השופט א' רובינשטיין: א. האם בית ספר ללימוד ראיית חשבון וייעוץ מס לתלמידים מבוגרים הוא "מוסד חינוך" לצורך פטור מארנונה כללית על פי סעיף 4(א)4(א) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: הפקודה או פקודת הפיטורין)? זו ביסודה השאלה שלפתחנו. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (השופט טל), בגדרו נדחה ערעור (עת"מ 1288/05) שהגישה המערערת על החלטת המשיבה מיום 3.1.05, ועניינו טענת פטור מארנונה כמוסד חינוכי. רקע והליכים ב. (1) ביום 20.10.04 הגישה המערערת - עמותה ללא מטרות רווח שבמסגרתה ניתנים קורסים לרכישת מקצוע לבני 21 ומעלה מקרב העדה החרדית בתחומים שנזכרו וקרובים להם - לעיריית בני ברק בקשה לפטור מתשלום ארנונה בעבור שנת המס 2004, בגין נכס המצוי בשטחה המוניציפלי (להלן הנכס); זאת - בגין היות המערערת לטענתה מוסד חינוך כמשמעו בסעיף 4(א)(4)(א) לפקודת הפיטורין, הקובע כדלקמן: "(א) ארנונה כללית לא תוטל על כל בנין או קרקע תפושה אשר: ... (IV) הבעלות והחזקה עליהם הן בידי כל מוסד חינוך, בתנאי שהבנין או הקרקע התפוסה משמשים לאותו מוסד-חינוך: (א) כגן - ילדים, בית- ספר, סמינר או בית-ספר מקצועי, או (ב) כבית-חינוך לעוורים, לאלמים או לחרשים או (ג) כספריה צבורית; בתנאי כי לא יפטרו ממס כל בנין או קרקע תפושה שהבעלות והחזקה עליהם הן בידי כל מדינה או כל אדם המחזיק בהם בשם כל המדינה, עדה דתית או מוסד דתי, אגודת צדקה או מוסד חינוך, אם אותה מדינה או אותה עדה דתית או אותו מוסד דתי, או אותה אגודת צדקה או אותו מוסד חינוך משתמשים בבנין או בקרקע התפושה לאיזה צורך שתכליתו הפקת ריוח כספי". הנה הנוסח האנגלי - המחייב - של הסעיף: )a) the municipal property rate, general rate and education rate shall not be levied in respect of any building or occupied land of which...: (iv) any educational institution is the owner and occupier, provided that such building or occupied land is used by such educational institution either as: (A) a kindergarten, school, seminay, or professional school, or (B) a blind, dumb or deaf institution, or (C) a public library..." המבקשת טענה כי היא עונה, למצער, על הגדרת "בית ספר מקצועי", ועל כן עליה ליהנות מן הפטור. (2) הסמכות להכרעה באשר לסיווג המוסד היא בידי המשיב - ליתר דיוק, הממונה על המחוז בו (מכוח סעיף 14 לפקודה). ביום 21.12.04 דחה המשיב את בקשת המערערת בנמקו, כי הרשימה האמורה בסעיף סגורה וממצה, "ואין דומה הכשרה מקצועית של מבוגרים להכשרה מקצועית לקטינים". המשיב הסב תשומת לבה של המערערת, כי פתוחה בפניה הדרך לבקש פטור מארנונה מכוח סעיף 5(י) לפקודה. ג. בית המשפט קמא דחה את ערעור המערערת על החלטת המשיב, בקבעו כי ההחלטה סבירה וניתנה בגדר הסמכות המוקנית לו. אין מחלוקת - כך נקבע - שהמערערת היא בעלת הנכס, או למצער מחזיקה בו, וכי היא עמותה שלא נועדה להפקת רווח כספי - ועל כן שתיים הן הסוגיות הנדרשות להכרעה: האם המערערת היא "מוסד חינוך" כמשמעו בפקודה, והאם עושה היא שימוש בנכס כ"בית ספר", "סמינר", או "בית ספר מקצועי". נאמר כי שני התנאים הללו לפטור, המופיעים בסעיף, כרוכים ושלובים זה בזה. נקבע, כי בשל עמימות המושג "מוסד חינוך", יש לפרשו נוכח רשימת המטרות המנויה בסעיף - ולגביה נפסק כי היא "סגורה", כפי שעולה מהנוסח האנגלי של הפקודה וכן מפסיקה קודמת בעניין זה. עוד נאמר, כי יש לפרש את הוראות הפטור בצמצום, כדרך פירושן של הוראות חוק הפוטרות מתשלום ארנונה. נקבע, כי תכלית הסעיף "להעניק פטור רק למוסדות 'נמוכים יותר', המצויים ברובד הבסיסי והחיוני ביותר לקהילה העירונית", רובד אשר המערערת אינה באה בכללו. נאמר כי משנה תוקף לכך ניתן למצוא בעובדה, שהאוניברסיטה העברית והטכניון - מוסדות שהיו קיימים בעת שנחקקה הפקודה, אינם מנויים ברשימה. נקבע, כי אין לראות את המערערת כ"בית ספר מקצועי", שכן יש להבחין בין מוסד המקנה לתלמידיו השכלה לבין מוסד חינוך. זאת - בשל היות החינוך "תהליך שיטתי, מתוכנן, מאורגן וארוך טווח שתורם לגיבוש אישיותו של האדם, בעוד שהקניית השכלה פרושה הקניית ידיעות". כי אין בסעיף 5 ג(ה) לפקודה, שאף אליו נידרש להלן - ממנו ביקשה המערערת להיבנות - כדי להצדיק מתן פטור מוחלט או חלקי למערערת. טענות המערערת ד. ראשית, נטען כי הרשימה המנויה בסעיף 4(א)(4)(א) לפקודה היא רשימה פתוחה, המציינת סוגים שונים של מוסדות חינוך, וכי חיזוק לכך ניתן למצוא בפסיקה, ובפרשנות הביטוי "either as" בנוסח האנגלי של החוק ("או" בתרגום העברי), זאת - בניגוד לאופן בו פורש הביטוי בבית משפט קמא. שנית, נטען כי בהשמטת האוניברסיטה העברית והטכניון מהרשימה שקבע המחוקק המנדטורי אין כדי להעיד על כוונתו להעניק פטור מתשלום ארנונה רק למוסדות חינוך "נמוכים" יותר - ולראיה, כך נאמר, האוניברסיטה העברית והטכניון פטורות מתשלום ארנונה. שלישית, נטען, כי אינדיקציה לכך שמוסדות להשכלה גבוהה כלולים בסעיף 4 לפקודה, ניתן למצוא בסעיף 5ג(ה) לה, הקובע: (ה) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), לא תוטל ארנונה כללית או אגרה על שטח נכס המשמש לאחד מאלה: .... (3) מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט - 1949, מוסד חינוך כמשמעותו בסעיף 5 לחוק האמור ובית ספר