מבוא 1. בפני ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר שליד המועצה המקומית מטולה מיום 23.7.09. 2. המערערים הם הבעלים של משק חקלאי במטולה, שעיקרו מטעים, וכן הבעלים של הנכס מס' 812001 - סככה הנמצאת מזה שנים בחצר המשק בשטח של כ- 348 מ"ר (להלן: "הסככה" או "הנכס"). ועדת הערר שליד מועצה מקומית מטולה (להלן: "ועדת הערר") אישרה את החלטתו של מנהל הארנונה (להלן: "המשיב") לשנות סיווגו של הנכס לצורך חיובו בארנונה, מסככה חקלאית למבנה מסחרי לאחסון, כאשר במשך שנים רבות חויבו המערערים בגין נכס זה בהתאם לסיווג של סככה חקלאית. על החלטה זו מלינים המערערים בגדרו של ערעור זה. 3. תחילת העניין בהשגה שהגישו המערערים על שומת הארנונה לשנת 2009 בעניין סיווג הסככה. השגה זו נדחתה על ידי המשיב. המערערים הגישו ערר לועדת הערר, אשר החליטה ביום 23.7.09, כי יש לפצל את השומה של הנכס על-פי שני סיווגים נפרדים הקיימים בצו הארנונה, וזאת בהתאם לשימושים הנעשים בנכס בפועל, בזו הלשון: "א. המדובר בסככה המשמשת בין היתר לאחסון כלים חקלאיים, ארגזי פרי ומכונת מיון ואריזה. ב. הגענו למסקנה שאכן צו הארנונה סעיף ד, 2, ד, מכניס את החלקה של הסככה המשמשת לאריזת תוצרת חקלאית כפי שמודה בא כוחו של המערער בכתב הערעור לפי סעיף 3 לנימוקי הערער. ג. אנו מורים לגובה הארנונה לצאת לשטח, לערוך מדידה מחודשת תוך הפרדת החלק המשמש לאריזה שאותו יש לשייך לפי סעיף ד', 2, ד' ואת שאר השטח להשאיר על כנו עפ"י סיווג שהיה בשנת 2008". בהתאם להחלטת ועדת הערר, נערכה מדידה חדשה לנכס והוצאה שומה מתוקנת לשנת 2009, לפיה: 248 מ"ר סווג כסככה המשמשת לאחסון בלבד וחניות רכב בהתאם לסעיף י'(2) לצו הארנונה. 100 מ"ר סווגו כבית אריזה (סיווג לפי סעיף ד'(2) לצו הארנונה) - על חלק זה מן הנכס נסוב הערעור דנן. טענות המערערים לטענת המערערים, הסככה מקורה משלושה צדדים בלבד ופתוחה בחלקה הרחב לכיוון מערב, ונעשים בה שימושים וייעודים שהם חקלאיים גרידא (מחסה לעובדים ולציוד בחורף, מאגר חומרי הדברה ודישון, מאגר מיכלים ריקים ומלאים בקטיף, מכונת מיון ואריזה וכיו"ב). עוד טוענים המערערים, כי בהתאם לדין, אין להעלות את הארנונה במסווה של שינוי סווגו של נכס, הגם שהשינוי בסיווג מתייחס אך ורק לסככה של המערערים ואינו חל על כל חקלאי מטולה, אף שמרביתם מחזיקים בסככה דומה לשימושים דומים. המערערים מוסיפים וטוענים, כי התוצרת החקלאית של המשק ממויינת ונארזת בעונת הקטיף בלבד, כפי שמתנהל בכל משק. לשיטתם, מקום בו לא בוצע כל שינוי בשימוש בנכס כולו או חלקו במשך שנים, ומשגילתה הרשות את דעתה לסיווג הנכס כולו או חלקו כמבנה חקלאי במשך שנים, אין היא רשאית לשנות סיווג הנכס, כולו או חלקו, באופן שזה יהיה לרעת המערערים, וזאת ללא אישור משרדי הפנים והאוצר. המערערים טוענים, כי על-פי הפסיקה, קביעת חיוב הארנונה צריכה להיות בהתאם לשימוש הדומיננטי של הסככה, ובענייננו מדובר בסככה חקלאית בלבד. לשיטתם, כאשר מדובר במתקן רב תכליתי אשר ניתן להפריד בין חלקיו השונים וכאשר כל חלק משמש למטרה נפרדת, רק אז ניתן יהיה לעשות הפרדה. הסככה היא אחת ומשמשת רובה ככולה לשימוש אחד, לרבות השימוש בה לעתים למיון ואריזה, שימוש שאינו תעשייתי אלא חלק מהתנהלות העבודה החקלאית. בנוסף, טוענים המערערים, כי החלטת הרשות לשנות את החיוב בארנונה נגועה בחוסר סבירות קיצוני, שאינו נשען על כל