בפני ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית צפת מיום 18/01/11, בגדרה נדחתה בקשת המערערת לסיווג נכסיה בסיווג "סוכנויות דואר", או לחלופין בסיווג "כל עסק אחר שלא פורט", לפי צו המיסים של עריית צפת, ואושרה החלטת מנהל הארנונה של המשיבה, לסווג את הנכסים תחת סיווג "רשתות שיווק". רקע 1. המערערת, חברה ממשלתית המספקת שירותי דואר, מחזיקה בשני נכסים בתחום העיר צפת (בשטח של 274 מ"ר ו- 108 מ"ר), המשמשים כסניפי דואר (להלן: "הנכסים"). 2. צו הארנונה של המשיבה - עריית צפת (להלן: "העירייה" או "המשיבה"), כולל בסעיף 2.5.1, תחת הסיווג הראשי "משרדים, שירותיים ומסחר", 11 תתי סיווגים, מתוכם הרלבנטיים לענייננו הינם: "2.5.1.1 חנויות, משרדים, בתי קפה, אולמות שמחה, מסעדות, מזנונים, קיוסקים, בתי אוכל, מוסדות, סוכנויות הדואר וכל עסק אחר שלא פורט בפרק זה. 2.5.1.3 תחבורה, חשמל, מרכולים, סופרמרקטים ורשתות שיווק". 3. במשך מספר שנים חויבה המערערת בתשלום ארנונה בגין הנכסים, בהתאם לסיווג "רשתות שיווק". 4. השגותיה, ובהמשך עררים שהגישה המערערת בפני ועדת הערר, בעניין סיווג הנכסים נדחו. בהחלטת ועדת הערר מיום 18.1.11, המתייחסת לשנים 2005 - 2010, קבעה הוועדה כי הנכסים סווגו כדין כ"רשת שיווק" וכי לא ניתן לסווגם כ"סוכנות דואר". 5. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, האם יש לסווג את נכסי המערערת בסיווג "סוכנויות דואר" ולחלופין, בסיווג השיורי, "כל עסק אחר שלא פורט" (תת סיווג 2.5.1.1), או שיש לסווגם כ"רשתות שיווק" (תת סיווג 2.5.1.3), כטענת המשיבה. הביקורת השיפוטית על החלטות ועדת הערר 6. לעניין הביקורת השיפוטית על החלטות ועדת הערר והיקף התערבותו של בית המשפט בהחלטות אלה, צודקת המערערת בטענתה כי בחינת ההחלטה איננה מוגבלת לעילת הסבירות, אלא רחבה יותר, ובגדרה יש לבחון גם את הקביעות העובדתיות ומסקנות הוועדה (ראה בר"מ 8242/08 מפעלי נייר אמריקאים ישראליים בע"מ נ' מנהלת הארנונה של עיריית חדרה). האם סניף דואר=סוכנות דואר: 7. כאמור, צו המסים של המשיבה כולל סיווג "סוכנות דואר" ולטענת המערערת יש לסווג את נכסיה ולהכלילם בסיווג זה. לטענת המערערת, השימוש שהיא עושה בנכסיה איננו שונה מהפעילות הנעשית בסוכנויות הדואר והשוני היחידי הוא זהות המפעיל. סוכנות דואר מופעלת באמצעות זכיין, בעוד סניף דואר מופעל על ידי עובדי חברת דואר ישראל. 8. עוד לטענת המערערת, אפיון נכס לפי סיווגו בארנונה רק על ידי מרכיב השליטה, הבעלות והחזקה בו איננו עומד בקריטריונים הקבועים בחוק ההסדרים וחסר בו ביטוי לשימוש הספציפי הנעשה בנכס, ועל כן פרשנות המובילה לכיוון זה הינה פסולה. בעניין זה מפנה המערערת לפסקי הדין שניתנו בע"א 8588/00 עיריית עפולה נ. בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ ולע"א 4335/01 עיריית צפת נ. בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ. 9. לשיטת המערערת, פרשנות מילולית של המונח "סוכנות" במילון בבילון כולל גם "סניף", ולפיכך "סניף דואר" בא בגדר המושג "סוכנות דואר". לטענתה, גם הגדרת המונח "סוכנות" במילון אבן שושן מאפשרת פרשנות מילולית דומה. 10. לאור המפורט לעיל ובשים לב לפסיקת בית המשפט העליון, לפיה בדיני מסים, יש לפרש את דבר החקיקה באופן המקל עם הנישום, נטען כי יש לפרש את המונח "סוכנות דואר" ככולל בתוכו גם את "סניף הדואר". 