כמשמעותו בחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט - 1969, שחל עליו החוק האמור, שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ-10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים, והכל אם אינו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית; משמצא המחוקק לנכון לציין כי הפטור מתשלום ארנונה ניתן לבתי ספר על יסודיים אשר לומדים בו תלמידים עד גיל 18, משמע כי יתכן קיומם של בתי ספר בהם לומדים תלמידים שגילם עולה על 18 - היינו, מוסדות להשכלה גבוהה. נטען גם כי במתן הפטור למערערת תגבר הצמיחה והתעסוקה, שכן המערערת פועלת בקרב הציבור החרדי מתוך מטרה לשלב את בניו בשוק העבודה המודרני ולהקטין תלותם במדינה. עוד נטען, כי בעמ"נ (ב"ש) 105/02 מכללת הדרום, עמותה לקידום החינוך נ' מנהל הארנונה - עיריית אשדוד (טרם פורסם) (מפי הנשיא גלעדי) נקבע שהמערערת היא "מוסד חינוך" כמשמעו בסעיף 4 לפקודה, תוך שהוטעם כי אין הבדל בין הקניית השכלה והקניית חינוך - "כל מוסד שמלמדים בו, מקנה השכלה וגם ערכי חינוך". נטען, כי המערערת פועלת לחינוך תלמידיה, באשר היא קובעת בתקנון כללי התנהגות שעל פיהם נדרשים תלמידיה לנהוג; ובלימוד ראיית חשבון מוקנים ערכים כדוגמת יושר ואמינות. לבסוף נטען, כי המערערת עונה על הגדרת "בית ספר מקצועי"; וכי שגה בית המשפט קמא בהשיתו עליה הוצאות בסכום גבוה. טענות המשיב ה. לשיטת המשיב, רשימת המוסדות הפטורים מתשלום ארנונה היא רשימה מצומצמת של חריגים, ואם תורחב תהא המשמעות אחת משתיים - שחיקת רמת השירותים הניתנים על ידי הרשות המקומית, או הכבדת הנטל על חלק מהתושבים. בנוסף, עשרות מוסדות להשכלה גבוהה כדוגמת המערערת יקבלו גם הם פטור מתשלום ארנונה, וכפועל יוצא תיגרם פגיעה העולה על הנדרש ברשויות המקומיות בהן מצויים מוסדות אלה. נטען, כי מטעמי שויון בנשיאה בנטל המס, ראוי כי המערערת - הנהנית משירותי הרשות המקומית בה היא פועלת - תשלם ארנונה. עוד נטען, כי גם אם מתעורר ספק לגבי הכללת מוסדות להשכלה גבוהה בגדר סעיף 4 לפקודה, הנה נוכח העיקרון הפרשני בדבר פירוש הוראות הפטור מתשלום ארנונה בצמצום, והחזקה בדבר שויון הנשיאה בנטל המס - אין מקום לפטור את המערערת. נטען גם, כי משבוחנים את המושג "מוסד חינוך" אל מול רשימת המטרות המפורטת בסעיף עולה, שאין המערערת באה בגדרו; הביטוי either as"" המופיע בנוסח האנגלי של הפקודה מלמד, כי רשימת המטרות סגורה, שאילולא כן מדוע מצא המחוקק המנדטורי לנכון לפרט במסגרת הסעיף סוגים שונים של מוסדות חינוך שייהנו מן הפטור, ולא הסתפק בהגדרה כללית ובדוגמה או שתיים. עוד נטען, כי נוכח לשון החוק ותכליתו, אין המערערת באה בגדרם של "בית ספר" או "בית ספר מקצועי" - באשר הללו הם מוסדות העוסקים בחינוך קטינים ולא רק בהקניית ידע. נטען, כי הפטור בסעיף 4 לפקודה נועד "לסייע למוסדות המצויים ברובד הבסיסי והחיוני ביותר לקהילה העירונית", אשר המערערת אינה בכללו. עוד נטען, כי סמיכותם של מוסדות החינוך הנזכרים בסעיף 4 לפקודה למוסדות דת, צדקה ורווחה, מלמדת על תכלית החקיקה - מתן פטור לסיוע למוסדות העוסקים בסיוע לקטינים ולנזקקים. נטען גם, כי אף בהתעלם מרשימת המטרות המנויה בסעיף, אין להגדיר את המערערת - המקנה ידע מקצועי בלבד - כמוסד חינוך: "מלאכת החינוך נועדה לעצב את אישיות החניכים ולהקנותם ערכים, הרגלים, דרכי חשיבה והתנהגות... הקניית ידע מאידך גיסא, היא אך ורק אחת (חשובה ככל שתהא) ממטרות החינוך". לבסוף נטען, כי מבירור שערך המשיב עולה, כי בעבר אכן ניתן פטור מתשלום ארנונה לאוניברסיטה העברית בירושלים, אך זאת לא מכוח סעיף 4 אלא סעיף 5(י) לפקודה. באשר לטכניון נטען, כי לא אותרה כל החלטה במשרדי המשיב המעניקה לו פטור, אף כי אין המשיב שולל כי יתכן שהרשות המקומית העניקה לו את הפטור האמור. דיון והכרעה ו. (1) סעיף 4 לפקודת הפיטורין מעניק פטור מחובת תשלום ארנונה כללית לנישומים בעלי מעמד מיוחד - ובכללם מוסדות חינוך, ובלבד שעומדים הם באמות המידה הקבועות בו. גוף מעין זה נדרש לעמוד בארבעה תנאים כדי שיוענק לו פטור מתשלום ארנונה: "ראשית - כי מדובר ב'מוסד חינוך'...; שנית - כי הבעלות וההחזקה בנכס שלגביו נתבקש הפטור מארנונה הן בידי מוסד החינוך...; שלישית - כי הנכס משמש את מוסד החינוך לאחת מן המטרות שמנויות בפסקאות 4 (א) (IV)(א) עד 4 (א) (IV) (ג); רביעית - כי הפטור אינו מוענק לנכס שהשימוש בו הוא לשם הפקת רווח כספי" (רע"א 8879/99 עיריית תל אביב - יפו נ' המכללה לביטוח, פ"ד נ"ז(2) 577, 583 (השופט - כתארו אז - ריבלין); הדגשה אינה במקור - א"ר (להלן פרשת המכללה לביטוח)). הסמכות להחליט בשאלה אם באה המערערת בגדרו של "מוסד חינוך" נתונה כאמור לממונה על המחוז במשרד הפנים מכוח סעיף 14 לפקודה. סמכות זו חלה גם לגבי פטור למוסדות דתיים ולמוסדות צדקה. אעיר כאן, כי המדובר בסמכות שהיא מורשת מנדטורית, בימים שבהם היה מדובר במושל מחוז חובק-כל, ולמצער יש לדעתי מקום במדינת ישראל כי תהליך הבדיקה לכל סוג של מוסד המבקש פטור יכלול את הגורמים הממשלתיים הרלבנטיים לנושא - ובענייננו משרד החינוך, שנזכירו בהקשר דנא גם להלן. מכל מקום הדין המצוי לעניין הסמכות הוא כאמור. אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקשת היא עמותה ללא מטרות רווח, וכי הנכס לגביו מתבקש הפטור