1. בפניי בקשת התובעת להוספת ראיות. הנתבע מתנגד לבקשה. 2. ביום 29.5.13 הגישה התובעת בקשה להוספת ראיה, "חשבון חלקי מאושר מספר 32"- בקשה מס' 18 בתיק . בדיון שהתנהל ביום 25.6.13, הסכימו הנתבעים להוספת הראיה. (ר' עמ' 4 שורה 10). 3. בנוסף, במעמד הדיון מיום 25.6.13 התובעת ביקשה לצרף כראיה "חשבון סופי" לכשיגיע , וציינה כי לשם כך תוגש בקשה מתאימה. הנתבע, ובתגובה לדברי התובעת , דרש לצרף תצהיר נוסף מטעמו במידה ותוגש ראיה נוספת - "חשבון סופי" מטעם התובע. 4. ביום 6.10.13 התובעת הגישה בקשה למתן ארכה להגשת ראיה נוספת "חשבון סופי"- שמספרה 19 בתיק. 5. לאחר תגובה ותשובה לבקשה, ניתנה החלטתי מיום 22.10.13 , בה ניתנה לתובעת ארכה להגיש בקשתה לצירוף החשבון הסופי, אליה יצורף החשבון עצמו, ותוך כדי כך, צויין בהחלטה, כי מדובר במחדל של התובעת שגורם להתמשכות ההליכים. 6. בעקבות החלטתי מיום 22.10.13 , התובעת הגישה בקשה לצירוף ראיות, שבה היא אינה מבקשת לצרף את החשבון הסופי, אלא שלוש ראיות אחרות: נספח א' , שהוא "חשבון חלקי מאושר מספר 32" ; נספח ב' , שהוא אותו נספח א' בתוספת סימונים של התובעת, והמהווים לטענתה, העבודות אותן ביצע הנתבע; נספח ג', המהווה לטענת התובעת תחשיב כמויות הברזל בפרויקט מתוך החשבון הסופי. התובעת סומכת את בקשתה, בין היתר, על תקנה 524 לתקסד"א, בעניין סמכותו הכללית של בית המשפט לתקן פגם. 7. הנתבע מתנגד להגשת הראיות. לטענתו, המסמכים היו בידי התובעת עוד קודם להגשת תצהירי עדות ראשית, והם אינם מופיעים בצו גילוי המסמכים. בנוסף, לטענתו, בבקשה מס' 19 (מתן ארכה לצירוף ראיה) נתבקשה הוספת חשבון סופי בלבד, ולא ראיות חדשות. 8. תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כך: "בית המשפט רשאי בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בענינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין; והוא הדין לגבי הרשם לענין פגם או טעות בהליך שלפניו". משמע, לבית המשפט נתונה הסמכות הכללית לעשות לבירור ומיצוי האמת העובדתית השנויה במחלוקת, ובכלל זה, להורות על הבאת ראיות בכל שלב, אם השתכנע כי הדבר דרוש למיצוי האמת העובדתית. ראה: ע"א 672/88 רמי לב נ' פקיד השומה חיפה , פ"מ מו(5) 410 (3.12.92). 9. לצד סמכות זו, עומד הכלל שנקבע בפסיקה, ולפיו על הצדדים להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", וכי על בית המשפט לשמור על ניהול תקין של ההליך הדיוני בכך, שיש לשמור על הכללים בדבר סדר הבאת הראיות. עם זאת, וכאמור לעיל, בית המשפט עשוי בנסיבות מסוימות, להתיר הבאתה של ראיה נוספת, אם היא דרושה לבירור האמת ויש בה כדי לסייע לו לעמוד על זכויות הצדדים, וזאת אף אם הגשת הראיה במועד, נובע ממחדלו של בעל הדין. ראה: רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חב' לביטוח בע"מ ואח' (22.5.01). 10. נטל השכנוע הוא על המבקש להביא ראיות נוספות, להראות כי המקרה הנדון מהווה חריג לכלל לפיו על בעל דין להביא את ראיותיו בחבילה אחת ולא בתפזורת. ראה: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן נון , פ"מ מו(3) 738 (5.7.92). 