כללי 1. התובע יליד 30.10.1959, נפגע, לטענתו, ביום 31.5.2008 בתאונה במהלך גלישתו עם אבוב במגלשת מים בפארק המים לונה-גל שבחוף גולן. (להלן: "פארק המים"). הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), הינה הבעלים, המחזיקה, המנהלת והמפעילה של פארק המים ובמועדים הרלוונטיים לתובענה, הייתה מבוטחת, בביטוח אחריות, על-ידי הנתבעת 2. התביעה דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לתובע בגין נזק הגוף אשר נגרם לו, לטענתו, עקב התאונה. 2. מגלשת המים, הינה תעלת מים בעלת חתך חצי עגול, יורדת בשיפוע תלול ובסופה בריכת נחיתה. בעשר נקודות לאורך התעלה, קיימות הגבהות שונות, שאחריהן שיפועים יוצרים אפקט של מים שוצפים. לצד התעלה, ישנו גרם מדרגות שבאמצעותו עולים הגולשים אל נקודת ההתחלה. בתעלה, מוזרמים מים ,בכמות שממלאת כמעט לגמרי את התעלה בקטעים המתונים. הגלישה מבוצעת באמצעות אבובים מפלסטיק עם שתי ידיות אחיזה, שמסופקים לגולשים באזור בריכת הנחיתה. הגולש מתיישב על האבוב ואוחז בשתי ידיות האחיזה. זרם המים במסלול הגלישה סוחף איתו את האבוב והגולש, מתחילת המסלול , דרך השיפועים התלולים, אל בריכת הנחיתה. המגלשה מופעלת על-ידי 8-6 עובדים/מפעילים והכל בהתאם לכמות הגולשים. (להלן: "מגלשת המים" או "המתקן"). 3. התובע לא פנה מיד לאחר התאונה הנטענת לקבלת טיפול רפואי. רק ביום 10.6.2008 הוא פנה, לראשונה, לקופת-חולים כללית לשם קבלת טיפול רפואי. הוא נבדק ונשלח לצילום U.S. בצילום אובחן קרע בשרוול המסובב בכתף הימינית. לאחר בירור והתייעצות עם אורטופד מומחה, הוחלט על טיפול ניתוחי. ביום 22.6.2008, התקבל התובע , באופן אלקטיבי, לבית-חולים פוריה (להלן: "בית-חולים"). ביום 23.6.2008 ובהרדמה כללית, עבר התובע ניתוח לתיקון הקרעים בשרוול המסובב הימיני ואקרומיו-פלסטיקה, כדי למנוע Inpingement בחלק הקרניאלי של כתף ימינית. מהלך הניתוח ואחריו היו תקינים. הכתף קובעה עם מתלה כתף, והוא שוחרר (ביום 25.8.2000) לביתו עם המלצות להמשך טיפול שמרני, קיבוע הכתף על-ידי מתלה כתף וביקורת במרפאת כתף של בית-החולים. 4. המוסד לביטוח לאומי, ענף ביטוח נכות כללית, (להלן: "המל"ל") הכיר בתאונה וקבע לתובע נכות כללית (זמנית ויציבה) ואי-כושר להשתכר כדלקמן: 30% מיום 31.5.2008 ועד ליום 21.6.2008; 100% - מיום 22.6.2008 ועד ליום 31.8.2008 ; 50% - מיום 1.9.2008 ועד ליום 31.1.2009; 15% נכות רפואית יציבה, מיום 1.2.2009; אי-כושר להשתכר בשיעור של 75%, מיום 20.9.2009 ועד ליום 1.2.2009. המל"ל שילם לתובע קצבת נכות כללית בגין התאונה (נ/2). 5. התובע נבדק על-ידי שלושה מומחים רפואיים: פרופ' גורדון אדלסון, מומחה לבעיות וניתוח כתף ומפרק מטעם התובע; ד"ר אלישע פרוינד, כירורג אורתופדי מטעם הנתבעת; ופרופ' חיים שטיין, מנתח אורתופדי מטעם בית המשפט. פרופ' אדלסון קבע בחוות-דעתו (מיום 11.3.2009) ,כי דרגת נכותו הרפואית היציבה של התובע בגין התאונה הנטענת הינה בשיעור של 25%, לפי סעיף 41(4)(ג) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), שיש להגדילה עד ל- 30%, בהתאם לתקנה 15 לתקנות, מאחר והתובע אינו מסוגל לעבוד כפי שעבד עובר לתאונה. 