11. המשיבה מתנגדת לפרשנותה של המערערת, אשר סותרת, לטענתה, את לשונו המפורשת של החוק, שכן זה מבחין במפורש בין "סניפי דואר" ל"סוכנויות דואר", וכן נוגדת את לשון חקיקת המשנה, קרי צו הארנונה. 12. לעניין זה מפנה המשיבה לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז - 2007. הגדרה זו מלמדת לעמדת המשיבה כי המחוקק עצמו ערך אבחנה בין "סניף דואר" לבין "סוכנות דואר", והתייחס לכל אחד מהנכסים הללו כנכס נפרד ועצמאי, תוך שסיווג נכסים אלו כתתי סיווגים של "משרדים שירותים ומסחר". 13. מילון בבילון, עליו סמכה המערערת את פרשנותה למונח, אינו מהווה, לעמדת המשיבה, אסמכתא לשונאית מקובלת ואינו יכול לגבור על המילונים התקניים. המשיבה מפנה לפרשנות המונח "סוכנות", כפי שהוא מופיע במילון אבן שושן "סוכנות- נציגות, בָּאוּת כח של חברה מסחרית או מדינית", וכן לפרשנותו של הלשונאי מאיר מדן בספרו "מאלף עד תו - מילון עברי שימושי" המפרש סוכנות כ"נציגות, בָּאוּת כח מסחרית או מדינית" ופרשנות הלשונאי יהודה גור המגדיר את המונח ב"מילון שימושי לשפה העברית" כ"סוכנות- בית פקידות הסוכן". המשותף להגדרות אלו, לעמדת המשיבה, הינה העובדה כי עניינה של "סוכנות" היא בשליחותו של צד שלישי הממונה לתפקיד הסוכן, ומשכך אינה יכולה להיות הגוף השולח עצמו. 14. כך, לעמדת המשיבה, סוכנות דואר הינה בית עסק בו ניתנים שירותי דואר לציבור שלא ע"י המערערת עצמה, אשר היא השולח הממנה את סוכניה להפעלת סוכנויות הדואר. 15. האבחנה הקיימת בין סניפי דואר לסוכנויות דואר הינה, על פי טענת המשיבה בתגובתה לערעור, לגיטימית וסבירה, ובהתאם לקביעת בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין, ניתן ואף צריך בנסיבות מיוחדות לסווג נכסים בהם נעשית פעילות דומה בסיווגים שונים, בהתחשב בזהות המחזיק בהם, במעמדו ובחוסנו הכלכלי. סוכנויות דואר אשר הינן זכיין של חברת דואר ישראל מחויבות להעביר חלק ניכר מרווחיהן למערערת, בעוד שהמערערת מעצם טבעה גובה את אותם מחירים בעבור אותם השירותים, אך כל רווחיה נזקפים לזכותה. 16. המשיבה אף מפנה בתגובתה, לאבחנה נוספת הקיימת בין סניפי הדואר לסוכנויות הדואר; בעוד שסניפי הדואר מחויבים לספק את כלל השירותים שמספק הדואר לציבור, הרי שסוג המוצרים והיקף השירותים המסופקים ע"י כל אחת מסוכנויות הדואר נקבע ע"י המערערת ולא ע"י הזכיין, עובדה אשר מקנה לסניפים המוחזקים ע"י המערערת עצמה יתרון של ממש על פני הסוכנויות הפרטיות. נימוקי ועדת הערר בסוגיה זו: 17. ועדת הערר יצאה מתוך הנחה, כי אין מחלוקת באשר לשימוש שעושה העוררת בנכסים. 18. הועדה מצאה כי הפרשנות המילולית של המונחים וכן בחינת תכלית הצו תומכים במסקנה שנכסי המערערת אינם יכולים לבוא בגדר "סוכנות". 19. בדחותה את טענות המערערת, קבעה ועדת הערר, כי המחוקק עצמו ערך הבחנה בין "סוכנות דואר" לבין "סניפי דואר" במסגרת סעיף 81 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004. סעיף זה הביא לתיקון תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), (להלן: "תקנות ההסדרים"), בקובעו כי במסגרת הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר", יבואו אף "סניפי דואר וסוכנויות דואר", כך שהמחוקק ראה בשניים אלו, פריטים נפרדים. 