מארנונה הוא בבעלותה ובחזקתה. אשר על כן נפנה לבחון אם עומדת המבקשת בשאר התנאים, ובראשם האם המערערת היא "מוסד חינוך" כמשמעו בפקודה. (2) בטרם פרשנות - הערות מקדימות אחדות. בפסיקה הוכרה הארנונה כמס שמטילה רשות מקומית על תושביה לפי קריטריונים מסוימים "למימון הוצאות שהרשות המקומית עומדת בהן לצורך הספקת שירותים למיניהם לתושביה - שלה, לרווחת התושבים ולקידום נושאים בתחומיה של הרשות" (בג"צ 6741/99 יקותיאלי נ' שר הפנים, פ"ד נה(3) 673 (השופט - כתארו אז - מ' חשין) (להלן פרשת יקותיאלי)). "מתוך שתושבי הרשות המקומית כולם נהנים משירותיה של העירייה, הדעת נותנת כי הכל יחוייבו אף בתשלום ארנונה על-פי אמות-מידה מסויימת שתיקבענה. אכן, פטור או הנחה כי יינתנו לתושב או תושבים, יחייבו אותם פטור והנחה - על דרך העיקרון - אחת משתי אלה: הכבדת עולה של הארנונה על התושבים האחרים; קיצוץ בשירותים הניתנים לתושבים, גם לאלה הנושאים בעול הארנונה במלואה; או יצירת גירעון כרוני בתקציבי העירייה" (פרשת יקותיאלי, 685). ככלל, מוסד - כמו תושב - נהנה מהשירותים שמעניקה הרשות המקומית, ועל כן הוגן והגיוני שייקח חלק במימונם (ראו ע"א 9368/96 מליסרון בע"מ נ' עיריית קרית-ביאליק, פ"ד נה(1) 156, 163 (השופטת דורנר)). אכן, פטור מתשלום ארנונה יינתן רק מקום בו מצביע מבקש הפטור על "הוראת-חוק ברורה המורה כי פטור הוא ממס או כי יש להקל בעניינו של אותו מס" (בג"צ 4140/95 סופרפארם (ישראל) בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד נ"ד(1) 49, 83 (השופט מ' חשין)). נוכח הצורך "לקיים שויון ולמנוע הפליה בעול המוטל על מי שחבים או אמורים להיות חבים במס" (פרשת יקותיאלי, 689). את הוראות הדין יש לפרש על פי התכלית המונחת ביסודן -המושפעת, בין היתר, מתכונותיה המיוחדות של הארנונה (השוו לע"א 311/62 עיריית ירושלים נ' הנאמן על ביצוע הפשרה, פ"ד י"ז (2) 918, 921). כך השופט - כתארו אז - ברק: "מבין האפשרויות הלשוניות השונות יש לבחור אותה אפשרות, המגשימה את מטרתה של חקיקת המס. לעתים מטרת החקיקה היא הטלת מס, ולעתים מטרתה היא פטור ממס. בזו כבזו על הפרשן ליתן אותו פירוש, המביא להגשמת תכלית החקיקה. אין עליו לפרש את החוק לטובת הנישום (ראה ע"א 39/61 המשביר בע"מ ואח' נ' מנהל הארנונה לפיצוי נזקי מלחמה, פ"ד טו(3) 1765, 1769), כשם שאין עליו לפרשו לרעתו. טובתו של נישום אחד היא לעתים רעתו של נישום אחר. אין עליו לפרש את החוק באופן דווקני, כשם שאין עלי לפרשו באופן ליבראלי" (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70, 76). כך על חוקי הארנונה - לרבות הוראות הפטור שבהם - להתפרש על פי תכליתם והמדיניות הציבורית שנועדה לקדם (רוסטוביץ', ארנונה עירונית (תשס"א) 236-237)). בטרם נבוא לפירוש עצמו, לא למותר לציין כי בפסק הדין בבג"צ 26/99 עיריית רחובות נ' שר הפנים (לא פורסם) הביא השופט אנגלרד (פסקה 3) מתוך מכתבו של שר האוצר מיום 13.9.96 אל ראש עיריית רחובות, לפיו "משרד האוצר החל לבחון לאחרונה את סוגיית הפטור מתשלום ארנונה לגופים ציבוריים, ובכלל זה למוסדות להשכלה גבוהה ולבית חולים ציבוריים... מתבצעת... בחינה מעמיקה של העלויות התקציביות הכרוכות בביטול הפטור שניתן בעבר על פי פקודת העיריות למוסדות ציבוריים. בחינה זו תסייע בידי משרדי הפנים והאוצר לבחון מהלך של ביטול הדרגתי של הפטור מתשלום הארנונה... אני מניח כי משרדי הפנים והאוצר יגבשו עמדה בדבר ביטול הפטור במחצית הראשונה של שנת 1997". ואולם, סעיף 4 בו עסקינן לא תוקן למעט תיקון אחד דווקא בכיוון ההפוך, קרי, שלמקוה טהרה ניתן פטור בנוסף למקום תפילה (תיקון מס' 7 לפקודה, ספר החוקים תשנ"ז, 64). (3) הפטור מתשלום ארנונה למוסדות חינוך דומה באופיו לסוגיית פטור ממס למוסדות ציבור כמשמען בסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה, ומעורר, בדרכו שלו, בעייתיות דומה. מלומדים רבים דנו בבעיות העקרוניות באשר להצדקת פטור המס לארגונים ומוסדות ללא מטרות רווח - ובפרט לגבי מוסדות חינוך (להרחבה ראו: P. E. Treusch, Tax - Exempt Charitable Organizations, 3 ed; J. D. Colombo, "Why is Harvard Tax - Exempt?" 35 Ariz. L. Rev., 841 (1993); B. I. Bittker & G. K. Rahdert, "The Exemption of Nonprofit Organizations from federal Income Taxation" 85, Yale L. J., 299; ד' גליקסברג, מיסוי מוסדות ללא מטרת רווח (תשנ"ו)). להחלטה בסוגיה מורכבת זו - המהוה למעשה מעין סובסידיה שהיא שקולה כנגד הגדלת ההוצאות בדרך של חלוקת כספים ראו הניתוח אצל גליקסברג שם עמ' 196- 205; בג"צ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, 199, מפי השופט - כתארו אז - ברק (להלן פרשת חוקה לישראל)), תוך השלכות מערכתיות רוחביות. במעגל הקרוב מצויה ההשפעה האפשרית על תמיכתם התקציבית של המדינה במוסדות החינוך; המצב הפיננסי של מוסדות החינוך - וכפועל יוצא מכך מצבם המקצועי - וההשפעה על עובדיהם ותלמידיהם; צרכי הרשות המקומית "הנדרשת לתת שירותים ממשאביה העצמאיים, מבלי שתהיה לה שליטה על מתן פטורים מארנונה" (בג"צ 4339/04 עירית פתח-תקוה נ' שר הפנים (טרם פורסם) (השופטת - כתארה אז - ביניש)), וראו דבריו של השופט אנגלרד בעמדת מיעוט, בבג"צ 26/99 עיריית רחובות נ' שר הפנים הנזכר. אשר על כן, עלינו לנוע במסענו הפרשני בזהירות יתירה