הסומכת על סעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים, כי רק הסכם קיבוצי מיוחד אחד יכול לחול על מפעל אחד, טוען פרקליטה של התובעת, כי פרקליטה של ההסתדרות הביא את סעיף החוק במקוטע, עת הנוסח המלא הוא "ארגון יציג של עובדים לעניין הסכם קיבוצי מיוחד הוא ארגון העובדים שעם חבריו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים שעליהם יחול ההסכם..." (ההדגשה במקור). בהתייחסו לטענה, שלא ייתכנו שני ארגונים יציגים באותו מפעל, אומר הפרקליט "אין כל בסיס לטענה, כי לא ייתכנו שני ארגונים יציגים במפעל אחד". לעניין זה סומך הטוען על סעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים ועל פסק-הדין בעניין תדיראן (דב"ע מא/11 - 3, [7], בע' 290) ועניין בנק אוצר לחייל (דב"ע לא/1 - 4, [6], בע' 270). אשר לטענת פרקליטה של ההסתדרות הקשורה ב"תקנת הציבור", אומר פרקליטה של התובעת, כי בקבלת הטענה יהיה משום פגיעה ב'חופש ההתאגדות ובכך תהיה פעולה הנוגדת את תקנת הציבור". את העובדים "הבכירים" - לא ייצגה ההסתדרות מעולם. 11. במהלך טיעונו בעל-פה ובקשר לדברי פרקליטה של ההסתדרות לעניין "חברות כפולה", "חוזה המפר חוזה" וסעד הצהרתי (סעיף 9.2 לעיל) אמר פרקליטה של התובעת, כי הסעד שהתובעת עותרת לו אינו סעד הצהרתי, אלא חיוב כאמור בסעיף 47 לכתב התביעה (מובא בסעיף 2.1 (ג) לעיל). 12. פרקליטה של החברה לא הגיש עיקרי טיעון חדשים, ונותרו אלה שהגיש קודם לכן (סעיף 5.3 לעיל). 13. משסיימו באי-כוח הצדדים לטעון, ביקש בית-הדין שיובאו לידיעתו ההסכמים הקיבוציים שבין החברה לבין ההסתדרות. הדבר נעשה ומאותם הסכמים בא המובא בסעיף 2.2 לעיל. II. פסק-דין 1. בשלב זה לא נידרש לשאלה, אם היה זה הכרחי, דרוש או מועיל, להעביר את הדיון שנפתח ב"כתב תביעה", על כל המשתמע מכך הן לסדרי דין מכוח תקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט-1969, והן לגופו של עניין, לפסים של הליך על-פי "בקשת צד בסכסוך קיבוצי" מכוח תקנות בית-הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969. לכך יידרש בית-הדין, וזה יתחוור - בהמשך. 2. בשלב זה נידרש לשאלות העולות מההחלטה נשוא הערעור (סעיף 4 שבחלק ‎I לעיל), תוך שימת הדגש כמתחייב מהחלטת הביניים (סעיף 6 שבחלק I לעיל). 3. השאלות הן שלוש, והן: א) המתקיים בתובעת כל הדרוש למעמד של "ארגון עובדים" לעניין משפט העבודה הקיבוצי ויחסי עבודה קיבוציים; ב) המתקיים בתובעת כל הדרוש למעמד של "ארגון יציג של עובדים" (ארגון עובדים יציג) לעניין חוק הסכמים קיבוציים, תוך התייחסות לשאלת "החברות הכפולה"; ג) המהווה ההסכם שמכוחו באה העתירה (סעיף 2.1 (ב) שבחלק I לעיל) "הסכם קיבוצי". 4. עד שנתייחס לשאלות הצריכות תשובה בערעור זה, טוב שיודגש, הדגש היטב, כי לדיון אינן עומדות שאלות מתחום זכויות האזרח בתור אזרח להתאגד בכל מסגרת משפטית שהיא ולמטרה חוקית כל שהיא, בין על-פי חוק העמותות, תש"ם-1980, ובין על-פי כל חוק אחר. זכות יסוד זאת נתונה לכל אחד ואחד מעובדי המעבידה, בין שהוא עובד בדרגה 1 ובין שהוא עובד בדרגה 10, או שהינו מנכ"ל החברה, בין שההתאגדות היא למטרה שהיא קשורה בעבודה ובין למטרה שאינה קשורה לעבודה. מימוש זכות זאת אינה קשורה בחברות של העובד בארגון אחר כלשהו (ונתעלם בשלב זה מבעיית "חברות כפולה נוגדת" מבחינת דיני חוזים), אינה קשורה ביחסה של החברה לאותה התאגדות ואינה מחייבת את החברה המעבידה לדבר, מעבר לרצונה ולהתקשרות חוזית חופשית. באמור תמצא ראשית תשובה לטענות האגודה התובעת, כי בקבלת הערעור, היינו, אי-הכרה באגודה התובעת ב"ארגון עובדים" וכ"ארגון עובדים יציג", יש משום פגיעה בחופש ההתאגדות ובתקנת הציבור (סעיף 10, פסקה לפני אחרונה, שבחלק I לעיל). טוב להפנות את תשומת הלב לפסק-הדין שניתן לאחרונה על-ידי בית-הלורדים בעניין CHEALL V. A.P.E. (1983) I.C.R. 398; (1983) 1 ALL E.R. 1130 [11]. שם עמדה לדיון, בין השאר, הגבלה על חופש המעבר מאגודה מקצועית אחת לאגודה מקצועית אחרת. וכך אמר LORD DIPLOCK: "לא ידוע לי כלל ב'תקנת הציבור', המונע איגודים מקצועיים לקבוע ביניהם הסדרים הנראים להם כמשרתים את האינטרסים של חבריהם, לקידום סדר ביחסי עבודה והגברת כוח המשא-ומתן של חבריהם עם מעבידיהם. כן איני סבור, כי מותר לנו להפעיל את כוחנו השיפוטי וליצור כלל חדש של 'תקנת הציבור' להשגת אותה מטרה". כן קבע בית הלורדים, כי הגבלה כאמור אינה פוגעת באמנה האירופית משנת 1951 להגנת זכויות יסוד וחירויות יסוד, בכל הנוגע לחופש ההתאגדות. הנסיבות והעובדות שונות, אך ניתן ללמוד גם מפסק-הדין של בית-הלורדים, כי לא כל הגבלה בבחירת איגוד מקצועי, שאליו ישתייך עובד, פוגעת בזכויות יסוד, וכי משקל רב יש לייחס לקידום יחסי עבודה תקינים והגברת כוח המשא-ומתן. לדיון עומדות השאלות הקשורות בהיותה של "התאגדות" של עובדים "ארגון עובדים" ו'ארגון עובדים יציג" לעניין משפט העבודה, ובמיוחד לעניין משפט העבודה הקיבוצי ויחסי עבודה קיבוציים. 5. בית-הדין האזורי קבע בהחלטה נשוא הערעור, כי התובעת היא "ארגון יציג במובן החוק" וההסכמים הם "הסכמים קיבוציים מיוחדים כדין". תשובה חיובית לשלוש השאלות בסעיף 3 לעיל תביא לדחיית הערעור, תשובה שלילית לאחת מהן - תביא לקבלתו, משום שבאין "ארגון עובדים" אין, מקל וחומר, "ארגון עובדים יציג" ובאין "ארגון עובדים יציג" - אין הסכם קיבוצי מיוחד. נעמוד, איפוא, על שלוש השאלות אחת לאחת. המתקיים בתובעת כל הדרוש למעמד של "ארגון עובדים" לעניין משפט העבודה הקיבוצי ויחסי עבודה קיבוציים? 6. לשאלה, על-פי אלה מבחנים ייקבע, כי מי שטוען ל"מעמד" של "ארגון עובדים" לעניין משפט העבודה הקיבוצי ויחסי עבודה קיבוציים - אכן הינו בעל "מעמד" שהוא טוען לו, נדרש בית-דין זה לראשונה, ישירות, בפסק-הדין שבעניין האוניברסיטאות, [1]. מן הראוי שנביא תחילה, כתשתית, שני קטעים מאותו פסק-דין. הקטע האחד: "ההסכם הקיבוצי הוא מקור של משפט אוטונומי בתחום העבודה. עצם קיומו, והחלק הנורמטיבי שבו, מטילים חובות ומעניקים זכויות מעבר לצדדים להסכם. לא ייתכן שעצם התחזות כארגון עובדים, או במקרה הנאות כארגון מעבידים, ואף לא עצם ההכרה על-ידי הצד השני, יביאו לתוצאה שאינה אלא נורמה משפטית, בבחינת חוק. כשם שלא יעלה על הדעת לראות מסמך מסוים 'חוק עזר' של רשות מקומית, אם אותו גוף אינו רשות מקומית, אלא אגודה שיתופית הממלאה תפקידים של רשות מקומית, כן אין לראות בהסכם 'הסכם קיבוצי', אם הצד לאותו הסכם אינו ארגון עובדים. לא רק שהתנהגות הצד ו'כללי המניעות' לא יעמדו לטוען את ההיפך, אלא שבית-הדין, אף מיזמתו הוא, יבחן אם אינם 'הסכם קיבוצי' בפניו, היינו, אם מי שהוא צד להסכם כשיר להיות צד להסכם קיבוצי, על הנובע מכך בחיוב הזולת. בקשר לאמור ראוי להביא מדברי פרופסור KASDEL [15], כי 'הכשרות להסכם קיבוצי הוא עניין של כשרות משפטית בתחום משפט העבודה הקיבוצי... אין היא תלויה ברצון הסובייקטיבי... אלא בהסדר המשפטי לפי מבחנים אובייקטיביים' (שם, [15], בע' 24). באותו עניין נאמר, כי 'הכשרות להסכם קיבוצי יש לבחון מיזמת בית-המשפט, באשר היא תנאי מוקדם אשר החוק קבע לקיומו של הסכם קיבוצי' (‎.)[16] HUECK-NIPPERDEY, P. 422 דברים אלה מובאים בשל היותם משקפים נכונה את מהותו של ההסכם הקיבוצי, כפי שניתן לכך ביטוי בחוק הסכמים קיבוציים, היינו היותו מקור של משפט עבודה אוטונומי, מקור של נורמות משפטיות, השונה ביסודו מחוזה רגיל" (שם, [1], בע' 101-100). הקטע השני: "אין בחוק הגדרה של המונח 'ארגון עובדים' ושל המונח 'ארגון מעבידים'. על כן חייב בית-הדין להגיע למשמעותם של מונחים אלה, תוך הזדקקות לעקרונות של משפט העבודה הקיבוצי, למהותם ולמטרתם של החוקים העומדים ליישום ולמשמעותם של המונחים בהקשרם ליחסי עבודה קיבוציים" (שם, [1], בע' 96). 