20. ועדת הערר בחנה את ההגדרות בחוק הדואר, התשמ"ו - 1986 וקבעה כי המונח היחיד שבו נעשה שימוש בחוק זה הוא "בית דואר", כהגדרה כוללת לכלל ושלל העיסוקים בתחום הדואר. לעמדת הועדה, לו רצתה מועצת העיר צפת להביא בגדר פריט 2.5.1.1 את מלוא מכלול שירותי הדואר, הייתה נוקבת במונח "בית דואר" ולא "סוכנות דואר". 21. בנוסף, הוועדה קיבלה את טענות המשיבה, הנסמכות על הגדרת המונח "סוכנות" במילון אבן שושן, וקבעה כי פרשנות זו, מתיישבת עם ההיגיון ועם התפיסה של המונח "סוכנות". הועדה סברה, בניגוד לעמדת המערערת, כי לא ניתן לקבוע שסניפי הדואר, שאינם אישיות נפרדת מהמערערת, הם בבחינת "נציגות" שלה ולכן הם גם לא נכנסים לגדר ההגדרה של המונח "סוכנות" במילון אבן שושן. 22. על רקע האמור, סברה הוועדה, כי הפרשנות המילולית תואמת את תכלית הצו, וקבעה כי ברי שהרצון לסווג באופן שונה ומופחת את הזכיינים הפרטניים, שהם לכל הדעות מהווים נציג חיצוני ונפרד של המערערת ולכן באים בגדר "סוכנות דואר", הוא שעמד בבסיס הנקיטה במונח "סוכנות דואר" בלבד ולא במונח "סניפי דואר". 23. הכלל הוא כי על פרשנות דיני מס, וארנונה בכלל זה, חלים אותם כללי פרשנות החלים בפרשנותה של כל חקיקה אחרת. "נקודת המוצא לפרשנות היא הלשון כאשר מבין מגוון האפשרויות הלשוניות הנתונות לדבר החקיקה על בית המשפט לבחור את הפרשנות המגשימה את תכליתו".(עע"מ 4068/10 עיריית חולון נ' קר פרי בע"מ). 24. כפי שניתן ללמוד מהחלטת ועדת הערר, הועדה למדה על פרשנות המונחים בצו הארנונה מתוך הסתמכות על ההגדרה המילונאית, על פרשנות משפטית תוך השוואה לדברי חקיקה רלוונטיים ומתוך התחקות אחר כוונת המועצה, מנסחת הצו. 25. לצורך בחינת הפרשנות המשפטית של המונחים, הסתמכה ועדת הערר, בין היתר על לשון הגדרת הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר" בתקנות ההסדרים, כפי שתוקנה במסגרת סעיף 81 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004, תוקפה הוארך והיא מעוגנת כיום בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007 . 26. על פי ההגדה המצויה בסעיף 1 לתקנות דלעיל: "משרד, שירותים ומסחר- לרבות מיתקן חשמל, תחנת אוטובוס, מסעדה, בית קולנוע, תחנת דלק, חנות, רשת שיווק, דוכן, מרכול, בית מרקחת, סניף דואר וסוכנות דואר, שבהם ניתן שירות לציבור ולמעט בנק וחברת ביטוח". (ההדגשה שלי - א. הלמן). 27. בעניין זה קיבלה הועדה את עמדת המשיבה כי בציינו זה לצד זה את המונחים "סניף דואר" ו"סוכנות דואר", הביע המחוקק עמדתו כי מדובר בשני פריטים נפרדים ועצמאיים. נימוק זה לא מנע מהוועדה לסווג את סוכנות הדואר כ"רשת שיווק", אף שגם מונח זה צוין כפריט נפרד בהגדרה, ומבחינה לוגית צריך היה להביא את הועדה למסקנה דומה גם בשאלה האם ניתן לסווג את סניפי הדואר כ"רשת שיווק". 28. כשם שהמחוקק הבחין בין סניף דואר לסוכנות דואר, או אזכר כל אחד מסוגי עסק אלו כמשתייכים לסיווג משרד, שירותים, ומסחר, כך אובחן "סניף דואר" מ"רשת שיווק", שאף היא מופיעה בעסקים המשתייכים לסיווג זה. לפיכך, ההסתמכות על נוסח התקנות כדי לקבוע כי לא ניתן לסווג את סניף הדואר תחת הגדרת "סוכנות הדואר", שוללת גם את האפשרות לסווג את סניף הדואר כ"רשת שיווק". 