לאור "המטרות שמן הראוי כי הציבור יחפוץ במימונן באמצעות מערכת המס" (גליקסברג, 203) - ובענייננו, בשינויים המחייבים, הארנונה העירונית. אוסיף כאן, כי דומה שהפטור למוסדות-חינוך יסודו בתחושה, שהם מאותם מוסדות שהקהילה חפצה בהם ומעוניינת בקיומם ועל כן נכונה היא כקולקטיב, כציבור, לסייע בהחזקתם גם על-ידי הקלת הנטל בנושאים כמו הארנונה. השאלה הפרשנית היא גדרי הדבר על פי הפקודה. מוסד חינוך ז. (1) נקודת המוצא לקביעת משמעו של חיקוק היא לשונו: "היא קובעת את המסגרת אשר בתוכה תפעל התכלית החקיקתית" (א' ברק, פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה (תשנ"ג), 97). שמא מתוך שנתהה על קנקנו של המונח "חינוך" יתחוור משמעו של המושג "מוסד חינוך"? (2) לאחר העיון ובתומו אקדים ואומר כבר כאן, כי בסופה של דרך נגיע אל פרשנות תכליתית של הסעיף, כיוון שהלשון בלבד אינה מספקת פתרון מלא, ויש לא מעט עמימויות וספקות בנושא דנא. מטבע הדברים נפתח בהגדרה המילונית והאנציקלופדית של המונח "חינוך". מילון אבן שושן מה' 9 (תשכ"ב) מגדיר חינוך בין השאר כ"הבאת שינויים רצויים בידיעותיו ובהתנהגותו של אדם לפי מטרה מסוימת; טיפול באפיו, במידותיו ובכשרו הרוחני של אדם (להבדיל מן ההוראה שעיקרה הקנית ידיעות והשכלה); חינוך הילדים בבית הספר...". האנציקלופדיה העברית ערך "חינוך" (כרך י"ז, תשכ"ט) מגדירה חינוך מפי פרופסור א"פ קלינברגר, במובן רחב כ"כל פעולת אדם שיש בה כדי להשפיע על אישיותו של זולתו או כדי לשנות את התנהגותו של הלה" (טור 612). ולהלן מבחין הכותב (טור 617) בשלוש גישות נבדלות בהיקף הגדרתו של החינוך: "(א) לפי התפיסה הרחבה ביותר - חינוך הוא מכלול ההשפעות האישיות, החברתיות, ואף הפיסיות (כגון אקלים, קרקע, מצב גיאוגרפי) הפועלות - אם במכוון ואם שלא במכוון - על הוייתו, אופיו וכשרונותיו של האדם (ג'. ס'. מיל); (ב) התפיסה המצומצמת רואה כחינוך את הנעשה במכוון במוסדות החינוך הפורמלי ובמיוחד בבתי הספר; (ג) בין שני הקצוות האלה עומדת תפיסת החינוך כ'פעילות מכוונת, השואפת... לשנות באיזה אופן שהוא את הוויתו של החניך... לקראת גישום תכלית קבועה מראש" (צ. אדר)". להלן מתוארת ההבחנה בין חינוך יסודי, על-יסודי והשכלה גבוהה (לעניין אחרון זה אין נעשה שימוש במונח "חינוך"); ראו טורים 655-653 מאת משה אבידור), חינוך מקצועי (טור 658, מאת פ' הרבורגר) מתואר כך: "במובן הרחב - כל מסגרת שמטרתה להכשיר את האדם לעיסוק כלכלי מוגדר". ברם, דומה כי הגדרת "חינוך" נדרשת לענות על שלושה קריטריונים עליהם עמד המלומד פיטרס (R. S. Peters, Ethics and Education (1970)), ואשר תימצתם יפה ד"ר יורם רבין: "'חינוך' הוא תהליך של פעילות אנושית מכוונת הכוללת התכוונות או שאיפה להשגת תוצאות הנחשבות כבעלת ערך. כשאנו מדברים על 'אדם מחונך' אנו מצפים שיהיה אדם בעל ראייה רחבה של נושאים שונים וכן בעל הבנה של עקרונות, ולאו דווקא בקיא בתחום מסוים או בעל ידיעות גרידא (ידיעה לגבי 'איך' אינה מספיקה ויש צורך בידיעה מסוימת של 'למה'). בנוסף תהליך חינוכי שלא גלומה בו מידה מינימלית של תפיסה או הבנה מצד הלומד בנוגע למה שנלמד, או בנוגע לסטנדרטים המצופים ממנו להשגה, אינו עונה על ההגדרה הראויה של 'תהליך חינוכי'"(י' רבין, הזכות לחינוך (תשס"ב), 29). עד כה ראינו, כי הקשת הלשונית עשויה לכלול הגדרות שונות, ואלה עשויות להשתנות מתקופה לתקופה ומחברה לחברה. (3) אין צריך לומר, כי במסורת היהודית החינוך הוא אחד היסודות החשובים והמהותיים. ערב ובוקר שונים בקריאת שמע, מצוה מרכזית בסדר היום היהודי: "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים י"א, י"ט), והכוונה היא "ללמוד חכמת התורה וללמדה... ולשון ספרי (מדרש הלכה - א"ר) לבניך אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים" (ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה יא) - ו"שורש מצוה זו ידוע, כי בלימוד יידע האדם דרכי השם יתברך, וזולתו - לא יידע ולא יבין ונחשב כבהמה" (ספר החינוך, (מימי הבינים) מצוה תי"ט). ודוק: החובה ללימוד תורה - כמצוה דתית - אינה בחינת לימוד חכמה בעלמא, אלא מהוה פן מרכזי בעיצוב עולמו וארחות חייו של האדם. מן הפסוק "חֲנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי, כ"ב, ו'), נלמד כי הגם שאין הקטן חייב במצוות, יש לו לקיימן (וראו להרחבה האנציקלופדיה התלמודית (כרך ט"ז) ערך "חינוך" טור קס"א) שם מוגדר חינוך כ"לשון התחלה [כמו חנוכת הבית- א"ר] או לשון לימוד והרגל"): "התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים, אבל מחנכין אותן לפני שנה ולפני שנתיים (שנה-שנתיים לפני שהגיעו למצוות, כך שיתרגלו לצום - א"ר) שיהיו רגילים במצוות" ( בבלי יומא, פ"ב, א), "קטן היודע לנענע חייב בלולב מדברי סופרים, כדי לחנכו במצוות" (רמב"ם, לולב, ז', י"ט). האב מחויב לחנך את בנו אף למידות טובות: "תנו רבנן, האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך" (חגיגה, ס"ב, ב' הדגשה הוספה). עוד שנינו: "... האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות, ויש אומרים אף להשיטו במים" (בבלי קדושין, כ"ט א'); אמנם אין נעשה כאן שימוש במונח "חינוך" עינינו הרואות, כי החינוך טומן בחובו לימוד תורה, הקניית אומנות - מקצוע - וגם מידות ומוסר כפי שסיכם זאת בעל מנורת