7. בקשר לאמור באותו פסק-דין שניתן בשנת 1973, בדבר פירוש הדיבור "ארגון עובדים", או ליתר דיוק - קביעת המבחנים להכרה בהתאגדות של עובדים כ"ארגון עובדים", טוב להביא מפסק-דין של בית-המשפט הפדרלי לעבודה בגרמניה שניתן בשנת 1977. שם נאמר: "כפי שזה בחוקי עבודה אחרים, כך גם בחוק זה (חוק בית-הדין לעבודה), המושג 'ארגון עובדים' או 'ארגון מקצועי' - GEWERKSCHAFT - אינו מוגדר או מתואר. המחוקק הותיר לבתי-המשפט, ובמיוחד לבתי-המשפט לעבודה, את מלאכת הקונקרטיזציה של הנחות היסוד שצריך שתתקיימנה בהתאגדות של עובדים - - ARBEITNEH MERVEREINIGUNG - על מנת שתהיה 'ארגון עובדים' (איגוד מקצועי ;ABR 16/75 (15.3.1977) - GEWERKSCNAFT BAG 29, 72, 79 1 ]12[). I.L.L.R., 189, 191 3 8. נחזור לפסק-הדין בעניין האוניברסיטאות, [1]. ראשית, נאמר באותו פסק-דין "ענייננו אינו מצריך לעמוד על כל (ההדגשה לא במקור) סימני ההיכר המהותיים לארגון עובדים, באשר התשובה לשאלה העומדת לדיון, השאלה אם המועצה המתאמת של ארגוני הסגל הינה ארגון עובדים [ויודגש ב'ארגון עובדים' מדובר ולא ב'ארגון עובדים יציג], תינתן על-פי אחד מסימני היכר אלה" (שם, [1], בע' 96, סעיף 4), הווה אומר, באותו פסק-דין לא הובאה רשימה ממצה ואין לחפש בה תשובה לכל. אף בפסק-דין זה לא נביא רשימה סופית וסגורה של סימני היכר ל"ארגון עובדים", גם לא נוסיף סימנים ל"ארגון עובדים", להבדיל מ"ארגון עובדים יציג", אך נשנה דגש או דגשים. 9. עד שנפרט את סימני ההיכר באותו פסק-דין, נביא קטע נוסף הימנו, שמשמעותו כללית, והוא: "תחילה יסולק מכשול, שאינו אלא מכשול מדומה. בעובדה שהמועצה המתאמת של ארגוני הסגל אינה רשומה כתאגיד, בעובדה זאת, כשלעצמה, אין כדי לקבוע לענייננו. השאלה, אם רישום כתאגיד הוא תנאי לקיומו של ארגון עובדים או ארגון מעבידים, לעניין יחסי עבודה קיבוציים ומשפט העבודה, נדונה כבר בפסק-הדין שבדב"ע מס' לא/4-3, [5] (בע' 103). לעניין זה ייאמר עוד, כי כשם ש'רישום' או התאגדות, כשלעצמם, לא יהפכו את התאגיד לארגון עובדים, אם אין באותו תאגיד מסימני ההיכר המהותיים לארגון עובדים, כן לא ימנעו העדר הרישום או ההתאגדות מעמד של ארגון עובדים, אם אכן מצויים במי שמדובר בו סימני ההיכר המהותיים הדרושים לכך, ואין בו סימנים פוסלים [המלים 'ואין בו סימנים פוסלים' כנראה הושמטו בנוסח שפורסם, ובלעדיהן אין משמעות לאמור], כגון אלה הקשורים ב'איגוד מפעלי' - ‎- COMPANY UNION וב'חברות-כפולה-נוגדת'" (שם, [1], בע' 96). למלים "איגוד מפעלי" אין לייחס משמעות של איגוד שמסגרת החברות בו הוא מפעל אחד, אלא משמעות של איגוד אשר למעביד שליטה או השפעה עליו או שהמעביד "מתערב" בפעולותיו, היינו - COMPANY UNION - במשמעות שלילית שבה התנסו בארצות אחרות, כפי שידובר בכך בסעיף 20 להלן. 10. סימני ההיכר המנויים בפסק-הדין בעניין האוניברסיטאות, [1], ומודגש שם שהם "מקצת מסימני ההיכר", הם: א) התארגנות לתקופה בלתי-מוגדרת מראש; מסגרת ארגונית המוצאת ביטויה בתקנון ובמטרות מוגדרות הכוללות קידום ענייניהם של החברים כעובדים (עניין זה לא נזכר במפורש בפסק-הדין); ב) חברות אישית-וולונטרית (שם, [1]), בע' 99). לענייננו, יש לחזור על המובא בסעיף 9 לעיל ולהרגישו - צריך שההתאגדות תהיה "חופשית" במשמעות, בין השאר, של אי-התערבות, ומכל שכן - חופש משליטה, של המעביד. תנאי זה מתחייב גם מאמנת העבודה הבינלאומית שאושרה על-ידי ישראל (סעיף 2 לאמנה משנת 1949 בדבר הזכות להתארגן ולנהל משא-ומתן קיבוצי). 11. נדגיש, שבעניין האוניברסיטאות, [1], עמדה לדיון השאלה, אם מי שבו דובר היווה "ארגון עובדים", ומשניתנה לשאלה תשובה שלילית - לא הגיעו לשאלה, אם התקיים בו הדרוש ל"ארגון עובדים יציג" לעניין חוק הסכמים קיבוציים. 12. באים ליישום האמור בעניין האוניברסיטאות [1], לעומד לדיון בערעור זה. בעניין האוניברסיטאות נקבע, כי מי שבו מדובר - המועצה המתאמת של ארגוני הסגל: א) לא היוותה "ארגון עובדים". כך נקבע בגלל שניים: ב"מועצה" לא התקיים התנאי של "התארגנות" - לא היה לה תקנון ולא היה בה מסימני ההיכר ל"קיום קבע"ף ב) המועצה לא היתה בנויה על חברות אישית וישירה של חברי הסגל במוסדות להשכלה גבוהה (שם, [1], ע' 99). 13. פרקליטה של התובעת טען, כי בשולחתו נתקיימו שני המבחנים שחסרו במועצה המתאמת של ארגוני הסגל: היא נרשמה בשנת 1974 כאגודה לפי חוק האגודות העותומניות ולה תקנון, שממנו עולה, כי "אין מדובר בהתאגדות ארעית, אלא בהתאגדות של קבע לייצוג החברים בתור עובדים והיא בנויה על חברות אישית של המאוגדים בה" (סעיף 2.3, פסקה ב', שבחלק I לעיל). כנגד זה טען פרקליטה של ההסתדרות, כי אין התובעת מהווה ארגון עובדים לאור המתחייב מההלכה בפסק-הדין בעניין האוניברסיטאות, [1]. את טענותיו נימק הפרקליט באומרו, בין השאר, שאין מדובר בהתאגדות של קבע, אלא בהתאגדות זמנית. את ה"זמניות" ביקש הפרקליט למצוא בכך, שמדובר ב"התארגנות לזמן מוגדר מראש, שכן החברות בארגון קיימת כל עוד החבר בארגון עובד בחברת 'פז'", ו"ההתארגנות היא על בסיס מפעלי והפסיקה פוסלת התארגנות על בסיס מפעלי מתוך היותה 'לתקופה מסויימת'" (סעיף 5.1, פסקות ג' ו-ה', שבחלק I לעיל). 14. אשר לשני הנימוקים הנ"ל, העולים מפסק-הדין שבעניין האוניברסיטאות, [1] - (ובשלב זה מדובר רק באותם שני נימוקים) - הדין עם פרקליטה של התובעת. 15. "קיום הקבע" מוצא את ביטויו בעצם פעילותה המתמשכת על פני שנים, בתקנונה, במטרותיה ובמוסדותיה. רישום כאגודה - במקרה זה כאגודה לפי חוק האגודות העותומניות - אמנם אינו חיוני לעצם קיומו של ארגון עובדים (פסק-הדין בעניין "האחיות", [5], ע' 103), אך יש ויסייע להוכחת כוונת "קיום של קבע". התובעת נרשמה כאגודה עותומנית. טענתו של פרקליטה של ההסתדרות, כי עצם העובדה שמדובר באיגוד "מפעלי מלמדת על כך שאין מדובר בהתאגדות למען קיום של קבע" (סעיף 5.1, פסקות ג' ו-ה', שבחלק I לעיל) - אינה טענה. "קבע" אינו מושג שמשמעות אחת לו לכל המטרות. לעניין יחסי עבודה יש ויש לראות בשנות קיומו של מפעל פרק זמן ממושך דיו במשמעות המתחייבת מפסק-הדין בעניין האוניברסיטאות, [1], האומר, כי "צריך שתהא התארגנות לתקופה בלתי-מוגדרת מראש או לפחות זמן ממושך דיו להבטחת היחסים הקיבוציים העולים מההסכם" (שם, [1], בע' 99, סעיף 11), ובוודאי אין בהתאגדות שבה מדובר "התארגנות ארעית של קבוצת עובדים לשם עריכת חוזה", כך ש"היום יתארגנו, יעשו חוזה, וכשהחוזה לא ימצא חן בעיניהם, יתפזרו, והחוזה היה כלא היה", כדברי שרת העבודה בהביאה לקריאה ראשונה בכנסת את הצעת חוק הסכמים קיבוציים (מובא בפסק-הדין בעניין האוניברסיטאות, שם, [1, בע' 98). בטענתו, כי התובעת היא התארגנות לתקופה מוגדרת, סמך הטוען על כך שבפסק-הדין שבעניין האוניברסיטאות, [1], פסל בית-הדין התארגנות על בסיס מפעלי. אכן מתייחס פסק-הדין בעניין האוניברסיטאות לאיגוד מפעלי (סעיף 3 לפסק-הדין), אך אין הוא עושה כן בקשר לדרישה שהתאגדות, למען שתהא "ארגון עובדים", צריך שתהא "לתקופה בלתי-מוגדרת". לחלק מהבעיתיות שבארגון מפעלי, נידרש בהמשך פסק-הדין. בשלב זה נפנה לאמור בסעיף 9 לעיל. על כל פנים אין ללמוד מהאמור בסעיף 3 לפסק-הדין בעניין האוניברסיטאות, [1], המובא בסעיף 9 לעיל, בקשר לאיגוד מפעלי, את אשר ביקשו ללמוד לעניין הבטחת היציבות ומניעת הכרה בהתארגנות ארעית. 16. אשר למתחייב מפסק-הדין בעניין האוניברסיטאות, [1], בדבר תקנון ומטרות אשר להתאגדות - גם שני אלה מתקיימים בתובעת. 17. חלקית, וחלקית גרידא, מתקיים בתובעת גם התנאי השני המתחייב מפסק-הדין בעניין האוניברסיטאות, [1], וכוונתנו לתנאי הקשור ב"חברות" אישית וישירה בהתאגדות. אכן בנויה האגודה התובעת על חברות אישית. אלא מאי - משנקבע בעניין האוניברסיטאות אשר נקבע, וזאת בעיקר על-פי אחד מסימני היכר אלה - "קיומו של 'ארגון'" (שם, [1], בע' 96, בסעיף 4), ומשהגיעו למסקנה שהמועצה כלל לא היתה בנויה על חברות אישית, לא היה מקום ולא היה צורך לעמוד על טיבה של אותה חברות הצריכה להיותה של התאגדות "ארגון עובדים". רמז למהותה של אותה חברות מצוי בפסק-הדין הנ"ל, עת נאמר, שהתאגדות צריך שתהיה בנויה על "מסגרת וולונטרית של חברות אישית" (שם, [1], בע' 97, סעיף 8). 