29. כך גם הניסיון להתחקות אחר כוונת מועצת העירייה בנסחה את צו המיסים, ככלי לפרשנות תכלית הצו, איננו פשוט. ראשית יש לומר כי ההלכה היא ש"תכליתו של דבר חקיקה מורכבת מכוונתו הסובייקטיבית של המחוקק, ומתכליתו האובייקטיבית של דבר החקיקה, דהיינו כוונת החוק (ראו: ברק, פרשנות דיני המסים, בעמ' 438-432, עניין שקם בעמ' 492)". (ע"א 10977/03 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' עיריית בני ברק). 30. בענייננו, למדה הועדה על כוונת המועצה מתוך כך שזו בחרה לנקוב בתת הסיווג הרלוונטי במונח "סוכנות דואר" בלבד, ולא הוסיפה לו את המילים "סניף דואר" אף ששני המונחים מופיעים בנפרד בתקנות ההסדרים. אולם ניתן לתהות, אם כוונת המועצה אכן הייתה להבחין בין סוכנות דואר, המנוהלת על ידי זכיין פרטי לבין סניפי הדואר, שלהם פריסה ארצית והם נהנים מחוסן כלכלי יחסית, ולהשוותם ל"רשת שיווק" מדוע לא הוסף המונח "סניף דואר" מפורשות בתת הסיווג 2.5.1.3, שהרי גם המונח "רשת שיווק" זכה לציון נפרד בתקנות ההסדרים. באותה מידה, אם מבקשים לתהות על כוונת המועצה, ניתן להניח כי מועצת העיר סברה שקיימת זהות בין המונח סניף דואר וסוכנות דואר ולכן לא צוין המונח "סניף דואר" כסיווג נוסף ונפרד. 31. המונח "סניף דואר" איננו מצוי בצו הארנונה של המשיבה ואין לעניות דעתי, תימוכין מספיקים בכדי לקבוע האם מדובר בהשמטה מקרית או מכוונת, על כל פנים, ככל שמדובר בהשמטה מכוונת, לא ניתן לומר כי היא תומכת בעמדת צד זה או משנהו. במאמר מוסגר, יאמר כי לאחרונה ביקשה המשיבה להתיר לה לתקן את צו הארנונה, כך שיובהר כי הסיווג סוכנות דואר מכוון לסוכנויות דואר פרטיות, ועל ידי הוספת המילים "סניפי דואר" לתת סיווג 2.5.1.3. בקשה זו הוגדרה כבקשה להבהרת הסיווגים בלבד, אך היא תומכת יותר במסקנה כי לו רצתה המועצה להביע בצו הארנונה כוונה כפי שפורשה על ידי הועדה, הייתה עושה כן בלשון ברורה. 32. המערערת מבקשת לקבוע כי פרשנות שלפיה נערכה בצו הארנונה הבחנה בין סוכנות דואר לסניף דואר, למרות שהשימושים בהם זהים, איננה מגשימה את תכלית החוק, שכן על פי החוק והפסיקה לא ניתן לערוך הבחנה בין הנכסים, על פי זהות המחזיק בלבד. אציין בהקשר זה, כי בפני ועדת הערר לא הייתה מחלוקת שהשימושים שנעשים בסוכנות הדואר ובסניף הדואר הם זהים. ב"כ המשיבה אישר במהלך הדיון כי אין הבדל בין הפעילות העסקית המתבצעת בסוכנויות הדואר ובין הפעילות המתבצעת בסניפי הדואר. כל ניסיון לטעון אחרת במסגרת הדיון בפני דינו להידחות. בהתאם לכך גם הוסכם בעת הדיון כי ההכרעה בהליך תתבסס אך ורק על העובדות שעמדו לנגד עיני ועדת הערר (שורה 10 בעמ' 4 לפרוטוקול). 33. על פי ההלכה הפסוקה, שילוב בין "מהות השימוש" ו"מיהות המשתמש" לצורך סיווגו של נכס עשוי בתנאים מסוימים להיות לגיטימי (בר"ם 8463/10 רנדי בע"מ נ. מנהלת הארנונה של עיריית ראשון לציון והפסיקה שהובאה שם). בפסק הדין שניתן בעע"מ (מנהליים) 9530/05 ריבוע כחול - ישראל בע"מ נ' עיריית עפולה, אושר סיווג נכס כרשת שיווק, בהתחשב בכך שמונח זה צוין מפורשות בחוק כסיווג לגיטימי, תוך הבהרה כי הגדרת רשת שיווק אין עניינה במיהות הבעלים אלא במהות הפעילות