1.שני ההליכים שבכותרת נסבים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ו' אלשיך, סגנית נשיא) שניתנה במסגרת הליכי פירוק של המשביר לצרכן הישן בע"מ. בהחלטה נדונה בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב מיוחדת, אותה הגישה המבקשת, אלפא חברה לקוסמטיקה בע"מ, למפרק המשביר לצרכן הישן בע"מ. בית המשפט פסק כי אין בטענות המערער נימוק משכנע להשתהות בהגשת תביעת החוב. נפסק כי קבלת הבקשה תהא פגיעה בזכויות יתר הנושים שהגישו תביעותיהם כדין במועד ובמיוחד כאשר החלו כבר להתבצע התשלומים לנושים. בנסיבות העניין, כאשר בדיקת תביעות החוב המיוחדות הושלמה והחל ביצוע התשלום לנושים המיועדים, אין לפגוע בהם ולאשר את הבקשה להארכת מועד. נקבע, עם זאת, כי המבקשת תקבל מעמד של "נושה נדחית" אשר תהיה זכאית לבדיקה וחלוקת דיבידנד בגין תביעת חובה מתוך השארית שתתקבל, אם תתקבל, לאחר ביצוע כל החלוקה לתביעות החוב שהוגשו במועד ואושרו. 2.בעלי הדין התבקשו להגיש עמדותיהם בשאלה מהי הדרך הדיונית להשיג על ההחלטה, האם בדרך של ערעור בזכות או בבקשת רשות ערעור. עמדת המבקשת הינה כי הדרך הנכונה להשיג על החלטת בית המשפט היא על דרך הגשת ערעור בזכות וכי הבקשה לרשות ערעור הוגשה מטעמי זהירות בלבד. לטענתה, החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה בערכאה ראשונה, אותה יש לסווג כ"פסק דין" ולא כ"החלטה אחרת" ולכן הערעור עליה הוא בזכות. בהחלטה הכריע בית המשפט באופן סופי בשאלת מתן ארכה להגשת תביעת חוב מיוחדת ובשאלת מעמדה של המבקשת כ"נושה נדחית". נטען כי בית המשפט המחוזי היה הפוסק הראשון בסוגיה והכריע בה סופית ולגופה. בפועל, המפרק לא הכריע בבקשת המבקשת ואף לא הייתה לו כל סמכות להכריע בה, היות שמדובר במתווה מיוחד שנעשה לאחר שהמערערת כבר הגישה תביעת חוב רגילה כדין ובמועד. נטען כי סמכותו של המפרק לדון כערכאה ראשונה בתביעת החוב המיוחד של המבקשת אינה קבועה בדין. מאחר שמדובר במתווה ייחודי של "תביעות חוב מיוחדות", הוא אינו כפוף לכללים הרגילים החלים בדיני הערעורים על החלטות בית המשפט המחוזי בבקשות להארכת מועד להגשת תביעות חוב. בנוסף טוענת המבקשת כי להחלטת בית המשפט המחוזי חשיבות ציבורית והשלכה משמעותית על דיני הנשייה. היא עוסקת בתביעות חוב מיוחדות שלא פורסמו ברשומות ולא נמסרה למבקשת הודעה אישית עליהן, למרות שחובה המיוחד היה ידוע למפרק. לכן אין המדובר, לשיטת המבקשת, בהכרעה בעלת אופי דיוני הנשענת על עקרונות משפט כלליים. נטען כי בהחלטה ניתן למבקשת מעמד של נושה נדחית. מכאן שההחלטה נוגעת למחלוקת העיקרית ולא רק לסוגיה הטפלה של הארכת מועד. 3.משיב 1, המפרק, סבור מנגד כי תקיפת ההחלטה צריכה להיעשות בדרך של בקשת רשות ערעור. לשיטתו, החלטת בית המשפט המחוזי היא "החלטה אחרת" בהיותה טפלה למחלוקת העיקרית בין הצדדים, היא המחלוקת על החוב הנתבע. לטענתו, אין בהחלטת בית המשפט המחוזי כדי לסיים את המחלוקת בין הצדדים בקשר להערכתה של תביעת החוב. משיב 2, כונס הנכסי הרשמי, לא הגיש עמדה מטעמו. 4.