בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה לתשלום ארנונה ומים בסך של 29,974 ש"ח נכון ליום 7.9.04 (להלן - "הבקשה"). טענות המבקש המבקש הוא הבעלים של נכס ברח' הנביאים 106 ברמת השרון (להלן - "הנכס"). תקופת החיוב בגינה מבקשת המשיבה לחייב את המבקש בתשלום ארנונה היא תקופה בה הנכס היה בבניה. הנכס קיבל היתר בניה ביום 18.6.00 וטופס 4 רק ביום 15.4.04. למבקש אין ידיעה באיזה מועד הוציאה המשיבה תעודת גמר לאחר טופס 4. הרשות המקומית, בעניינינו המשיבה, זכאית לגבות ארנונה מיום שניתן לאכלס את הנכס בפועל ושעה שאכן הוא מאוכלס. חברת החשמל חיברה את הנכס לחשמל ביום 13.5.04 והמבקש צרף מסמך המעיד על כך. המשיבה היא שעיכבה את מועד אכלוס הנכס בידי המבקש מאחר ודרשה מהמבקש להתחבר למערכת ביוב של בית שכן ובהמשך לשרטט תוכניות חדשות ולבנות שני מקומות חניה. המבקש ניסה לאכלס את הנכס עוד טרם טופס 4 ביום 2.12.02 אולם לאחר חודש מגורים והיות ולא ניתן היה להתגורר בנכס ללא חיבור חשמל מסודר עזב המבקש את הנכס לטובת דירה שכורה בישוב עץ אפרים (סעיף 11 לבקשה). החל מהמועד בו חובר המבקש לחשמל הוא משלם את הארנונה והמים באופן סדיר. יש לדחות את התביעה מאחר והמשיבה תובעת חיובי ארנונה עבור תקופה שקדמה לאיכלוס הנכס ומתן טופס 4. בנוסף, חולק המבקש על ההקף הכספי של התביעה מאחר והחיוב החודשי של הנכס בגין ארנונה הוא בסך 850 ₪. בשלב זה על המבקש להראות הגנה לכאורה ולו בדוחק כדי שתינתן לו רשות להתגונן. אין לקבל את טענות המשיבה כי משלא הגיש המבקש השגה ו/או ערר על החלטת המשיבה הרי דין הגנתו להדחות. לטענת המבקש אין הרשות מוסמכת לחייב בארנונה את מי שהוכיח כי מעולם לא החזיק בנכס כמובנו של מונח זה בפקודת העיריות, גם אם אותו אדם נרשם בטעות בפנקסי הרשות. לא ניתן לאכלס נכס ללא חיבור מים וחשמל במיוחד כאשר מדובר בנכס המשמש למגורים. בודאי כאשר המבקש נאלץ לשכור דירה במהלך התקופה הרלוונטיות ולא דר בביתו שבנה למגורים לו ולבני משפחתו. לטענת המבקש הסעיף הרלוונטי לפי חוק הערר הוא סעיף 3(א)(3) לחוק הערר ולא סעיף 3 (א) (2) מאחר והסוגיה במחלוקת היא האם המבקש החזיק בנכס לפי סעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות בתקופה הרלוונטית. המבקש גם דחה את טענות המשיבה באשר לצרוף הסכם השכירות בסיכומיו מאחר והמבקש נחקר על כך בדיון שהתקיים וההליך כולו הינו בשלב מקדמי של מתן רשות להתגונן. טענות המשיבה טענת המבקש היא טענה הנוגעת לגודל הנכס ו/או מועד החיוב ולפיכך היה עליו להעלותה במסגרת הליכי השגה וערר בפני מנהל הארנונה ולא לעוררה לראשונה במסגרת הבקשה שהוגשה נגד תביעת הרשות המקומית. בענין זה הפנתה המשיבה לסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976 (להלן - "חוק הערר"). מדובר בטענות לפי סעיף 3(א)(2) לחוק הערר. המשיבה הפנתה להלכה הפסוקה הקובעת לשיטתה שאין להיזקק לטענות מסוג זה במסגרת הליכי תביעה רגילים ו/או במסגרת התגוננות מפני תביעת הרשות המקומית לתשלום ארנונה. בהתאם לרישומים בספרי המשיבה, המבקש החזיק בנכס החל מיום 1.3.02. לפי סעיף 318 לפקודת העיריות (נוסח חדש) על המבקש מוטל הנטל להוכיח את טענתו כי חרף הרישום בספרי העירייה לא התגורר בנכס. כל שעשה המבקש