בפני ערעור על החלטת כב' הרשם ניר זיתוני מיום 1.11.09 המבטלת החלטה קודמת של כב' הרשם רובס שניתנה ביום 16.9.09. כב' הרשם רובס בהחלטתו הנ"ל דחה בקשה לביטול פסק דין שהגישה המשיבה זאת לאחר שלא התייצבה לדיון בבקשתה וחייב אותה בהוצאות בסך 2500 ₪. המשיבה הגישה בקשה לביטול אותה החלטה ,המערער הגיש תגובה וכב' הרשם ניר זיתוני ביטל את פסק הדין תוך שהוא מסתמך על מסמכי מו"מ לפשרה שכב' הרשם רובס קבע לגביהם שהוגשו שלא כדין ויש להתעלם מהם. מדובר בכתב ערעור המשתרע על 20 עמודים צפופים וכולל 75 סעיפים מפורטים ומסועפים. לכתב הערעור צורף תיק מוצגים עבה הכולל 23 מוצגים שונים. עיקרו של הערעור עוסק בהתנהלותה של המשיבה בתיק מאז 2007 ועד הגשתו,התנהלות שהביאה למתן פס"ד בהיעדר הגנה,פתיחת תיק הוצל"פ,מימוש עיקולים,הגשת בקשות רבות באיחור,הגשת בקשות דחייה שונות,אי התייצבות לדיונים במועד או בכלל ואי הגשת בקשות או כתבי בי דין בהתאם לדין ובמועד וכן עוסק הערעור בסוגיות משפטיות העולות מהחלטת הרשם ובשים לב להתנהלות שפורטה בו. למרות החלטתי מיום 22.11.09 ולמרות הוראת תקסד"א ולמרות הערר המפורט והנושאים בהם הוא עוסק לא הגישה המשיבה לא עיקרי טיעון,לא בקשה לפטור מהגשתם,לא בקשה להאריך מועד להגשתם,לא הודעה כלשהי אחרת,לא בקשה כלשהי אחרת ולמעשה אין בתיק שלפני שום תשובה אמיתית לטענות המערער,לא ביחס להתנהלות המשיבה ולא בפן המשפטי. הדיון בפני התארך,מאמצים לסיום התיק כולו נכשלו והצדדים טענו ארוכות ברם פסק הדין יהיה קצר שכן מה יש להרחיב כשבעל דין "מצפצף" באופן בולט על החלטות בית משפט והוראות חוק כשרוב הטענות המועלות נגדו נוגעות לעניין התנהלותו זו ממש. הוראת תקנה 446 (ד) קובעת כי אי הגשת עיקרי טיעון כמוה כאי התייצבות. אלא שלא רק בשל כך אקבל את הערעור. ב"כ המשיבה במצוקתו אליה נקלע נוכח ההתנהלות התמוהה מצד מרשתו ביקש תוך כדי טיעונו ארכה להגשת עיקרי טיעון רק שלא היה בפיו שום הסבר מדוע מתבקש הדבר רק בדיון ומדוע יש ליתן בכלל ארכה. ב"כ המשיבה חזר על אותה "מנטרה" ישנה ושחוקה שנטענת בתיק לכל אורכו בדבר קיום הליכי מו"מ ושבגללם כביכול התייצב לדיון ללא שום כתב טענות . עם כל הכבוד לא ניתן לקבל הסבר שכזה. הרי כל הערעור מדבר על התנהלות המשיבה,כל המחלוקת בין הצדדים בהליכים בפני הרשמים נגעה לאותם הליכי מו"מ שבגללם ארעו מחדלים כאלו ואחרים מצד המשיבה,ברור לחלוטין שהסכם פשרה לא הושג,ברור לחלוטין שאם הוגש ערעור זה על החלטת כב' הרשם שהתייחס להליכי המו"מ שהתנהלו בשנת 2009 הרי שאי אפשר לעשות בהם שימוש נוסף להצדקת מחדל נוסף וזהה. מה הרלבנטיות של מו"מ שהתנהל סביב אמצע שנת 2009 לאי הגשת כתבי טענות בערעור שהדיון בו התקיים בסוף אפריל 2010? מהו העוגן הנוכחי-הרלבנטי עליו ניתן לבסס החלטה בדבר מתן הארכת מועד? אין כזה! לא ברור כיצד מתייצבת המשיבה לדיון בפני ערכאת ערעור כשמולה צד הטוען כנגדה שהיא לא מגישה כתבי טענות במועד ועל פי דין ובכל זאת לא מגישה ולו דבר! אפילו ייפוי כוח לא הוגש! יש