18. הוולונטריות של החברות היא יסוד למערכת יחסי עבודה במשטר חופשי, היא ביסודה של ההתארגנות בישראל, והיא ביסודה של התארגנות בכל אותן המדינות אשר אישרו את שתי אמנות העבודה הבינלאומיות הנוגעות לעניין (אמנה מס' 86 ואמנה מס' 97). 19. "וולונטרי" לענייננו פירושו, שהחברות באגודה היא פרי רצונו של מי שבו מדובר, רוצה - מצטרף לאגודה, רוצה - עוזב. תשובה לשאלה, אם החברות באגודה היא אכן וולונטרית, נמצא בתקנון האגודה. ומה למדים מהתקנון? מהתקנון למדים, כי "מכתב הקביעות הנמסר לעובד בכיר על-ידי 'פז' או לעובד מסווג קבוע (היינו עובד שחל עליו ההסכם הקיבוצי בין ההסתדרות לבין החברה) המועבר להיות עובד בכיר מעניק לעובד כזה זכות למועמדות לחברות באגודה...". "עובד בכיר בחברת-בת כלשהי של פז המבקש להיות חבר - חייב להגיש בקשה" (מובא בסעיף 2.3 (ב) שבחלק I לעיל). הווה אומר - עובד בכיר בפז, להבדיל מעובד בכיר בחברת בת של פז, יכול למצוא עצמו חבר באגודה אף מבלי שיבקש להיות חבר. יתרה מזאת: פעם חבר - חבר לצמיתות. לפי התקנון אין חבר יכול לפרוש מהאגודה ככל שירצה ומכל סיבה שתניעו לכך. חברות נפסקת ביזמת העובד רק בעקבות הודעה מנומקת בכתב מאת העובד על ביטול חברותו באגודה, בתנאי שוועד האגודה יסכים לביטול החברות. חברות כזאת - לאו חברות וולונטרית היא. בשינוי גרסה - על כורחך אתה נולד כחבר ועל כורחך אתה חי כחבר. 20. תנאי נוסף שלו יש ליתן את הדעת, בקשר לחברות באגורה התובעת, קשור בעיקרון, שעל מנת שלהתאגדות יהיה מעמד של ארגון עובדים במשפט העבודה הקיבוצי וביחסי עבודה קיבוציים, צריך שההתאגדות תהיה חופשית מהתערבות המעביד (סעיפים 9 ו-10 לעיל). בענייננו אין אומנם כל חשד או חשש שזהו המצב למעשה, אך בעניינים קונסטיטוציונאליים - וכך יש לראות לענייננו את התקנון - קובע התקנון. לפי התקנון תלויה חברות באקט חד-צדדי של המעביד - מתן מכתב קביעות לעובד בכיר וגם עצם המינוי לעובד בכיר. אין לשכוח שעובד בכיר בחברה הוא פועל יוצא של הענקת דרגה המוציאה עובד מגדר חלות ההסכם הקיבוצי שבין ההסתדרות לבין החברה. 21. הפרקליט שטען להסתדרות הקדיש הרבה מטענותיו לפסילת עצם ההתארגנות על "בסיס מפעלי" או מה שכינה "איגוד מפעלי". בעקבות הטענות בשם ההסתדרות, טען פרקליטה של האגודה התובעת להכשרת התארגנות על בסיס מפעלי והביא דוגמות להתארגנות כזאת בישראל, וראיה לכך מצא בשורה של הסכמים קיבוציים שנערכו, לטענתו, עם "איגודים מפעליים". הפרקליט שטען להסתדרות סמך, בין השאר, על פסק-הדין בעניין האוניברסיטאות, [1] (בע' 96 - מול האות ב'). בסעיף 9 לעיל נאמר כבר, שלעניין אותו פסק-דין אין לפרש את המושג "איגוד מפעלי" כהתארגנות על בסיס מפעלי, אלא "במשמעות שלילית שבה התנסו בארצות אחרות". ומה היא אותה "משמעות" שלילית? אותה משמעות מוצאת ביטויה בתלות האגודה במעביד או בהתערבות המעביד בפעילות האגודה, במישרין או בעקיפין, בהרכב מוסדותיה או נושאי תפקידים בה. השאלה, אם טובה או לאו השיטה שבה איגודים מקצועיים הם על בסיס מפעלי או על בסיס מקצועי-ענפי, עת שומרים גם באיגודים על בסיס מפעלי על אי-תלות ואי-התערבות המעביד, היא שאלה של מדיניות. מדיניות זאת לא יקבע בית-הדין ובלבד שיהיה ברור שנשמרת העצמאות ואי-התלות. יחד עם זאת, יציין בית-דין זה, כבית-דין לעבודה - מתוך ידיעתו השיפוטית - שדרך המלך במציאות יחסי העבודה בישראל אינה התארגנות על בסיס מפעלי. בכך הולכים בישראל בדרך המקובלת בארצות המערב ולא בארצות אחרות, כגון יפן. אשר ליפן, ראוי לציין את אשר נאמר על השיטה - שיטת ההתארגנות על בסיס מפעלי באותה מדינה. וכך נאמר: "ידוע לרבים כי ביפן האיגודים המקצועיים הם בדרך כלל איגודים מפעליים. בניגוד לאיגודים ענפיים או מקצועיים שהם הדגם העיקרי במדינות המערב, "איגודים מפעליים הם איגודים שחבריהם עובדים במפעל מסוים... איגודים מפעליים, יחסית קל לארגנם, אך הם פגיעים להתקפת המעבידים". -‎[17] SHIRO KASHI ,"MURA: "THE EFFECTIVENESS OF LEGAL CONTROL IN JAPANESS LABOUR-MANAGEMENT KOBE UNIVERSITY, LAW REVIEW, INTERNATIONAL EDITION NO. 16 (1982), P. 21,28 ואשר להסתמכותו של פרקליטה של האגודה התובעת על הסכמים קיבוציים שצד העובדים להם הוא איגוד מפעלי - כלל וכלל לא ברור, אם אכן ב"הסכמים קיבוציים" מדובר (כי עצם העובדה שהם נרשמו כהסכמים קיבוציים, אינה מעידה על היותם הסכמים קיבוציים). כלל וכלל לא הוברר כל הדרוש למהותם ולמעמדם של אותם הסכמים. על כל פנים - על פני הדברים האגודה התובעת כלל איננה איגוד מפעלי במשמעות המקובלת, באשר אין היא מכוונת להתארגנות של כלל עובדי החברה הנתבעת, אלא למספר עובדים בלבד (סעיף 2.3 (ב) שבחלק I לעיל). 22. אמור מעתה - האגודה התובעת היא אמנם התאגדות של עובדים במשמעות הכללית של "התאגדות", אך אין מתקיים בה לפחות תנאי אחד מתנאי היסוד להיות התאגדות "ארגון עובדים" בר-מעמד במשפט העבודה הקיבוצי. מכאן לשניה מהשאלות שהוצגו בסעיף 3 לעיל - המתקיים בתובעת כל הדרוש למעמד של "ארגון יציג של עובדים" (ארגון עובדים יציג) לעניין חוק הסכמים קיבוציים, תוך התייחסות לשאלת חברות-כפולה-נוגדת. 23. ברור שכל המתחייב להיות התאגדות - בין שהיא נרשמה או קמה במסגרת חוק מסוים או מכוחו ובין שלא - ארגון עובדים, מתחייב, מקל וחומר, להיות התאגדות ארגון עובדים יציג לעניין חוק הסכמים קיבוציים. על הדרוש לארגון עובדים דובר בסעיפים הקודמים, מבלי למצות, אך במידה הצריכה לענייננו. עתה נעמוד על הנוסף המתחייב מחוק הסכמים קיבוציים. 24. עד שנפרט, ולמען יובן אשר ייאמר, טוב לחזור על יסודות למעמדו ומקומו במשפט של הסכם קיבוצי, כעולה מהפסיקה של בית-דין זה, ומפסיקה בחוץ-לארץ שאליה כבר נדרש בית-הדין. תחילה ייאמר, שהסכם קיבוצי הוא במסגרת משפט העבודה האוטונומי, מבחינת מעמד הצדדים, כדבר חקיקה ראשית. ארגון הפועל לעניין הסכם קיבוצי לקביעת נורמות המחייבות ומזכות את הפרט, פועל כך לא מכוח אצילת סמכויות על-ידי המחוקק, אלא על-פי פריבילגיה שהעניק המשפט (המחוקק) ובפריבילגיה מותר לסייג בתנאי כשרות (פסק-הדין בעניין הנווטים, דב"ע לו/4-7, [8], כמובא שם מהספרות ומהפסיקה בחו"ל). למובא בעניין הנווטים נוסיף מפסק-הדין של בית-המשפט הפדרלי לעבודה בגרמניה ABR 16/75 1 [12], שממנו הובא כבר בסעיף 7 לעיל. באותו פסק-דין נאמר, כי יש לשלול חפיפה בין חופש ההתאגדות לבין הכרה בכושר להיות צד להסכם קיבוצי. לפי פסיקת בית-המשפט הפדרלי הקונסטיטוציוני, הכל מסכימים כי הכושר להיות צד להסכם קיבוצי אינו נתון לכל התאגדות שהיא; בשל תפקידה של האוטונומיה הקיבוצית, רשאית המדינה לאפשר ליטול תפקיד באותה אוטונומיה רק לאותם ארגונים אשר בכוחם לממש משמעותית אותה אוטונומיה (שם, [12], בע' 81). 25. משקל מיוחד למעמד של ארגון עובדים יציג לעניין חוק הסכמים קיבוציים עולה מכך, שמכוח חוק הסכמים קיבוציים הארגון היציג מחייב ומזכה לא רק את חבריו, אלא את כל העובדים שעליהם חל ההסכם (סעיפים 15 ו-16 לחוק הסכמים קיבוציים). מעצם הגדרת ארגון יציג בחוק הסכמים קיבוציים עולה בלעדיות המעמד, כך שאם אחד הוא יציג - אחר אינו יכול להיות יציג לעניין אותה מסגרת קיבוצית. 