6. ד"ר פרוינד, מומחה רפואי מטעם הנתבעת, בדק את התובע וקבע בחוות-דעתו (מיום 2.11.2009), כי דרגת נכותו הרפואית היציבה של התובע בגין הפגימה הרפואית בכתף ימינית הינה בשיעור של 12.5%, מחצית מדרגת הנכות לפי סעיף 41(4)(ג) לתקנות, בגין הגבלה קלה-בינונית בתנועות הסיבוב הפנימי בפרק כתף ימין. 7. פרופ' שטיין, מומחה רפואי מטעם בית-המשפט, קבע בחוות-דעתו (מיום 20.6.2010) ,כי לתובע דרגת נכות רפואית יציבה, בשיעור של 25%, לפי סעיף 41 (9)(ג) לתקנות, בשל מפרק נד של מרפק כתף ימינית, נכות שיש להגדילה לשיעור של 31% מאחר והתובע עובד בעבודות בניין. טענות התובע 8. התובע טוען, כי הנתבעת אחראית לתאונה ולנזקיו. התאונה קרתה בנסיבות אלה: ביום התאונה ה- 31.5.2008, הוא נפש, ביחד עם בנו וחברי משפחה, בפארק המים. לאחר התארגנות במקום, הוא עלה על המתקן על מנת לגלוש במגלשת המים. במקום לא נכח משלח/מפעיל. לא קיבל הנחיות כלשהן באשר לשימוש באבוב ולגלישה במגלשת המים. הוא לקח אבוב וישב על הצד ההפוך, כאשר ידיות האחיזה היו בחלק האחר-התחתון. הוא גלש במגלשת המים. באחד הסיבובים, הוא התהפך ונחבל בכתפו הימינית, בגבו ובראשו. הוא גם איבד את משקפי הראיה וכובע שחבש. הוא חש בכאבים עזים. הוא חשב, כי כאבים אלה יחלפו. הוא המשיך את הנופש, ולא פנה, באופן מיידי, לטיפול רפואי. הוא נמנע מפעילות פיזית. הכאבים החריפו וביום 10.6.2008 הוא פנה לקופת-חולים כללית, לקבלת טיפול רפואי. 9. אליבא דתובע, בנסיבות המקרה דנן, חל הכלל "הדבר מעיד על עצמו", לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה"). לחילופין, הוא מבסס את עילת תביעתו על עוולת הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודה. רשלנותה של הנתבעת התבטאה, בין היתר, במעשים ובמחדלים, כדלקמן: לא הדריכה ולא הזהירה את התובע בדבר השימוש התקין והבטיחותי באבוב והגלישה במגלשת המים; לא הציבה במקום משלח/מפעיל מוסמך; לא העמידה לגולשים מתקן גלישה בטוח, תקין ובטיחותי; לא נקטה באמצעי הזהירות המתחייבים בנסיבות העניין, לשם מניעת התאונה; לא מינתה במקום ממונה על הבטיחות בפארק המים בכלל ובמגלשת המים בפרט; לא נהגה כפי שמחזיק פארק מים ומפעיל מגלשת מים סביר היה נוהג בהתחשב במכלול נסיבות העניין. 10. התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק, כדלקמן: נזק מיוחד א. הפסד השתכרות - 50,000 ₪ ב. עזרת צד ג' - 25,000 ₪ ג. הוצאות רפואיות, נסיעה ונלוות - 25,000 ₪ נזק כללי ד. הפסד השתכרות בעתיד; ה. הפסד פנסיה/תנאים סוציאליים; ו. הוצאות רפואיות, נסיעה ונלוות בעתיד; ז. עזרת צד ג' בעתיד ח. נזק לא ממוני טענות הנתבעות 11. הנתבעות מכחישות, מנגד, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים הנתבעים. לטענתן, התובע לא נפגע כלל בתאונה הנטענת והמוכחשת היא כשלעצמה. 12. אליבא דנתבעות, במקרה דנן אין תחולה לכלל "הדבר מעיד על עצמו" והתובע נושא בנטל ההוכחה, כי הנתבעת התרשלה וגרמה לנזקים הנתבעים. 13. הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי הנתבעת הציבה במגלשת המים משלחים/מפעילים מיומנים ומקצועיים ודאגה לבטיחותם ולשלומם של הגולשים במקום. 