להוכחת טענתו היה הצגת הסכם שכירות שלא היה ניתן לחוקרו עליו מאחר והוגש רק בשלב הסיכומים בניגוד להוראות הדין. לחילופין, טענה המשיבה כי היה על המבקש ליתן תצהיר מטעם המשכיר שהשכיר לו את הנכס בעץ אפרים. לפי נספח ה' לבקשה, מכתבו של ב"כ המבקש עו"ד כריים עולה שהמבקש איכלס את הנכס החל ביום 1.12.02. המבקש לא הודיע למשיבה בכתב על עזיבת הנכס לפי חובתו על פי סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש). לחילופי חילופין, אף אם תתקבל טענת המבקש לפיה לא גר בנכס נשוא התביעה, אלא חודש בלבד, הרי אין לכך רלוונטיות שעה שהמבקש הודה בחקירתו בבית המשפט כי איחסן בנכס חפצים וריהוט שלא יכל להעביר לדירתו בישוב עץ אפרים. גם אם החליט המבקש מטעמיו שלו שלא להמשיך ולהתגורר בנכס, הרי שעה שבחר לעשות שימוש בנכס עליו לשלם ארנונה עבור הנכס. נוכח העובדה כי הנכס אוכלס עוד טרם סיום הבניה וכאשר נעשה שימוש בפועל בנכס לאחסנה, אין נפקות לטענות בדבר גמר סיום בניה. לפיכך, ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש לשלם למשיבה את סכום התביעה בגין ארנונה שלא שולמה על ידו כמתחייב על פי דין. דיון הן לפי טענת המבקש הטוען כי הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 3(א)(3) לחוק הערר והן לפי טענת המשיבה הטוענת כי הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 3(א)(2) לחוק הערר, עולה כי חוק הערר חל בעניינינו. אני סבור שהשאלה במחלוקת היא האם החזיק המבקש בנכס בתקופה הרלוונטית. בע"א 4452/00 ט.ט.טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773 (להלן - "פסק דין טכנולוגיה") נקבע כי בהתאם להוראות חוק הערר, פתיחת הערכאות השיפוטיות בפני החייב בתשלום ארנונה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. נקבע כי בנושאים עובדתיים וטכניים הנטייה תהיה להגביל את האזרח להליכי השגה מנהלית ולעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, תינתן רשות להעלות טענות מסוג זה בבתי המשפט ביתר קלות. איני סבור שבעניינינו מדובר בנושא עקרוני ובעל חשיבות כללית וציבורית וזאת למרות שהמחלוקת היא גם משפטית . לגופה של מחלוקת: המבקש שלח מכתב באמצעות עו"ד למשיבה בתאריך 4.12.02 ובו הודיע על כך שאיכלס את הנכס החל מתאריך 1.12.02 ולפיכך הוא חייב בתשלום ארנונה החל מתאריך זה. מכתב זה (לפי הכתוב בו) נשלח בתשובה למכתב התראה של המשיבה מיום 29.11.02. לטענת המבקש, ניתן טופס 4 לגבי הנכס רק ביום 15.4.04 וחברת החשמל חיברה את הנכס לרשת החשמל רק ביום 13.5.04. נתונים אלה לא נסתרו על ידי המשיבה. המבקש העיד בבית המשפט, כי לא קיבל טופס 4 בחודש דצמבר 2002 עקב מחלוקת לגבי מספר החניות בנכס והחיבור לרשת הביוב. באותו מועד, חיבר המבקש את הנכס לרשת החשמל מביתה של אימו הסמוך לנכס. לטענתו, חיבור החשמל נעשה באופן תקין מאחר והוא חשמלאי מוסמך אבל החיבור היה של פאזה אחת בלבד. המבקש הוסיף, כי במהלך התקופה בה התגורר לטענתו בישוב עץ אפרים, החל מינואר 2003, הוא איחסן בנכס ריהוט וחפצים (פרו' עמ' 3). עולה איפוא, כי החל מתחילת דצמבר 2002 המבקש חיבר את הנכס לרשת החשמל, הודיע למשיבה על איכלוס הנכס בפועל והתגורר בו וזאת למרות שטרם ניתן טופס 4 ותעודת גמר לנכס. המבקש