שיקול דעת של ממש, אלא מדובר בהחלטה שרירותית, ועצם הטלת החיוב עליהם בלבד, לעומת החקלאים האחרים, נגוע באפליה פסולה. מסיכומי המערערים עולה, כי רק בשנת הכספים העוקבת, קרי 2010, הוטל חיוב דומה בגין שלוש סככות נוספות השייכות לחקלאים אחרים בתחום שיפוטה של הרשות. המערערים סבורים, כי הסככה לא שינתה פניה, אלא רק תכולתה, בעקבות מכונת המיון שהוכנסה אליה לשימוש בעונת הקטיף, מכאן שאין מקום לקביעת ועדת הערר, כי השימוש השתנה, ומדובר בסיווג שרירותי ואסור, שלא קבל את אישורו של השר. עוד טוענים המערערים, כי ועדת הערר הניחה שתי קביעות עובדתיות כדלקמן: כי אין המדובר בבית אריזה, אלא בשטח קטן בסככה המשמש למכונת מיון - והוא משמש למיון ואריזה. האריזות והמיון - טפלים לשימוש העיקרי בסככה כל השנה. לגישת המערערים, קביעות אלה מחייבות את הרשות, ואכן המבחן הוא מבחן השימוש העיקרי, כאשר רק חלק מזערי מן הסככה משמש למיון הפרי ואריזתו וזאת במהלך עונת הקטיף בלבד. טענות המשיב המשיב טוען, כי המערערים הודו במסגרת הערר, כי הנכס משמש, בין היתר, למיון ואריזה, כאמור בסעיף 3 לערר מיום 15.6.09: "הסככה משמשת לקבלת הפרי הקטוף, מיון ואריזת הפרי. כן משמשת הסככה לאחסון הפרי, מיכלי פרי וכיו"ב כל הנדרש למטרת עיבוד מטעים, יצור הפרי וקטיף הפרי". תוך שהמערערים מדגישים, כי הסככה משמשת למיון ואריזת הפרי רק מספר חודשים בשנה ואינה מבנה תעשייתי כפי שסווגה בצו הארנונה 2009. לשיטת המשיב, טענות המערערים נטענו במסגרת הערר ונדחו בהחלטת ועדת הערר, החלטה שהינה סבירה ומידתית; משכך דין הערעור דחייה בשים לב להלכה, לפיה, היקף התערבותו של בית המשפט בהחלטות ועדת הערר מצומצם ביותר. באשר לטענת האפליה, טוען המשיב, כי אין לטעון טענות בערעור מנהלי שלא ניתן היה להעלותן מחמת חוסר סמכות הן בועדת הערר והן בהשגה. לחלופין, טוען המשיב, כי דין טענה זו דחייה גם מהטעם, שהיא לא הועלתה על ידי המערערים בהשגה שהוגשה על ידם למשיב. עוד טוען המשיב בהקשר זה, כי "דרך המלך" היתה מיצוי ההליכים בפני הרשות, דבר שלא נעשה על ידי המערערים. המשיב אינו מכחיש, כי המערערים שילמו במשך למעלה מ- 25 שנה את שומת הארנונה בגין הנכס בהתאם לסיווג "סככות" בצו הארנונה, ברם, המשיב לא שינה את סיווג הנכס, אלא השינוי הינו בעקבות שינוי בפועל בשימוש בנכס לעומת שנת 2008, כך שהמערערים יישומו בהתאם לשימוש שנעשה בנכס בפועל, שימוש שהמערערים הודו בו ואין מחלוקת לגביו. לטענת המשיב, ועדת הערר עשתה חסד עם המערערים עת קבעה, כי יש לפצל את השימושים השונים בנכס. המשיב מוסיף וטוען, כי הודעת השומה של הנכס חייבת לשקף את השימוש העדכני והאקטואלי, ואף אם היה חיוב אחר במשך שנים, המשיב מחויב לתקן טעויות עבר בשומה של הנכס. באשר לטענה של שימוש עונתי בלבד - מבקש המשיב לדחות טענתם זו של המערערים, שכן לשיטתו, שימוש עונתי בנכס הוא שימוש שאינו מזכה את המחזיק בבניין בפטור בגין תקופות של אי-שימוש החוצצות בין תקופות של שימוש. באשר לטענה בעניין השימוש הדומיננטי - טוען המשיב, כי דין טענה זו דחיה לאור ההלכה הפסוקה, לפיה, מקום שמדובר במתקן רב תכליתי שניתן להפריד בין מתקניו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד; הדבר משרת את המהות הכלכלית של צו הארנונה ואת תחושת הצדק שבשומת אמת. לגישת המשיב, החלטת ועדת הערר לקבוע שני שימושים שונים לנכס הינה סבירה ומידתית ובית