26. מתן תשובה לשאלה שבה עסקינן מחייב לעמוד על דרכו של משפט העבודה בישראל ויחסי העבודה בישראל מבחינת מסגרת ההסכמים או היקף תחולתם של ההסכמים הקיבוציים בישראל. לשאלה זאת נדרש בית-הדין לראשונה בעניין בנק אוצר החייל, [6], שם נאמר: "יכול בית-הדין לעבודה להתייחס כלדבר שב'ידיעת דיינים' לנוהג הכללי, ולשיטה בישראל בתחום יחסי העבודה, לעניין היקף תחולתם של הסכמים קיבוציים. השיטה בישראל היא 'שיטת ההסכמים המפעליים' או ה'ענפיים', ולא שיטת 'ההסכמים המקצועיים'. המקובל בישראל הוא שנערכים הסכמים קיבוציים לגבי כלל העובדים במפעל, ולא נערכים הסכמים נפרדים לגבי העובדים בכל מקצוע ומקצוע. זהו הכלל, אך יש, כמובן וייערכו הסכמים מספר למפעל מסוים, ובהסכמים אלה יוגדר ברורות חוג העובדים, לפי מקצועותיהם ופעילותם, שעליהם יחול כל הסכם והסכם. מגמה זאת, מגמת הכלליות של ההסכמים הקיבוציים מוצאת את ביטויה גם בחוק הסכמים קיבוציים, עת נאמר שהסכם קיבוצי חל על 'כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם', וכו' (סעיף 16 (3) כשהדגש יושם על המלה 'כל'). משנאמר כי המגמה היא שהסכמים קיבוציים חלים על כלל העובדים לפי 'העקרון המפעלי' או 'התעשייתי' בניגוד ל'עקרון המקצועי' (.‎INDUSTRIAL V OCCUPATIONAL) - לא נאמר שכל ההוראות של ההסכם הקיבוצי תחולנה על כל העובדים" (שם, [6], בע' 270; ההדגשות במקור). 27. על המסגרת במשפט העבודה הישראלי יש ללמוד גם, ואולי בעיקר, מחוק הסכמים קיבוציים עצמו. כבר מהסיווג של הסכמים קיבוציים עולה תשובה ראשונה לעניין המסגרת (סעיף 2 לחוק). המסגרת העולה מאותו סעיף, במידה ומדובר בהסכם קיבוצי מיוחד, היא מפעל מסוים או מעביד מסוים. היינו, עת המעביד הוא הבעלים או המפעיל של יותר ממפעל אחד - הוא, על כל מפעליו. ב"פרימטר" זה לא נקבעה עדיין המסגרת לכל צלעותיה. באותו סעיף נאמר שההסכם הוא למפעל, עת הצד הוא "ארגון העובדים היציג של העובדים שעליהם יחול ההסכם" (ההדגשה לא במקור). המחוקק לא השאיר את הוראותיו בגדר "מעגל שוטה". תשובה לשאלה, מי הם העובדים ש"עליהם יחול ההסכם", כך שמצד אחד לא ייווצר "מעגל שוטה" ומצד שני לא תיווצר רוח פרצים, נתן המחוקק בסעיף 3 ובסעיף 15, בחלקו, לחוק. 28. בסעיף 3 לחוק, הקובע מי הוא ארגון עובדים יציג לעניין הסכם קיבוצי מיוחד, נותן המחוקק סייג כמותי, ושוב תוך התייחסות ל"עובדים שעליהם יחול ההסכם". ענייננו אינו מחייב להידרש לשאלה, אם די במבחן הכמותי, כך שגם ארגון סגור על-פי מבחנים פסולים, כגון מין, לאום, דת או גזע, יכול להיות יציג לעניין ההסכם הקיבוצי. ענייננו מחייב להתייחס לדיבור "העובדים שעליהם יחול ההסכם". 29. זה מביאנו ל"פרימטר" השני הבא לתחום את המסגרת לא מבחינה מפעלית, אלא מבחינת היקף התחולה הפרסונלי. בסעיף 2 ובסעיף 3 מדובר בעובדים שעליהם יחול ההסכם. סעיף 15 לחוק אומר על מי חל הסכם קיבוצי מיוחד. אם נפרש את הדיבור "העובדים שעליהם יחול ההסכם" כמכוון לכל קובץ של עובדים, על-פי מבחן או סימן היכר כל שהוא או על-פי שמותיהם כמפורט בהסכם, נרוקן מכל תוכן את המסגרת עצמה ואת המשמעות של הסכם קיבוצי. ראשית תשובה למתחייב ל"פרימטר" זה נתן המחוקק בסעיף 15 (3) לחוק. 30. השאלה, כיצד יש לפרש את סעיף 15 (3) לחוק, בקשר להגדרת ארגון עובדים יציג בסעיף 3, עומדת, לראשונה ובמישרין, לדיון בערעור זה. פירוש סעיף 15 לחוק עמד לדיון בעניין "תדיראן", [7], אך בהקשר שונה לחלוטין, שאליו התייחס פרקליטה של האגודה התובעת. באותו פסק-דין לא נמצא תשובה לענייננו; לכל היותר נוכל להעזר בו לקטע מהשאלה. לא נוכל להעזר בו מהטעם שהשאלה, אם הצד להסכם הקיבוצי היה ארגון עובדים יציג, כלל לא התעוררה ולא יכלה להתעורר. הצד להסכם הקיבוצי היה ההסתדרות. השאלה שעמדה לדיון היתה, אם במסגרת סעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים, בדין הוצאו מהיקף התחולה עובדים לשעבר. 31. בעניין "תדיראן", [7], עמדה לדיון שאלת פירושו של הסכם קיבוצי, וירידה ל"תוכנו של ההסכם". אמר בית-הדין: "מי הם המעבידים ומי הם העובדים שעליהם יחול הסכם קיבוצי הם מהעניינים שבמובהק שייכים לתחום 'תוכנו' של הסכם קיבוצי", תוך ציטוטים מהפסיקה על מהותה ומידתה של האוטונומיה אשר לצדדים ליחסי עבודה קיבוציים (עניין הדיילות - דב"ע לג/25 - 3, [9], ועניין הנווטים, [8]). בעקבות המתחייב מאותה אוטונומיה בא פסק-הדין לפירוש הדיבור "סוגי עובדים" שבסעיף 15 לחוק, כך שניתנת נפקות להוראה שבהסכם. השאלה, כיצד יש לפרש את הדיבור "סוגי עובדים" בסעיף 15 (3) בהקשר לסעיף 3 לחוק, לא עמדה לדיון בעניין "תדיראן", [7], והיא אינה מתחום התערבות בתוכנו של הסכם קיבוצי, אלא מהתחום "הקונסטיטוציוני" של משפט העבודה, על כל העולה מכך לעניין הפיקוח וההדרכה השיפוטיים. 32. משבאים לפרש את הדיבור "סוג עובדים" בקשר ולעניין סעיף 2 (1) וסעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים, יש להיות מודעים לכך, שנקודת המוצא היא תלות ההסכם הקיבוצי המיוחד על עובדי מפעל סוים או על העובדים בשירותו של מעביד מסוים, והמגמה של המחוקק היתה, כדברי שרת העבודה בכנסת עת הביאה לקריאה ראשונה את הצעת חוק הסכמים קיבוציים, כי "נקבע בחוק המוצע, כי צד להסכם יהיה תמיד הארגון הרפרזנטטיבי של העובדים הנוגעים בדבר, ולא יוכל להיות יותר מהסכם מיוחד אחד לגבי אותו מפעל" (דברי הכנסת, [18], כרך 19, ע' 147). דברים הנאמרים בהצגת הצעת חוק לקריאה ראשונה אינם מנוסחים כחוק ואין להתייחס אליהם ולפרשם כהתייחס משפטן לדבר חקיקה. הם מעידים על מגמה ולא יותר. המגמה היא למנוע, או לפחות להגביל, ריבוי הסכמים מפעליים בתחום אותו מפעל, על ההשפעה ההרסנית שבכך על יחסי עבודה ויחסים בין מפעליים ולא "מקצועיים" (עניין אוצר החייל, [6], בע' 270). ארגוני עובדים. הדבר גם מתיישב עם דרך המלך שביחסי העבודה בישראל - הסכמים 33. ההיקף המפעלי הכולל המביא להסכם אחד למפעל הוא אמנם דרך המלך והמטרה, אך מודע היה המחוקק למציאות המחייבת לסטות מדרך זאת. הסטיה מתאפשרת על-ידי "הפרימטר" השני, הקושר "יציגות" ב"עובדים שעליהם יחול ההסכם". את הדיבור "סוגי עובדים" שבסעיף 15 (3) לחוק הסכמים קיבוציים לעניין ובהקשר הסעיפים 2 (1) ו-3 לחוק יש אפוא לפרש כך, שגם לא תסוכל, לחלוטין, המטרה של "הסכם אחד" ל"מפעל אחד" וגם תתאפשר סטיה או גמישות הכרחיים שמקורם במהות יחסי העבודה הקיבוציים. המטרה תסוכל, אם יתאפשר לכל קבוצת עובדים "לפרוש מהציבור" ולערוך שבת לעצמם. היא תסוכל, אם יתאפשר לכל קבוצת עובדים, בין שהם מדורגים בדרגה מסוימת, בין שהם ממלאים תפקיד מסוים, כגון עובדי "דואר יוצא" להבדיל מעובדי "דואר נכנס", בין שהם מהווים מבחינה מינהלית יחידה מסוימת כגון שיווק, תכנון, קידום מכירות, "פיקוח איכות" או החזקת ציוד - לראות עצמם "סוג עובדים", להתאגד ולטעון למעמד נפרד לשם משא-ומתן קיבוצי ועריכת הסכם קיבוצי. 34. המטרה לא תסוכל ובמקביל תתאפשר הגמישות החיונית, אם לדיבור "סוג עובדים" יינתן פירוש לפיו "סוג עובדים" לענייננו הם עובדים שלהם אינטרס מיוחד, "מיוחד" ולא רק שונה, עת "הייחוד" הוא לאו דווקא בתביעה לשכר גבוה יותר. אותו "ייחוד" תמצא במוסד להשכלה גבוהה עת מדובר בחברי סגל אקדמי, ברופאים או עובדים במקצועות פרה-רפואיים במוסדות בריאות, ב"עיתונאים" עת מדובר בשירותי תקשורת ועיתונות וכיוצא באלה "מפעלים" "מוכרים" מבחינת מבנה כוח אדם. אותו "ייחוד" צריך לענות על "אינטרס" של העובדים שבהם מדובר, ולא על "אינטרס" של המעביד, כי יכול ו"אינטרס" של מעביד - ואין המדובר במפעל שבו עסקינן - יעודד פיצול במקום אחידות. 35. עומדת השאלה, מהו ה"ייחוד" בעובדים אשר בהם מדובר - ונחזור, מבחינתם, ולא מבחינת המפעל - ושהאגודה התובעת טוענת למעמד של "ארגון עובדים יציג" מכוחם ולמענם. על אותו ייחוד ניטיב לעמוד מההסכמים שהחברה חתמה עם התובעת ולאו דווקא מתקנונה של התובעת. 