לא הציג כל ראיה שהודיע למשיבה על עזיבת הנכס. המשיבה חייבה את הנכס בתשלומי ארנונה בגין אותה תקופה. לאחר שבחנתי את המחלוקת לגופה, איני סבור שמדובר בנושא בעל חשיבות כללית וציבורית. במידה והמבקש הפסיק להתגורר בנכס, היה עליו להודיע על כך למשיבה ולהגיש השגה בפני מנהל הארנונה במסגרת ההליכים לפי חוק הערר. שעה שהמשיבה שלחה למבקש חיובי ארנונה החל מתאריך 1.12.02, היא פעלה על פי הודעת המבקש בדבר איכלוס הנכס ולמבקש אין אלא להלין על עצמו שלא הגיש השגה על חיובי הארנונה שחוייב בהם בתקופה זו לפי הליכי חוק הערר. קיימים מספר מבחנים לגמר בניה של בנין. המבחן העיקרי הוא שהבנין כולל את כל התשתיות החיוניות למטרה שלה הוא נועד ובנוסף לו קיימים שני מבחני משנה: המבחן ה"פורמלי" על פיו מגיעה בניית בנין לסיומה ביום הוצאת תעודת גמר ומבחן "מעשי" על פיו מגיעה בניית בנין לסיומה ביום התחלת השימוש בפועל (ראה ד"ר ה. רוסטוביץ ארנונה עירונית ספר ראשון עמ' 322, 323). במצב שלא הוצאה לבנין תעודת גמר ואין עושים בו שימוש אין להשית בגין הבנין ארנונה. אולם, מצב שאדם עושה שימוש בבנין בהעדר תעודת גמר, אזי יש להשית עליו ארנונה בהתאם לשימוש שהוא עושה (שם, עמ' 323). לטענת המלומד ד"ר רוסטוביץ, במצב האמור, שעה שהשימוש בבנין שלא הוצאה לו תעודת גמר נפסק, אין להמשיך בהשתת ארנונה ממועד זה. המחלוקת אם המבקש הפסיק את השימוש בנכס בתחילת שנת 2003, היא מחלוקת עובדתית שלא היתה כל מניעה לבררה במסגרת השגה לפי חוק הערר ולפיכך, הבקשה למתן רשות להתגונן לגבי חיובי הארנונה החל מתאריך 1.12.02 (המועד בו אוכלס הנכס לפי הודעת המבקש) נדחית. בסיכומי המשיבה נטען, כי המבקש מחזיק בנכס החל מתאריך 1.3.02 ולפיכך, ניתן להניח שחיובי הארנונה הנתבעים במסגרת התביעה מתייחסים לתקופה החל מתאריך זה. ככל שמדובר בחיובי הארנונה בגין הנכס בתקופה שבין 1.3.02 ועד לתאריך 30.11.02 ניתנת למבקש רשות להתגונן מאחר ולטענתו שלא נסתרה באותה תקופה טרם ניתנו טופס 4 ותעודת גמר לנכס ובנוסף, לפי מכתבו של המבקש מיום 4.12.02 עולה שהנכס אוכלס רק בתאריך 1.12.02 ולא לפני כן. בנסיבות אלה, שעה שאין כל הודאה מצד המבקש על איכלוס הנכס בתקופה זו, וכאשר לפי טענתו (שלא נסתרה על ידי המשיבה) לא ניתנו טופס 4 ותעודת גמר לנכס באותה תקופה ומשהשיב המבקש למשיבה בכתב לאחר 4 ימים ממועד קבלת מכתב ההתראה מב"כ המשיבה בגין חיובי ארנונה לתקופה זו, אני סבור שיש לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט לגבי חיובי הארנונה בתקופה זו בלבד. אין אפשרות לקבוע בשלב מקדמי זה, האם המשיבה שלחה למבקש הודעות תשלום לגבי חיובי הארנונה בתקופה הנ"ל (לפני שהודיע המבקש על איכלוס הנכס למשיבה) והאם הן התקבלו על ידו שעה שלטענתו לא התגורר בנכס שהיה בתהליך בניה באותה תקופה. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית לגבי חיובי הארנונה החל מתאריך 1.12.02 ומתקבלת לגבי חיובי הארנונה שהושתו על הנכס בתקופה שבין 1.3.02 ועד ל- 30.11.02. התיק נקבע לישיבה מקדמית ליום 24.11.05 שעה 15:00. המבקש ישלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך כולל של 500 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. ארנונהבניהמסמכיםטופס 4