העסקית-כלכלית ובמאפייניה. לעומת זאת בפסק הדין שניתן בעע"מ (מנהליים) 3832/07 עיריית עפולה נ' המוסד לביטוח לאומי, קבע בית המשפט העליון כי סיווג של "משרד ממשלתי" איננו חוקי, מאחר והוא מבוסס רובו ככולו על זהות המחזיק בנכס ואינו נותן ביטוי - לפחות לא באופן דומיננטי - למרכיב השימוש בנכס. 34. צודקת לפיכך המערערת בטענתה, כי יש להעדיף פרשנות שאיננה מביאה למסקנה כביכול נערכה בצו המיסים הבחנה בין נכסים על רקע שיקולי מיהות המחזיק בלבד או בהסתמך על שיקול זה כשיקול דומיננטי, אף שהשימושים בנכסים הינם בעלי אופי זהה. 35. לאור המפורט לעיל, ואף בהנחה כי הפירוש המילולי המצומצם של המונח "סוכנות דואר" בהתאם להגדרתו המילונית, איננו סובל הרחבת המונח והכללת סניפי הדואר בחובו, הרי פרשנות תכליתית, המדגישה את השימוש הנעשה בנכסים מאפשרת זאת. 36. בפסק הדין שניתן בבר"ם 4021/09, מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ. חברת מישל מרסייה בע"מ, קבע בית המשפט העליון, כי ככל שהלשון והתכלית של סיווג ספציפי מאשרים זאת, עדיפה הכרעה פרשנית המביאה את הנכס בגדרו של סיווג ספציפי על פני פרשנות המביאה אותו אל סיווג שיורי, "והכל בכפוף לכללי הפרשנות המקובלת ולשיקולי השכל הישר". באותו מקרה, קבע בית המשפט העליון, כי יש לסווג נכס המשמש כמספרה תחת סיווג "בית מלאכה" וזאת תוך מתן פרשנות רחבה וגמישה למשמעות המילונאית של המונח "בית מלאכה". 37. בענייננו, נדרשת הכרעה בין שני סיווגים ספציפיים, "סוכנות דואר" ו"רשת שיווק", או לחלופין, הגדרה שיורית. לעניות דעתי, כפי שיבואר בהמשך, לא ניתן לסווג את נכסי המערערת תחת סיווג "רשתות שיווק". מבין הסיווגים הספציפיים הנכללים בצו המיסים, הסיווג הנכון לסניפי הדואר הוא תחת סיווג "סוכנויות דואר", וזאת מנקודת מבט תכליתית, על רקע השימוש הזהה בנכסים ומאפייני השימוש בהם, כאשר פרשנות מילולית מרחיבה וגמישה יכולה להתיישב עם פרשנות זו. 38. כך או כך, מסקנה שלפיה לשון הצו איננה מאפשרת סיווג סניף הדואר כסוכנות דואר, ובהעדר סיווג ספציפי אחר, תביא מבחינה מעשית לאותה תוצאה, שלפיה יש לסווג את הנכסים בסיווג השיורי, "כל עסק אחר שלא פורט בפרק זה", שאף הוא נכלל בסיווג 2.5.1.1. האם ניתן לסווג את המערערת כ"רשת שיווק"? 39. בפסק הדין שניתן בעע"מ 9530/05 ריבוע כחול - ישראל בע"מ נ. עיריית עפולה ואח' (להלן: "פרשת הריבוע הכחול"), עסק בית המשפט העליון במאפיינים המיוחדים של רשת שיווק, המאפשרים לחייב נכסים העונים על הגדרה זו, בשיעור ארנונה שהוא גבוה בדרך כלל מהשיעור המוטל על עסקים דומים, שאינם פועלים כרשת שיווק. 40. בית המשפט העליון אימץ בפרשת הריבוע הכחול את משמעות המונח "שימוש" בנכס לצורך קביעת סוג הנכס ומאפייני הפעילות הכלכלית המובחנת של "רשת שיווק", כפי שאלה הוגדרו בפסק הדין שניתן בה"פ (נצרת) 167/00 הום סנטרס (עשה זאת בעצמך) בע"מ נ. עיריית עפולה (להלן: "פסק דין הום סנטרס"). 