14. וכן, טוענות הנתבעות, כי התאונה הנטענת קרתה, אם בכלל, שלא באשמת הנתבעת. הנתבעת נהגה כפי שבעל מקרקעין, מחזיק במקרקעין ומנהל ומפעיל פארק מים בכלל ומגלשת מים בפרט סביר ונבון היה נוהג, בהתחשב במכלול נסיבות העניין; היא החזיקה והפעילה את מגלשת המים, באופן שוטף, בצורה תקינה, תקנית ובטיחותית. 15. כמו-כן, טוענות הנתבעות, כי הנתבעת הזהירה את התובע לגבי הסכנות והמפגעים בשימוש באבובים ובגלישה במגלשת המים. במקום, מוצבים שלטי אזהרה המפרטים הוראות בטיחות ספיציפיות, בהתאם להנחיות היצרן ובכלל זה הנחיות עזר ומגבלות שימוש, איסורים, אופן הישיבה על אבוב ומקום האחיזה בו וכיוצא באלה, והכל לשם מניעת סכנת פגיעה בגולש. הנתבעת הדריכה את התובע בטרם גלישתו במגלשת המים בדבר האופן הראוי והבטוח בשימוש באבוב ובגלישה והציבה משלחים ומפעילים במסלול הגלישה. וכן, היא פיקחה, באופן שוטף, הן על דרך פעילות עובדיה והן על תקינות האבובים, הציוד ופארק המים כולל מגלשת המים ואופן השימוש בהם. היא החזיקה והפעילה את מגלשת המים בצורה תקנית ובטיחותית. 16. הנתבעות ממשיכות וטוענות, כי הנתבעת כבעלת עסק רצינית, נקטה בכל אמצעי הזהירות והבטיחות הסבירים, הנדרשים והמקובלים בנסיבות העניין, לשם מניעת התאונה הנטענת ולשמירת שלומם ובטחונם של הגולשים במקום. מגלשת המים הינה מגלשה תקינה, תקנית, בטוחה ובטיחותית. התאונה המוכחשת, אירעה, אם בכלל, באשמו הבלעדי של התובע. וכן, במקרה דנן, היא חוסה תחת ההגנה על "הסתכנות מרצון", בהתאם לסעיף 5 לפקודה. 17. לעניין הנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוענות הנתבעות, כי נזקים אלה לא נגרמו כתוצאה מהתאונה הנטענת, אלא מגורמים אחרים שאינם קשורים לה. מה עוד, שמדובר בנזקים מופרזים, מוגזמים וללא כל יסוד עובדתי או משפטי. אין קשר סיבתי כדין בין הנזקים הנתבעים לתאונה. וכן, יש להפחית מסכום הפיצויים את מלוא הסכומים וטובות ההנאה שהתובע קיבל או זכאי לקבל מכל מוסד או גוף כלשהו, לרבות המל"ל. מסכת הראיות 18. שלושה עדים היו לתביעה: מר חן שחם (להלן: "חן"), מר אשר בר-חן (להלן: "אשר") והתובע. שלושתם הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם: (ת/1, ת/2 ו- ת/3, והכל בהתאמה). וכן, הוגשו מטעמה שלושה מוצגים נוספים: ת/4 - שאלון ותצהיר תשובות של מנכ"ל הנתבעת, מר יורם אדרי (להלן: "יורם"); ת/5 - קלטת DVD, המתעדת את התאונה; ות/6 - התכתבות בין באי-כוח הצדדים. 19. להגנה, היו שנים עדים: יורם והחוקר הפרטי מר עופר גלבוע (להלן: "עופר"). יורם הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית שלו (נ/9). וכן, הוגשו מטעמה 9 מוצגים נוספים: נ/1 - טופס תביעה לתשלום דמי תאונה ,שהגיש התובע למל"ל; נ/2 - אישור המל"ל על תשלום קצבת נכות כללית לתובע; נ/3 - טופס אבחון רפואי של המל"ל; נ/4 - טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה שהגיש התובע למל"ל בשל תאונת עבודה מיום 9.12.2009 (להלן: "תאונת העבודה"); נ/5 - אישור המל"ל בדבר תקופות דיווח ,שמות מעסיקים והכנסות רשומות של התובע; נ/6 - אישור המל"ל בדבר תשלום גמלאות לתובע בשל תאונת העבודה; נ/7 - פרוטוקול (עמוד ראשון) של ועדה רפואית לעררים של המל"ל ביחס לתאונת העבודה; נ/8 - מכתב המל"ל לתובע; ונ/10 - דו"ח מעקב וקלטת DVD שנערכו על-ידי עופר. דיון התאונה 20. התובע העיד, בכתב ובעל-פה, באשר לתאונה הנטענת, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה. בעדותו בכתב הוא מסר, לעניין זה, כדלקמן: "הריני להצהיר, כי [ביום] 31.5.2008 ביקרתי בפארק המים "לונה גל" ביחד עם בני וחברי משפחה. הריני להצהיר כי לאחר התארגנות קלה בתוך תחומי פארק המים, במסגרתה סייעתי בארגון המקום בו ישבנו, לרבות הרמת צידניות ותיקים, עליתי על מתקן על מנת לגלוש במגלשת "האבובים" כאשר במקום לא נכח משלח, אשר ייתן לי הנחיות כיצד להחזיק ולגלוש בבטחה על האבוב. הריני להצהיר כי לא קיבלתי הסבר כיצד לגלוש ולאחוז באבוב לאור העובדה כי במקום לא נכח משלח, ועל כן התחלתי את הגלישה בישיבה על אבוב, אשר בדיעבד נתברר לי שהוא היה הפוך, כאשר ידיות האחיזה בחלקו התחתון של האבוב ללא אפשרות לאחוז בו, כשבמתקן המים זרמו מים כל אותה העת, באחד הסיבובים התהפכתי לפתע, על צד ימין ונחבלתי בכף הימנית בגבי ובראשי, ואף איבדתי את משקפי הראיה וכובע שחבשתי, לאחר מכן התיישבתי בשנית על האבוב שכעת אני אוחז בידיות, ולאחר מספר רגעים באחד הסיבובים התהפכתי בשנית. הריני להצהיר, כי כתוצאה מהתאונה נחבלתי בכתף ימין בגבי ובראשי בזמן שניסיתי לשלוט באבוב בשימוש בכתף ובשרירי הזרוע ובעקבות התהפכות על צד ימין. הריני להצהיר כי, תחילה חשבתי לתומי כי הכאבים העזים בעיקר בכתפי הימנית יחלפו, ועל כן החלטתי להמשיך ולשבת עם בני המשפחה במקום, תוך שאני סובל מכאבים עזים ונמנע מביצוע פעולות פיזיות שכללו הרמת חפצים וכדו' ולאחר מכן טיפלתי בעצמי באמצעות תרופות משככי כאבים, אולם כעבור מספר ימים כאשר הכאבים העזים בכתפי הימנית החריפו עד בלי שאת פניתי לטיפול רפואי. הריני להצהיר כי, כאמור לא פניתי מייד לאחר התאונה לביה"ח הואיל וחשבתי לתומי כי הכאבים העזים בכתפי הימנית יחלפו מעצמם, אולם מאחר הכאבים העזים החריפו ומשככי הכאבים הרבים שנטלתי לא הועילו פניתי לרופא המשפחה, אשר ביצע סדרה של בדיקות רפואיות לרבות צילומי רנטגן ואולטרא-סאונד. הריני להצהיר כי, ממצאי הבדיקות העלו כי אני סובל מקרע מסיבי בשרוול המסובב בצד ימין ומעורבים בו גם הסופרהספינטוס והאינפרהספינטוס. הריני להצהיר כי הוסבר לי, שמפאת גילי הצעיר וטיב עבודתי ומקצועי, הוחלט לנתן ולתקן את הקרע בשרוול, ובתאריך 22.06.2008 בוצע הניתוח שבעקבותיו נדרשתי לסד כרית אבדוקציה במשך 6 שבועות לאחר הניתוח על מנת לאפשר החלמה". (ת/3, סעיפים 2 - 9 . ההדגשות במקור - ש.ס) 21. בעדותו בעל-פה, אימץ התובע את עדותו בכתב (עמ' 5,ש' 18). במהלך חקירתו שתי וערב, הוא העיד, בהדגשה, לענייננו-שלנו, כי: "אני אספר את המקרה, הגענו ללונה גל כמה חברים, יש לי בן שהוא דינאמי, אני לא הייתי עולה למתקן אבובים הזה. הבן שלי עלה, הלכתי אחריו והוא הספיק לגלוש וכאשר הייתי למעלה, אמרתי שארד עם האבובים. יש שם שני מתקנים. אחד שהוא אדיר ומהיר ויש מתקן נוסף שהוא מינורי, בקושי זזים שם במים. כשהגעתי למעלה, במתקן הזה לא היה משלח. שמתי את האבוב וכשהתהפכתי הבנתי שהוא היה הפוך. עם המשקל שלי צריך לשכב, אני כמעט 100 ק"ג ואם אני יושב אני לא זז. שכבתי שם ובעיקול הראשון התהפכתי, כשגלשתי