המשפט לא יתערב בה. דיון והכרעה בנוגע להיקף התערבותו של בית משפט זה בהחלטתה של ועדת ערר נפסק בבר"מ 8242/08 מפעל נייר אמריקאים ישראליים בע"מ נ' מנהלת הארנונה של עיריית חדרה (פסק דין מיום 22.7.09), כי "צודקים המבקשים בטענתם כי בשבתו כערכאת ערעור על ועדת ערר, על בית המשפט לענינים מינהליים לבחון את החלטת הועדה לגופה, על פי סמכויותיה של ערכאת ערעור ולא על פי עילת הסבירות בלבד"; משכך, מן הראוי לבחון את החלטת ועדת הערר במקרה דנן לגופה. ומכאן לשאלה, כיצד יש לסווג את נכס המערערים בענייננו? לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ובתשובת המשיב, בסיכומי הצדדים, על צרופותיהם, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולאור נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל. סמכותה של רשות מקומית להטיל ארנונה כללית מעוגנת בסעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג - 1992, הקובע כהאי לישנא: "8. (א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בניין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס. (ב) השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מיקומו וסיווגו לעניין הטלת ארנונה כללית". לפי סעיף זה, הארנונה תחושב בהתאם ליחידת שטח "בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו". בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), התש"ס - 2000 נקבעו סוגי נכסים וסכומים מרביים ומזעריים שניתן להטיל על נכסים אלה; בגדרן של התקנות מוגדר "סיווג נכס" כ"קביעת סוג הנכס בהתאם לשימוש בו"; על-פי ההלכה הפסוקה, "סיווג נכס לצורך ארנונה, ייחשב ללגיטימי רק אם מרכיב השימוש שבו יהיה המרכיב הדומיננטי" (עע"מ 3832/07 עיריית עפולה ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי - פסק דין מיום 21.12.10). בענייננו, קבעה הרשות במבוא הכללי של צו ארנונה כללית לשנת 2009 (להלן: "צו הארנונה", כי: "תעריפי הארנונה מוטלים על כל הנכסים שבתחום שיפוט המועצה וייקבעו לכל יחידת שטח בהתאם לשימוש, לאזור וסוג הבניין, כמפורט להלן"; עוד נקבע בסעיף 1.3 לאותו מבוא, כי: "נכס שמחזיק עושה בו במקביל מספר שימושים, יסווג בהתאם לשימוש העיקרי שעושה בו המחזיק". לפי סעיף ד'(2) לצו הארנונה חויב נכס מסוג "מבנה המשמש לאריזת תוצרת חקלאית לרבות בתי קרור, ובתי אריזה" בארנונה בשיעור 24.17 ₪ למ"ר, ואילו לפי סעיף י'(2) חויב נכס מסוג "סככות המשמשות לאחסון בלבד וחניות רכב" בארנונה בשיעור 1.27 ₪ למ"ר. משך שנים רבות חויבו המערערים בתשלום ארנונה בגין הסככה לפי סיווגה כ"סככה המשמשת לאחסון בלבד"; ועדת הערר החליטה לסווג חלק מן הסככה (100 מ"ר), המשמש לאריזת ומיון הפרי בהתאם לסיווג של "מבנה המשמש לאריזת תוצרת חקלאית", ולהותיר את שאר השטח (248 מ"ר) לפי הסיווג הקודם. עיון דווקני בהוראות צו הארנונה, מלמד, כי על פני הדברים, החלטת הרשות לשנות סיווגו של חלק מאותה סככה, החלטה אשר אושרה על ידי ועדת הערר, הינה החלטה בלתי תקינה ועומדת בסתירה להוראותיו של צו הארנונה. החלטת הרשות, שמשמעה חיוב המערערים בגין חלק מאותה סככה עפ"י סיווג של "מבנה המשמש לאריזת תוצרת חקלאית ...", אינה תואמת את הגדרתה של "סככה", כפי שזו הוגדרה בצו הארנונה כדלקמן: "סככה - שטח מקורה, כאשר הקירוי נשען על עמוד/עמודים ו/או קיר/קירות, ושהינו פתוח בחלקו כלפי חוץ או