המאור (רבי יצחק אבוהב, ספרד המאה הי"ג) בפירושו לפסוק הנזכר במשלי "חנוך לנער על פי דרכו": "רוצה לומר, כשיהיה לו הלימוד וחנות המצוות והרגל המדות הטובות בטבע בנערותו... לפי שההרגל נעשה לו לטבע" (נר ג' כלל ב' חלק א' פרק ב'). (4) אכן חינוך מופנה בעיקר לקטנים, אך יכול להיות גם לגדולים. בתורת המוסר שהתפתחה בליטא במאה הי"ט מתואר ר' שמחה זיסל זיו, מאבות התנועה, כמי ש"הפנה באופן טבעי את כשרונו זה (כפדגוג אומן - א"ר) לפתח את הצד החינוכי שבתורת המוסר. טבעי הוא שראה במוסר מכשיר בה"א הידיעה, בעל כוח ויכולת חינוכית עצומה, המיוסד על מחשבת התורה, ומחה על הזנחת המטרה החינוכית שבעבודת האלוקים - חינוך לקטנים וחינוך לגדולים, חינוך במובן המקיף ביותר ... ר' שמחה זיסל תפס בעיקר את יסוד החינוך שבשיטת רבו (ר' ישראל סלנטר - א"ר), וראה בו את עיקר העיקרים של המוסר. והחינוך, אמר רי"ס (ר' ישראל סלנטר), נמשך כל ימי חיי האדם, מרגע צאתו לאויר העולם ועד נשימתו האחרונה. החינוך הוא המאמץ הבלתי פוסק המכשיר את האדם להבחין בין טוב לרע... רי"ס מפרש את הפסוק במשלי, 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה', כלומר, לא יסור לחנך את עצמו ואף בימי זקנתו, ומכאן נובעת המסקנה המוסרית" (הרב יחיאל יעקב ויינברג, ברשימתו על "ר' נפתלי אמססטרדם", לפרקים תשס"ב - 2002, בעריכת הרב א' א' וינגורט, הרב א' וקסלשטיין וש"י וינגורט , בעמ' מ"ד). (5) על החינוך באסלאם ראו האנציקלופדיה העברית שם, טורים 675-673 (מאת י"מ לנדאו). עוד ראו כללית שם טורים 675-674, מאת שמואל ספראי, מרדכי ברויאר, א"פ קלינברגר, מישראל תא- שמע, שמעון מארכוס ומרדכי כהן). (6) רבים יסברו כי המושג חינוך רחב מהקניית ידע "יבש" או מיומנות מקצועית גרידא. אמנם לרוב השכלה מהוה מרכיב חיוני בחינוך, אך אין היא מרכיב מספיק; עמד על כך המחבר רבין: "החינוך במובן הרחב אינו מושג ניטרלי אלא ערכי, ובכך הוא נבדל מהמושגים 'לימוד' או 'השכלה' שעיקרם הקניית ידיעות או מיומנות. המושג חינוך הוא רחב יותר מהמושגים של 'לימוד' ו'השכלה' שכן הוא כולל דברים נוספים מעבר לעצם הקניית הידע היבש או המיומנות הטכנית. בנוסף לידע או למיומנות, בא החינוך להקנות ערכים מוסריים ותרבותיים. ניטול לדוגמה את ההבדל בין המונח 'לימוד נהיגה' למונח 'חינוך לנהיגה נכונה'. 'לימוד נהיגה' כולל הדרכה לגבי התפעול הטכני של המכונה הקרויה רכב (לחיצה על דוושות, העברת הילוכים, סיבוב ההגה וכדומה). נהיגה במובן זה היא בעיקרה פעילות טכנית. מנגד 'חינוך לנהיגה נכונה' כולל (פרט ללימוד הנהיגה כטכניקה להפעלת הרכב) גם הקניית דרכי חשיבה הנוגעות לזהירות, הסברים לגבי הסכנות הכרוכות בנהיגה, והחשיבות הערכית של שמירה על חיי אדם בעת הנהיגה" (שם, 30) (7) בעמדה אחרונה זו מחזיק המשיב בטיעוניו מקום שהוא מתייחס - לשיטתו - למהות המושג מוסד חינוך: "המערערת מקיימת לימודים להכשרת מבוגרים בתחומי ראיית חשבון, יעוץ מס, ייעוץ השקעות ושמאות מקרקעין. ברי כי לימודים אלו אינם בגדר 'חינוך' אלא בגדר 'השכלה'... מוסד להשכלה אינו זכאי לפטור מכוח הוראות הסעיף האמור". לדידו, "חינוך" הוא "תהליך שיטתי, מתוכנן, מאורגן וארוך טווח שתורם לגיבוש אישיותו של האדם" - כלשונו של בית משפט קמא - ועל כן מוסדות חינוך, כמשמעם בסעיף 4(א)(4)(א), מתארים - כנטען - גנים, בתי ספר יסודיים ותיכוניים המיועדים לילדים ונוער. לעומתו סבורה המערערת - דומה - כי יש לראות את החינוך וההשכלה כמקבילים זה לזו, ולשיטתה פעולתה היא גם חינוך, ומכל מקום רחבה היא מהשכלה גרידא גם בתכני המידות שהיא מנחילה. (8) מנגד, יהיו שיאמרו כי "בלשון בני אדם" מיטשטש לעיתים הגבול בין חינוך להשכלה, ובמונח "חינוך" נעשה לעיתים שימוש גם לתיאור פעולות שעיקרן השכלה - ויש שיסברו, כי כטענת המערערת הקניית השכלה, כרוכה מעצם טבעה גם בהקניית ערכים חינוכיים; לשיטה זו לימוד וצבירת כרוכים מטבעם בהעצמת ערכים כדוגמת יסודיות, משמעת, ארגון וסדר, דייקנות וכדומה. (9) ואמנם בעניין ההבחנה בין חינוך להשכלה ביחס לסעיף נשוא ענייננו, חלוקות הדעות בין שופטי בתי המשפט המחוזיים (ראו למשל ה"פ (תל-אביב-יפו) 255/97 המכללה לביטוח נ' הממונה על מחוז ת"א (השופט - כתארו אז -קלינג), שחיבר בין חינוך והשכלה; עמ"נ (תל-אביב-יפו) 126/02 עודד ואיתי לעידוד וקידום הצילום נ' מנהל הארנונה (השופטת - כתארה אז - פלפל), שם צוין חוסר העקביות בהגדרות, אך מוקרנת גישת שילוב בין השניים; עת"מ (תל-אביב-יפו) 1263/03 המכללה לביטוח נ' הממונה על מחוז תל אביב במשרד הפנים (השופטת גדות) שם לא ניתן הפטור ונקבע כי המחוקק המנדטורי לא התכוון לפטור מוסד להשכלה גבוהה; עת"מ 1286/03 בצלאל נ' הממונה על מחוז תל-אביב (השופטת דותן) שם ניתנה הכרה כמוסד חינוך וניתן הפטור; עמ"נ 105/02 מכללת הדרום, עמותה לקידום החינוך נ' מנהל הארנונה - עיריית אשדוד (הנשיא גלעדי), שלשיטתו "כל לימוד עיוני מלווה בהקניית ערכי חינוך", ובתחום ראיית החשבון - שמלמדת העותרת שם, המערערת בענייננו, נלמדים גם ערכי יושר ואמון, וניתנה הכרה כמוסד חינוך (פסקי הדין הללו לא פורסמו). עינינו הרואות, כי יש מהם מן השופטים שהיו נכונים לראות בהשכלה חינוך לצורך הסעיף ויש מהם שסברו אחרת. (10) יתר על כן, אף משרד החינוך הציג בנידון דידן גישה שלדעתי היא בעייתית גם לשיטת המשיב, שהרי