בפני תביעת התובעת בגין סירובה של הנתבעת ליתן לה הנחה בארנונה בהיותה חיילת בשירות סדיר וזאת לטענת התובעת בניגוד לתקנה 14ה(1)(א) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993. התובעת מתגוררת מספר שנים ברחוב חורב 27 בחיפה, יחד עם בן זוגה, מיכאל פלג, בנכס שרשום בלשכת רישום המקרקעין על שמו של בן זוגה וארבעת אחיו. התובעת צירפה תעודת זהות לכתב תביעתה (נספח א'). בנכס מתגוררים מלבד התובעת ובן זוגה, שני אנשים נוספים. התובעת מבקשת לקבל הנחה בארנונה בדירה על החלק היחסי שלה בדירה, וזאת מתוקף היותה "מחזיק" בדירה, ומכיוון שהינה חיילת בשירות סדיר בצה"ל, החל מחודש אפריל 2012 (נספח ב' לכתב התביעה). סעיף 7 לתקנות ההסדרים הנ"ל מפנה להגדרת "מחזיק" שבסעיף 1 ובסעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. סעיף 269 קובע: "מחזיק - למעט דייר משנה". לאור הגדרה לאקונית זו הוסיפה הפסיקה כי מן הראוי להיזקק לצורך השלמתה גם לסעיף 1 לפקודת העיריות, שחל לצד סעיף 269, וקובע: "מחזיק - אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון". אני מקבלת את טענתה של התובעת, וקובעת כי הינה מחזיקה בדירה הנ"ל, ביחד עם שלושה אנשים נוספים. בדיון שהתקיים בפני, טענו שני הצדדים כי דייר נוסף, מר אריאל פלג, כבר קיבל הנחה מתוקף היותו בעל הכנסות נמוכות. משכך טענה נציגת הנתבעת כשיש מספר מחזיקים בנכס, יש להם זכאות של הנחה אחת ורק עבור חלקו של הזכאי: "...אפשר לתת הנחה אחת בלבד לכל נכס, את הגבוהה מביניהם..." (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 20-23). התובעת אישרה בראשית הדברים כי מר אריאל פלג קיבל הנחה שנתית בגובה כ-4,000 ₪ (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 13-18, עמ' 2, שורות 3-6, ת/1). כן אישרה התובעת כי גם אם תתקבל טענתה כי היא מחזיקה, הרי שההנחה תינתן רק לחלקה בדירה, שהינו רבע (ד"ר ה. רוסטוביץ', "ארנונה עירונית", הוצאת אוריין, 2002, כרך א', עמ' 662), וזכאותה להנחה מתחילה רק לאחר שלושה חודשים, על כן הנחה של 100% תזכה אותה בהנחה של כ-3,000 ₪ בלבד. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי ההנחה הגבוהה יותר ניתנה למר אריאל פלג, ומשכך לא מגיעה הנחה נוספת לתובעת למרות היותה מחזיקה כחוק בנכס, טענה שלא הוכחה. המדריך לנבחר ברשויות המקומיות, פרק 6: ועדת ההנחות מארנונה, מהדורה שלישית, נובמבר 2008 (מפורסם באתר משרד הפנים ) קובע בסעיף 3, שכותרתו "כפל הנחות": "קיימת זכאות להנחות שונות, להוציא הנחה למשלם בתשלום אחד בתחילת שנת הכספים. יקבל הנחה אחת בלבד, הגבוהה מביניהן, ולא תינתן כל הנחה למחזיק נוסף בנכס שלגביו ניתנה הנחה". התוצאה הינה כי אין התובעת זכאית לקבל את ההנחה, לה היא טוענת, מאחר ודייר אחר קיבל הנחה גבוהה יותר לפי מבחן ההכנסה, שאגב מתבסס גם על מניין התובעת כמחזיקה בנכס. התביעה נדחית. לפנים משורת הדין, ומאחר והתנהל דיון קצר והנתבעת לא הפנתה למקור המשפטי לטענתה, איני מחייבת את התובעת בהוצאות. המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. ארנונה