זה ערעור על החלטת וועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית תל אביב, בעניין שומות ארנונה שהוטלו על המערער בין השנים 2004 - 2007. הנסיבות המערער רכש בשנת 1997 יחידה בשטח של 26 מ"ר בקומת קרקע ברח' ירמיהו 36 בת"א (להלן: "הנכס"). עד רכישתו על ידי המערער שימש הנכס כבית כנסת והיה פטור מתשלומי ארנונה. משנת 1997 חדל השימוש בנכס כבית כנסת. בין היתר היה הדבר תוצאה של העדר חדר שירותים לשימוש המתפללים. הלכה למעשה, לא נעשה בנכס מאז כל שימוש, אם כי עד להגשת ערעור זה נותרו בנכס שרידי ציוד של בית כנסת. ביום 16.11.03 ביטל בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת עתירה מנהלית חיובי ארנונה שהושתו על הנכס בשנים 1997 - 1999. מפסק הדין עולה הסכמה של הצדדים שהפסק לא ישמש כמעשה בית דין בין הצדדים "במקרה והמשיבה תמצא הליכים משפטיים כנגד מוכרי הנכס לגבי ארנונה ויקבע ע"י בית המשפט בפסק דין חלוט כי מועד ההחזקה של העותר קדם ליום 28.10.99". פסק הדין אינו אומר דבר לעניין מעמד הנכס או יכולת השימוש בו בשנים שלאחר מכן (עת"מ ת"א 1076/03). ביום 9.9.07 קיבל המערער דרישות לתשלום ארנונה בגין הנכס הן בשל חובות עבר והן לשנת 2007 לפי שימוש של "מסחר". הוא ערך השגה כנגד דרישת החיוב ומשזו נדחתה הגיש ערר אל וועדת הערר. ועדת הערר בחנה ארבע טענות. טענה אחת היא שהנכס אינו ראוי לכל שימוש ולפיכך יש לפטור אותו מארנונה בהתאם להוראת סעיף 330 לפקודת העיריות. בעניין זה קבעה הוועדה שהטענה נטענה לראשונה בסיכומי המערערת לפניה ולכן היא מהווה הרחבת חזית אסורה. הטענה השנייה נוגע לשימוש בנכס כבית כנסת. הוועדה פסקה שמאחר שהלכה למעשה פסקה פעילות זו ב-1997 לא ניתן להעניק לנכס פטור מארנונה על בסיס שימוש כבית כנסת. הטענה השלישית הייתה שהנכס ריק ויש להעניק לו פטור כנכס ריק. בעניין זה נקבע שהלכה למעשה הנכס אינו ריק שכן נותר בו ציוד מן התקופה ששימש כבית כנסת ועל כן לא זו בלבד שאין להעניק לו הנחת "נכס ריק" למשך 6 חודשים, אלא אף גם זה שלא ניתן לסווג את הנכס בהתאם לייעודו התכנוני (מגורים). הטענה הרביעית בקשה להסתמך על פסק הדין בעתירה המנהלית. וועדת הערר פסקה שפסק הדין אינו מהווה מעשה בית דין על פי הנאמר בו. מכאן הערעור. טענות המערער ניתן להעמיד את עיקר טיעוני המערער על שלושה אלה: 1) פסק הדין משנת 2003 קבע הלכה למעשה שאין להשית על הנכס תשלומי ארנונה; 2) הנכס אינו ראוי לשימוש ויש לפטור אותו מכח סעיף 330 לפקודת העיריות; 3) לא ניתן להתייחס אל הנכס לפי סיווג מסחרי כלשהו. פסק הדין משנת 2003 הוא פסק דין שניתן בהסכמה ואף על פי שנאמר בו, לצורך מסוים, שהוא אינו מהווה מעשה בית דין בין הצדדים, כיון שהפלוגתה שהועמדה לדיון שם היא אותה פלוגתה ממש העומדת לדיון כאן, מן הראוי לגזור פסק הדין שכשם שבוטלו חיובי הארנונה אז יש לבטלם גם כעת. הנכס עומד בשיממונו שנים רבות. אין בו שירותים והוא לא יצלח למאומה. פסיקת בית המשפט העליון מן הזמן האחרון יחסית מלמדת שלעיתים ניתן להגדיר נכס כבלתי ראוי לשימוש גם אם אין מדובר בנכס הרוס [בר"ם 57111/06 חב' המגרש המוצלח בע"מ נ' עיריית תל אביב (להלן: "פסק דין המגרש המוצלח")]. זה הדבר גם בנכס דנן שהוא אמנם מבנה העומד על תילו אך השנים נעדרות השימוש נתנו בו אותותיהם ויש להגדירו כנכס שלא יצלח למאומה. לחילופין טוען המערער שלאורך שנים מאז שפסק השימוש בנכס כבית כנסת אין בו הלכה למעשה דבר זולת מעט חפצים שהם שרידי השימוש שבעבר. הנכס אינו משמש בפועל כמחסן או כמשרד והגדרתו ביעוד מסחרי