ביטול חוזה בלעדיות

1. א. התובע הינו סוכן נדל"ן העוסק בשירותי תיווך והנתבע היה אחד מלקוחותיו. הנתבע הזמין אצל התובע שירותי תיווך לצורך מכירת נכס מקרקעין וביום 27.3.08 הוזמן התובע לסיור בכנס, כשבסיומו נחתם בין הצדדים הסדר להזמנת שירותי תיווך למכירת הנכס. במעמד החתימה ביקש התובע להעמיד את עמלת התיווך על 1% ממחיר המכירה בצירוף מע"מ (במקום 2%) והתובע נעתר לבקשתו. עם חתימת ההסכם בין התובע לבין הנתבע, מסר הנתבע לתובע מפתח הנכס ומכאן ואילך החל התובע בפעולות שיווק ופרסום הנכס. ביום 3.9.08 קיבל הנתבע לידיו דיווח בכתב לגבי פעולותיו של התובע. עוד טוען התובע, שפעולותיו, השקעתו ומאמציו גרמו למתעניינים רבים להגיע ולהתרשם מהנכס ובכך סיפק התובע עבודת שיווק יעילה. גב' שרה יעקובי (להלן:"גב' יעקובי") הזמינה ביום 28.9.08 מהתובע שרותי תיווך לקניית הנכס של הנתבע ולאחר מספר ביקורים הגישה הגב' יעקובי הצעה לרכישת הנכס בסכום של 1,650.000 ₪. הצעה זו הועברה לידיעת הנתבע, אשר ביקש להיפגש עמה ולשפר ההצעה. ביום 2.10.08 אכן התקיימה הפגישה במשרד התובע ואז נסללה הדרך להמשך הרכישה וביום 4.10.08 נפגשו שוב הצדדים הנ"ל בביתו של הנתבע וחתמו על זכרון דברים, אך לתובע נודע על אודות הפגישה והסיכום רק בדיעבד. בסופו של יום, נערך ביום 6.10.08 חוזה מכר הנוגע לנכס הנ"ל בין הנתבע לבין הגב' יעקובי. בהמשך לכך, שילמה גב' יעקובי את עמלת התיווך לתובע ואילו הנתבע הודיע לתובע שאין בדעתו לשלם את עמלת התיווך והפנה אותו להסתדר עם "אנגלו סכסון" גדרה (להלן: "אנגלו סכסון") - זאת מאחר והנכס הועבר לטיפולם הבלעדי ביום 22.9.08. מאחר והתובע לא השלים עם תשובה זו ומאחר והתובע סבר, שמגיעה לו עמלת התיווך גם מהנתבע והיות והנתבע לא נענה לדרישות התשלום, הגיש התובע תביעה זו, בה ביקש לחייב את הנתבע לשלם לו את עמלת התיווך בסך של 21,194 ₪ (כולל מע"מ) ב. הנתבע סבור שאין עליו לשלם עמלת תיווך ולכן יש לדחות את התביעה בשל הנימוקים הבאים: א) הנתבע מאשר, שביום 27.3.08 חתם על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין שלא בבלעדיות ואכן באותו מעמד מסר לתובע מפתח הנכס. לאחר חלוף כ-6 חודשים בהם לא הצליח התובע להביא להצעות רכישה בסכום המתקרב לסכום המבוקש על ידי הנתבע - החליט הנתבע לבטל את חוזה התיווך. כמו כן, החליט הנתבע ביום 22.9.08 להסיר את השלט שהציב התובע על הנכס והגיע למשרדי התובע על מנת להודיע לו על ביטול חוזה התיווך. התובע אמנם לא היה במשרד, ברם הנתבע הודיע לו גם טלפונית על ביטול חוזה התיווך ועל העברת הטיפול בנכס בבלעדיות לסוכנות אנגלו סכסון. באותה שיחה הודיע הנתבע לתובע, כי בעקבות העברת הטיפול בבלעדיות לאנגלו סכסון, על התובע להעביר את מפתח הנכס לאנגלו סכסון. התובע הבטיח להעביר המפתח, אך למרות התראות שנשלחו לתובע, הוא לא קיים הבטחתו. ביום 22.9.08 אף נשלחה לתובע הודעה בפקס על ידי אנגלו סכסון בדבר העברת הבלעדיות כנ"ל וביום שלמחרת, התקשר התובע אל הנתבע והודיע לו שקיבל את הפקס הנ"ל. ב) ביום 1.10.08 התקשר התובע אל הנתבע בטלפון והודיע לו, שהוא מייצג את הגב' יעקובי המעוניינת למסור לו הצעה לרכישת הנכס. הנתבע השיב לתובע כי על התובע לפנות