התובעים (להלן: "התובעים" ו/או "הנתבעים שכנגד"), הזמינו ביום 24.03.2009 שירותים מהנתבעת שהינה חברה הנותנת שירותי צילום לשמחות יחד עם סלון כלות (להלן: "הנתבעת ו/או "תובעת שכנגד"). במועד ההזמנה שלמו התובעים לנתבעת מקדמה בסך 2,500 ₪ בשני צ'קים. בשלב כלשהוא אירע סכסוך בין הצדדים והתובעים ביטלו העיסקה. לטענת התובעים, אירע הדבר לאחר שאיבדו אימון בנתבעת וזו לא מילאה את התחיבותה (צ'ק שלכאורה לא הופקד והופקד, ותלונות על איכות העבודה). לטענת הנתבעים, כנראה החליטו התובעים לפנות לסלון כלות אחר ולכן חיפשו דרך לבטל את העיסקה. התובעים תבעו את הסכום שכבר שילמו יחד עם הוצאות שונות, ימי עבודה, ועוגמת נפש. הנתבעת תבעה מנגד הוצאות שטענה שכבר הוציאה לפני ביטול העסקה (כגון תפירת שמלת כלה שכמעט הסתיימה), גם היא יחד עם ימי עבודה, הוצאות שונות, ועוגמת נפש. שני הצדדים הסכימו כי בית המשפט יפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי משפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984. מובן מאליו שהנתבעים ועובדי הנתבעת מכחישים זה את זה וטוענים בתוקף לחוסר תום לב מוחלט של הצד השני כולל טענות על השמצות לא הוגנות. הבעיה היא כי בין הצדדים כלל לא נחתם חוזה ברור ומחייב. נכון הוא שהנתבעת הציגה בפני הסכם ארוך, אך עליו לא היו מצויות חתימות התובעים, ואלו טענו בלהט כי לא חתמו עליו מעולם וזה לא הוצג להם. לטענת הנתבעת, לא ביקשה לחתום עליו היות ונרקמו יחסי אמון בין הצדדים אך העובדה היא שאין עליו חתימה. התוצאה היא שמסגרת ההסכם ביניהם רחוקה מלהיות ברורה. לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את טיעוניהם, עיינתי במסמכים והתרשמתי מהופעתם לפני, הגעתי לכדי מסקנה כי בנסיבות אלו דין שתי התביעות להידחות, ולכן החלטתי לדחות את תביעת התובעים וכן את התביעה שכנגד. אין צו להוצאות , וכל צד ישא בהוצאותיו. זכות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. אירועים (תביעות)חוזהבגדים (הגנת הצרכן)חוזה בעל פהבעל פהביטול חוזה