1.העובדות, המחלוקות וטענות הצדדים בבסיס עתירה זו עומד ניסיון לחיוב בתשלומי ארנונה של העותרת ע"י המשיבים, באמצעות הטלת שומה רטרואקטיבית ביחס לשנים 1999-2006 וזאת ביום 17/5/06. אין מחלוקת שהעותרת מחזיקה בתחנת דלק אלון קיבוץ עינת בשטח שיפוטה של המשיבה 1 (להלן: "תחנת הדלק"). אין גם מחלוקת שביום 17/5/06 קיבלה העותרת מהמשיבה הודעה על שומת ארנונה בגין תחנת הדלק (נספח א' לעתירה) לפיה חוייבה העותרת רטרואקטיבית בחיובי ארנונה לשנים 1999 - 2006. עפ"י שומה זו נדרשה העותרת להוסיף הפרשי חיוב ארנונה על החיוב לשנת 2006 בסך 394,163 ₪ והפרשים בגין השנים 1999 - 2005 בסך כ- 2.66 מליון ₪ ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה, סה"כ תוספת של כ- 4.5 מליון ₪. עפ"י האמור בהודעה זו נעשה השינוי בחיוב בעקבות בדיקות מקיפות שנעשו לאחרונה ע"י המשיבה 1 באשר לחיובי ארנונה נשוא הנכסים הנמצאים בשטח שיפוטה של המשיבה 1. כנגד חיוב זה הוגשה העתירה שבפני שבבסיסה שלוש טענות עיקריות. (1) החיוב הינו בניגוד להשתק פלוגתא הקיים עקב פסיקת בית המשפט המחוזי בת"א בהליך קודם בין הצדדים. (2) החיוב הינו חיוב רטרואקטיבי פסול. (3) החיוב חורג מחוקי ההקפאה כשהמשיבים פעלו בניגוד לחוקי ההקפאה תוך העלאת תעריפי הארנונה מעבר להעלאות שהותרו להם בחוק ובתקנות ותוך שינוי הגדרות הנכסים וחריגה בסיווגם ללא קבלת אישור השרים. כנגד זאת טוענים המשיבים שהעלאת התעריפים בגין חיובי הארנונה נעשתה כדין וכן שלא קיים השתק פלוגתא בגין הליך קודם. המשיבים טוענים, שהעותרת ידעה או היה עליה לדעת על פס"ד שניתן בבית המשפט המחוזי בת"א (בת"א) 1937/00 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' עירית בני-ברק (להלן: פס"ד דור אנרגיה ביהמ"ש המחוזי) שקבע שניתן לחייב את שטחי הקרקע המשמשים את תחנת הדלק בחיוב תעריף של "משרדים שירותים ומסחר", כך שניתן לחייבה ולא מדובר בחיוב רטרואקטיבי אלא בתיקון שומת ארנונה עקב התאמת הסיווג הנכון לשטחי הנכס. כן נטען שהחיוב אינו מנוגד לחוקי ההקפאה ולא מדובר בחריגה מחוקי ההקפאה כי אם בהבהרה מתחייבת שלא השפיעה על התעריף, כשהחיוב נעשה בגין הפרשי תשלום שהם פועל יוצא מהתאמת הסיווגים לסיווגים הנכונים על פי כל דין. יש לציין שהעתירה כללה טענות נוספות לגבי סיווג של שטחים, חישובם ומדידתם, וכן סעד של השבת תשלום יתר לשנת 2006. במסגרת הדיון המקדמי שהיה בפני ביום 20/9/06 נמחק הסעד הכספי וכן נקבע שהדיון יתמקד בשאלות החיוב הרטרואקטיבי, החריגה מדיני ההקפאה והשתק הפלוגתא ולא בשאלות האחרות שיתבררו במסלול של ועדת הערר בערר, שהוגש ע"י העותרת לאחר שהשגתה נדחתה. 2.דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בעתירה, בתשובות, בסיכומים, במסמכים ובראיות החלטתי לקבל את העתירה. מדובר בחיוב שרירותי שנעשה ביום בהיר אחד ע"י המשיבות בניסיון לחייב את העותרת חיוב רטרואקטיבי של כ- 4.5 מליון ₪ וזאת בלא כל הצדקה לחיוב רטרואקטיבי כזה, בניגוד לחוקי ההקפאה ללא קבלת אישור השרים, באופן המביא לבטלות החיוב הנ"ל. יש לציין גם שבמסגרת הסיכומים התעשתו המשיבים במקצת וצמצמו את דרישת החיוב הרטרואקטיבי למועד פסק הדין המחוזי בפרשת דור אנרגיה שניתן ביום 2/11/03, דהיינו, דרישת חיוב ארנונה החל משנת 2004, כשיש להצר על כך שהמשיבים לא עשו צעד נוסף, למרות ששמעו את עמדת בית המשפט בדיון שהיה בפני. יש לציין גם שהמשיבים מסתמכים בסיכומיהם ובתשובתם לעתירה כאסמכתא לטענותיהם על פס"ד דור אנרגיה שניתן בביהמ"ש העליון ביום 30/8/06 - ע"א 10977/03 דור אנרגיה (1988) בע"מ ני' עיריית בני ברק תקדין עליון 2006 (3) 3368 (להלן: "פס"ד דור אנרגיה - ביהמ"ש העליון") וזאת בזמן שהחיוב נעשה על ידם לכל המאוחר בהודעה מ- 17/5/06, הרבה לפני שניתן בכלל פסה"ד בפרשת דור אנרגיה בבית המשפט העליון, תוך הסתמכות ופרשנות שגויה על פסק דין זה, כפי שיפורט בהמשך. למעשה, ניתן לדחות את העתירה הן במישור החריגה האסורה מחוקי ההקפאה ללא אישור השרים והן במישור הנפרד של החיוב הרטרואקטיבי האסור, כששני המישורים מביאים כמעט לתוצאה זהה, אך משמעותה של החריגה מדיני ההקפאה משליכה גם לגבי העתיד שכן על המשיבים לפעול לקבלת אישור השרים וכל זמן שלא יעשו כן לא יוכלו לחייב את העותרת גם חיוב שאינו רטרואקטיבי. 3.דחיית הטענה של העותרת לגבי השתק הפלוגתא אני דוחה את טענת העותרת לכך שקיים השתק פלוגתא בגין פס"ד שניתן ביום 2/7/02 בבית המשפט המחוזי בת"א במסגרת ע"ש (ת"א) 301/00 קיבוץ עינת נ' מנהל הארנונה של המועצה האזורית דרום השרון (לא פורסם). מדובר בפסק דין ספציפי לגבי ערעור על גג של סככה בשטח 400 מטר שאינו יכול להוות השתק פלוגתא לגבי הסוגיה העולה בתיק הנוכחי. ההכרעה בפס"ד זה הינה נקודתית ללא השלכה על שאר השטח וללא ממצא פוזיטיבי לגבי שאר השטח, כך שלא נוצר השתק פלוגתא. 4.חריגה מדיני ההקפאה בענייננו, בשנת 1985 נקבעו בצו הארנונה של המשיבים שני סיווגים: סיווג 308 (שאח"כ השתנה ל-310 ו-302) - "ארנונה תחנת דלק לכל מ"ר בנוי ו/או מקורה" לגבי תחנת דלק כחלק ממשרדים שירותים ומסחר והשני סיווג 704 (ששונה במהלך השנים ל-750 ואח"כ 703): "קרקע תפוסה ע"י תחנת דלק לכל דונם או חלק ממנו". כלומר, בענייננו, במועד הקובע לענין חוקי ההקפאה, היו קבועים בצו הארנונה של המשיבה שני סיווגים נפרדים, אחד למבני תחנת הדלק והשני לקרקע התפוסה ע"י תחנת הדלק. בשנת 1987 