היא פיקציה חסרת כל בסיס. לכן על דרך של פשרה אולי אפשר להתייחס לנכס על פי ייעודו התכנוני שהוא מגורים. טיעוני המשיב ועדת הערר השתיתה את החלטתה על ממצאי עובדה שנקבעו בידיה, שהם שלושה אלה: ראשית, בנכס מצויים שרידים מבית הכנסת שפעל בו בעבר ועל כן אין הוא נכס ריק; שנית, הטיעון בעניין סעיף 330 לפקודת העיריות הוא הרחבת חזית ואין להתייחס אליו; שלישית, הנכס אינו משמש כבית כנסת ואין לפוטרו מארנונה על פי פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין). הקביעות העובדתיות של ועדת הערר מבוססות על עדויות ועל דוח הביקורת של העירייה שנערך ביום 11.10.07 ובו נאמר כי "הנכס אינו ריק והוא מלא בציוד ישן של בית הכנסת שהיה פעם". הלכה למעשה הנכס פונה רק על פי המלצת בית המשפט מיום 16.3.10 ואכן בביקורת שנערכה ביום 11.4.10 נמצא כי הנכס ריק מכל אדם וחפץ. מכאן ואילך מסכים המשיב לסווג את הנכס על פי ייעודו התכנוני (מגורים). המשיב מוסיף כי הנחת נכס ריק היינו פטור למשך 6 חודשים מתשלום ארנונה כבר נוצלה בנכס. המשיב נהג כדין בסווגו את הנכס כ"בניינים שאינם משמשים למגורים". זה סיווג שיורי לפי שאין מקום לסווג את הנכס כבית כנסת (שכן אין הוא משמש ככזה) ואי אפשר לסווג אותו על פי ייעודו התכנוני ומשום שאיננו נכס ריק. אין מקום להסתמך על פסק הדין משנת 2003 הנוגע רק לשנים 1997 - 1999. דיון עיון בטענות מכאן ומכאן אינו מגלה שנפל פגם בהחלטת המשיב או בהחלטת וועדת הערר. על דעת הכל, מזה שנים רבות הנכס אינו משמש כבית כנסת ועל כן לא ניתן להינות את הבעלים מכל הנחה או פטור הנוגעים לשימוש כזה. שאלת היותו של הנכס חסר יכולת שימוש כלשהי בגדרו של סעיף 330 לפקודת העיריות לא נבחנה בידי וועדת הערר משום שהדבר נטען לראשונה בסיכומי המערער לפניה. ככל הנראה לא בכדי לא הועלתה הטענה במועד מפני שפסק הדין בעניין המגרש המוצלח הוא חדש יחסית. אינני רואה כיצד אפשר להידרש לסוגיות העובדה הכרוכות בעניין זה לראשונה בשלב הערעור. מכל מקום על בסיס הטענות והמענות ששמעתי מפי הצדדים היה ביכולתי להתרשם שפסק הדין בעניין המגרש המוצלח אינו יכול להועיל למערער. פסק הדין אמנם קובע שניתן להחיל את הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות גם על נכס שאיננו הרוס או מט ליפול, אך אין להסיק מפסק הדין שדי בכך שנכס עומד בשיממונו זמן רב כדי להעמידו בחזקת נכס שאינו ראוי לשימוש. גם אם תאמר שהנכס דנן עומד בשיממונו זמן רב ברור למדי שניתן לעשות בו שימוש מסוים (לכל הפחות כמחסן). הנכס זכה כבר בעבר להנחת "נכס ריק" ועניין זה מוצה. עיון בדוח הביקורת משנת 2007 של העירייה מעלה שהנכס הכיל ציוד רב של בית הכנסת. הביטוי "שרידים" שהמערער חוזר ומשתמש בו אינו משקף כהלכה את מה שהוחזק בנכס. אין מדובר בפריטים ספורים שעשויים היו להעמיד את הנכס בחזקת "ריק". משבא הערעור לפני אמר ב"כ המערער מיד שהמערער מוכן לפנות בכל רגע את כל מה שמצוי בנכס. אכן הוא מיהר לעשות כך. בראשונה סברתי שמהלך כזה יכול לאפשר לסווג את הנכס על פי ייעודו התכנוני. ב"כ המשיב בחנה את הסוגיה והודיעה לבית המשפט שהדבר אפשרי מיום פינוי הנכס ואילך. לא ניתן לעשות כן באורח רטרואקטיבי. תגובת העירייה נראתה לי מלאכותית משהו, אולם לא יכולתי להתעלם מכך שבמשך השנים הוחזקו חפצים מחפצים שונים בנכס ולא ניתן לעצום עיניים נוכח מציאות זו. היה הייה זה מחדל של המערער שלא פינה את הנכס בעבר. טעמיו לכך עמו והוא צריך לשאת בתוצאות מחדלו. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ארנונה (סיווג)ארנונה