1. בפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן על ידי ביום 30.3.2009, ובמסגרתו חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 10,379.83 שקלים בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחה. 2. המדובר בתביעה שהוגשה על ידי המשיבה - עיריית אשקלון, אשר הטילה חיוב הארנונה ומים על המבקש, על נכסים שבחזקתו בשנים 2006 עד 2008. 3. המבקש הגיש כתב הגנה תביעה נגדית, בקשה צו גילוי מסמכים וביטול פסק דין, ובהחלטתי מיום 3.3.2010, הבהרתי למבקש כיצד עליו להגיש בקשה לביטול פסק דין, ואף הוסבר למבקש שאין להידרש לטענותיו בדבר חיוב המשיבה לשלם לו כספים, במסגרת הבקשה לביטול פסק דין והוריתי לו להגיש תצהיר משלים. 4. המבקש הגיש תצהיר משלים, ובו טען טענות קשות כנגד ב"כ המשיבה, לעניין זה מצאתי כבר עתה להעיר, כי השתלחותו של המבקש בבא כוח המשיבה והשפה בה נקט, אינה ראויה, ואין לה מקום בכתבי בי דין המוגשים לבית המשפט, ולפיכך אין להידרש לכל הערות אישיות כנגד בא כוח המשיבה, בית המשפט מתעלם מהן, ומוטב היה באם לא היה נטען דבר בנוגע לבא כוח המשיבה באופן אישי. מובהר למבקש, שככל שבעתיד ישתמש בשפה שאינה ראויה כנגד הצד שכנגד, יישקל חיובו בהוצאות לטובת אוצר המדינה ולטובת הצד שכנגד, ללא כל קשר לתוצאות ההליך. 5. לגופה של בקשה טען המבקש, כי העתיק מגוריו מאשקלון לתל אביב ובוצעו החלטות ברצף ללא ידיעתו, המבקש הוסיף וטען, שהשכן שלו גונב לו דברי דואר, מצלם אותם, שומר לו העתק ומחזיר לו מעטפות חתוכות או מעלים את פתקי הרישום. המבקש הוסיף וטען שהמשרדים נשוא התביעה נמצאים בהליכים משפטיים, ולכן הם אינם ברשותו והוא ממתין להחלטה בעניינו, ואף טען, שהמשיבה חייבה אותו בחוב פיקטיבי מאחר שמדובר בנכס שהיה שייך לאמו המנוחה, והיא חויבה בעבר בגין הנכס בחיובי ארנונה עבור דירה ריקה וכעת שונה סיווג הנכס לנכס לעסקים ללא הסבר מניח את הדעת, והוא חויב בארנונה גבוהה. המבקש אומנם לא טען זאת בצורה מפורשת, אך מאחר ואינו מיוצג וזו הייתה כוונתו בפועל, די בכך בכדי לקבוע כי זו הייתה טענתו לעניין זה. מנגד טענה המשיבה, שיש לדחות הבקשה לביטול פסק דין שכן המבקש לא הציג כל טענות המצדיקות מחדלו, אין בפי המבקש כל טענה שעניינה פגם בהמצאה, המשיבה אף טענה שהמבקש לא פעל בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) ומדובר בחוב חלוט, ומשכך עתרה לדחות את הבקשה. 6. בכל הנוגע לבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד, הרי שיש לבחון מה הסיבה לאי התייצבותו של המבקש ומהן סיכויי ההגנה של המבקש. כן נקבע בהלכה הפסוקה שכאשר פסק דין ניתן במעמד צד אחד והוא פגום ובדרך כלל מדובר בפגם של העדר המצאה, הרי שפסק הדין יבוטל ללא התייחסות למשקל טענות וסיכויי ההצלחה. בעניין הנדון, המבקש אומנם טען, כי השכן שלו מעלים לו את פתקי הרישום, אך לא התייחס לעובדה שצורף תצהיר מבצע מסירה מטעם המשיבה ובו נרשם שהמבקש קיבל את כתב התביעה, אך סירב לחתום. המבקש לא הכחיש עובדה זו, לא טען כל טענה בנוגע לתצהיר שצורף מטעם השליח ומשכך גרסתו עובדתית בכל הנוגע לשכן הלוקח לו מכתבים שקיבל, שאינה מתיישבת עם התצהיר שצורף מצד המשיבה דינה להידחות, ולכן לא מצאתי כי מדובר בפסק דין פגום שאין לקיימו. 