שונתה הגדרת הסיווג 704 ל- "קרקע תפוסה ע"י תחנת דלק או המשמשת למתקנים או חפצים לשימוש תחנת דלק לכל דונם או חלק ממנו". בשנת 1993 שונה הסיווג ל"קרקע שמחזיקים ומשתמשים בה עם תחנת דלק". בשנת 1996 נמחק הסיווג "קרקע תפוסה לתחנות דלק לכל דונם או חלק ממנו" וזאת ללא אישור שר הפנים ושר האוצר ונשארה הגדרה של קרקע תפוסה בסיווג אחר (700) אשר סעיפים אחרים אינם חלים עליה. למרות המחיקה של הסיווג הנ"ל המשיכו המשיבים לחייב את העותרת בתעריף נפרד בגין הקרקע התפוסה שבתחנת הדלק ובגין מבני תחנת הדלק וזאת עד להוצאת השומה ב-5/06, שאז שינו המשיבים את החיוב באופן שבין היתר חייבו את הקרקע שבתחנת הדלק במקום לפי תעריף של קרקע תפוסה בתעריף של תחנת דלק לפי משרדים שירותים ומסחר, כך שהשטח של תחנת הדלק לצורך חיוב הוגדל מ-400 ל-1657 מ"ר בעוד שטח הקרקע התפוסה ירד מ-2947 ל- 2009 מ"ר. והנה, דווקא פס"ד דור אנרגיה, של ביהמ"ש העליון, עליו מסתמכים המשיבים כמוצאים בו שלל רב לחיזוק עמדתם, תומך בפרשנות העותרת המביאה לקבלת העתירה, שכן הוא עוסק בנסיבות דומות של סיווגים שונים ששונו ושינוי זה אושר רק החל מקבלת אישור השרים בשנת 1996 ואילך ולא רטרואקטיבית ונפסל עד אז עקב האפשרות לשני פירושים סיווגיים שונים, כשנקבע כי עד לאישור השרים בשנת 1996 בוטל שינוי הסיווג שלא כדין. בבית המשפט העליון בפס"ד דור אנרגיה היתה הגדרה ל"תחנת דלק" בשנת הכספים 1987/1988 כ: "כל השטח עליו מצוי מבנה תחנת הדלק כולל רציפי המשאבות, הסככות ומבני העזר המשרתים את התחנה, תחנות שירות לרכב, סיכה, רחיצה וכו'....". בשנת הכספים 1988/1989 שונתה ההגדרה של "תחנת דלק" ל: "כל השטח שעליו מצויה תחנת הדלק, לרבות קרקע תפוסה, רציפי משאבות, סככות ומבני העזר המשרתים את התחנה, תחנות שירות לרכב, סיכה, רחיצה וכו'...". דהיינו בשנים 1988/89 הוספו המילים "לרבות קרקע תפוסה", בעוד קודם לכן היתה הגדרה נפרדת של קרקע תפוסה. בית המשפט העליון, בפרשת דור אנרגיה דוחה את פרשנות בית המשפט המחוזי לכך שניתן היה לחייב את דור אנרגיה בתעריף לפי תחנת דלק על הקרקע כבר ב-1987 וקובע שסיווגים שונים אפשריים ושלולא אישור השרים בשנת 1996 לא היה ניתן להסיק שההגדרה כוללת קרקע פנויה, שכן יכולות להיות שתי הגדרות שונות המעידות על פרשנות שונה. יש לציין שלמעשה אין מחלוקת שהמשיבים לא ביקשו וכמובן לא קיבלו את אישור שר הפנים ושר האוצר למחיקת סיווג קרקע תפוסה לתחנות דלק בשנת 1996. השינוי שנערך בהגדרה, מביא בעקיפין לשינוי סיווג הנכס בניגוד לדיני ההקפאה ובלא שהעותרת עשתה שינוי בשימוש בנכס, שינוי שלא ניתן לעשותו ללא אישור השרים כעולה מסעיף 8 (א) (ב) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשנ"ג-1992 תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) [עע"מ 3874/02 עיריית חדרה נ' חברת שיקרצי תעשיות (1995) בע"מ, פ"ד נח (5) 877 להלן: "פס"ד שיקרצי", רע"א 10643/02 חבס ח.