41. בפסק דין הום סנטרס קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ. ממן), כי את המונח "שימוש", לצורך קביעת הארנונה יש לפרש בגישה רחבה, כך שהוא כולל לא רק את הפעילות הפיזית בנכס אלא גם את הפעילות הכלכלית הנעשית בנכס, ומכוחה ניתן להתחשב בהיבטים כגון איתנות כלכלית, צורת התאגדות וכיוצ"ב. 42. בית המשפט פירט באותו עניין אחדים מן המאפיינים המבדילים בין פעילותה הכלכלית של רשת שיווק ובין פעילותו של נכס שהוא חנות פרטית: "א. גודל הנכס. בדרך כלל עסק הנמנה על רשת שווק גדול יותר מחנות רגילה העוסקת בממכר אותם מוצרים; ב. מיקום הנכס. סניפים רבים של רשתות השווק ממוקמים במרכזים מסחריים גדולים; ג. שירותים נלווים. לסניפי רשתות השווק צמודים בדרך כלל חדרי שירותים, חניון, וכו'. ד. אופי השירות. ללא יוצא מן הכלל, כמעט, השירות הוא עצמי לעומת שירות אישי ישיר בחנויות רגילות. ה. מספר העובדים. מטבע הדברים שבנכס השייך לרשת שווק מספר העובדים גדול יותר". 43. מאפיין נוסף שאוזכר בפרשת הריבוע הכחול הוא תכונת "הפריסה הארצית" או "הרשתיות", המבדילה בין חנות לבין סניף של רשת שיווק, ואשר יש לה השלכה וקשר הדוק עם מאפייני האיתנות הכלכלית, צורת ההתאגדות והיקף הפעילות הכלכלית עסקית הנעשית ברשת בכללותה ובכל אחד מסניפיה. 44. כב' המשנה לנשיאה, השופט א. רבלין, הוסיף בהתייחסו לרציונל העומד מאחורי ההבחנה בין רשת שיווק לחנות פרטית, כי "היתרון המרכזי הקיים ברשת שיווק על פני עסקים אחרים הוא היתרון לגודל", כושר מיקוח רב יותר מול ספקים, חסכון בעלויות התפעוליות ובהוצאות הנהלה וכלליות, השפעה רבה יותר על קביעת מחירי המוצרים וכושר תחרותי רב יותר. 45. בפסק הדין שניתן בהום סנטרס, הדגיש בית המשפט המחוזי, כי הפריט המדובר בצו הוא "סניף של רשת שיווק", כלומר בנכס שמתקיימים בו המאפיינים של רשת שיווק, ואם לא מתקיימים בנכס עצמו הסממנים שפורטו לעיל, הרי אין די בכך שהוא מצוי בבעלותה של רשת שיווק. 45. הדבר הודגש, כאמור, גם בפסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת הריבוע הכחול, כלומר, אין לנו עניין בהבחנה הנובעת ממיהותו של המחזיק או בעל השליטה בנכס, במנותק מאופי הפעילות הכלכלית הייחודית המאפיינת את הנכס ואת הרשת בכללותה. 46. לאור הלכות אלו, עליהן עמדה ועדת הערר בהחלטתה, קבעה הוועדה כי "ברי, כי בבחינת מאפייניהם של הסניפים נשוא ערר זה ובהחלת המבחנים שלעיל, לא ניתן לעשות זאת במנותק ממאפייניה של העוררת עצמה, ואולם יחד עם זאת, יש לייחס מנגד אף משקל להפעלת המבחנים על הפעילות הספציפית המבוצעת בנכס הספציפי, והתוצאה הינה שכלול של שני מבחנים אלה". (ההדגשה במקור - א. הלמן). 47. באשר למאפייניה של המערערת, קבעה הוועדה כי היא מאופיינת במירב המאפיינים של רשת שיווק: פריסה ארצית, (גם אם המערערת מחויבת לפתוח סניפים שאינם רווחיים משיקולים אחרים), והיותה של המערערת המפעילה הכמעט בלעדית של רובם המכריע של סניפי הדואר בארץ, בעוד שישנם רק סניפים פרטיים מועטים המופעלים על ידי זכיינים. הוועדה ראתה בנימוק זה פרמטר לאיתנותה ו"רשתיותה" של המערערת. על פי קביעת הוועדה, העובדה שהמערערת מאוגדת כחברה ממשלתית, איננה מורידה מהיותה "רשת שיווק" ואף להיפך הוא הנכון. 48. באשר למאפייני השימוש בסניפים עצמם, ציינה הוועדה, כי לא הובאו בפניה על ידי מי מהצדדים הנתונים הרלבנטיים לגבי מבחנים אלו, כגון מספר העובדים בסניף, גודל הסניף וכיוצ"ב, פרט למיקומם של הסניפים שהוא במרכזים מסחריים. הוועדה הוסיפה, כי המערערת לא טענה בפניה כנגד מבחנים אלו, והמסקנה היא שאיננה חולקת על קיומם. חברי הוועדה הוסיפו, כי מהיכרותם עם סניפי הדואר, מטבעם הם מצריכים היקף גבוה של עובדים, הם ממוקמים במרכזים מסחריים ואף מצריכים שירותים נלווים. 