36. על מי חלים ההסכמים שבין האגודה התובעת לבין החברה נלמד, כאמור, מההסכמים עצמם, אך לא מבלי להתייחס תחילה להסכם הקיבוצי שבין ההסתדרות לבין החברה. בנוסח הקודם שהוגש לבית-הדין, היינו ההסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם ביום 16.8.1964 לפרק הזמן 1.1.1964 - 31.12.1965 (הסעיפים הרלבנטיים הימנו מובאים בסעיף 2.2 שבחוק I לעיל). מאותו הסכם למדים, כי כמקובל בכל הסכם מפעלי בישראל, חל הוא על "כל עובדי החברה", וכמקובל במפעלים רבים - מוצאים עובדים מסוימים מכלל תחולתו. בהוצאת "עובדים בלתי-מסווגים" מתחולת ההסכם הקיבוצי, התכוונו הצדדים, כנראה, לפעול במסגרת הסיפה של סעיף 15 (3) לחוק ההסכמים הקיבוציים ( "... במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם"). השאלה, אם מי שהוצאו מתחולת ההסכם - "עובדים בלתי-מסווגים..." - באים בגדר הנ"ל, אינה מתעוררת בענייננו. 37. ומה לומדים מההסכמים שבין האגודה התובעת לבין החברה. ההסכם משנת 1965, שהוא כנראה הראשון כעולה מהמבוא להסכם משנת 1977, אינו בפנינו, והוא הרי זה שנערך סמוך להסכם הקיבוצי משנת 1964. בהסכם 1977 אין סעיף כללי הקובע על מי הוא חל, אך מהמבוא ומההסכם כולו עולה, כי הוא חל על עובדים בשירות החברה שאינם "עובדים מסווגים", היינו עובדים שחל עליהם ההסכם הקיבוצי בין החברה לבין ההסתדרות. בהסכם משנת 1977 מדובר אמנם ב"עובד בכיר", אך אותו מושג מוגדר על-ידי הפניה לעובדים "בלתי-מסווגים", היינו חוזרים להסכם הקיבוצי (סעיף 2.3 (ה) שבחלק I לעיל). מה שנוסף בהגדרת "עובד בכיר" הוא, כי "כל עובד בכיר יועסק על-ידי החברה על בסיס מכתב העסקה המציין שהוא מועסק כעובד בכיר". אמנם, לכאורה מדובר בתנאי מטריאלי, אך למניעת מעגל שאין ממנו מוצא אפשר לאמר, ש"עובד בכיר", לעניין הסכם בין החברה לבין האגודה התובעת, הוא עובד שההסכם הקיבוצי בין החברה לבין ההסתדרות אינו חל עליו, מכוח הוראה מפורשת באותו הסכם קיבוצי, ובידיו "מכתב העסקה" מטעם החברה "המציין שהוא מועסק כעובד בכיר". 38. אותו מעגל - ההסכם הקיבוצי אינו חל "על עובד בלתי-מסווג" וההסכם שבין החברה לבין האגודה התובעת חל רק על עובד "בלתי-מסווג" שבידיו "מכתב העסקה כעובד בכיר" - משרת, כנראה, יפה את הצדדים, ואם כך הדבר, אין זה מעניינו של בית-דין זה לעורר בעיות. הפירוש הסביר למכלול זה של יחסים הוא, שבהסכמת הצדדים הוצאו העובדים שעניינם עומד לדיון מתחולת ההסכם הקיבוצי המפעלי שבין החברה לבין ההסתדרות. 39. מההסכם שבין האגודה התובעת לבין החברה לומדים גם, שהעובדים "הבלתי- מסווגים" מדורגים על-פי לוח דירוג נפרד ומבוטח "שהדרגה הנמוכה בלוח המשכורת והדירוג של העובדים הבכירים (הכוונה ל'בלתי-מסוווגים') תהיה גבוהה מהדרגה העליונה בלוח הדירוג והמשכורת של העובדים המסווגים בחברה", כי לוח הדירוג המיוחד חל גם על אקדמאים, בחברה... למרות שהחברה מקבלת ותנהג על-פי לוחות הדירוג והשכר של המהנדסים והאקדמאים כפי שהם נקבעים מדי פעם בהסכם ארצי של ההסתדרויות המקצועיות המסונפות להסתדרות הכללית של העובדים בישראל ובין ממשלת ישראל". 40. בשלב זה אין צורך להידרש לשאלה, מהי ההשלכה של הוצאת העובדים "הבלתי-מסווגים" מתחולת ההסכם הקיבוצי המפעלי, על הדרכים לקביעת תנאי עבודתם. בשלב זה צריך להשיב על השאלה שהוצגה בסעיף 35 לעיל. היינו, אם יש לראות בעובדים "הבלתי-מסווגים" "סוג עובדים" לעניין סעיף 15 (3) לחוק הסכמים קיבוציים, בזיקה לסעיף 3 לחוק. התשובה היא לא. לא לכך התכוון המחוקק במתן הפריבילגיה "לארגון עובדים יציג", ולטענת החברה - גם היא לא התכוונה לכך, שעל-ידי הוצאת העובדים "הבלתי-מסווגים" מתחולת ההסכם הקיבוצי והסדרת תנאי עבודתם בהסכם, יקום "ארגון עובדים יציג" נוסף בחברה. באותם עובדים אין "הייחוד" ל"מסגרת הסכמית". שבו מדובר בסעיף 34 לעל. מדובר בעובדים שהמעביד מעניק לכל אחד מהם, אישית, מכתב "המציין שהוא מועסק כעובד בכיר", ומדובר בעובדים לפי לוח דירוג מיוחד, שבסיסו הדרגה הגבוהה של יתר העובדים. לא באלה "הייחוד" שישמש למסגרת נפרדת למשא-ומתן קיבוצי, מכוח חוק מיוחד - כאוטונומיה וכפריבילגיה (פסק-דין בעניין הנווטים, [8]). 41. לשאלה, אם האגודה התובעת הינה "ארגון עובדים יציג" - רלבנטי כל הקשור ב"חברות כפולה", וליתר דיוק "חברות נוגדת". עובדת יסוד לעניין זה היא, כי לפחות שני שליש מחברי האגודה התובעת הם חברים ב"הסתדרות" ומצהירים על כוונתם להמשיך ולקיים חברות זאת (סעיף 2.3 (ג) שבחלק I לעיל). 42. היה זה פרקליטה של החברה אשר העלה בבית-הדין האזורי את הטענה הקשורה בפסול שב"חברות כפולה" והשלכותיה על העומד לדיון. הוא עשה כן כבר בכתב ההגנה (סעיף 2.1 (ד) שבחלק I לעיל) ולאחר מכן עת טען בעקבות החלטת הביניים האמורה בסעיף 3.2 (ג) שבחלק I לעיל (סעיף 3.3 (ה) שבחלק I לעיל). הוא עשה כן מתוך אינטרס למנוע מצב שבו יפעלו במפעל יותר מארגון עובדים יציג אחד (סעיף 3.2 (א) שבחלק I לעיל). משום מה, לא התייחס לנושא פרקליטה של ההסתדרות, עת טען בבית-הדין האזורי (סעיף 3.2 (ד) שבחלק I לעיל) ואף פרקליטה של האגודה התובעת לא התייחס לנושא. 43. בהחלטה נשוא הערעור נדרש בית-הדין האזורי לסוגיה, אינו "מוצא בה ממש" ואומר את המובא בסעיף 4 (ב) שבחלק I לעיל, והעיקר - "זהו עניין שבין ההסתדרות ובין חבר המפר את חוקתה...", כאן מובא רק זה, אך נתייחס, בהמשך, לכל המובא בסעיף 4 (ב) שבחלק I לעיל. 44. בנימוקי הערעור שוב לא התייחס פרקליטה של ההסתדרות לנושא, אך פרקליטה של החברה חזר וטען, בעיקרי הטיעון לערעור, כי "אין עובד יכול להיות מיוצג על-ידי שני ארגונים יציגים בעת ובעונה אחת... ההסתדרות היא הארגון היציג של כלל עובדי החברה" (סעיף 5.3 (ב) בחלק I לעיל). 45. בית-הדין העמיד את הנושא במרכז הדיון בערעור (סעיף 6 שבחלק I לעיל). והצדדים טענו כמובא בסעיפים 9, 10, 11, 12 שבחלק I לעיל). 46. השאלה, מה דינה של "חברות כפולה" או "חברות נוגדת", עלתה בבית-דין זה עם ראשית פסיקתו. בעניין ארגון דוורי דואר ישראל, העניין הראשון שהובא בפני בית-דין זה (דב"ע ל/5-1, [10], פד"ע, כרך א', ע' 7), התברר, עובדתית, כי כמעט כל חברי הארגון התובע "הם חברי הסתדרות העובדים הכללית ואין בדעתם לעזבה". עובדה זאת התבררה בעקבות שאלה שהציג בית-הדין, אך מאחר והתובענה הוגשה בטעות לבית-הדין הארצי ולא לבית-דין אזורי, לא ראה בית-הדין להידרש לאותה עובדה (שם, [10], בע' 9). הנושא עלה שוב, בעקיפין, בעניין האוניברסיטאות, [1]. באותו פסק-דין ראה בית-הדין כמובן מאליו, שאין התאגדות מהווה "ארגון עובדים" אם היא בנויה על "חברות כפולה נוגדת" (שם, [1], בע' 96 - מול האות ג'). הנושא של חברות כפולה נוגדת עלה לדיון גם בהתדיינות שבין המדינה, ההסתדרות הכללית ואיגוד המשפטנים לבין ארגון הפרקליטים (דב"ע לז/7 - 4). מאחר ואותו פסק-דין לא פורסם, נביא ממהלך הדיון וקטעים מפסק-הדין הרלבנטיים לענייננו. גם באותו עניין מדובר היה בארגון שטען למעמד של ארגון עובדים יציג, בעוד שרוב חבריו היו חברי ההסתדרות, מעמד שניתן לו בהחלטת ביניים ששימשה נושא לערעור. כבר לעניין הבקשה לרשות לערער טענו הפרקליטים שייצגו את המדינה, כי "אם רוב הפרקליטים הינם חברי ההסתדרות הכללית, הרי כל עוד לא פרשו ממנה הינם כפופים למרות ההסתדרות, וחוקת ההסתדרות חלה עליהם, ועליהם להיות מיוצגים על-ידי ההסתדרות הכללית ומוסדותיה המוסמכים...". פסק-הדין בעניין האוניברסיטאות, [1], שעליו סמך בית-הדין האזורי, קבע מבחנים הכרחיים בלבד אך לא "מבחנים מספיקים לקיום ארגון עובדים יציג לעניין חוק הסכמים קיבוציים". במסגרת הבקשה לרשות לערער טען פרקליטה של ההסתדרות, כי "כל ו/או הרוב המכריע של חברי ארגון הפרקליטים הינם חברי המבקשת (ההסתדרות), ובתור שכאלה אינם יכולים להיות חברים בארגון עובדים אחר". הרשות לערער ניתנה ובהחלטה שהתירה ערעור הופנתה תשומת לב הצדדים לכך, שבמסגרת הדיון בערעור תועלה, מיזמת בית-הדין, שאלת "החברות הכפולה". אחרי שניתנה רשות לערער, הודיעה הפרקליטה שייצגה את המדינה, כי אין לה יותר עניין להמשיך בהליך העיקרי. בית-הדין הציע, שלאור ביטול ההליך העיקרי בבית-הדין