צ פיתוח 1993 בע"מ נ' עיריית הרצליה תקדין עליון 2006 (2) 1975, רע"א 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' עיריית חיפה, תקדין עליון 2005 (4) 3513, רע"א 3784/00 שקם בע"מ נ' מועצת עירית חיפה, פ"ד נז (2) 481]. דהיינו, עד שנת 1996 עת נמחקה "קרקע תפוסה לתחנות דלק" והסיווג נעשה לפי קרקע תפוסה, היו שני סיווגים: היתה הגדרה של תחנת דלק לשירותים למסחר ומשרדים והגדרה של קרקע תפוסה לתחנת דלק. משבוטלה ההגדרה של קרקע תפוסה לתחנת דלק נשאר סיווג אחד המביא בעקיפין לשינוי סיווג הנכס. כפי שבפרשת דור אנרגיה בבית המשפט העליון, רק עקב אישור השרים בשנת 1996 הוכשר הסיווג החדש ולפני זה היו יכולים להיות סיווגים שונים והגדרות נפרדות לתחנת דלק וקרקע תפוסה, כך גם בענייננו. עד התיקון בשנת 96', יכולות להיות שתי הגדרות ושני סיווגים שונים ומשלא נתקבל במקרה שלנו אישור השרים לא ניתן להכשיר זאת. מחיקת הסיווג "קרקע תפוסה לתחנות דלק לכל דונם או חלק ממנו" וסיווג שטח העותרת לפי תחנת דלק במקום קרקע תפוסה נעשה בניגוד לתקנה 4 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1996), תשנ"ו-1995 וזאת, משבפועל לא השתנה הסיווג בנכס. אני דוחה את טענת המשיבים כי שינוי הסיווג בשנת 1996 זו "הבהרה" בלבד ושינוי סמנטי לא מהותי. מדובר בטענה מתחכמת, שכן לא מדובר בהבהרה בלבד אלא בשינוי מהותי. ללא הורדת ההגדרה של "קרקע תפוסה לתחנות דלק", ניתן היה לקבל את פרשנות העותרת שיש הבחנה בין הקרקע לתחנת הדלק עקב ההגדרות השונות הקיימות לגבי תחנת הדלק והקרקע התפוסה, בעוד לאחר ההורדה של ההגדרה הספציפית של "קרקע תפוסה לתחנות דלק" הקרקע התפוסה יכולה להיות מחוייבת לפי תחנת דלק כפי שטוענים המשיבים, והדבר הביא בפועל להעלאה ניכרת של שטח החיוב בגין תחנת דלק להבדיל מקרקע תפוסה. הביטול של ההגדרה הנפרדת של קרקע תפוסה לתחנת דלק בשנת 1996 סלל את הדרך לטענת המשיבים שיש לסווג את הקרקע התפוסה כחלק מתחנת הדלק לפי משרדים שירותים ומסחר בתעריף הגבוה בהרבה מתעריף של קרקע תפוסה ולנסיונם לחיוב בגין הנ"ל בארנונה ולכן לא מדובר בפעולה של הבהרה בלבד כפי שטוענים המשיבים, אלא בשינוי מהותי, שבלעדיו היתה קיימת הגדרה נפרדת לקרקע תפוסה לתחנת דלק שהגיוני לפרשה כמקנה סיווג שונה ספציפי לקרקע של תחנת דלק, בדומה למה שנפסק בפרשת דור אנרגיה בביהמ"ש העליון, שינוי הדורש את אישור השרים. תוצאות פעולת המשיבים בהורדת הסיווג ב-96 של