בכל הצעה לאנגלו סכסון. בתגובה לכך, השיב התובע כי גב' יעקובי יצרה עמו קשר עוד בטרם ביטל הנתבע את הסכם התיווך, ברם לטענת הנתבע התשובה של התובע אינה נכונה, משום שגב' יעקובי יצרה קשר לראשונה עם התובע ביום 28.9.08, קרי 6 ימים לאחר שהנתבע כבר ביטל את הסכם התיווך עם התובע. בכל זאת, מאשר הנתבע, כי ביום 2.10.08 הגיע בלווית אשתו לפגישה עם התובע ועם גב' יעקובי ובן זוגה על מנת לנסות לגשר בין הצעות המחיר עבור הנכס. יחד עם זאת, מציין הנתבע, כי מיד בפתיחת אותה פגישה הודיע הנתבע לכל הנוכחים ולתובע כי התובע אינו מייצג יותר בעניין מכירת הנכס אלא אנגלו סכסון. ג) ביום 6.10.08 אכן נחתם הסכם מכר בין גב' יעקובי ובין הנתבע ובעקבות כך, פנה התובע ביום 26.10.08 אל הנתבע לבקש את עמלת התיווך בגין עסקה זו. הנתבע השיב לתובע - באמצעות בא כוחו- שאין עליו לשלם את עמלת התיווך לאור העובדות כפי שהועלו לעיל. 2. א. התובע העיד בפני ולמעשה חזר על העובדות אשר הובאו בהרחבה בכתב התביעה וכך גם העיד הנתבע על העובדות כפי שהובאו בכתב ההגנה המפורט. גב' יעקובי אף היא העידה בפני כעדה מטעם הנתבע ומתברר, שאין היא מעורבת בהסכמים בין התובע והנתבע ולמעשה אין היא יודעת כלום מנושא התיווך. היא הגיעה לפגישה אצל התובע והנתבע היה גם הוא נוכח שם והיא שמעה את הנתבע אומר שהתובע אינו מייצג אותו. היא לא הקשיבה לכל פרט מפרטי השיחה, משום ששיחה זו בעצם לא נגעה לה באופן אישי. לכן, הצהירה גב' יעקובי - בהגינותה- שאין היא יכולה למסור עדות מה בדיוק הייתה השיחה בין התובע ובין הנתבע, למעט אותו משפט שאמר הנתבע:" שהוא לא מייצג אותו" ובהמשך אף ידעה לומר ששמעה שהנתבע אמר לתובע, שהוא מיוצג בלעדית על ידי אנגלו סכסון (עמ' 2 סיפא לפ' ועמ' 3 לפ', ש' 14). גב' יעקובי הגיעה לתובע באמצעות האינטרנט ובעצם סברה שהיא מגיעה לאדם פרטי ולא למתווך. יחד עם זאת, לא ידעה גב' יעקובי לומר, אם הפרסום הנ"ל היה תחת כותרת של "מתווכים". גב' יעקובי מאשרת כי היה זה התובע אשר הציג בפניה את הנכס ולאחר מספר ימים נפגשה על מנת לרכוש הנכס. גב' יעקובי גם שילמה דמי תיווך לתובע. ב. עד נוסף שהעיד מטעם הנתבע הוא מר עמירם עמית, שהינו מתווך של אנגלו סכסון. (להלן:"עמית") לטענתו, נחתמה במשרדו בקשה למתן שירותי תיווך עבור הנכס כשנה לפני שהוא נמכר. עוד מעיד עמית, שביום 19.12.07 נחתמה בין הנתבע ובין אנגלו סכסון הזמנת שירות וגם נחתמה בקשה להסכם בלעדיות מיום 19.12.07 ועד 28.2.08. לאחר מכן, המשיכו לעבוד ביחד וכחצי שנה לאחר מכן נפגשו בנכס. לאחר מכן הוארכה הבלעדיות מיום 22.9.08 למספר חודשים וביום זה שלחו אנגלו סכסון הודעה לתובע, שהבית הועבר לבלעדיותם ומעתה ואילך יש לפנות אליהם ולכן בעקבות הודעה זו היה על התובע לדווח לאנגלו סכסון על כל פעילות בנכס - זאת במסגרת שיתוף הפעולה בין מתווכים. 