האזורי, "יראו כל הצדדים את ההחלטה, נשוא הערעור, כבטלה, באשר אין עניין מעשי בה", אך הן ההסתדרות והן "ארגון הפרקליטים", ייחסו "חשיבות" להחלטה נשוא הערעור וביקשו שיינתן פסק-דין בשאלה העקרונית העולה מאותה החלטה. לגופו של עניין טען הפרקליט אשר ייצג את ההסתדרות, כי: "קיימת 'חברות כפולה' - חברי 'ארגון הפרקליטים' הם גם חברי 'ההסתדרות' - דבר הנוגד חוקת ההסתדרות, ולמעביד אין 'כתובת ברורה' למשא-ומתן קיבוצי ולהסכם קיבוצי; התארגנות הפרקליטים אינה לא על בסיס 'מקצוע' - CRAFT UNION, ולא על בסיס ענפי - INDUSTRIAL UNION )דב"ע לה/1 - 5, [4], בע' 209), אלא על בסיס 'תפקיד ספציפי' והכרה בבסיס התארגנות כזה תגרום לתוהו ובוהו ביחסי עבודה קיבוציים". כנגד זה טענו בשם ארגון הפרקליטים, בין היתר, כי: "אף אם מניחים 'כי חברים אחדים מבין חברי ההסתדרות חטאו לחוקתה בהצטרפותם לארגון הפרקליטים - בת חורין המערערת מס' 1 (ההסתדרות) לגרשם מתוכה ולהוציאם מן ההסתדרות, על-ידי הליכים משמעתיים, ארגוניים-חברתיים, בשל הפרת החוקה... אך מה לבית-דין נכבד זה ולהפרת משמעת במערערת מס' 1? הרי בית-דין נכבד זה של המדינה הינו, ואין הוא בית-דין של ההסתדרות ואף אין הוא ממונה על המשמעת אצל המערערים'. אין 'העובדה שפלוני הוא חבר בארגון עובדים אחד' יוצרת - מבחינת משפט המדינה - חוסר כושר אישי לאותו אדם להקים ארגון עובדים אחר או להצטרף עליו. האמנם החברות בהסתדרות היא בבחינת סטאטוס אישי (מודגש במקור) המונע, על-פי דיני המדינה, את החירות היסודית להצטרף לארגון חוקי שהוקם בישראל? קבלת טענות המערערים בעניין זה, לא רק שתחזרנה את המשפט הישראלי לתקופה שלפני חקיקת החוק העותומני של האגודה משנת 1909, אלא שתדרדרנה אותו לתקופה הפיאודלית, שבה הקשר לאדם, מקום או גוף, היה בבחינת סטאטוס". להלן קטע מפסק-הדין של בית-הדין באותו ערעור; הדברים נאמרו במודע שאין הם צריכים להכרעה באותו ערעור, אלא "כדי שלא לשים מכשול בפני עיוור", ואנו מביאים אותו קטע בשל הרלבנטיות המיוחדת לענייננו, לאור האמור בפסק-הדין שבערעור: "ועוד טענה בפי נציגי 'הפרקליטים'. הטענה היא, שאף אם 'חברים אחדים מבין חברי ההסתדרות חטאו לחוקתה בהצטרפותם לארגון הפרקליטים' אין זה מעניינו של בית-הדין לעבודה ו'מה לבית-דין נכבד זה ולהפרת משמעת בהסתדרות?' כי הרי בית-הדין 'של המדינה הוא ואין הוא בית-דין של ההסתדרות, ואף אין הוא ממונה על המשמעת אצל המערערת (ההסתדרות)'. טענה זאת קשה להגדירה ואין זה רצוי להגדירה; ואם רמז יש בה - הרי הרמז הוא פסול בתכלית. ולגופה של הטענה. אשר 'הפרקליטים' עותרים לו הוא למעשה פסק-דין הצהרתי, היינו תרופה שהיא בשיקול דעתו של בית- המשפט. מן המפורסמות הוא, שבבוא בית-משפט לשקול אם ליתן פסק-דין הצהרתי, יתן דעתו למכלול הנסיבות, וביניהן - כיצד פעל העותר בהקשר לעומד לדיון (זהו הפן האחד של ההלכה בדבר 'נקיון כפיים'). ברור שבית- הדין לעבודה הוא 'בית-דין של המדינה' ולא אחרת כנרמז בטענות הפרקליטים, אך דווקא בהיותו בית-דין של המדינה, בהיותו חלק מהמערכת השיפוטית של המדינה - לא יתן בית-הדין ידו, עת מדובר בפסק-דין הצהרתי, להפרת חובות חוזיות, ומכל שכן - לא יתן ידו להפרה של מקור למשפט עבודה אוטונומי, כגון תקנות ו'חוקות' של ארגונים או הסכמים קיבוציים. אכן, לא כטענת נציג הפרקליטים - במסגרת סמכותו אכן 'ממונה בית-הדין על המשמעת אצל ההסתדרות', בגבולות המתיישבים עם פיקוח שיפוטי על פעולתם של גופים ציבוריים והעולים מפסיקתו של בית-דין זה. על כל פנים, הכשר להפרת משמעת על-ידי חבר ההסתדרות או הכשר לפגיעה בזכותו של חבר 'ההסתדרות' בית-הדין לא יתן, ופסק-דין הצהרתי בהקשר שיש בו הפרה כאמור, אינו אלא הכשר כאמור". בית-הדין מודע לכך, שבאותו קטע מדובר ב"הצהרה", ובענייננו, לפי העתירה ב"כתב התביעה", מדובר בפסק-דין אכיף (סעיף 2.1 (ג) שבחלק I לעיל), אך ההחלטה נשוא הערעור לא ניתנה לפי העתירה, אלא למעשה הוצהר בה על "מעמד" האגודה התובעת לעניין חוק הסכמים קיבוציים. 47. מאחר ובענייננו הועמד הנושא במרכז הדיון, כבר מראשיתו, ונאמר אשר נאמר בהחלטה נשוא הערעור, יהא זה נכון להידרש לנושא, במנומק, ולא להסתפק בראיית הפסול שבחברות כפולה הנוגדת כדבר המובן מאליו. אפשר לדון בנושא משני היבטים" האחד - עקרונות משפט העבודה האוטונומי, תוך דגש על העולה מחוק הסכמים קיבוציים; השני - דיני חוזים, עת לא חלקו על כך, כי, כאמור בהחלטה נשוא הערעור, על-ידי חברות באגודה התובעת הפרו חברי ההסתדרות חובה חוזית שבינם לבין ההסתדרות. 48. ביסודם של יחסי העבודה הקיבוציים בישראל, בהיותם מושתתים על חוק הסכמים קיבוציים, מצויים ארגונים יציגים של עובדים. רק להם ניתנה ה"פריבילגיה" בתחום זה ורק להם ניתן המעמד, שיש בהם מכוחו של מחוקק לקבוע נורמות שמעבר לנורמות חוזיות. מחוק ההסכמים הקיבוציים עולה "הבלעדיות" שבמעמד ובכוחו של ארגון עובדים יציג. לא יכול להיווצר מצב שבו יהיו "שניים אוחזין בטלית", מצב שבו כל אחד משני ארגוני עובדים יהיה ארגון עובדים יציג לעניין אותו הסכם קיבוצי מיוחד - הסכם קיבוצי מפעלי. כוחו של ארגון הטוען למעמד של "ארגון יציג", לעניין הסכם קיבוצי מיוחד, בא, בין השאר, ממספר חבריו (סעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים). על-ידי "חברות כפולה נוגדת" תורם מי שחבר בשני ארגונים ל"ייצוג" של שני הארגונים גם יחד, וזה נוגד את יסודות יחסי העבודה הקיבוציים, כעולה מחוק הסכמים קיבוציים. גושפנקה ל"חברות כפולה נוגדת" תביא בתחום יחסי עבודה קיבוציים לאנרכיה במקום ל"דמוקרטיה תעשייתית"; היא תביא למה שמכנים בישראל בשם "כלנתריזם", ללא הבלמים הציבוריים לאותה תופעה; היא תביא לכך, שכל קבוצת עובדים במפעל, שהם חברי ההסתדרות, בין שהמשותף להם הוא השכלתם, דירוגם, שיבוצם בעבודה, ותקם בעבודה, מעמדם - "קבועים" או "זמניים" - המבקשים להשתחרר מהמגבלות שבהסכם הקיבוצי המפעלי או מהמגבלות הנובעות מחברות ב"הסתדרות", יתאגדו ב"עמותה" ויטענו למעמד של "ארגון עובדים יציג", על החובות אשר על מעביד כתוצאה מאותו מעמד. 49. ובאותו מישור - מישור עקרונות משפט העבודה האוטונומי הקיבוצי. אמרנו, וחזרנו ואמרנו, שהמעמד והכוח אשר החוק נותן ל'ארגון עובדים יציג" ובמקביל ל"ארגון מעבידים יציג" הוא "פריבילגיה,. משמעות האמור, לענייננו, היא, שעת באים לבחון, אם בארגון עובדים מסוים מתקיים, מספרית, הדרוש לעניין "יציגות" מכוח סעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים, אין להביא בחשבון אותם עובדים שחברותם היא "כפולה" ו"נוגדת", היינו חברות קודמת בארגון עובדים אחר המקיים מסגרת של "איגוד מקצועי" לאותו ענף, מקצוע או מפעל. 50. מכאן להיבט השני - החוזי - אשר ב"חברות כפולה נוגדת". להיבט זה התכוון מי שטען לארגון הפרקליטים בדבע לז/7 - 4, כי "בית-הדין אינו שומר חוקת ההסתדרות", והתשובה ניתנה באותו פסק-דין (סעיף 46 לעיל). להיבט זה התכוון, כנראה, בית-הדין האזורי בהחלטה נשוא הערעור, עת אמר, כי "אין ממש בטענה כי אין לראות בתובעת ארגון עובדים יציג משום שרוב חבריה הינם חברים בארגון אחר - היא הסתדרות העובדים בארץ ישראל. אמנם, אמת נכון הדבר, חוקת ההסתדרות אוסרת על חבריה להיות חברים בעת ובעונה אחת בהסתדרות ובארגון אחר, אך זהו עניין שבין ההסתדרות ובין חבר המפר את חוקתה, ואין בכך כדי לפגום את המעמד המשפטי של ארגון עובדים שונה שהוקם על-ידי חברי ההסתדרות...". 51. האמנם אין בית-משפט "שומר אחים" ויתעלם מכך, שחוזה או יחס חוזי שמכוחו תובעים, ומכל שכן שמכוחו טוענים ל"מעמד" במשפט הפומבי - והרי מדובר במשפט העבודה הקיבוצי האוטונומי, במסגרת חוק הסכמים קיבוציים, לעניין מעמד של ארגון עובדים יציג במשפט פומבי, ולא במשפט אזרחי - אותו חוזה מקורו ב"חוזה המפר חוזה", CONTRACT TO BREAK A CONTRACT OR CONTRACT IN BREACH OF CONTRACT. 