7. אשר על כן והואיל ואין מדובר בפסק דין פגום, הרי שהסמכות לבטל את פסק הדין היא סמכות שנתונה לבית המשפט ובהתאם להוראות הפסיקה, על בית המשפט לבחון קיומם של שני מבחנים: א. סיבת המחדל להתייצב או להתגונן. ב. סיכויי הצלחה כי הגנתו של המבקש, תתקבל. כאשר התשובה לשאלה השנייה, היא החשובה ביותר. כבר נקבע זה מכבר, שאם המבקש מצביע על סיכויי ההגנה אפילו קלושים, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט בהטלת הוצאות על המבקש. 8. בעניין הנדון, לא התרשמתי, שיש בפי המבקש הסבר המניח את הדעת בכל הנוגע למחדל, עם זאת הרי שהשאלה החשובה ביותר היא שאלת סיכויי ההצלחה ולעניין זה כבר נקבע, שהמבקש אינו חייב להראות הגנה בטוחה ואיתנה, ודי לו שיראה הגנה אפשרית. (ראה לעניין זה ספרו של כב' השופט א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אזרחית, עמ' 356). בעניין הנדון, המבקש העלה בסיכומיו טענות חדשות לפיהן המשיבה גבתה ממנו סך של 9,000 שקלים, וזו במסגרת תיק ההוצאה לפועל, המבקש אף צירף מסמכים להוכחת טענותיו לפיהן נגבה ממנו סך של 4,000 שקלים ולאחר מכן סך נוסף של 5,200 שקלים. תחילה אומר, שמדובר בטענה שעולה לראשונה במהלך הסיכומים והיה מקום לדחותה אך מטעם זה, אלא שגם לגופה של טענה, מצאתי שמהמסמכים שצורפו, הרי שמדובר בצו מימוש שניתן ביום 2.7.2008. תיק בית המשפט כנגד המבקש נפתח אך ביום 28.7.2008. ומשכך לא ייתכן שמדובר בכספים שהועברו למשיבה במסגרת התיק נשוא הבקשה, שכן במועד העברת הכספים לכל מאן דהוא, טרם נפתח תיק בית המשפט, ובוודאי שטרם נפתח תיק ההוצאה לפועל שנפתח לאחר שניתן פסק הדין. כך גם בנוגע לסכומים שנטען שהועברו למשיבה, מדובר בסכומים אשר כולם נגבו מחשבון המבקש בטרם פתיחת תיק בית המשפט, ואף לא ברור לטובת מי הועברו, אך לא נרשם שמדובר בכספים אשר עוקלו, ויכול ואלו הוצאו על ידי המבקש מחשבונו, או על ידי כל גורם אחר, ואין לבסס כל טענה על סמך הסכומים הללו שהוצאו מחשבון המבקש. כך גם המסמך שכותרתו מימוש צו העיקול מיום 4.10.2008, הגם שמדובר בעיקול שנראה, כי אכן בוצע על ידי העירייה, הרי שמדובר בבקשה למימוש עיקול שהוטל ביום 25.5.2008, התיק נפתח כאמור ב - 28.7.2008, ומשכך גם עיקול זה, אינו עיקול שהוטל במסגרת התיק דנן ואין לומר שמדובר בסכומים שנגבו במסגרת ההליך. 9. המבקש הוסיף וטען, כי הנכסים נשוא התביעה, טרם הועברו אליו חוקית שכן הם נמצאים בהליכי משפט בבית המשפט העליון. המבקש לא צירף כל אסמכתא לתמיכה בטענתו זו, ודי בכך בכדי לדחות את הטענה. לא זו אף זו, מעיון בסעיף 4.1.1 לצוואת אמו של המבקש, הרי שנרשם בו שארבעת המשרדים הנמצאים ברחוב הרצל 95 אשקלון, יועברו לידי המבקש, בנוסף צורפו לעיוני צו קיום צוואה מיום 11.2.2004, אשר אישר את הצוואה, המבקש אף הודה שהוא נרשם כמחזיק על הנכסים הללו משנת 2006. הוראות סעיף 326 לפקודת העיריות נוסח חדש, קובעות שכאשר "נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס...". לפיכך, די בכך שהמבקש הודה שהוא מחזיק בנכסים הללו, בכדי לחייבו בתשלום הארנונה, ואין רלוונטיות לעובדה שהמבקש טרם הוכרז כבעלים בנכס. 10. המבקש הוסיף וטען, שהמשיבה חייבה אותו בצורה מופרזת, בכך שסיווגה את הנכס כנכס חנויות, עסקים ומשרדים בעוד שמדובר בנכס שבעבר סווג כדירה ריקה. המבקש אף טען, שהוא זכאי להנחה לנוכח היותו אזרח ותיק. המשיבה טענה לעניין זה, שהמבקש