היה לי כובע על הראש, משקפי שמש ראיה. התהפכתי, משהו כמו חצי דקה, דקה ישבתי שם עם כאבים עזים. כשהאבוב התהפך ראיתי שיש לו ידיות, ירדתי עם הידיות ואחרי סיבוב נוסף התהפכתי בשנית. ירדתי למטה ויצאתי החוצה. באתי לחבר'ה ואמרתי שהמשקפיים והכובע הלכו לאיבוד ומעבר לזה היד כואבת לי וקיבלתי מכה בעורף. יורם דרעי הגיע לשם ואשר אמר לי שאומר לו שימצאו לי את הכובע והמשקפיים. פניתי ליורם ואמרתי לו והוא אמר שאגש לסדרנים ואומר להם. פניתי אליהם וביקשתי מהם והם לא רצו. המשכנו לשבת שם, עשינו על האש במשך שעתיים שלוש ואחרי זה נסענו הביתה" (פרוטוקול, עמ' 6, ש' 21-10) בהמשך העיד התובע, כי: "...אני החלקתי פעמיים. ש: אתה רושם התהפכות אחת והשניה נולדה עכשיו וזה הרחבת חזית. ת: חד משמעית לא. אני מניח שיש שם מצלמות. ש: הפציעה שאתה מדבר עליה היא בהתהפכות הראשונה. ת: נכון, אני מניח. אני מניח שבהתהפכות השניה זה החמיר יותר". (שם, ש' 29-25) 22. לית מאן דיפליג, כי לתאונה הנטענת לא היו עדי ראייה. עדויותיהם של שאר עדי התביעה, חן ואשר, לעניין התאונה ונסיבותיה, הן עדויות מפי השמועה ובתור שכאלה, אינן קבילות בבית-המשפט. אגב ,עדויותהים בכתב של חן ואשר במיוחד בחלקיהן המהותיים לענייננו, (ת/1 ות/2) זהות לגמרי, מתחילתן ועד סופן, דבר האומר דרשני! אין ספק, כי במקרה דנן, היה תיאום גרסאות בין עדי התביעה. שניהם העידו, כי לאחר הגלישה, חזר אליהם התובע "תוך שהוא סובל מכאבים עזים ומחזיק את ידו" (ת/1, סעיף 4; ת/2, סעיף 4; פרוטוקול, עמ' 3, ש' 20; עמ' 4, ש' 30). וכן: "עודד המשיך לשבת עמנו באותו היום הואיל וחשב לתומו [כך!! - ש.ס.], כי הכאב יחלוף תוך שהוא סובל מכאבים עזים אשר מנעו ממנו לתפקד, להרים חפצים ולסייע לנו בהכנת האוכל ובקיפול הציוד בסוף המפגש" (ת/1, סעיף 6; ת/2, סעיף 6; פרוטוקול עמ' 3, ש' 20; עמ' 4, ש' 30). מהימנות העדים ומשקל הראיות 23. אומר מיד, כי על-פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם, ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט וכיוצא באלה, אין ביכולתי לסמוך על עדותו של התובע ולבסס עליה אחריות בנזיקין. עם כל הכבוד והענווה, עדותו של התובע, לענייננו-שלנו, אינה סבירה כלל ואינה מהימנה בעיניי. בעדות זו ,מצאתי תמיהות רבות, אי-דיוקים וסתירות מהותיות והיורדות לשורשו של עניין והכל ללא הסבר סביר ומהימן. אכן, התובע ניסה, במהלך חקירתו שתי וערב, ליישר קווים ולעגל פינות, בעדותו השסועה והמחוררת, אך ללא הצלחה כלשהי. המדובר בניסיון שקוף ובלתי-צליח. ראשית, עדותו של התובע לעניין דנן , לפיה הוא התהפך פעמיים במסלול גלישתו במגלשת המים, (ת/3, סעיף 3; עמ' 5, ש' 18; עמ' 6, ש' 29-13), לא רק שהיא מהווה שינוי חזית פסול, בהשוואה לגרסתו בכתב התביעה לפיה הוא התהפך רק פעם אחת (כתב התביעה, סעיף 6), אלא שהיא גם עומדת בסתירה מוחלטת, קוטבית ופוזיטיבית לשלל גרסאותיו לעניין זה, שנמסרו בהזדמנויות שונות ולפיהן הוא התהפך רק פעם אחת. גרסתו של התובע שנמסרה לשאר עדי התביעה, חן ואשר, מיד לאחר התאונה, היתה, כי הוא התהפך במגלשת המים רק פעם אחת. (ת/2, סעיף 5; עמ' 3, ש' 20; עמ' 4, ש' 16; ת/2, סעיף 5; עמ' 4, ש' 30). אגב ובהקשר זה, בעדותו בעל-פה, שינה אשר את עדותו בכתב ומסר, כי: "הוא [התובע] רק אמר לי שכואבת לו היד ושהוא נפל איבד את המשקפיים והכובע שלו וזהו" (עמ' 5, ש' 11. ההדגשה שלי-ש.