העניק למערערת רישיונות זמניים בחתימת המנהלת הכללית דאז (ודהיום) וברישיון נאמר "סוג בית הספר: מבוגרים" (ולהלן "רשיון זמני לקיים בית ספר" (רישיונות מ-29.12.99, 5.7.00, 23.2.03, 18.12.03); וכן ראו מכתב ד"ר מ' פרץ מנהל האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך מיום כ"ז בתמוז תשס"א (18.7.01), בו מוכרת המערערת כ"בית ספר חיצוני" לפי חוק קליטת חיילים משוחררים, תשנ"ד-1994. (11) כשלעצמי סבורני, כי הגם שהמושג "מוסד חינוך" - אשר משמעו מטבע הדברים נגזר ממשמעו של המונח "חינוך" - טומן בחובו "גרעין", כלשונו של פרופ' ברק (פרשנות במשפט: תורת הפרשנות הכללית,242), שעליו לא תהא מחלוקת ושיכלול אותן מסגרות המקנות לאדם את יסודות התובנה, הידע וההתנהגות, ומשכך ככלל מיועדות הן לילדים ונוער, הנה - שוב בלשונו של פרופ' ברק, "סביב גרעין זה, וככל שמתרחקים ממנו, ישנו אזור אפלולית יחסית... אשר בו הלשון מעבירה מסר שאינו ברור ואינו חד-משמעי". (12) גבולות החינוך הם סוגיה סבוכה; בעינינו ראינו, כיצד השימוש במושג חינוך הוא "כחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב וברצותו מקצר" (מפיוטי ליל יום הכיפורים), ראו פרשת חוקה למדינת ישראל, 198; באותו עניין ביקשה העותרת - עמותה הפועלת לכינון חוקה לישראל - שתוכר כמוסד ציבורי הפועל למטרות חינוך כמשמעו בסעיפים 9(2) ו- 46(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; עתירתה נדחתה, ונאמר בין השאר - מפי השופט (כתארו אז) ברק (שם), כי שאלת הגדרתן של מטרות חינוך ותרבות סבוכה היא; ראו גם ד' גליקסברג, מיסוי מוסדות ללא כוונת רווח (תשנ"ו), 237 וה"ש 180 שם. לדוגמה, הובעה בבית משפט זה דעה כי בית ספר תעשייתי אינו נופל בגדר "מוסד חינוך" כמשמעו בפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים נ' עירית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, 815 (השופט ד' לוין)). ח. עלינו למקד דיוננו בחיקוק דנא בשאלה האם "מוסד חינוך" כולל גם מוסדות שעיקרם הקניית השכלה גבוהה, ובכללן מוסדות להשכלה מקצועית גבוהה - כדוגמת המערערת. הפקודה דנא יסודותיה ב-1928 בארץ ישראל המנדטורית, ארץ קטנה ואנשים בה מעט, בפרפרזה על שם ספרו של נחום גוטמן על תל-אביב של הימים ההם עיר קטנה ואנשים בה מעט (לפי הפסוק בקהלת ט',י"ד). נוסח הסעיף משקף את תמונת הימים ההם, שעה שעיקר מערכת החינוך כללה אותם מוסדות הנמנו בסעיף: גן ילדים, בית ספר, סמינר או בית ספר מקצועי. ואולם, האוניברסיטה העברית בירושלים והטכניון העברי בחיפה כבר היו קיימים (הטכניון העברי קם עוד לפני מלחמת העולם הראשונה והאוניברסיטה העברית ב-1925), ואי כלילתם בפקודה מ-1938 מצביע לכאורה על כך שלא היתה כוונה לכלול מוסדות להשכלה גבוהה. מקום שדובר על החינוך העברי בתקופת המנדט, דובר ביסודם של דברים על גני הילדים, בתי הספר היסודיים והתיכוניים והסמינרים למורים: ראו א' רובינשטיין "מיישוב למדינה: מוסדות ומפלגות" בתוך ב' אליאב (עורך) היישוב בימי הבית הלאומי, תשל"ו-1976, 213, 217. אך אל נכחד, כי באותם ימים דובר גם על מושג ה"חינוך הגבוה"; ראו גם א' ריגר, החינוך העברי בארץ-ישראל, תש"ד 77-75; י' בנטויץ, החינוך במדינת ישראל, 1960, 56-29. ט. (1) והנה המחוקק הישראלי עצמו נקב לא אחת במונח "חינוך" בבואו לתאר פעולות שעיקרן הקניית השכלה, וב"מוסד חינוך" בהתייחסותו למוסדות להשכלה גבוהה; ראו והשוו סעיף 21ח לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, המדבר גם ב"מוסד חינוך" וגם ב"חינוך גבוה"; סעיף 16 לחוק ערי ואזורי פיתוח, תשמ"ח-1988 המדבר ב"חינוך גבוה"; חוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969 נדרש בסעיף 2(א) גם לחינוך על-תיכוני (אף כי ממעט מוסד להשכלה גבוהה לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה); חוק מירשם מילגות, תשל"ז-1976 מגדיר (בסעיף 1) מוסד חינוך כ"כל בית ספר וכל מוסד לימודים אחרים שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מעשרה תלמידים, ובלבד שמשך הלימודים בו אינו פוחת משנה" (הצעת החוק - הצעות חוק תשל"ו 225) - פירטה הגדרות לבית ספר על יסודי, בית ספר על תיכוני ומוסד מוכר לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958). הגדרה דומה מצויה בפקודת החינוך (נוסח חדש) התשל"ח-1978 סעיף 1, דווקא לבית ספר - "מוסד שמלמדים בו באופן שיטתי ליותר מעשרה אנשים ויש בו אדם המקנה חינוך". ראו גם סעיף 2(א) לחוק פיקוח על בתי ספר. אך מנגד חוק לימוד חובה תש"ט-1949 מגדיר בסעיף 1 "מוסד חינוך" כמוסד ללימוד שיטתי לילדים או לנערים. הסעיף בו עסקינן עצמו - 4(א) 4(1) לפקודת הפיטורין - בפירוט המטרות, מונה בין היתר גם "סמינר", שהוא "בית מדרש למורים או לרבנים, בית ספר תיכון או למעלה מתיכון, המכשיר את תלמידיו להוראה" (מילון אבן שושן מה' 9 תשכ"ב); "בית ספר גבוה המכשיר בעיקר מורים וגננות להוראה" (י' שויקה, רב מילים, המילון השלם לעברית החדשה (תשנ"ז) (להלן מילון שויקה), וכיום כידוע הסמינרים הפכו ברובם למכללות). כן רואה הסעיף בספרייה ציבורית מוסד חינוך או חלק הימנו. נציין, כי המשיב עצמו רואה כמוסדות חינוך לצורך סעיף 5(י) לפקודה - אשר לטעמו הוא הסעיף שעל פיו יש לבחון מתן פטור למוסדות כדוגמת המערערת - גם מוסדות להשכלה גבוהה (ראו חוזרי המנהל