לא הגיש שום השגה בהתאם לחוק הרשויות ערר על תביעת ארנונה כללית, ומשכך יש לדחות את הטענה. הוראות סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על תביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, קובעות כדלקמן: "3א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: (1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום; (2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו; (3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות (4) היה הנכס עסק כמשמעותו סעיף 8 (ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס. (ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א). (ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א) (3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה." לעניין זה נקבע, בערעור אזרחי 4452/00, ט.ט.טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נ"ו 2773 עמ' 778, 779. כי לבית המשפט שיקול דעת אם ליתן רשות בנסיבות מיוחדות, וכך קבע בית המשפט : "נמצא כי משנת 1994 ואילך דרך הגנתו של מי שחויב בתשלום ארנונה אינה נחסמת לחלוטין בשל כך שלא הגיש השגה. מי שחויב בתשלום ארנונה ולא השיג תוך המועד הקבוע, רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית-המשפט, להעלות טענה שהיה ניתן להעלותה בהשגה. פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החייב בתשלום ארנונה נתונה כעת לשיקול-דעתו של בית-המשפט. כאשר מועלית בפניו טענה המנויה בסעיף 3 לחוק הערר, יש לשקול אם להתיר את העלאתה. נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטייה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המינהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המינהליים-מקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה המצריכות לעתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות. דברים ברוח זו נפסקו בפרשת ע"א 6971/93 עיריית רמת-גן נ' קרשין [4], הגם שלא נכללה בו התייחסות מפורשת לסעיף 3(ג). וכך אומר בית-המשפט, מפי חברתי השופטת שטרסברג-כהן: "הייתי מוסיפה ואומרת, כי גם כאשר פתוחה בפני נישום דרך ההשגה, יש שלא תיסגר בפניו דרך הפנייה לבית המשפט. לבית המשפט נתונה הסמכות לדון בתובענה גם כאשר המחוקק קבע מסלול אחר לטפל בעניין, אלא שבית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשיגרה, כאשר פתוחה בפני התובע דרך אחרת. לא בהכרח מוציאה דרך ההשגה את האפשרות לפנות לבית-משפט, במיוחד כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית נטענת, כפי המקרה שלפנינו..." (שם, בעמ' 481). ראה גם רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ [5]. 12. שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם מידת מודעותו של האזרח להליכי ההשגה המינהליים ומידת הפגיעה ועיוות הדין שייגרמו לאזרח מחסימת דרכו לערכאות השיפוטיות הרגילות. יצוין כי בתיקון החוק משנת 1994 התווסף גם סעיף 7א לחוק הערר, ולפיו "בהודעת תשלום על ארנונה כללית תפרט הרשות המקומית את הזכויות והמועדים להשגה ולערר האמורים בחוק זה". הימנעות הרשות מקיום דרישה זו תצדיק, ככלל, מתן רשות לנישום להעלות טענות בבית-המשפט..." משכך לא ניתן לומר שאין לבית המשפט סמכות לדון בטענות