52. ייתכן והסוגיה שלפנינו היא מאלה שהתשובה להן היא ברורה לחלוטין, ועל כן לא תמצא אסמכתה בפסיקה שתענה עליה. השאלה אינה מיוחדת למשפט העבודה, אם כי יש בה מהמיוחד עת מדובר ב"מעמד" מכוח חוק הסכמים קיבוציים. חיפשנו אסמכתה ישירה בפסיקה הכללית, ולא מצאנו. אף באנגליה הפסיקה בנושא מעטה ביותר, ולה נתייחס להלן. השאלה נדונה, אמנם בעקיפין, בספרים על דיני חוזים, למשל ב- CHESHIRE AND FIFOOT, THE LAW OF CONTRACTS, 7TH ED., P. 310 FF [19], בהקשר לחוזים הנוגדים תקנת הציבור (PUBLIC POLICY), אך בהם לא נמצא תשובה ואף לא הדרכה. תשובה והדרכה נמצא במאמר על הנושא שפרסם HERSCH LAUTERPACHT בשנת 1936 ב - ‎[20] H. LAUTERPACHT, "CONTRACTS TO BREAK A CONTRACT" .LAW QUARTERLY REVIEW LAW QUARTERLY REVIEW, VOL. LII, 1936, 494. 53. המאמר של פרופסור לאוטרפכט נכתב בעקבות פסק-דין בעניין ‎[13] BRITISH HOMOPHONE CO. LTD. V. KUNZ AND CRYSTALLATE GRAMOPHONE RECORD MANUFACTURING CO. LTD. (1935) 152 L.T. 589. סדרת פסקי-הדין שבה פורסם אותו פסק-דין אינה בספריות שבהן אנו יכולים להעזר, אך המשפטן הדגול שכתב את המאמר מנתחו ניתוח יסודי ביותר וברור שנוכל לסמוך על כל הבא מלאוטרפכט. 54. את מאמרו פותח לאוטרפכט באומרו "כלל אין זה נדיר, שבית-משפט עומד בפני מקרה שעל פניו נובע ממצב שאיש לא היה רואה בו חריג. בסוג זה של עניינים יש לכלול את השאלה, שהתעוררה בפסק-דין שניתן לאחרונה והיא - תקפותו (VALIDITY) של חוזה אשר לידיעת שני הצדדים לא ניתן לקיימו מבלי שיופר חוזה קודם המחייב את הצדדים". המלומד מיין, כי DU PARCQ הדגיש בפסק-הדין, שלא הובאה לפניו כל אסמכתה בעניין, אך לא התקשה ליתן תשובה ברורה, לפיה "הפרת חוזה היא מעשה שלא כדין (UNLAWFUL ACT) או במלים אחרות מעשה הנוגד את החוק (‎,(LEGAL WRONG באותה מידה שכך היא המרצת אדם להפר חוזה ללא הצדק שבדין". לאוטרפכט אינו מתפלא על כך שהשופט DU PARCQ לא מצא אסמכתה והוא מציין, כי גם הוא לא מצא אסמכתה וגם בספרות על חוזים דלה ההתייחסות לנושא. הוא מציין שני יוצאים מהכלל: האחד ספרו על חוזים של SIR FREDERICK POLLOCK והשני ספר של ‎.SIR JOHN SALMOND לפי לאוטרפכט - העמדות של שניים נוגדות. SIR FREDERICK POLLOCK קובע כלל, ללא סייגים, לפיו, אם א' כורת חוזה עם ב', חוזה שבביצועו קשור מעשה שלא כדין (UNLAWFUL) על-ידי ב', למשל הפרת החוזה שבין ב' ו-ג', אזי אם א' יודע את העובדות - החוזה בטל (VOID). אחרי ניתוח עמדות השניים - פולוק וסלמונד - אומר לאוטרפכט: "לדעתי הכלל שקבע סר פרדריק פולוק הוא, בסייגים נאותים, בריא ולמעשה בלתי-נמנע" (שם, [20], ע' 498). יצוין, שאותם סייגים רחוקים כמזרח ממערב מהעומד לדיון בערעור זה. המחבר מציין, כי "מעניין למצוא שהשקפתו של פולוק אומצה בניסיון שנעשה לאחרונה על-ידי AMERICAN LAW INSTITUE לשחזר את דיני החוזים. שם נאמר, בסעיף 576, כי 'עסקה' שעשייתה או ביצועה כוללת הפרת חוזה עם צד שלישי היא בלתי-חוקית (ILLEGAL) הטעם שניתן בדברי ההסבר הוא 'היות והפרת חוזה היא עוולה - עסקה המחייבת לביצועה הפרת חוזה עם אחר, נוגדת תקנת הציבור'" (שם, [20], ע' 498). לאוטרפכט מנתח את כל ההשקפות והעמדות שנקטו, כולל הדעה, כי שני החוזים תופסים והתוצאה היחידה היא, שיש לקיים את אחד החוזים ולשלם פיצויים בגין הפרת השני. עמדה זאת נדחית על-ידו לחלוטין, אם כי גם הוא מודע למספר יוצאים מהכלל והוא מפרטם. עמדתו של לאוטרפכט היא ברורה וחד-משמעית. בסיומו של המאמר מצויה הערה המציגה את התשובה לשאלה במשפט הצרפתי, הגרמני והבינלאומי (שם, [20], ע' 529-524). במשפט הצרפתי החוזה השני אינו תופס (INVALID), מכוח הקודקס האזרחי (הסעיפים 1131 ו-1133) ופסק-דין של בית-המשפט לקסציה כמובא שם. אשר למשפט בגרמניה, נאמר באותה "הערה", כי התשובה באותו משפט מבוססת על סעיף 138 (שם BGB) הפוסל מעשה במשפט הנוגד את תקנת הציבור. מובאת גם פסיקה שבה נאמר "התחייבות כללית להפר חוזה קודם היא בלתי-מוסרית, אף אם המבטיח מתחייב לשלם פיצויים". דעתו של לאוטרפכט היא, כי הכלל של פסלות החוזה השני תופס גם במשפט הבינלאומי (שם, [20], ע' 529-528). 55. אין אנו רואים כל סיבה שלא לאמץ את פרי מחקרו ועמדתו של לאוטרפכט. נוסיף לכך את הסעיפים 39 ו-30 שבוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים (חלק כללי)) - חובת ביצוע חוזה בתום לב ופסול של חוזה הנוגד את תקנת הציבור, והתשובה לשאלה, מהי התוצאה החוזית של חברות כפולה נוגדת היא ברורה, ושונה קוטבית מזאת שמצאה ביטויה בהחלטה נשוא הערעור: לפחות לעניין מניין מספר העובדים בקשר למעמד של "ארגון עובדים יציג", אין להביא בחשבון את חברי האגודה התובעת שהם גם חברי ההסתדרות, והרי הם, כמוסכם, לפחות שני שליש מחברי האגודה. המהווה ההסכם שמכוחו באה העתירה הסכם קיבוצי 56. התשובה לשאלה עולה מהתשובות לשאלות הקודמות. משצד העובדים להסכם שבין החברה לבין האגודה התובעת אינו "ארגון עובדים", ומכל שכן - אינו ארגון עובדים יציג, אין ההסכם מהוו "הסכם קיבוצי", על כל העולה מכך לעניין חוק הסכמים קיבוציים. בהסכם נאמר, כי "יפורש בהתאם להנחיות ולהוראות חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957" (סעיף 2.3 (ה) שבחלק I לעיל). מה המשמעות של האמור ומה נפקותו לעניין "פירוש" ההסכם, אינו עומד לדיון. ייאמר רק זאת - שמכוח אותה הוראה בהסכם, אין הוא הופך ל"הסכם קיבוצי" אם אינו כזה ללא ההוראה, והוא אינו כזה. התאגדות של מספר מתושבי ישוב מסוים לא תזכה למעמד של רשות מקומית רק מכוח הוראה שבתקנונה הקובעת, שהתקנון יפורש "בהתאם להנחיות ולהוראות פקודת העיריות". מהו הפתרון 57. מכל האמור עד כאן עולה, כי במידה ובהחלטה נשוא הערעור נאמר, כי האגודה התובעת הינה "ארגון עובדים יציג" וההסכם שבינה לבין החברה הינו "הסכם קיבוצי" (סעיף 4 (א) שבחלק I לעיל) - דין הערעור להתקבל. נותרת הקביעה שבהחלטה נשוא הערעור, כי לבית-הדין האזורי "סמכות עניינית לדון בעתירה התובעת". לפנינו אחד המקרים, שבהם התוצאה אינה תוצאה הכרחית של הנתונים שעליהם היא מושתתת. הקביעה, שאין האגודה מהווה "ארגון עובדים יציג" ואין ההסכם העומד לדיון מהווה "הסכם קיבוצי", אינה מביאה לתוצאה, שלבית-הדין האזורי אין "סמכות עניינית לדון בעתירת התובעת". הדברים צריכים הסבר, והם יוסברו. 58. עובדות היסוד אשר תדרכנה במתן תשובה לשאלה, אם היה זה "בסמכותו העניינית" (לשון ההחלטה נשוא הערעור) "לדון בעתירת התובעת", הן אלה: א) ההליך בבית-הדין האזורי נפתח ב"כתב תביעה" ולא ב"בקשת צד לסכסוך קיבוצי"; העתירה היתה - לחייב את החברה-המעבידה לשלם לכל אחד מעובדיה, שהם חברי האגודה, סכומים שונים כנקוב בכתב התביעה או כעולה ממנו (סעיף 2.1, פסקות א' ו-ג', שבחלק I לעיל); בכתב התביעה נאמר אמנם, כי התובעת הינה "הארגון היציג של העובדים הבכירים... וחתמה עם הנתבעת על הסכמים קיבוציים" (סעיף 2.1, פסקה ב', שבחלק ‎I לעיל), אך אין בכתב התביעה כל עתירה לזכות את התובעת עצמה או להקנות לה מעמד או להצהיר שההסכם שבו מדובר הוא "הסכם קיבוצי"; ב) בכתב ההגנה, או לאחר מכן בשלב כלשהו, לא טענה החברה-המעבידה שלבית- הדין האזורי אין סמכות לדון בתביעה; החברה המעבידה טענה אמנם, שההסכם אשר מכוחו תובעים אינו "הסכם קיבוצי", אך בכל מהלך הדיון הסכימה לכך, שאותו הסכם מחייב אותה ואין היא "מתנגדת" לניהול התביעה על-ידי התובעת (סעיף 2.1, פסקה ד', וסעיף 5.3, פסקה א', שבחלק I דלעיל); ג) ההסכמים הקיבוציים שבין החברה לבין ההסתדרות מאז 1964 הם הסכמים מיוחדים החלים על כל עובדי החברה, להוציא אותם עובדים שההסכמים עצמם קובעים, כי אין הם חלים (ההדגשה לא במקור; סעיף 2.2, פסקות א' ו-ב' בחלק I לעיל). 