1. לפני ערעור על החלטת כב' הרשם שדחה את בקשת המערער ליתן לו ארכה להגשת התנגדות (להלן ההחלטה). 2. עיינתי בהודעת הערעור, בעיקרי טיעון מטעם המשיבה ובטענות באי-כוחם של הצדדים בדיון שהתקיים היום. על-יסוד כל אלה מצאתי שיש לדחות את הערעור. להלן יובאו הטעמים לכך. 3. הערעור נסמך רובו ככולו על הטענה שבנסיבות העניין, נוכח עילת התובענה שהגישה המשיבה נגד המערער לפי סע' 81א1 לחוק ההוצאה לפועל מחד גיסא ובהתחשב בנימוקי ההתנגדות שהעלה המערער נגד התובענה לצד הבקשה להארכת המועד מאידך גיסא, היה על כב' הרשם להיעתר לבקשה וליתן למערער ארכה לשם הגשת ההתנגדות. דא עקא, להודעת הערעור לא צורפו מסמכים כלשהם. תביעת המשיבה לא צורפה, הבקשה להארכת מועד לא צורפה וכך גם ההחלטה שעליה נסב הערעור. בכך לוקה הודעת הערעור על-פניה בחסרונה של התשתית העובדתית הבסיסית אשר ניצבת ביסודה ונדרשת לשם הכרעה בה. בהודעת הערעור גופה אין כדי לכפר על חסר זה ובנטען בה רב הנסתר על הנגלה. 4. בהחלטה מיום 21.9.2011 חויבו הצדדים בהגשת עיקרי טיעון. המערער לא פעל על-פי החלטה זו; לעת הדיון נמצאו לפני רק עיקרי טיעון מטעם המשיבה. בישיבת היום הטעים בא-כוח המערער שדי בהודעת הערעור מהיותה מפרטת את מלוא טענות המערער. במצב דברים זה לוקה הודעת הערעור בחסר מהותי היורד לשורשה ושאינו בר-תיקון. ודוק: נימוקי התנגדותו של המערער אינם לפני וכך גם תביעת המשיבה נגדה ביקש המערער להתגונן. במצב דברים זה אין לראות כיצד מבקש המערער להראות ולשכנע שבאמתחתו הגנה טובה הראויה להישמע. 5. הדברים אמורים גם בבקשה להארכת המועד. המערער לא מצא מקום לבאר מתי הומצאה לו האזהרה ומתי הגיש את הבקשה למתן ארכה לכב' הרשם; הלכה למעשה אין הערעור מגלה את משך הזמן לגביו התבקשה הארכה. זהו פרט מהותי והיה על המערער לציינו ברחל-בתך-הקטנה. לא-זו-אף-זו, המערער לא גילה מה טעם נמנע מהגשת ההתנגדות במועד ומהי הסיבה בעטיה נדרש מלכתחילה לבקשת ארכה. המועד להגשת התנגדות לתביעה שיסודה בסע' 81א1 לחוק ההוצאה לפועל נקבע בחיקוק. הארכת המועד טעונה אפוא הצגתו של 'טעם מיוחד'. בענייננו לא ניתן טעם כלשהו, לא כל שכן טעם מיוחד, לאיחורו של המערער בהגשת התנגדות. 6. משבחר המערער מטעמים השמורים עמו להסתיר מבית-המשפט את מלוא רוחב היריעה של התשתית העובדתית שביסוד ההליך נמצא מונע במו-ידיו מבית-המשפט לרדת לעומק העניין ולשקול אם בנסיבות המקרה, ועל-פי הדין החל בכגון דא, היה מקום ליתן לו את הארכה המבוקשת, אם לאו. בעניין זה אין לו למערער להלין אלא על עצמו. 7. לא מצאתי ממש בטענות המערער שיסודן בס' 81א1(ו) לחוק ההוצל"פ ועניינן בסמכות הרשם להעביר לבית-המשפט תביעה שאינה מקיימת את תנאי סע' 81א1(א), אפילו לא הגיש החייב התנגדות. אין מדובר בסמכות חובה אלא בסמכות מובהקת שבשיקול-דעת. בענייננו לא מצא כב' הרשם שמתקיימים התנאים שעל-יסודם יעשה שימוש בסמכות שהוקנתה לו ומכאן שסבר דווקא שתביעת המשיבה עונה על דרישות הדין ומהווה תביעה על סכום קצוב שניתן וראוי לבצעה בהוצאה לפועל. מכיוון שכך היה על המערער להתכבד ולהגיש התנגדות במועד שנקבע לכך בדין, לו סבר שהתובענה אינה מתאימה להתברר כתביעה לסכום קצוב בהוצאה לפועל. המערער לא עשה כן והמחדל רובץ לפתחו. כאמור, בהליך דנן לא הראה המערער שכב' הרשם שגה באיזה שהוא אופן באי-הפעלת סמכותו לפי ס"ק (ו) הנ"ל או בדחיית בקשתו של המערער להארכת המועד. 8. מעיקרי הטיעון שהגישה המשיבה עלה שהאזהרה התקבלה אצל המערער ביום 27.9.2010 לאחר שהתובענה הוגשה לתיק ההוצל"פ ביום 4.7.2010. לאחר שהומצאה לו האזהרה שילם המערער למשיבה סכומים מסכומים שונים על-חשבון החוב ונמנע מלסלק את יתרתו. רק לאחר מכן, ביום 3.5.2011, פנה המערער לראשונה לכב' הרשם בבקשה ליתן לו ארכה להגשת התנגדות. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 16.5.2011 (היא ההחלטה שעליה נסב הערעור דנן). ביום 24.6.2011 שוחררו לידי המשיבה סכומים שהיו מעוכבים בתיק ההוצל"פ. לאחר מכן, בעקבות קבלת הכספים, הגישה המשיבה בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ. לא זו בלבד שעובדות אלה, שהן מהותיות לערעור ומשליכות על סיכוייו, לא נזכרו בהודעת הערעור אלא שהמערער לא חלק עליהן באיזה שהוא אופן ובא-כוחו לא העלה כל טענה שכפרה באמיתותן. 9. פשיטא שעם גביית החוב שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ באופן שייתר את המשך התקיימותו של התיק אין עוד טעם במתן רשות למערער להתגונן נגד התובענה שהוגשה באותו תיק. במצב דברים זה הפך הערעור דנן הליך אקדמי גרידא שאין תכלית מעשית בצידו. אין לראות מה טעם יבקש המערער לנהל הגנה המכוונת נגד סכומי כסף שכבר שולמו. הלכה היא שבית-המשפט לא ישחת את זמנו לריק ולא יעסוק בבירור הליך שאינו עשוי להניב אלא פסיקה תיאורטית ואקדמית שאינה ניתנת למימוש ואכיפה: "כלל נקוט בידינו הוא כי אין להיזקק לבירור סוגיה שהינה בבחינת 'תורה לשמה', ומשהופך העניין הקונקרטי נשוא ההתדיינות לאקדמי בין בערכאה הדיונית ובין בערכאת הערעור, לא יידרש לו בית המשפט למעט במקרים חריגים [...]" [עע"מ 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, פסקה 10 והאסמכתאות שם (לא פורסם, 3.8.2006)]. על-פי כלל זה יש לנהוג גם בענייננו. 10. על-יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערעור. המערער ישלם למשיבה את הוצאות ההליך בסך כולל של 2,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין למערער שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין עד מועד התשלום בפועל. המצאה בדואר רשום. הארכת מועדהוצאה לפועל