הכללי של משרד הפנים 2/99 ו- 4/04). ואולי יכול הטוען לטעון, לשונית, כי School המופיע בסעיף בנוסחו האנגלי עשוי להשמיע גם מוסד להשכלה גבוהה; למשל במינוח האמריקני Law School הוא בית ספר למשפטים, מוסד להשכלה גבוהה למהדרין, וכך גם בדומה Medical School, בית ספר לרפואה. ואכן גם education בשימוש הלשון הרווח באנגלית כולל את כל השלבים בחינוך, לרבות השכלה גבוהה; הכותב את קורות חייו ירשום את כל השלבים תחת כותרת זו. (2) מסקנת ביניים, המבוססת על עיון הן בחוק הן בפסיקה, היא כי העצים רבים ותמונת היער אינה ברורה. לדעתי קשה מאוד להסיק מסקנה חדה מן הניתוח הלשוני ככל שהמדובר במונח מוסד חינוך, וגם במונח בית ספר. דומני איפוא כי אין מנוס מבדיקת תכלית החקיקה, תוך הסתייעות בשימושי הלשון הרווחים. י. (1) בסופו של יום, ולא בלי התלבטות, תכלית החיקוק דנא מתחוורת לדעתי, ראשית, מרשימת המוסדות המפורטים בהמשך הסעיף, אשר מטרתם - ככלל, כאמור - פטור לחינוך והוראה בסיסיים, שהם מאשיות הקהילה. חריג לכאורי הוא הכללת סמינר במניין המוסדות - אך אולי יש להבינו על רקע היות הסמינר מיועד דווקא להכשרת מורים וגננות, הנושאים בעול החינוך, והכשרה זו באותן שנים שונה היתה ונפרדת מאוניברסיטה. דומה כי רשימת המוסדות המפורטים בהמשך הסעיף, היינו גן-ילדים, בית-ספר, סמינר או בית-ספר מקצועי - סגורה היא (ראו גם פרשת המכללה לביטוח, 692). זאת מכמה טעמים. ראשית, הנוסח האנגלי של הפקודה נוקב - כמצוטט מעלה - במלים "either as" בטרם מנה את רשימת המוסדות, ומשמעו על פי Shorter Oxford English Dictionary (5th ed.,2002): "As one supposition or equally possible alternative; as one of mutually exclusive possibilities". היינו, אחד מאלה - ומאלה בלבד. יתר על כן, מה טעם מצא המחוקק למנות רשימה פרטנית, ולא הסתפק במונח הכללי "מוסד חינוך"? היה והרשימה פתוחה, כטענת המערערת, מדוע ציין המחוקק ברשימה "בית ספר מקצועי" - מקום שיכול היה לנקוב רק ב"בית ספר"? (2) ועוד, אוניברסיטה, מכללה, בית מדרש או מוסד להוראת מקצוע בגדרי השכלה גבוהה, בדומה למערערת, אינם באים בגדר "בית ספר" או "בית ספר מקצועי", שכן משמעם של הללו ב"לשון בני אדם" או "לשון יום יום" קרובה לכאורה יותר לזו של חוק לימוד חובה, קרי, עניינה ילדים ונערים. על פי ההגדרה, בית ספר על פי מילון אבן שושן הוא "בית לימוד, בית אולפן לתלמידים", ובהגדרות המשנה מופיע בית ספר גבוה (אוניברסיטה, מכללה), בית ספר יסוד (עממי) בית ספר מקצועי ובית ספר תיכון (תיכוני); על פי מילון שויקה, בית ספר הוא "מוסד שבו ילדים ובני נוער לומדים ומתחנכים", ו"בית ספר מקצועי" הוא בית ספר תיכון המקנה לתלמידיו גם מקצוע מעשי". ("כלל ידוע הוא שכאשר ביטוי השגור בפי הבריות אינו מוגדר בחיקוק, יש לפרשו לפי המשמעות הרגילה שמייחסים לו בני אדם" (ע"א 753/68 פרנסיס נ' רוזנברג, פ"ד כג (2) 182, 187 (השופט - כתארו אז - י' כהן)), ו"באין הגדרה מיוחדת בחיקוק מסוים מניחים שהמחוקק דיבר בלשון בני אדם והתכוון למובנו המקובל של המונח" (ע"א 307/72 מוך נ' פקיד השומה ירושלים, פ"ד כח(1) 414, 419 (השופט - כתארו אז - י' כהן)). זאת - גם נוכח ציון "סמינר" כמוסד חינוך: מכלל הן למד אתה על הלאו: מתוך שצויין פרטנית "סמינר" דווקא - שהוא, כאמור, בית ספר גבוה המכשיר מורים, ולא הסתפק המחוקק במונח "בית ספר", למדים אנו כי לא היתה כוונה לכלול "בתי ספר גבוהים"; וכאמור, לא נכללו האוניברסיטה העברית והטכניון העברי. דומה גם כי בשימוש הרווח מזה שנים רבות, באמרך "בית ספר" בעברית כוונתך לבית ספר יסודי או תיכון, ולא לאוניברסיטה או מכללה, גם אם בתוך האוניברסיטה ישנם גופים הנקראים בית ספר (בית ספר לרפואה; בית ספר למדעי היהדות וכדומה). בית ספר סתם, בלשון בני אדם, הוא בית ספר יסודי או תיכון. י"א. (1) גישה פרשנית זו ניתן לתלות גם בשיקולי מדיניות, שתכלית החקיקה כרוכה בהם. ככל שמתרחקים ממובנם ה"גרעיני" של מוסדות החינוך - היינו, מוסדות שתכליתם חינוך והוראה בסיסיים, שככלל מיועדים לילדים ונוער - כך קטן הבסיס הרעיוני של הסכמת הציבור בכלל, ובפרט ברשות המקומית, לגבי השתתפות במימונם. חשיבות מוסדות החינוך שעניינם חינוך בסיסי נלמדת, בין היתר, מחוק לימוד חובה, תש"ט - 1949, אשר נחקק עוד בימיה הראשונים של המדינה. הנה מדברי השופטת פרוקצ'יה בהתייחסותה לחוק: "הקניית חינוך חובה כאמור, היא יעד מרכזי במשימותיה של המדינה, והוא נועד לתת ביטוי לזכותו של כל אדם לרכוש חינוך והשכלה על בסיס שוויון הזדמנויות, בלא הפלייה. הקניית ערכי חינוך על בסיס שוויוני נועדה לאפשר לפרט לפתח את יכולתו, כשרונותיו ואישיותו באופן שיאפשרו לו להגשים את הווייתו כאדם, וכדי שיהא בידו לתרום כמידת יכולתו וכישוריו לחברה שבתוכה הוא חי ופועל" (בג"צ 6671/03 אבו גנאם נ' משרד החינוך, פ"ד נט(5) 577, 583). דומה כי אפשר להחיל דברים אלה גם על לימודים תיכוניים. ומה באשר להשכלה גבוהה? באופן אידיאלי היה רצוי לכלול גם אותה, בחינת "יגדיל תורה ויאדיר", ואולם, טרם הגענו לכך, ועל המחוקק לומר דברו, אם יחפוץ בכך, וזאת מבלי לפגוע בחשיבות פעולתה של המערערת. יתר על כן, פרשנות לפיה כל מוסד בעל זיקה לתחום החינוך נופל בגדר סעיף 4 לפקודה וזכאי לפטור מארנונה, אינה תואמת מדיניות שיפוטית מרוסנת בשחרור מנטלי הארנונה, שהרי