קרקע תפוסה לתחנות דלק, הינה שינוי הסיווג של הנכס שמחזיקים בו והעלאת הארנונה לא כתוצאה משינוי השימוש בנכס, שנשאר למעשה אותו דבר, אלא כתוצאה משינוי הסיווג של הנכס מקרקע תפוסה לתחנת דלק לתחנת דלק במסגרת משרדים שירותים ומסחר, בתעריף הגבוה בהרבה מהתעריף של קרקע תפוסה. אני דוחה גם את הטענה של המשיבים שהמשיבה 1 לא העלתה את התעריף שכן כל מה שנעשה זה האחדת תעריף קרקע תפוסה כללית ביחד עם תעריף קרקע תפוסה עם תחנות דלק שתעריפם זהה, כך שלא יכולה להיות חריגה מההקפאה. עצם ביטול הגדרת הקרקע התפוסה של תחנת הדלק איפשר למשיבים לנסות ולחייב את הקרקע בתחנת הדלק לפי תעריף של תחנת דלק על פי משרדים שירותים ומסחר ולא על פי קרקע תפוסה, כשהחיוב בגין מ"ר של תחנת דלק לפי סיווג משרדים שירותים ומסחר (כ-204 ₪ למ"ר) גבוה בהרבה מהחיוב בגין מ"ר קרקע תפוסה (כ-3.5 ₪ למ"ר). השאלה שיש לשאול, כפי שנשאלה גם בפרשת דור אנרגיה הינה, האם במידה ונתעלם משינוי הסיווג/ הביטול בשנת 1996, יחוייב שטח פתוח בתחנת דלק כתחנת דלק לפי משרדים או שירותים ומסחר או כקרקע תפוסה. בדומה לפרשת דור אנרגיה גם בעניינו התשובה הינה שאכן קיים קשר בין שינוי הסיווג בשנת 1996 להעלאת הארנונה. אם היינו מתעלמים מהביטול ב-1996 היתה עומדת בעינה ההגדרה של קרקע תפוסה של תחנת דלק ולכן שטח פתוח היה מחוייב כקרקע תפוסה, בעוד עקב הביטול ב-96' ניתן לחייב שטח זה בתעריף של תחנת דלק, לפי משרדים שירותים ומסחר, תעריף הגבוה בהרבה מתעריף של קרקע תפוסה, כפי שניסו המשיבים לעשות. כל זאת ללא אישור שר הפנים ושר האוצר, כפי שנדרש ובדומה למה שנפסק בפרשת דור אנרגיה ומכיוון ומדובר בשינוי מהותי, בטלה הפעולה שנעשתה ואין לה תוקף ונפקות. יתכבדו המשיבים ויפעלו לקבלת אישור השרים לשינוי הסיווג שעשו בטרם יעלו את תעריפי הארנונה. 5.חיוב רטרואקטיבי פסול מעבר לצורך, לאור הקביעה לגבי החריגה מדיני ההקפאה, אני דוחה גם הן את הניסיון המקורי של המשיבים לחיוב רטרואקטיבי של העותרת החל משנת 1999 והן את הניסיון המתוקן לחיוב רטרואקטיבי של העותרת החל משנת 2004 בהתבסס על פס"ד דור אנרגיה בבית המשפט המחוזי. יש לציין שהמשיבים ידעו על פס"ד דור אנרגיה מבית המשפט המחוזי ב-2/11/03 ולמרות זאת ולמרות טענתם לכך שזהו הבסיס לחיוב הרטרואקטיבי הם לא הסתמכו על פסק דין ולא ביצעו את החיוב עד ל-5/06 לאחר שכפי שכתבו במכתבם (נספח א' לעתירה) עשו לאחרונה בדיקות מקיפות באשר לחיובי הארנונה, כשהם גם לא המתינו אפילו עד להכרעה בערעור בביהמ"ש העליון בפרשת דור אנרגיה שניתנה ב-8/06 שלא היתה אף לטובת פרשנות המשיבים. המשיבים לא יכלו להסיק דבר מפסה"ד של בית המשפט המחוזי בפרשת דור אנרגיה לענין