שאינו סגור באופן שהוא מהווה מבנה". אין טענה, כי עסקינן ב"מבנה". אין מחלוקת שמדובר ב"סככה". סבורני, כי החלטת הרשות לסווג ולו חלק קטן משטחה של אותה סככה לפי סיווג בצו הארנונה שמתייחס ל"מבנה" (סעיף ד'2), הינה החלטה שגויה ואינה מתחשבת באמור במבוא הכללי לצו הארנונה, כי התעריפים של הארנונה נקבעים, בין היתר, בהתאם "לסוג הבניין". לא זו אף זו; קביעת סיווג שונה לאותו שטח של 100 מ"ר, המהווה כשליש מתוך שטחה הכולל של הסככה (348 מ"ר), כאשר השימוש באותו שטח מתייחס למיון ואריזה של הפרי משך 4 חודשים בלבד (בעונת הקטיף), שעה שהשימוש העיקרי שנעשה בסככה הינו לאיחסון ציוד, חומרים וכלים חקלאיים, לרבות מכונת המיון גופה, מלמד, כי הרשות התעלמה מהוראות צו הארנונה שלה עצמה, וקבעה שלא כדין, סיווגים שונים לאותו נכס, כאשר ברור, כי השימוש העיקרי בסככה הינו לאיחסון בלבד. הפסיקה הרווחת קובעת, כי השימוש הוא אחד המבחנים המהותיים לסיווגו של נכס. כאשר מדובר במתקן רב-תכליתי רחב מימדים, בעל שימושים מגוונים, אשר ניתן להפריד בין חלקיו השונים, יעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד. ברם, אין להסיק מכך, כי יש לפצל כל נכס המקיים מהות אחת לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית ככל שיהיו על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. נכס שתכליתו היא אחת וכל חלקיו מכוונים והכרחיים למימוש תכלית זו יסווג לפי מהותו העיקרית. בית המשפט העליון עמד לאחרונה על ההלכה באשר לסיווג נכס לצורך חיובו בארנונה בבר"מ 8242/08 מפעלי נייר אמריקאים ישראליים בע"מ נ' מנהלת הארנונה של עיריית חדרה (פסק דין מיום 22.7.09), ופסק, כי: "השאלה המשפטית שמעלה המבקשת, קרי מתי יסווג מתקן רב תכליתי כמכלול ומתי יסווגו נכסים מתוכו בנפרד נדונה זה מכבר בפסיקה של בית משפט זה. בעניין דשנים הנ"ל נקבע כי: "כאשר מדובר ב'מתקן רב-תכליתי' בעל שימושים מגוונים שניתן ; להפריד בין מתקניו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד". מאוחר יותר נידונה בהרחבה השאלה מתי ייחשב נכס ל"מתקן רב תכליתי" ב-ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון (טרם פורסם, 9.2.2003) (להלן: עניין אחוזת ראשונים). וכך נאמר שם: "השאלה היא, אם כן, מתי נאמר כי ביחידות שטח סמוכות נעשה שימוש שונה בכל אחת מהן, המצדיק סיווג נפרד, ומתי נאמר שגם אם בכל אחת מיחידות אלה מתרחשת אמנם פעילות שונה, משולבות פעילויות אלה זו בזו ותכליתן אחת ועל כן אין מקום לפצלן לצורך הסיווג. לעניין זה הוצעו מספר מבחנים. מבחן אחד הוא, בחינת קיומה של זיקה בין תכליתה של יחידה אחת לבין תכליתה של יחידה סמוכה. אם קיימת זיקה כזו, נראה ב'מתקן הרב-תכליתי' נכס אחד ואילו בהעדר זיקה כזו, הרי שכל יחידה תסווג בנפרד... מבחן אחר הוא, האם השימוש בחלק ספציפי, הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו..." (ההדגשה אינה במקור - ש.