ס.). 24. הגרסאות למל"ל: התובע הגיש למל"ל תביעה לתשלום דמי תאונה וקצבת נכות כללית. (נ/1). בתביעתו דנן, הוא תיאר את נסיבות קרות התאונה. בגרסתו המקורית, הוא מסר, כי: "במתקן האבובים בלונה-גל, עליתי כדי לגלוש עם אבוב במגלשה בלונה גל, לא היה שם משלח שיסביר לי כיצד להשתמש באבוב. במהלך אחד העיקולים התהפכתי. חשתי מיד בכאב עז בכתף ימין" (נ/2, עמ' 3. ההדגשה שלי-ש.ס). הגרסה המקורית תוקנה, ככל הנראה על-ידי בא-כוחו של התובע (עמ' 6, ש' 9-7) והוסף לה המשפט "ישבתי הפוך באבוב כאשר הידיות כלפי מטה". הנוסח המתוקן הוא כדלקמן: "במתקן האבובים בלונה גל עליתי למתקן על מנת לגלוש עם אבוב, ישבתי באבוב כאשר הידיות של האבוב היו למטה, לא היה משלח שיסביר לי כיצד להשתמש באבוב. במהלך אחד העיקולים התהפכתי וחשתי כאב עז בכתף ימין. במהלך הנפילה איבדתי גם את משקפי הראיה וגם את הכובע. למצער לא יכולתי לבצע כל פעילות באותו היום מהכאבים העזים". (נ/2, עמ' 3, השני. ההדגשה שלי-ש.ס.) לשלמות התמונה, אוסיף, כי במהלך חקירתו שתי וערב, התובע שינה, למעשה, את עדותו ושלל גרסאותיו, וציין, כי: "אני החלקתי פעמיים"! (עמ' 6, ש' 25 . ההדגשה שלי -ש.ס). קרא ודוק: נאמר החלקתי ולא התהפכתי. 25. שנית, התאונה תועדה על-ידי המצלמה הראשונה המוצבת במגלשת המים. (ת/9; עדות התובע, עמ' 6, ש' 27; עדות יורם, עמ' 17, ש' 10-5, עמ' 18, ש' 28-8). צפיתי מספר פעמים בקלטת ה- DVD, (ת/5) המתעדת את התאונה. אומר מיד, כי עדותו של התובע, לענייננו-שלנו, עומדת בסתירה קוטבית, פוזיטיבית ומוחלטת ל"תאונה" בה היה מעורב והמתועדת בקלטת דנן, במספר עניינים קרדינליים; האחד - אחיזתו של התובע בידיות האחיזה של האבוב. בקלטת רואים בבירור, כי ה"תאונה" קרתה שעה שהתובע אוחז, בשתי ידיו, בידיות האחיזה של האבוב. עובדה מוכחת זו, עומדת בסתירה קוטבית, מוחלטת ופוזיטבית הן לשלל גרסאותיו של התובע שבאו לידי ביטוי מפורש בכתב התביעה (סעיף 6 לכתב התביעה), בתביעה למל"ל (נ/1) ובעדותו בכתב ובעל-פה. (ת/3, סעיף 4; עמ' 5, ש' 18; עמ' 6, ש' 14-13). השני, מנגנון התאונה: בעדותו, מסר התובע, כי: "באחד הסיבובים התהפכתי לפתע, על צד ימין ונחבלתי בכתף הימינית, בגבי ובראשי" (ת/3, סעיף 4. ההדגשות שלי-ש.ס), וכי: "התהפכתי, משהו כמו חצי דקה, דקה ישבתי שם עם כאבים עזים". (עמ' 6, ש' 16). דא עקא בקלטת המתעדת את התאונה (ת/5) רואים כי עובר לתאונה, נטה התובע, ביחד עם האבוב, לצד ימין ותכף ומיד הוא התהפך, ביחד עם האבוב, בשעה 12:07:30, לאחור. התובע לא התהפך מהאבוב. בשעה 12:07:35, עמד התובע על רגליו, התיישב ,בשנית, על האבוב והמשיך את הגלישה במגלשת המים. והשלישי, אובדן כובע בתאונה. כאמור, התובע העיד, כי בתאונה הוא איבד כובע שחבש בנוסף למשקפי ראייה שהרכיב. (ת/3, סעיף 4; עמ' 5, ש' 18; עמ' 6, ש' 18-15). לית מאן דיפליג, כי עדות זו עומדת בסתירה פוזיטיבית, מוחלטת וקוטבית לקלטת המתעדת את התאונה (ת/5), לפיה, התובע כלל לא חבש כובע בזמן גלישתו במגלשת המים. וכן, בקלטת האמורה, לא רואים, כי בזמן התאונה הרכיב התובע משקפי ראייה. 