חיוב רטרואקטיבי של העותרת בארנונה, כשפסה"ד הנ"ל לא היה פס"ד חלוט משהוגש עליו ערעור. זאת ועוד, כפי שראינו בערעור על פס"ד דור אנרגיה בבית המשפט העליון, בוטל פסה"ד של בית המשפט המחוזי בפרשת דור אנרגיה לגבי הסיווג, כך שבית המשפט העליון מחזק דווקא את גישת העותרת. העותרת לא היתה אמורה לדעת בהכרח על פס"ד דור אנרגיה בבית המשפט המחוזי בהיותה נמנית על קבוצת דור אלון ובוודאי שלא היתה אמורה לפעול על פיו בהיותו פס"ד לא חלוט שהוגש עליו ערעור, פס"ד שאינו מחייבה כמי שלא היתה צד לו, מה גם שהקביעה של ביהמ"ש המחוזי בשאלת הסיווג בוטלה בערעור בביהמ"ש העליון. במקרה דנן לא מדובר בחיוב בטעות שמבקשים לתקנה אלא בשינוי סיווג שנעשה רק בשנת 2006 למרות שפסה"ד עליו כביכול מסתמכים ניתן ב-2003 בזמן שהעותרת לא היתה צד ישיר לפס"ד זה שלא היה חלוט ואף שונה בפס"ד של בית המשפט העליון ב-8/06, לאחר הוצאת השומה המתוקנת ב-5/06 זאת ועוד, המשיבים ידעו על ביטול הסיווג של הקרקע התפוסה לתחנת דלק כבר משנת 1996 ולמרות זאת לא ניסו מאז ועד מאי 2006, במשך כ- 10 שנים לחייב את העותרת בגין קרקע בתחנת הדלק לפי סיווג של תחנת דלק לפי משרדים שירותים ומסחר ולא של קרקע תפוסה, עד שלפתע החליטו לחייב את העותרת באופן רטרואקטיבי, ללא כל הצדקה. בנסיבות אלו, אין מקום לחיוב רטרואקטיבי של העותרת בהתאם להלכות הקיימות בנושא זה [ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד (2) 433, ע"א 4452/00 ט.ט טכנולוגיה מתקדמת נ' עירית טירת הכרמל פ"ד נו (2) 773, ע"א 8858/01 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נז (4) 769]. המשיבים לא הראו טעם מיוחד המצדיק את חיוב העותרת בארנונה באופן רטרואקטיבי, כשלא מדובר בטעות של המשיבים אלא בהחלטה פתאומית, ללא כל הצדקה של ממש, לפעול לחיוב רטרואקטיבי, וזאת בזמן שהסיווג בוטל כבר בשנת 1996, פסה"ד עליו מסתמכים המשיבים (בצורה שגויה) ניתן ב-2003 ולא חל שינוי בשימוש או בהתנהגות העותרת. מדובר בפגיעה בעקרון ואינטרס ההסתמכות של נישומים כמו העותרת, הפוגעת בתכנון המס ובשיקולים עסקיים של העותרת. במקרה דנן אין לסטות מהכלל שאין מטילים חיוב באופן רטרואקטיבי, כלל הנכון במיוחד לגבי חיובי מס כגון החיוב המבוקש להטיל על העותרת. אי חיוב רטרואקטיבי, היה מביאנו לכך שלכל היותר ניתן היה לחייב את העותרת בתשלום משנת 2006, אך עקב החריגה מדיני ההקפאה ללא קבלת אישור השרים, לא ניתן לחייבה גם בכך. 6.התוצאה התוצאה הינה שאני מקבל את העתירה ומורה על ביטול השומה המתוקנת מיום 17/5/06. אני מחייב את המשיבים ביחד ולחוד לשלם לעותרת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. ארנונהתחנת דלקדלק