לזכור,מדובר במשיבה שהיא גוף ציבורי,שמיוצגת, שידעה על הערעור עוד סמוך למועד הגשתו ושמגיעה לדיון בבית משפט מלווה בבא כוח ובגזבר מטעמה. אך בכל זאת לא סגרתי את דלת בית המשפט בפני המשיבה ופעלתי בהתאם לאפשרות המקלה שבתקנה 450 (2) לתקסד"א ואפשרתי את בירור הערעור על סמך החומר שבפני ואפשרתי לצדדים לטעון באופן חופשי ואף ללא הגבלת זמן,בכך פירשתי את הסעיף פירוש מקל שכן למרות אי ההתייצבות המיוחסת למשיבה ולמרות שהיה צריך לברר את הערעור רק מול המערער,אפשרתי למשיבה לטעון טיעון מלא שגם קיבל משקל בהתאם למידת הרלבנטיות שלו (הבעייתית כשלעצמה). טיעוני ב"כ המערער תמכו בערעור,תמכו בטענות לפיהן יש לשים גבול לגמישות בית המשפט וסלחנותו מהפרות חוזרות ונשנות של החלטות או הוראות דין ותמכו במסקנה כי המערער רשאי ליהנות מעיקרון סופיות הדיון. מול טיעון זה,התמקד טיעון המשיבה בעניינים שאולי רלבנטיים לתיק העיקרי אך לא לערעור זה. אין מענה משפטי לטענות המשפטיות שהועלו בערעור,אין מענה אמיתי לטענות בדבר ההתנהלות,אין מענה אמיתי לשאלה האם היה כב' הרשם רשאי להסתמך על מה שלגביו קבע רשם קודם שיש להתעלם ממנו,אין מענה אמיתי לשאלת סמכות כב' הרשם לשנות החלטה שניתנה על ידי רשם קודם,אין שום הסבר ועיגון לשאלה מדוע הסכמה לפשרה בה מוותר המערער על 25% מתביעתו רק כדי לסיימה מהווה טענת הגנה טובה בפני התביעה וכיו"ב עניינים שעולים מן הערעור. לאי מתן מענה נכון לכתב הערעור (וזה מה שקורה כשלא מגישים עיקרי טיעון שבמסגרתם ניתן להתייחס בניחותא ובאופן מעמיק לטענות המערער) יש משמעות מהותית והיא היעדר קיומה של מחלוקת ביחס לטענות שבערעור והיעדר צורך להכריע בטענות שמולן לא ניתנה כל תשובה אמיתית. המשיבה חוזרת וחוזרת על כך שלאורך שנים בכלל ובישיבה מסוימת בפרט, "כמעט" הושגה פשרה,גם אם זה נכון,אין בכך כדי להעלים את קיומם של ההליכים בבית המשפט ואין בכך כדי לשמש הצדק חוזר וחוזר כל פעם מחדש לאי עמידה בהוראות בית המשפט או הדין. אמת,מדובר בכספי ציבור אבל עניין זה איננו מקנה חסינות,המשיבה-המועצה נבחרת על ידי הציבור,הציבור נזקק לשירותי גופים ואנשים עימם מתקשרת המועצה ולפעמים הציבור צריך לשלם,בין אם על השירותים שהוא מקבל ובין אם על התנהלות נציגיו. למועצה ניתן יומה בבית המשפט,משום מה ובאופן שאין לו הסבר היא ויתרה עליו ויש לשים לכל דבר סוף,כך גם לגבי תיק זה. הנני מקבל את הערעור ומורה על ביטול החלטת כב' הרשם ניר זיתוני בת.א. 2084/07 מיום 1.11.09 וקובע כי החלטת כב' הרשם אבישי רובס (כתוארו אז) בתיק הנ"ל מיום 16.9.10 עומדת על כנה,שרירה ותקפה. אשר להוצאות,די במה שנפסק עד היום ולא ראיתי מקום לפסוק הוצאות נוספות. היות ולמעשה נגבו כספים שלכאורה עולים על סכום פסק הדין והיות ובקופת בית המשפט מופקדים כספים נוספים יערך חישוב עדכני ומלא בהוצל"פ ויתרת הכספים שנגבו ביתר (אם אכן כך) ושהופקדו בבית המשפט או בהוצל"פ תוחזר למשיבה על פי החלטות רשמי ההוצל"פ ורשמי בית המשפט. הארכת מועדעיקרי טיעוןמסמכים