א.). בענייננו, הסככה משמשת את המערערים, בין היתר, לקבלת הפרי הקטוף, מיונו ואריזתו וכן לאחסון כלים, ציוד וחומרים חקלאיים. נשאלת השאלה, האם מדובר במתקן רב-תכליתי, בעל שימושים מגוונים, שניתן להפריד בין חלקיו השונים. אמנם בהלכת דשנים [בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו (1) 793] נקבע, כי השימוש הוא אחד המבחנים לסיווגו של נכס, אולם יישומה של הלכה זו מוביל לכך, כי יש לפרשה באופן שהפרדה כאמור תעשה רק כאשר כל חלק ב"מתקן הרב תכליתי", משמש למטרה שונה המוגדרת כסיווג נפרד וכי אין לפצל נכס המקיים מהות אחת לנתחים קטנים וטפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו; הטעם לכך כפול, כפי שנקבע מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה ואח' נ. עיריית ראשון לציון: הטעם לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון: משרד שבו כלולים חדר מנוחה, שירותים וארכיון יחוייב בשיעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכסוכים והמחלוקות בין הפרט והרשות (ה"פ 1998/02 (ת"א) אולמי טקסידו אירועים ומסעדות בע"מ נ. עיריית תל-אביב-יפו (לא פורסם); ע"ש 122/00 (ת"א) מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו נ. טחנות קמח ישראליות בע"מ (לא פורסם)). ואכן, אין זה מעשי ולא ניתן לצפות מן הרשות המקומית לבחון ולערוך מעקב בדבר השימושים הנעשים בחלקים שונים של נכס הומוגני בעיקרו כאשר שימושים אלה עשויים להשתנות מעת לעת וכך גם היחידות שבו". עוד נפסק בהמשך פסק הדין, כי: "יישום המבחנים האמורים (הכוונה למבחן הזיקה ולמבחן ההכרחיות - ש.א.) הוביל את בתי המשפט המחוזיים להבחין בין אולפן צילום ובין מעבדה (ע"ש 944/93 לעיל); בין מרתף ששימש את העובדים כחדר ספורט לבין יתר חלקי העסק (ע"ש 28/90 לעיל). לעומת זאת, לא נערכה הבחנה בין שטחי עזר המשמשים אולמות אירועים ובין האולמות עצמם (ה"פ 1998/92 לעיל); בין ממגורה ובין טחנת קמח (ע"ש 122/00 לעיל); בין שטח הבנק ובין מחסן בקומת המרתף המשמשת כארכיון לבין קומת המשרדים המשמשת את הנהלת המחוז (ע"ש 485/98 (נצ') הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' מנהל הארנונה (לא פורסם)) ... המבחנים האמורים מקובלים עלי. הם אינם רשימה סגורה. ניתן להיעזר בהם על מנת לסווג נכסים לצרכי ארנונה". סבורני, כי בענייננו פיצול הסככה לצורך סיווג חלקים ממנה סיווגים שונים מעורר קשיים ואינו סביר בנסיבות העניין; על בסיס התשתית העובדתית במקרה דנן, כאשר הסככה הינה בגדר יחידה אחת, המשמשת לאיחסון בלבד, פיצולה לנתחים קטנים, טפלים ושוליים למהות העיקרית עלול להביא לתוצאות לא רצויות. הדבר מקשה מעל למקובל אף על הרשות המקומית עצמה, שכן הדבר מצריך בחינה דווקנית אודות השימושים שנעשים מעת לעת בסככה, כאשר שימושים אלה יכולים להשתנות ולחרוג מסווג אחד למשנהו. זאת ועוד, בשים לב לגודלו הקטן יחסית של השטח הרלוונטי (100 מ"ר מתוך 348 מ"ר), אין הצדקה לעשות את הפיצול שנעשה, פיצול העלול להגדיל ולהאדיר את הסכסוך בין הפרט והרשות, לא כל שכן, ברשות אשר בתחום שיפוטה נמצאים משקים חקלאיים רבים, שעושים פעילות דומה של מיון ואריזת הפרי במתחם המשקים שלהם, שחויבו משך שנים רבות לפי סיווג אחד. 28. לאור האמור, אני קובע, כי החלטת ועדת הערר בטעות יסודה. בנסיבות העניין, איני רואה צורך לדון ביתר טענותיהם של המערערים, לרבות טענת האפליה. נוכח כל אלה, אני מקבל את הערעור ומורה על ביטול החלטתה של ועדת הערר בנוגע לסיווגם של 100 מ"ר מכלל שטחה של הסככה וקובע, כי סיווגה העיקרי של הסככה כסככה חקלאית המשמשת לאחסון בלבד לצורך חיובה בארנונה יחול על כלל שטחה. כמו כן, אני מחייב את המשיב לשלם למערערים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה, שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. סככהארנונה