לאחר עיון בחומר שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי הדרך להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי היא בדרך של בקשת רשות לערער. לא שוכנעתי כי יש להוציא את המקרה דנן מתחולתה של ההלכה שנפסקה בע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' פאן אלרא סחר בינלאומי בע"מ (בפירוק) (טרם פורסם, 13.7.2008). באותה פרשה התבררה סוגיה דיונית לגבי השגה על החלטות של בית משפט שעל הפירוק בקשר לתביעות חוב. נפסק כי החלטת בית המשפט המחוזי בערעור על החלטה של המפרק המכריעה בתביעת החוב לגופה, נחשבת להחלטה הניתנת בערכאה ראשונה. מאחר שהיא מסיימת את ההליך הנוגע לתביעת החוב, מהווה היא "פסק דין". אופן ההשגה עליה הינו הגשת ערעור בזכות לבית המשפט העליון. נפסק כי לעומת זאת, החלטה של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת המפרק בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, מסווגת כ"החלטה אחרת" עליה ניתן להשיג בדרך של בקשת רשות ערעור. זאת בהיותה "החלטה אחרת" הטפלה למחלוקת העיקרית בין הצדדים. בהקשר זה צוין בפרשת הבנק הבינלאומי הראשון כי החלטתו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת המפרק נחשבת, לצרכי ערעור, כהחלטה שניתנה על ידי ערכאה דיונית ולא על ידי ערכאת ערעור. החלטת בית המשפט שלפירוק, בסוגית הארכת המועד, הוקבלה להחלטה של ערכאה דיונית הדוחה בקשה של בעל דין להאריך את המועד להגשת הליך ראשוני (להבדיל מערעורי). עם זאת נפסק, כאמור, כי ההחלטה היא "החלטה אחרת" עליה יש לבקש רשות לערער. 5.לא שוכנעתי כי מבחינה דיונית, ההחלטה בעניינה של המבקשת שונה באופן מהותי מההחלטות שנדונו בפרשת הבנק הבינלאומי הראשון. המדובר בכל המקרים בהחלטות הנוגעות להארכת מועד להגשת תביעת חוב. השאלה האם מדובר בתביעת חוב רגילה או תביעת חוב מיוחדת אינה משליכה על סיווגה של ההחלטה. כך גם החשיבות הציבורית של ההחלטה. לזו יכולה להיות נגיעה לשאלה האם יש ליתן רשות ערעור על ההחלטה, אך לא לשאלת סיווגה הדיוני כ"פסק דין" או "החלטה אחרת". גם העובדה שבמקרה דנן המפרק לא נתן החלטה בבקשה להארכת מועד, אלא רק ציין עמדתו במסגרת תגובתו לבקשת המערערת, אינה משנה את סיווג ההחלטה. כפי שצוין, גם כאשר ניתנת החלטה של המפרק בבקשה להארכת מועד, בית המשפט שלפירוק נחשב כערכאה דיונית ולא כערכאת ערעור. הקביעה כי ההשגה על ההחלטה תהא בדרך של בקשת רשות ערעור אינה מבוססת על התפיסה כי מדובר ב"גלגול שלישי" של ההתדיינות אלא בתפיסה כי מדובר בהכרעה טפלה למחלוקת העיקרית. לכן הטענה כי בעניינה של המבקשת לא ניתנה החלטה של המפרק והחלטת בית משפט שלפירוק היא החלטה בערכאה ראשונה אינה הופכת אותה ל"פסק דין". גם הקביעה כי המבקשת תהייה במעמד של "נושה נדחית" אינה הופכת את ההחלטה לפסק דין. קביעה זו אינה מכריעה בתביעת החוב של המבקשת לגופה. היא מתייחסת רק למועד בו תיבדק תביעת החוב של המבקשת, שהינו לאחר ביצוע כל החלוקה לתביעות החוב שהוגשו במועד ואושרו. נמצא כי גם קביעת מעמדה של המבקשת כ"נושה נדחית" היא טפלה למחלוקת העיקרית ויש לראותה כחלק בלתי נפרד מהדיון בשאלת הארכת המועד. אשר על כן, אני מורה על מחיקתו של הערעור (ע"א 5242/09) מן הרישום. הטיפול ברע"א 5241/09 יימשך כסדרו. המשיבים יגישו התייחסותם לבקשת המבקשת להפקיד ערובה סבירה חלף הפקדת ערבון, וזאת תוך עשרה ימים מאת המצאת החלטה זו. הארכת מועדתביעת חובחוב