הללו ולבית המשפט קיימת סמכות לדון, ככל שתינתן רשותו לכך. אלא שבית המשפט לא יפעיל את הסמכות כדבר שבשגרה. בעניין הנדון יש ליתן הדעת לכך שאומנם המבקש לא הגיש רשות מבית המשפט לטעון לעניין סיווג הנכס, אלא שבשים לב לכך שהמבקש אינו מיוצג, לא מצאתי מקום להכביד עליו בעניין זה, כך גם יש ליתן הדעת לכך שדחיית הטענה עלולה לסגור הדלת בפני המבקש, כן יש ליתן הדעת לכך שהמבקש הציג בפניי חיובים משנת 1999, המועד בו הנכס היה בחזקת אמו וסווג כדירה ריקה, לעומת סיווגו כיום, כחנויות עסקים ומשרדים ולא ניתן לומר שמדובר בטענה ללא כל סיכויי הגנה, שכן לכאורה נראה שאכן שונה סיווג הנכס, בשים לב למסמכים המקוריים שהוצגו על ידי המבקש בפניי ואין לדחות את טענתו בשלב זה רק מהטעם שלא הגיש השגה בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר לקביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976). 11. משכך אני סבורה שקיימת בפי המבקש הגנה בכל הנוגע לטענתו, כי שונה הסיווג על הנכס, הגם שאין מחלוקת שבצוואה נרשם שמדובר במשרדים. כך גם בנוגע לטענת המבקש לפיה זכאי להנחות מטעם המשיבה לנוכח היותו אזרח ותיק, אומנם המשיבה טענה, כי המבקש אינו זכאי להנחות מאחר ומדובר בנכס, בעסקים, אשר עליו אין הנחה, אלא שלנוכח העובדה שמצאתי שקיימת למבקש הגנה לנוכח השינויים בסיווג הנכס, הרי שככל שיסתבר בסופו של יום שיש לקבוע שמדובר בנכס למגורים, סביר שהמבקש יהא זכאי להנחה, לנוכח היותו אזרח ותיק, ומשכך אין די בעובדה שבשלב זה נקבע, שמדובר בנכס חנויות עסקים ומשרדים בכדי לקבוע שאין למבקש הגנה בטענה זו. 12. המבקש העלה טענות נוספות, באשר לריביות וסכומים שונים בהם חויב, אלא שמדובר בטענות שאינן מפורטות דיין, כך גם לא פירט סכומים לעניין זה ואין להידרש להן. כן טען המבקש בסיכומיו, שהחישוב עבור חישוב המים אינו נכון, המבקש צירף מסמך רשום על ידו בסיכומיו, אלא שלא פירט דבר לעניין זה בבקשתו ומשכך אין להידרש לטענה סתמית זו, שלא פורטה בתצהירו. 13. אשר על כן, ולנוכח האמור לעיל, ובהינתן הדעת שאין בפי המבקש הסבר מניח את הדעת לאיחור בהגשת בקשת רשות להתגונן, מחד, ויש בפיו הגנה אפשרית בפני התביעה בחלק מטענותיו אני מורה כי פסק הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך של 2,500 שקלים, תוך 30 יום, לא ישולמו ההוצאות, יוותר פסק הדין על כנו. ככל שישולמו ההוצאות במועד, ובשים לב להחלטתי לעיל, יבוטל פסק הדין, אולם תינתן למבקש רשות להתגונן, בהתאם סמכותי לפי תקנות 205 ו - 214 (ב), לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (בהתאם לתקנה 214 (ב), רשאי בית משפט ליתן רשות להתגונן בתנאים שייראו לו, אף אם אין בפניו בקשת רשות להתגונן), בשתי טענות בלבד. טענה ראשונה, כי לא היתה כל הצדקה לשינוי סיווג הנכס מדירה ריקה לחנויות עסקים ומשרדים, והטענה השנייה לפיה המבקש היה זכאי להנחה, לנוכח היותו אזרח ותיק. אין לקבל יתר טענות המבקש בשים לב לאמור לעיל ומשכך אין ליתן לו רשות להתגונן בטענותיו הנוספות שעלו בבקשה לביטול פסק הדין. 14. מובהר למבקש, שאין להידרש במסגרת תביעה זו לכתב ההגנה לתביעה הנגדית, בקשה, צו גילוי מסמכים שהוגש על ידי המבקש במסגרת בקשתו לביטול פסק דין, וככל שחפץ המבקש להגיש תביעה כנגד המשיבה, יעשה כן במסגרת הליכים נפרדים. ארנונהמקרקעין