מטבע הדברים ינסו מוסדות רבים להגדיר עצמם כ"מוסדות חינוך" ככל שפן זה או אחר בעשייתם ניתן להעטות עליו זיקה חינוכית, וממילא יכבד הנטל על התושבים האחרים. בעידן של ריבוי מוסדות העוסקים במקצועות שונים ורבים בהשכלה על תיכונית ובהכשרה מקצועית. ודוק: בהקשר אחר של ארנונה, המובא כאן לצרכי הדגמה, נאמר מפי השופט ד' לוין: "... אינני סבור שיש לקבל גרסת העותרת ש'רחוב' בפקודת העיריות, מובנו גם רחוב העומד לשימוש הצבור הרחב וגם דרך פרטית הסגורה בפני הצבור ... אך חוששני שפרשנות העותרת עלולה להוביל להתחמקות מכוונת מארנונה. פרשנות המכלילה בגדר פטור מארנונה גם דרכים פרטיות, תוביל בעלי שטחי קרקע נרחבים להתוות באדמתם דרכים כלשהן המשמשות רק לצרכיהם או שאינם בשימוש כלל וכל זאת אך ורק כדי להפחית מנטל הארנונה המוטל עליהם" (בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, הנזכר מעלה, בעמ' 809). ועל מהותה של הארנונה ונשיאת נטליה כבר אמרנו את אשר אמרנו לעיל. (2) בסופו של יום, האיזון הנכון בכגון דא הוא בחינת כל מקרה לגופו, על סמך אמות מידה שיבטאו את נכונות הציבור לתמוך בדרך של פטור מתשלום ארנונה במוסד בו מדובר. פרשנות גורפת לפיה המונח "מוסד חינוך" כולל גם מוסדות להשכלה גבוהה ולהשכלה מקצועית גבוהה מניה וביה, ובאשר הם, וכפועל יוצא מכך זכאים הם ללא כל בקרה נוספת לפטור מארנונה - אינה הולמת את הגיון הארנונה. ועם זאת, מאותו אינטרס ציבורי עצמו, יהיו מוסדות שיזכו לפטור כיוון שתרומתם לציבור מצדיקה פטור כזה. (3) סעיף 5ג(ה) לפקודה אינו מעלה ואינו מוריד בענייננו, לטעמי. הוא פוטר מארנונה כללית, בין היתר, מוסד חינוך מוכר ובית ספר שבו ניתן חינוך - לרבות על יסודי - לתלמידים עד גיל 18 שנים. סעיף זה הוסף בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקון חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג-2002; הצעת החוק (הצעות חוק - הממשלה תשס"ג, 19-18 לא כללה מוסדות חינוך, ואלה הוספו בהמשך. סעיף זה הוא בחינת טלאי, ואם מלמד הוא - לדידי כך דווקא בכיוון של גישה מצמצמת לגבי מוסדות להשכלה גבוהה, וממנה אין להסיק את ההיפך לגבי סעיף 4(א) 4(1), כמשאלת המערערת. סוף דבר וסיכומו י"ב. (1) נוכח האמור סבורני כי האכסניה לבחינת הפטור למוסדות להשכלה גבוהה מצויה, כעמדת המשיבה, בסעיף 5(י) לפקודה, הקובע כך: "הנכסים דלקמן יהיו פטורים מהארנונה הכללית, דהיינו: ... (י) כל רכוש (לרבות רכוש המדינה) שמוסד-מתנדב לשירות הציבור משתמש בו אך ורק לשירות הצבור, בתנאי שאותו מוסד יתאשר על-ידי שר הפנים לצורך פיטורין על-פי סעיף זה". לעניין זה נקבעה בחוזרי מנכ"ל משרד הפנים רשימת קריטריונים, לרבות לגבי מוסד חינוך; דומה שגישה זו קרובה למתבטא בבריטניה ב- Local Goverment Finance ACT, 1988, וראו שם סעיפים 45-43 וכן 47(2)(ב). על פי אמות המידה הללו נבחנים יתר המוסדות להשכלה גבוהה, כפי שצוין בתגובת המשיב, בטרם יינתן להם פטור - ולוא אף חלקי - מתשלום הארנונה. בידי המערערת להגיש בקשה למשיב, כדי שייבחן אם זכאית היא לפטור בהתאם לסעיף 5(י) והקריטריונים שנקבעו לגביו; חזקה על המשיב, בלא שניטע אנו מסמרות, כי יבחן את הדברים בפתיחות דעת ראויה. (2) בשל התוצאה אליה הגעתי, לא אדרש לכך, שעל פני הדברים היה מקום לצירופה של עירית בני ברק לתיק. זאת, שכן אילו ניתן הפטור היתה היא הניזוקה. אך כאמור, בנסיבות אין בכך צורך. נוכח אי הבהירות במסמכי המדינה גופה, אציע כי לא נעשה צו להוצאות. (3) בגדרי האמור, ואם תישמע דעתי, לא ניעתר לערעור. השופט י' אלון: אני מסכים. הנשיאה ד' ביניש: מסכימה אני עם מסקנתו של חברי השופט א' רובינשטיין כי על פי פרשנות של סעיף 4(א)4(א) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 אין המערערת פטורה מארנונה. קשה להתעלם מכך כי חברי לא חסך עמל וערך מחקר מקיף ומעניין בכל הנוגע לפרשנות המונח "חינוך" כדי לקבוע מהו "מוסד חינוך" לצורך הפקודה. כמובן, שלמונח "חינוך" יש משמעות לשונית, משמעות תרבותית ומשמעות פילוסופית, אשר אין לנתקה מהתרבות החברתית שעל רקעה הביטוי חינוך נבחן. הוא עשוי להיות מאובחן על רקע של תקופה, על רקע של מסורת וסביבה ועוד. אולם בכל אלה לא נוכל להיעזר כי פרשנות ביטוי בחוק היא תלויית הקשר ונסיבות. בעניין זה צודק חברי בהגיעו לסוף דרכו הפרשנית ובקבעו כי יש לפרש את הביטוי "מוסד חינוך" על רקע תכליתה של פקודת הפיטורין ובהקשר למכלול הוראותיה וכן על רקע התקופה בה הוחקה וההקשר שלשמו נקבע בה הביטוי "מוסד חינוך". די בהקשר זה כדי להוביל למסקנה אליה הגיע חברי. אולי לא למותר להוסיף, כי ראוי הוא שהחקיקה בעניין פיטורים מארנונה שאנו מתחבטים בפרשנותה מדי פעם תזכה ללבוש עדכני ומודרני על ידי המחוקק, אשר כבר הנהיג ביחס אליה תיקונים מסויימים להתאימה לימינו (ראו: ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד(2) 433 (2000); בג"ץ 26/99 עיריית רחובות נ' שר הפנים, פ"ד נז(3) 97, 122-121 (2003); בג"ץ 4339/04 עירית פתח-תקוה נ' שר הפנים (לא פורסם, 13.7.05); רע"א 9813/03 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' עיריית ראשון לציון, פסקה 10 לפסק הדין (טרם פורסם, 4.2.07)). דומה, שהגיעה העת להשלים את המלאכה. הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ארנונהדיני חינוךבית ספר