11. השיקולים, שבית המשפט נותן להם את דעתו בדונו בבקשה לצירוף ראיה כאמור, הם: אופי הראיה הנוספת, כגון אם מדובר בראיה טכנית ופשוטה; השלב אליו הגיע המשפט; האם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם; ומהו הטעם לכך כי לא הובאו הראיות בזמן הראוי. ראה: ע"א 579/90 לעיל. בצד לאמור לעיל, נפסק, כי " כנגד "הצהרת זכויות המתדיין" עומדות זכויות המתדיין שכנגד, שכן אין מתקנים עוול בעוול. לפי כך, יש שתינתן רשות להגיש אף אם הוצע להגישה באיחור, אך אין זה אלא יוצא מן הכלל, וגם הוא מועלה בהיסוס לא מעט." (ה.א.) ראה: ע"א 570/90 לעיל. 12. במקרה שבפניי, הנתבע הסכים לצירוף החשבון החלקי מספר 32 ,נספח א' לבקשה שבפניי, בדיון מיום 25.6.13 . על כן, אני מתירה צירופו של נספח זה. אולם, לעניין הנספחים ב' ו- ג', הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה. 13. התובעת טענה בבקשתה, כי הראיות שמבוקש לצרפן יש בהן חיזוק ראייתי לטענותיה. זאת ועוד, ולעניין נספח ב', טענה התובעת כי אין המדובר בראיה נוספת, אלא "ראיה הנובעת מהראיה הראשונית", ורק סומנו העבודות שביצע הנתבע. אינני מקבלת את טענתה של התובעת, כאילו המדובר באותה ראיה ,לאמור, נספח א'. נספח ב' מהווה ראיה חדשה נוספת, שמצריכה את הצד שכנגד להביא ראיות סותרות ומפריכות ,לרבות, בעניין הטענה כי מסומנות בנספח העבודות שבוצעו ע"י הנתבע. בעניין נספח ג', טענה התובעת כי המדובר בתחשיב כמויות הברזל מתוך החשבון הסופי. (סעיף 2 לבקשה). חרף כך, כי בבקשה מיום 6.10.13 ביקשה התובעת לצרף חשבון סופי, ושבעטיה ניתנה החלטתי מיום 22.10.13 ,המתירה הגשת הבקשה בכפוף לצירוף החשבון הסופי, חשבון זה לא צורף לבקשה, זאת על אף שהתובעת ציינה בבקשתה כי החשבון הסופי כבר הוגש. 14. התובעת לא נתנה הסבר הגיוני וסביר, מדוע לא הוגשו הראיות נשוא הבקשה בזמן הראוי, והסתפקה בטענה כללית ובלתי מנומקת, לפיה לא הייתה לה הזדמנות להגישן, וכי ממילא ביקשה היא להמתין עד הגשת החשבון הסופי, ואז להגיש את כל הראיות ביחד. מאחר שמדובר ,לפחות בנספח ב', בראיה שעשתה התובעת עצמה, ראוי היה לתת הסבר מניח את הדעת לכך, שזו לא הוכנה במועד בו הוגשו יתר הראיות מטעם התובעת. בפועל, אין בבקשה כל הסבר לעניין זה, וכל שכן שאין בה הסבר מניח את הדעת. אציין שוב, כי על אף טענתה של התובעת כי החשבון הסופי מהווה טעם לאיחור, החשבון הסופי לא צורף עד כה. 15. יתרה מכך, התובעת טוענת, כי הראיות שמבוקש לצרפן מהוות חיזוק לראיות שיש בידי התובעת. המשמעות לכך, לכאורה, היא כי אין בהיעדרן של הראיות הנוספות שאותן מבקשת התובעת לצרף, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתביעה, אף לגרסת התובעת. על כן, אין לייחס לראיות הנוספות, את החשיבות המהותית שעשויה ,בנסיבות מסוימות, להוות שיקול למתן הרשות לצירופן. 16. בצד כל האמור לעיל, אציין, כי איני מקבלת את בקשת התובעת שבסעיף 3.1 לבקשה, להתיר לה לצרף "דו"ח קצר" מטעם רואה חשבון, בתוך 7 ימים! היה על התובעת ,ובמידה והיא חפצה בכך, לבקש הוספת הדו"ח כבר עתה, ולצרף את הדו"ח יחד עם הבקשה. משלא עשתה כן, איני נעתרת לבקשתה כאמור. יתרה מכך, כבר חלפו להם מעבר ל-7 ימים המבוקשים לצורך הגשת הדו"ח, ועם זאת, הדו"ח לא הוגש ואף לא בקשה מתאימה לצירופו. אין לכן מקום לעיכוב נוסף- ואני דוחה את הבקשה בעניין זה. 17. לאור כל האמור לעיל, אני מתירה את צירופו של נספח א' בלבד כאמור לעיל, דוחה את הבקשה בעניין צירופם של נספחים ב' ו- ג' , ואינני מתירה את צירופם לראיות התובעת. 18. שמיעת הראיות בתיק תהיה ביום 24.4.14 שעה 11:30 ועד סוף היום. הגשת ראיותהארכת מועד