26. שלישית, על-פי התרשמותי מ"התאונה" המתועדת בקלטת (ת/5), אומר, כי המדובר ב"תאונה" קלה ואף מינורית. על-כך העיד גם יורם (עמ' 15, ש' 24-10) ועדותו, לעניין זה ,היתה סבירה ומהימנה. דא עקא, התובע העיד, כי בתאונה הוא נחבל קשות בכתף ימינית ומיד הוא חש בכאבי וייסורי תופת. וכן, נגרם לו קרע גדול בשרוול מסובב ימיני. הוא גם סבל מהגבלה קשה בתנועות הכתף ובתפקודו הכללי, דבר שחייב התערבות כירורגית לתיקון הפגימה הרפואית דנן. (ת/3, סעיפים 10-5; עמ' 5, ש' 18; עמ' 6, ש' 19-10; ת/1, סעיפים 6-4; ת/2, סעיפים 6-4),פגימה רפואית שהותירה נכות רפואית יציבה בשיעור של 25% ונכות תפקודית - 31%, כאמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית-המשפט. יחד עם זאת וחרף כל אלה, הוא לא ניגש תכף ומיד לקבלת טיפול רפואי, ורק ביום 10.6.2008 !! הוא ניגש, לראשונה, לקופת החולים לקבלת טיפול רפואי, וכי לאחר התאונה הוא המשיך, כרגיל, בעבודתו בתור מנהל עבודה, מפקח בניה ומפעיל צמ"ה, עבודה שמבצע מזה כ- 25 שנה אצל מעבידתו - חברה משפחתית בבעלות ובהנהלת אחיו, והוא הפסיק, בפועל, את עבודתו האמורה רק ביום 10.6.2008, לאחר הטיפול הרפואי שניתן לו בקופת-החולים ,והכל כפי שהצהיר בתביעתו למל"ל (נ/1)!!!. אגב, מעסיקתו של התובע, דיווחה למל"ל, כי בשנת 2008 עבד אצלה התובע, כשכיר, במשך 12 חודשים ללא כל הפסקה והשתכר סך של 136,875 ₪ (נ/5)!!! משלי אני אומר, כי עדותו זו של התובע, עם כל הכבוד והענווה, אינה סבירה כלל ואינה מהימנה. היא עומדת בניגוד מוחלט לשכל הישר ולניסיון החיים השיפוטי והכללי. היא מנוגדת לטבע האדם ולמדע הרפואה ואם תרצו - אבסורדית היא. 27. רביעית, מועד התאונה. כמבואר, התובע העיד, כי נזקי הגוף הנתבעים נגרמו לו בתאונה מיום 31.5.2008. בתמיכה לעדותו דנן, הוא צירף לתצהירו, בין השאר, את התיעוד הרפואי הרלוונטי (נספח ד' לת/3). כמבואר, התובע פנה, לראשונה לקבלת טיפול רפואי, רק ביום 10.6.2008. הרופא המטפל שלח אותו, בו ביום, לבדיקת אולטראסאונד (U.S) כתף ימין. בהפניה, צויין ,במקום המיועד לתלונות החולה, כי: "נפל בלונה גל ב- 5/6 ונחבל בכתפו הימינית. מאז כאבים והגבלה בתנועות" (ההדגשה שלי-ש.ס). וכן, ביום 15.6.2008 הופנה התובע על-ידי קופת-החולים לצילום M.R.I כתף ימין. גם בהפניה זו נרשם בדפוס, כי: "נפל בלונה גל ב 05/06 ונחבל בכתף הימינית. מאז כאבים והגבלה בתנועות הכתף. (ההדגשה שלי-ש.ס). ברם, התאריך "05/06" תוקן בכתב יד של מאן דהוא ל- "31/05", שלא כדין וללא כל חתימה וחותמת, בצד התיקון, של עורך המסמך. בפניי, לא זכיתי להסבר סביר ומהימן לסתירה קרדינלית דנן. 28. חמישית, התובע העיד, בין השאר, לעניין נכותו הרפואית והתפקודית וכושרו להשתכר במומו (ת/3, סעיפים 10, 11, 13, 14, 19, 20, 21 ו- 24). אליבא דתובע, בגין התאונה "כושר העבודה שלי נפגע קשות לעסוק במקצוע שלי, כפי שעסקתי בו לפני התאונה" ( ת/3 סעיף 20). וכן, בעקבות התאונה הוא נעדר מעבודתו 4 חודשים, החל מיום 31.5.2010 ועד ליום 21.9.2010. דא עקא, עדות זו עומדת בסתירה קוטבית הן לתלושי השכר שלעניין ,הן לדיווח המעביד למל"ל, באשר לתקופות