49. כאמור, הוועדה יצאה מתוך הנחה, כי הואיל ובטיעוניה לא חלקה המערערת על כך שהיא עונה על מאפייני רשת שיווק ונכסיה עונים על המבחנים להיותם סניפים של רשת שיווק, הרי אין מחלוקת לגבי המבחנים הייחודיים שנקבעו בפסק הדין בעניין הום סנטרס להגדרתם כסניפי רשת שיווק. הוועדה נימקה הנחה זו בכך שבפני המערערת הייתה תשובת המשיבה בכתב ושם היא הופנתה למבחנים אלו ולמרות האמור, לא חלקה עליהם. 50. תשובת מנהל הארנונה בערר, כמו גם החלטתו בהשגה, מבוססים על הקביעה כי המערערת מקיימת את כל המאפיינים של רשת שיווק, בכך שחלק ניכר מפעילותה הוא במכירה ושיווק מוצרים שונים, יש לה מספר רב של סניפים והיא מעסיקה מספר עובדים רב יותר מכל רשת שיווק אחרת (כך לטענת המשיבה), למערערת איתנות כלכלית גדולה והיא מפרסמת את מוצריה באמצעות פרסומות אחידות בכל כלי התקשורת הארציים. כפי שניתן לראות, התייחסות המשיבה הייתה למאפייני המערערת עצמה ואין בה כל התייחסות למאפייני השימוש בנכסים הספציפיים, בהם ראה מנהל הארנונה כסניפים של הרשת. 51. על הבסיס לנימוקים אלה חלקה המערערת וטענה כי השימוש המרכזי בסניפיה הוא לחלוקת דואר, אמנם בין השאר ניתנים על ידה שירותים נלווים, כגון מכירת בולים וכיוצ"ב, אך המערערת איננה רשת שיווק, איננה משווקת מוצרי מדף בתחרות, היא איננה עוסקת במסחר ואין לה מתחרים, שכן פעילותה היא ייחודית. 52. עמדת מנהל הארנונה לא התבססה על יתר מאפייניה של רשת שיווק, כמו גודל הנכסים, מיקומם בתוך מרכזים מסחריים גדולים, קיומם של שירותים נלווים לנכס ואופי השירות בתוך הסניף, אלא על הפריסה הארצית, מספר העובדים והאיתנות הכלכלית בלבד. 53. באשר לפריסה הארצית והאיתנות הכלכלית, לא חולקת המערערת על נתונים אלה, אך לגישתה, אין הם מספיקים כדי לקבוע כי היא עונה על מאפייניה של רשת שיווק. 54. לעומת זאת, בנוגע לקביעה כי מספר עובדי המערערת הוא גדול, טוענת המערערת כי לא מדובר בעובדי הסניפים, אלא בעובדי המערערת בכלל, המועסקים במשרדיה. בעניין זה, אני סבורה כי הצדק עם המערערת. בעניין הום סנטרס נקבע מאפיין שלפיו, מספר העובדים בנכס השייך לרשת השיווק הוא גדול יותר, ההתייחסות הינה למספר העובדים בנכס או הנכסים המשמשים כסניף ולא מספר העובדים ברשת. מספר העובדים בסניף מבטא היקף פעילות גדול יותר, הוא פועל יוצא של גודל הנכס, ושל אופי השירות. החלטת המשיבה לא התבססה על מספר העובדים בסניפי הדואר, אלא על מספר העובדים המועסקים על ידי המערערת. לגבי נתון זה טוענת המערערת, כי בכל סניף מועסק מספר קטן של עובדים ובפני הועדה לא היה נתון אחר רלוונטי, כל שכן הסכמה, לכך שמספר העובדים בכל סניף הוא גדול יותר מאשר בחנות פרטית, או בהקבלה - גדול יותר ממספר העובדים בסוכנות דואר המופעלת על ידי זכיין פרטי. 55. בנימוקי המשיבה לסווג את הנכסים כסניפי רשת שיווק אין גם התייחסות לגודלם של הנכסים המופעלים על ידי המערערת בכלל, והנכסים הספציפיים בפרט, או לאופי השירות הניתן במסגרת הסניפים. בעניין זה טענה המערערת בהשגתה ובהודעת הערעור, כי אופי השירות הוא שונה ואיננו דומה לשירות העצמי הניתן בדרך כלל בסניפי רשת שיווק, אך הוועדה לא נתנה דעתה לכך. 56. יוצא, כי פרט לפריסה הארצית ואיתנותה הכלכלית של המערערת, לא היוו יתר המאפיינים מדד לסיווג הנכסים על ידי המשיבה כסניפי רשת שיווק והיא לא התייחסה למאפייני השימוש הייחודיים של הנכסים הספציפיים. לא בכדי לא טענה המערערת כנגד מאפיינים אלו במסגרת הערר שהוגש לוועדה ולפיכך, לא היה מקום להסיק מכך כי אין מחלוקת לגביהם. 