3. לאחר עיון בכתבי הטענות המפורטים, לאחר ששמעתי את הצצדים והעדים ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, אני מחליט לקבל את התביעה - זאת מן הנימוקים הבאים: א. אין חולק כי הגורם היעיל למכירת הנכס היה התובע. לא שמעתי שאנגלו סכסון הפנה ולו פעם אחת את גב' יעקובי לנכס, אך לעומת זאת שמעתי על פגישה שנערכה במשרדו של התובע בין הנתבע ובין בני הזוג יעקובי ושם נרקמה העסקה והגיעה לכדי מימוש על ידי עריכת חוזה מכר. הנתבע טוען שבאותה פגישה הוא הודיע לתובע ולנוכחים, שהתובע אינו מייצג יותר בעניין מכירת הנכס אלא אנגלו סכסון. גב' יעקובי לא יכלה למסור בעדותה, מה באמת שמעה, אך ידעה לומר רק משפט אחד שהנתבע אמר לתובע שהוא לא מייצג אותו אלא אנגלו סכסון. למרות זאת, בעצם הפניית הגב' יעקובי ובעצם ידיעת הנתבע שהיא הופנתה על ידי התובע וכתוצאה מכך אף נקשרה העסקה, נתן הנתבע הסכמתו מכללא לתובע לביצוע העסקה. ב. ביום 28.9.08 הזמינה גב' יעקובי שירותי תיווך מהתובע, (ראה נספח ג' לכתב התביעה) ביום 2.10.08 נערכה פגישה במשרדו של התובע עם הנתבע, רעייתו ובני הזוג יעקובי וביום 4.10.08 נפגשו שוב הצדדים וערכו זכרון דברים וביום 6.10.08 נחתם החוזה הפורמלי. הנתבע לא הוכיח, שבאותה עת שהתובע טיפל והפנה את גב' יעקובי לנכס ובאותה עת שנחתם החוזה, הייתה בלעדיות לאנגלו סכסון. בעוד שעמית העיד, שמדי פעם האריכו את תקופת הבלעדיות אומר הנתבע שהאריכו הבלעדיות רק פעת אחת. (ראה עמ' 4 לפ', ש' 26- 27) זאת ועוד, הנתבע נשאל: בין 28.2.08 לבין 22.10.08 לא הייתה בלעדיות?" ועל כך משיב הנתבע: "לא הייתה בלעדיות" ובהמשך נשאל: "אני מראה לך טופס שביום 27.3.08 שכבר לא הייתה בלעדיות אתה חתמת לו על טופס?" התשובה:" כן. טופס רגיל של של תיווך..." (עמ' 5 לפ', ש' 10- 13). העולה מעדותו של הנתבע הוא, שבין 28.2.08 לבין 22.10.08 לא הוכחה בלעדיות. אמירה נוספת החשובה לעניינינו באה לידי ביטוי בשאלה שנשאל הנתבע:" המשכת לחתום להם טפסים על בלעדיות אחרי התאריך הזה?" ותשובת הנתבע:" לא. רק בפעם האחרונה ביום 22.10.08" (עמ' 5 לפ', ש' 5-6). ג. אם לא די בעדותו הנ"ל של הנתבע - לפיה לא הוכחה הבלעדיות במועד הרלוונטי - הרי שלעדות זאת יש להוסיף את העובדה שהנתבע וגם עמית לא הציגו בפני בית המשפט טופס, עליו חתם הנתבע בלעדיות לאנגלו סכסון במועד הרלוונטי בו היה התובע הגורם היעיל לביצוע עסקת המכר כפי שהעיד עמית חתם הנתבע ביום 19.12.07 על הזמנת שירות מאנגלו סכסון, אליו צורף טופס "הסכם בבלעדיות" (ראה נ/1). הסכם הבלעדיות הנ"ל נתן לאנגלו סכסון הזכות לפעול מיום 19.12.07 ועד 28.2.08 - הא ותו לא. לא הוצג בפני טופס נוסף המוכיח הארכת תקופת הבלעדיות ועמית לא יכול היה להציג טופס כזה במהלך המשפט. באותו פקס מיום 22.9.08 אשר נשלח אל התובע מאת אנגלו סכסון נאמר:" לידיעתכם הנכס שבנדון הועבר לטיפולנו בבלעדיות החל מהיום נשמח לשתף עמכם פעולה" התובע מעיד שלא קיבל פקס כזה והנתבע עצמו לא שלח לתובע הפקס או מכתב המבטל בפועל את שירותיו של התובע. לא הוכח בפני שאכן התובע קיבל הפקס הנ"ל וגם לא הוצג טופס החתום על ידי הנתבע המאשר, כי אכן חודשה הבלעדיות מיום 22.9.08 ומתי מסתיימת תקופת הבלעדיות. לעומת זאת, הציג התובע הזמנת שירותי תיווך עליה חתם הנתבע ביום 27.3.08, קרי לאחר יום 22.2.08 מועד בו פג תוקף הבלעדיות שהחלה ביום 19.12.07. אם הנתבע או עמית טוענים כי גם אחרי 22.2.08 הוארכה הבלעדיות, הא כיצד בכל זאת חתם הנתבע על הזמנת שירותי תיווך מהתובע ביום 27.3.08? 4. מהנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה עולה, שעם כל הכבוד לנתבע רצה לאחוז בזה וגם מזה לא להניח ידו, רוצה לומר לפנות לאנגלו סכסון אך גם לחדש את טופס ההזמנה ביום 27.3.08 אצל התובע ובאופן כזה לקדם את מכירת הנכס. לא מצאתי הערה על גבי טופס ההזמנה מיום 27.3.08 (נספח א' לכתב התביעה) שהוא מוגבל בזמן כלשהו. על כן, מאחר ובסופו של יום היה התובע הגורם היעיל שגרם למפגש בין הנתבע ובין הקונים ומפגש זה הביא לעריכת חוזה מכר בין הצדדים, לכן על הנתבע לשלם לתובע את דמי התיווך הנתבעים בכתב התביעה. לפיכך ולאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 21,194 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 10.11.08- ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 5. א. בשולי פסק הדין, ברצוני לציין, כי ביום 4.2.09 - לאחר תום הדיון ותום הבאת הראיות - מצא הנתבע לנכון להעביר לבית המשפט הודעה בה נאמר: "הדיון בתיק נערך אתמול ...מאחר שהיה חסר מסמך בכתב ההגנה אבקש להעביר לכבוד השופט את המסמך המצורף בדף 2" ואכן אל ההודעה צרף הנתבע צלום "הסכם בבלעדיות" המתייחס להזמנת שירותי תיווך מס' 3743. הודעה זו וצלום המסמך הועברו לתגובת התובע וביום 19.2.09 נתן את תגובתו. לאור העברת ההודעה והתגובה התעכב מתן פסק הדין עד היום. ב. באשר לאמור בהודעה ובצלום המסמך שצורף להודעה, אני מחליט שאין מקום לקבל המסמך - זאת לאור הנימוקים הבאים: א) לא מדובר במסמך שהיה חסר בכתב ההגנה, אלא מדובר במסמך שלא הוגש לבית המשפט - לא באמצעות הנתבע ולא באמצעות העד עמירם עמית. מר עמית נשאל באופן מיוחד לגבי מסמכים רלוונטיים אחרים שמצויים בידיו, והוא השיב, שהוא לא נתבע אלא רק עד וככזה הוא רק עונה על שאלות ולא התבקש להביא מסמכים. (עמ' 4 לפ',ש' 16- 19) ב) ראיות ובכללם מסמכים רלוונטיים לדיון יש להגיש ביום הדיון ולא לאחר מכן. ההלכה בדבר הגשת ראיה מאוחרת נכללה בשורה של פסקי דין וקבעה את הכלל של סופיות הדיון ואת החריג המתיר הבאת ראייה, רק במקרים בהם לא ניתן היה להגיש את הראיה בשלב מוקדם יותר. (ראה ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן נון, פ"ד מו (3) 738, 742- 743). במקרה שבפני, לא הובא כל טעם מדוע לא הוגשה ראיה זו בשלב הדיוני, עת אפשר היה לחקור את מגיש המסמך. גם לא הובא כל הסבר, באמצעות תצהיר, מדוע לא נמצא מסמך זה אצל הנתבע ביום הדיון ויכול היה להימצא אצלו למחרת. ג) עלי גם לציין כי בדיוק אותו צלום מסמך, שצלום ממנו הועבר לבית המשפט לאחר הדיון, הוגש לבית המשפט, אולם באותו צלום לא נרשם מאומה ליד המלים: "הארכת תקופת הסכם הבלעדיות..... לכן, לא ניתן כך סתם להעביר צלום עם ציון תקופת הארכת המועד, כאשר באותו טופס בדיוק שהוגש לבית המשפט נעדרת תקופת הארכה. לא הוגש כל הסבר בתצהיר, מדוע וכיצד מופיע בצלום אחד פרט שאיננו בצילום האחר, שהוגש לבית המשפט. ההבדלים המהותיים בין שני המסמכים מעוררים יותר מפליאה, כאשר הנתבע הציג במשפט עצמו את הצלום ללא ציון תקופת הארכה ולא מצא לנכון להגיש את הצלום עם ציון תקופת הארכה. שאלה נוספת היא, מדוע לא הועבר לבית המשפט מקור אותו מסמך הכולל בחובו את תקופת הארכה והועבר דווקא הצילום הימנו. ביטול חוזההסכם בלעדיותחוזה