העבודה והשתכרות התובע במומו (נ/5), הן לעדותו של עופר שביצע מעקבים אחר התובע במטרה להתחקות אחר עיסוקיו ותפקודו במומו,מעקבים שתועדו בכתב ובקלטת (ת/10)- עדות שהיתה סבירה ומהימנה- הן למוצגים נ/1 ונ/7 והן לעדותו של התובע עצמו , במהלך חקירתו שתי וערב,לפיה: "ש: היה חוקר שעקב אחריך משך יומיים והוא התפעל מהחריצות שלך ת: כשאני עובד אני חרוץ ש: 6:30 יצאת מהבית, הגעת לאתר, זה ביום 8.11.09 ו- 15.9.11. מגיע לאתר, נכנס לאתר, מסתובב בין ספקים, עסק של קרמיקה, נכנס לאתר, נמצא שם עד שהם התייאשו 17:00, 18:00 בערב. הם השאירו אותך שם והלכו, נכון ת: סביר להניח, אני אדם חוץ, עובד 12 שעות ביום. ש: אתה תוך כדי עבודה מפעיל ציוד מכני ת: יכול להיות, אם צריך, אני מפעיל. זה יכול להיות פעם בחודש, פעם בשנה. ש: באותה תקופה לא הייתה לך שום בעיה להפעיל כלים ולעשות עבודה ת: נכון" (פרוטוקול עמ' 8, ש' 32-25; עמ' 9, ש' 2-1 . ההדגשות שלי - ש.ס) 29. הנה-כי-כן, מסקנתי היא, איפוא, כי התובע לא הוכיח כדין את עילת תביעתו. הוא לא הוכיח, כדבעי את נסיבות התאונה הנטענת על-ידו. אכן, ביום 31.5.2008, היה התובע מעורב ב"תאונה" במהלך גלישתו במגלשת המים וזאת כפי שמתועד בקלטת המוצג ת/5. על-פי התרשמותי, המדובר ב"תאונה" קלה ואף מינורית. בפניי לא הוכח כדין, כי קיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התאונה דנן לבין נזק הגוף הנתבע. כמבואר, מסקנתי הינה, כי עדותו של התובע, עם כל הכבוד והענווה, באשר לתאונה הנטענת, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה, אינה סבירה בעיניי ואינה מהימנה כלל. בעדות זו, מצאתי תמיהות, אי-דיוקים וסתירות מהותיות, פנימיות וחיצוניות, היורדות לשורשו של עניין וללא כל הסבר סביר ומהימן. למרבה הצער, התובע לא הקפיד על אמירת האמת לאמיתה ורק את האמת וכל האמת. שאר עדי התביעה, לא היו עדי ראייה לתאונה ואין בעדותם כדי לתרום באשר לנסיבות קרות התאונה, סיבותיה ותוצאותיה. עדותו של התובע, לענייננו-שלנו, הופרכה, מניה וביה ובראיות פוזיטיביות, במיוחד הקלטת (ת/5), המתעדת את התאונה ומנגנון התאונה. גרסתו של התובע באשר לנסיבות קרות התאונה, סיבותיה ותוצאותיה, אינה אחידה, אחת ויחידה. ההפך הוא הנכון. עדותו הותאמה ו"שופצה", ללא הצלחה כלל, לתוכן הקלטת (ת/5). מכאן, דין התביעה להידחות. לא הוכח כדין ,כי הנזק הנתבע נגרם בהתרשלות הנתבעת. כלל " הדבר מעיד על עצמו" 30. לשלמות התמונה אוסיף, כי במקרה דנן אין תחולה לכלל האמור. התובע לא הוכיח כדין את קיום התנאי הראשון , מבין שלושת התנאים ,של כלל "הדבר מעיד על עצמו " על-פי סעיף 41 לפקוד, לפיו "לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק".ההפך הוא הנכון. התובע העיד ,בפרוטרוט ,כי הוא יודע ,באופן פוזיטיבי, ממשי ומדויק,את הנסיבות שגרמו לתאונה הנטענת ואשר הביאה לנזק הנתבע. שאר טענות הצדדים 31. לא מצאתי ממש בשאר טענותיו של התובע לענייננו.מסקנתי דנן, מייתרת את הדיון בשאר טענות הצדדים , במיוחד בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. התוצאה 32. התוצאה היא, איפוא, כי אני דוחה בזה את התביעה.מטעמי צדק, אין צו להוצאות. תאונות בגני שעשועים ופארקיםמים