57. מעבר לאמור, אף מנימוקי הוועדה, ובלי להתייחס להסתמכותה על ההכרות האישית של חבריה עם סניפי דואר, לא ניתן לומר כי מתקיימים ביחס למערערת מרבית מאפייניה של רשת שיווק. 58. בטיעונים בפני, כמו גם בעיקרי הטיעון מטעם המשיבה, לא הכחיש ב"כ המשיבה, כי גודל הנכסים הנדונים הוא מצומצם, אך טען כי רשתות שיווק רבות מנהלות את עסקיהן מתוך נכסים ששטחיהם מצומצמים ולא מדובר במאפיין שהוא הכרחי לסווג הנכס כסניף של רשת שיווק. בניגוד למה שנקבע בהחלטת ועדת הערר, לא ברור האם הנכסים ממוקמים במרכזים מסחריים גדולים או האם יש להם שירותים נלווים כגון חניון וחדר שירותים. ב"כ המשיבה גם אישר, כי אופי מתן השירות איננו באמצעות שירות עצמי, אולם גם מאפיין זה איננו הכרחי לגישתו לצורך הקביעה כי מדובר ברשת שיווק. 59. אין צורך לומר, כי רשימת המאפיינים שנקבעה בפסקי הדין שהובאו לעיל איננה רשימה ממצה וכל אחד מן המאפיינים שפורטו ברשימה יכול ולא יתקיים ביחס לרשת שיווק זו או אחרת או ביחס לחלק מסניפיה. 60. בחינת התקיימותם של המאפיינים, חלקם או כולם, נועדה לאבחן את אופי הפעילות הכלכלית של הרשת, היקף עסקיה, והיתרון הכלכלי שלה לעומת עסקים פרטיים שאינם פועלים כרשת. 61. בחינת מכלול השיקולים מעלה, כי לא ניתן להגדיר את פעילותה של המערערת כ"רשת שיווק", אך בשל כך שהיא פועלת בפריסה ארצית ומיוחסת לה איתנות כלכלית, ובעניין זה, העובדה שהמערערת מציגה עצמה בפרסומיה כ"רשת", איננה מעלה או מורידה. 62. מעבר לכך שלא מתקיימים במערערת מאפיינים נוספים פרט למפורט לעיל, טענה המערערת בפני ועדת הערר, כי היא כפופה לתעריפים מוכתבים, תעריפים אלו אינם ייחודיים לסניפי המערערת אלא חלים גם בסוכנויות הדואר. לא מדובר לפיכך בפעילות של רשת שיש לה יתרון כלכלי תחרותי על פני עסקיים דומים, שאינם פועלים כרשת. גם אם ניתן לקבוע, כי לזכיין המפעיל סוכנות דואר, יש עלויות נוספות, גבוהות יותר, בהשוואה לסניף דואר, הרציונל העומד בבסיס ההבחנה בין סניפי רשת שיווק לחנות עצמאית, על רקע אופי הפעילות העסקית הכלכלית איננו מתקיים במקרה זה. 63. כל זאת, מעבר לכך, שכאמור, לא היה בפני הועדה בסיס עובדתי לקבוע כי מאפייני השימוש בסניפי המערערת עונים על הגדרת סניפי רשת שיווק ומאפיינים אלו כלל לא נבדקו על ידי מנהל הארנונה ולא היו בסיס לקביעתו בעניין הסיווג. 64. בנסיבות המפורטות לעיל, אני מקבלת את הערעור וקובעת, כי הסיווג הנכון של סניפי המערערת הוא תחת סיווג המשנה "סוכנויות דואר", ולחלופין, תחת הסיווג השיורי, שניהם בגדר תת סיווג 2.5.1.1. 65. המשיבה תשלם למערערת הוצאות משפט (החזר סכום האגרה ששולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום התשלום של האגרה ועד ההחזר בפועל), וכן שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. דוארארנונה