59. ההלכה היא, שעת הליך בבית-הדין מחייב לקבוע, שהסכם מסוים הוא "הסכם קיבוצי", רשאי, ואולי חייב, בית-הדין לבחון, גם מיזמתו הוא, אם אכן כך הדבר (פסק-הדין בעניין האוניברסיטאות, [1]). באותו הקשר מתעוררת לעתים גם השאלה, אם הצד להסכם הוא "ארגון עובדים יציג". ענייננו - ההליך כפי שפתחו בו בבית-הדין האזורי, כולל כתב ההגנה וטענת הנתבעת - כלל לא הצריך לפסוק באלה. התובענה בבית-הדין האזורי לא נרשמה כסכסוך קיבוצי, "מתוך טעות" (לשון החלטת הביניים של בית-הדין האזורי; סעיף 3.2, פסקה ג' שבחלק I לעיל), ולא מתוך טעות לא התייחסו "אל הדיון כאל סכסוך קיבוצי" (שם). ההליך, שנפתח בדרך כתב תביעה ועתרו בו כפי שעתרו, לא היה אלא תובענה נגד מעביד לשלם לעובדיו סכומי כסף שונים, תובענה שהיא, על פניה, במסגרת סעיף 24 (א) (1) לחוק בית-הדין לעבודה. העניין כולו הסתבך עת, שלא על-פי בקשת הצדדים, הועבר ההליך לפסים של סכסוך קיבוצי ובעקבות זאת טען פרקליטה של ההסתדרות את אשר טען, ושם עיקר יהבו על הטענה, שהעניין אינו בסמכותו של בית-הדין (סעיף 3.2 (ד), שבחלק I לעיל). יצוין כאן, שלא קל להבין מהי התוצאה שלה ציפה הטוען לו טענתו היתה מתקבלת. ההתכוון לכך שאז היה העניין מועבר לבית-המשפט המחוזי? 60. נותרת השאלה: הבאה התובענה בגדר סעיף 24 (א) (1) לחוק בית-הדין לעבודה? עד שמשיבים על השאלה, יש להשיב על שאלה מיקדמית, והיא: אם ההסכם בין החברה לבין האגודה אינו הסכם קיבוצי - מהו? התשובה אינה קשה. כאמור, חל ההסכם הקיבוצי בין ההסתדרות ובין החברה, על כל עובדיה. זאת היא נקודת המוצא. משכך הדבר כנקודת מוצא ועת מדובר בהסכם מפעלי - ההסתדרות היתה "הארגון היציג" לעניין אותו הסכם ואין חשיבות לשאלה את מי היא ייצגה. לולא ההוראה בהסכם הקיבוצי, הקובעת שאין הוא חל על עובדים מסוימים - היה ההסכם חל. עצם העובדה שעובדים מסוימים צריך שיוצאו במפורש מהיקף חלותו של הסכם, גם היא מלמדת על ה"יצוגיות". אלא מאי? עובדה היא, שעובדים מסוימים - בין שתכנה אותם "בלתי-מסווגים", בין שתכנה אותם "בכירים" ובין שתכנה אותם "עובדים מעבר לדרגה" - מוצאים מתחולת ההסכם, מכוח ההסכם עצמו. אין זאת תופעה שאינה מוכרת ביחסי עבודה קיבוציים. מעשה שביום יום - במשא-ומתן על הסכם קיבוצי - נוקט המעביד או ארגון מעבידים עמדה הגורסת שעל עובדים מסוימים לא יחול ההסכם, ואחר משא-ומתן מגיעים הצדדים להסכמה, ומכוחה נקבע אשר נקבע. הטעם להוצאת עובדים מסוימים מתחולת ההסכם ידוע והכוונה, לרוב, היא לכך, שאותם עובדים יעבדו על-פי חוזים אישיים. משכך - עניין התאגדותם ועניין קביעת תנאי עבודתם במסגרת שאינה חוזים אישיים, אינה מתעוררת. 61. המייחד את ענייננו הוא שהחברה-המעבידה סטתה מהדרך המקובלת וראתה לנכון - אולי בגלל היקף ורמה של הוצאת עובדים מכלל חלותו של ההסכם הקיבוצי - שלא לכרות חוזים אישיים עם כל אחד ואחד מהעובדים "המוצאים", אלא עם נציגות שלהם; בעבר נציגות בלתי-פורמלית, וברוב הימים - נציגות פורמלית (אגודה). ברגע שההסתדרות הסכימה להוצאתם של אותם עובדים מגדר חלותו של ההסכם הקיבוצי - לא היה מקום שתתנגד לדרך קביעת תנאי העבוד בדרך שהלכו, ואכן לא התנגדה. בכך כמובן לא נוצר "מעמד" לנציגות לעניין הסכם קיבוצי, על כל המתחייב מכך. מה שנוצר הוא חוזה רגיל לטובת צד שלישי בין האגודה התובעת כנציגת עובדים מסוימים, לבין החברה, במשמעות פרק ד' לחוק החוזים (חלק כללי), על כל המשמעות לעניין מעמד במשפט העבודה הקיבוצי. 62. חיפשנו תקדים למצב דומה, אשר יוכל להדריכנו. חיפשנו ומצאנו. בית-המשפט הפדרלי לעבודה בגרמניה נתקל במצב כמעט אידנטי, אלא ששם "סוג" עובדים - "מנהלים" - הוצא מכוח החוק מהמסגרת הקיבוצית, ולא מכוח הסכם קיבוצי. שוני זה מחזק את התוצאה שאליה נגיע. במקרה שהתברר בבית-הדין הפדרלי לעבודה בגרמניה ABR, 94/73 1 [14]; פורסם בקובץ הרשמי BAG, 46 27. ובקובץ הבינלאומי, I.L.L.R P. 330 1). העובדות היו אלה: א) חוק המפעלים משנת 1972 מוציא בסעיף (3) 5, מכלל ההסכמים הקיבוציים, בסייגים מסוימים ובין השאר את צוות העובדים האקזקוטיביים - EXECUTIVE STAFF - אשר עקב מעמדם ולפי חוזה העבודה שלהם, רשאים, על אחריותם הם, לקבל עובדים ולפטר עובדים, בשם המפעל או מחלקה ממחלקותיו, או שבידיהם סמכות כללית לייצג את המפעל (בעלי PROKURA); ב) עובדים כאמור במפעל מסוים בחרו נציגות ונערך הסכם בין הנציגות ובין המפעל, אשר כלל, הן במישור יחסי עבודה והן במישור תנאי עבודה, הוראות כמקובל בהסכמים קיבוציים; ג) הוועד המפעלי, שלו מעמד לפי החוק משנת 1972, ביקש שבית-המשפט יצהיר, כי ההסכם האמור בטל. בפסק-הדין מנתח בית-המשפט, מצד אחד, את מעמדו של "הוועד המפעלי" במסגרת החוק משנת 1972 ואת בלעדיות סמכויותיו, ומצד שני - את הנפקות של הוצאת עובדים מסוימים מגדר הייצוג וההגנה הקיבוציים, ומגיע למסקנה, כי הקמת נציגות של העובדים שהוצאו מגדר תחולתו של החוק משנת 1972, אינה נוגדת אותו חוק, או כל חוק עבודה אחר, וגם לא את חוקת היסוד - GRUNDGDSETZ. יחד עם זאת מדגיש בית-המשפט, שאין באותה נציגות כרי לפגוע בנציגות המוכרת בחוק, אין היא חופפת ואין לה המעמד העולה מהחוק. היא פועלת במישור המשפט האזרחי וכך פועל גם ההסכם שבין הנציגות ובין המפעל. מדגיש בית-המשפט, שאין מדובר בהסכם שיש לו נפקות "נורמטיבית", החל מאליו על חוזי העבודה של העובדים "האקזקוטיביים" (כמוגדר בחוק), אלא רק בחוזה אובליגטורי רגיל, במסגרת הוראות חוק היסוד בדבר חופש החוזה וסעיף 305 של ספר החוקים האזרחי - BAG 27, 57; 1 I.L.L.R . 334) BGB ]14[). 63. התוצאה שאליה הגיעו בפסק-הדין האמור נראית בעינינו ומתיישבת עם עמדת החברה-הנתבעת החל מכתב ההגנה אשר הגישה. יודגש, שבענייננו מדובר במסמך - "ההסכם" והתקנון של האגודה - שלכל הדעות כוונת הצדדים היתה לכך שיהווה "חוזה" ולא "הסכם קולקטיבי" במשמעות שבמשפט האנגלי, ומדובר בהסדרת תנאי עבודה של עובדים אשר "ההסכם הקיבוצי" במפורש הוציא אותם מכלל תחולתו. 64. משניתנה תשובה לשאלה המיקדמית שהוצגה בסעיף 60 - ההסכם בין החברה- הנתבעת לבין האגודה-התובעת מהו, אין זה קשה להשיב על השאלה העיקרית שהוצגה בסעיף (60 לעיל, היינו, אם ההליך שנפתח בדרך שנפתח ולא במסלול שאליו הועבר, ללא בקשת הצדדים, הוא בגדר סעיף 24 (א) (1) לחוק בית-הדין לעבודה. התשובה היא - כן; התובענה היא תובענה בעתירה שמעביד ישלם לעובדיו סכומים שונים מתנאי עבודתם, היינו תובענה "שעילתה ביחסי עובד ומעביד" (נאמר בעתירה "לשלם לעובדים הבכירים המאוגדים באגודה", להם ולא למי שאינו חבר באגודה). 65. התובענה מתבססת על חוזה, שלפיו כל אחד מאותם עובדים הוא "צד שלישי" - "מוטב" אשר לו "זכות לדרוש את קיום החיוב" (סעיף 34 לחוק החוזים (חוק כללי)), ותקנון האגודה מקנה לאגודה כוח לפעול בשם החבר למימוש זכויותיו מכוח ההסכם. די באלה כדי להשוות את התובענה שהוגשה לבית-הדין האזורי, כפי שהוגשה, לתובענה בהליך ייצוגי. אם אין היא עונה בכל תג ותג לתביעה ייצוגית, בא סעיף 33 לחוק בית-הדין לעבודה ומאפשר סטיה מאלה, עת העיקר קיים. 66. הנה כי כן, לפנינו דוגמה לכך, שאנשי מעשה במסגרת יחסי עבודה תקינים מגיעים לפיתרון שהוא גם הנכון מבחינה משפטית. השותפים ליחסי העבודה הקיבוציים הוציאו מגדר ההסכם הקיבוצי עובדים מסוימים. בדרך כלל באה פעולה כאמור על מנת לאפשר למעביד עריכת חוזים אינדיבידואליים עם כל אחד מאותם עובדים. במקרה זה ראה המעביד לנהל משא-ומתן עם נציגות של אותם עובדים, להגיע להסכם עם אותה נציגותו מאחר ואותם עובדים התאגדו ורכשו בכך מעמד לחוזה - היה ההסכם לחוזה אכיף במשפט ובהתדיינות לא כפר המעביד בתוצאה המתחייבת. 67. התוצאה היא, שהעניין מוחזר לבית-הדין האזורי על מנת שידון בכתב התביעה כפי שהוגש, מבלי שהנתבעת תעלה טענה לפסול בדרך הגשתו, ויתייחס לתובענה כ"תביעה ייצוגית", כך שהאגודה התובעת תייצג את כל אחד מהעובדים שבהם מדובר. אין צו להוצאות. סמכות ענייניתארגון עובדים