בפניי תביעה כספית בסך של 14,557 ₪. טענות התובעת 1. התובעת הינה אדם מן הישוב אשר בא להגשים חלום ולהיות שחקנית באמצעות הנתבעת. הנתבעת 1 הינה חברה פרטית המציגה עצמה כסוכנות ומכללה לדוגמנות פרסום ומשחק, אשר נהגה לפרסם מודעות בעיתונות לפיהן דרושים לה "פנים חדשות" לפרסומות ,סרטים וסדרות טלוויזיה. נתבעת 2 אשר היא בעלת מלוא המניות ובעלת השליטה וגם המנהלת הרשומה, נמחקה מכתב התביעה ביום ה-03/04/05. 2. התובעת אשר עקבה אחר מודעות דרושים - במיוחד בתחומים אלו- ראתה מודעות רבות של הנתבעת. ככל שחלף הזמן, סברה לתומה, כי מדובר בחברה רצינית ויציבה, אשר עובדת בענף לאורך זמן, ויצרה קשר עם הנתבעת. בשיחה טלפונית קצרה, נאמר לה כי הינה מתאימה וכי עליה לבוא באותו יום למשרדי הנתבעת ולהביא עמה 2 תמונות ובגדים לצורך החלפה לצילומים. באותו יום התייצבה התובעת במשרדי הנתבעת עם כל מה שנדרש ממנה. לאחר המתנה לתורה נתבקשה להיכנס לחדרו של מר אורן כהן, אשר הוצג כמנהל כוח אדם של הנתבעת. מר כהן לאחר שחלק מחמאות רבות לתובעת, הודיע לה כי מצא אותה מתאימה ביותר לקבלה מיידית לעבודה. 3. מר כהן שלהב את הנתבעת בסכומים הגבוהים בהם משתכרים בגין השתתפות בענף הבידור והפרסום. כתנאי לקבלת העבודה, ציין מר כהן באוזני התובעת, כי עליה לעבור קורס משחק ולשלם עבורו ועבור תיק עבודות בסך 5,500 ₪. לאחר התשלום ואישורו באמצעות כרטיס האשראי, התחילה התובעת קורס משחק, אותו העביר השחקן חנן גולדבלט. שיעורי המשחק לא שיקפו רצינות מספקת ונתעורר חשש אצל התובעת כי מדובר בקורס שטחי ביותר. המנחה, חנן גולדבלט, אמר, כי אם הובטחה למשתתף עבודה בסיום הקורס אזי הבטחות אלה חסרות בסיס. התובעת הרגישה כי הוליכו אותה שולל, תוך כדי ניצול תמימותה. לכן פנתה לנתבעת והודיעה כי רצונה לבטל את ההסכם בניהם ודרשה את כספה חזרה אך לא נענתה, גם לאחר שליחת מכתב דרישה. התובעת טוענת כי, הנתבעת הציגה בפניה מצג שווא, באמצעות פרסומיה ובמיוחד עקב דברי נציג הנתבעת אשר גרם לה כי תתקשר עימו בהסכם. לטענת התובעת, אילו ידעה מלכתחילה, כי אין כל סיכוי ריאלי לכך שתקבל עבודה כלשהיא, לא הייתה מתקשרת בהסכם ומשלמת את הסכום הנדרש. לטענתה, היא זכאית להשבת מלוא הסכום ששילמה והן לפיצויים בגין כל טרחתה הוצאותיה ועגמת הנפש שנגרמה לה. 4. טענות הנתבעת שלבי קבלת מועמד הם כדלקמן: כל מועמד עובר את הבחינות המתאימות, על ידי הצוות המקצועי של הנתבעת. מוצע למועמד להשתתף בקורס משחק מטעם החברה ושהחברה תכין עבורו תיק צילומים. נחתם בין המועמד לבין החברה הסכם בנוסח עליו חתמה הנתבעת. לטענת הנתבעת, ההסכם עצמו הוא ברור כשמש, ובמסגרתו מתחייבת החברה לספק ללקוח קורס ללימודי משחק הכולל הכנה לאודישנים, וכן תיק צילומים, בעלות כוללת של 5,500 ₪ (הכוללים מע"מ). נציג הנתבעת מסביר למועמד כי אי אפשר ולא ניתן, להבטיח, או להתחייב, כי המועמד יזכה לקבל תפקיד כלשהוא בעתיד, שכן אין לדעת מה יהיו דרישות או צרכי הלקוחות. 5. לטענת הנתבעת, בהסכם עצמו, נרשם וגם מוסבר למועמד, כי החברה אינה מתחייבת, לא בכתב ולא בעל פה, כלפי המועמד תעסוקה בפרסום, אך נטען כי תעשה המקסימום ללא התחייבות על מנת לספק למועמד תעסוקה בתחום. לטענתה, אין המועמד מחויב לעבור קורס משחק ולא להכין תיק צילומים בחברה. החתימה על ההסכם נעשית מתוך רצון מוחלט של המועמד, בדעה צלולה ובהבנה מלאה , לאחר שקרא אותו בעיון רב, שאל שאלות, קיבל הבהרות ושקל את כל השיקולים הנדרשים. 6. המועמד רוכש חבילה, הכוללת קורס למשחק ולאודישנים, וכן תיק עבודות צילום מקצועי בתמורה ל-5500 ₪. טרם התחלת הקורס למשחק והכנה לאודישנים, חותם הלקוח על מסמך "נקודות הבהרה לפני תחילת הקורס", אשר נכתב ע"י מר חנן גולדבלט ובו חוזר ומבהיר מר גולדבלט בכתובים כי "בית סטטוס אינו מבטיח עבודה בתחום המשחק". במקביל, הנתבעת עושה במהלך הקורס וגם לאחר סיומו לשיווק תלמידיה ובוגריה. 7. הנתבעת, סיפקה את כל האמור לתובעת, כולל תיק צילומים מהודר וקורס משחק. הנתבעת רצתה לשווק את התובעת אך האחרונה הפסיקה התקשרות עימה. 8. לטענת הנתבעת, היא לא הוליכה שולל ולא רימתה את התובעת במאומה, התובעת קיבלה תמורה מלאה בעבור כספה והייתה צפויה לקבל עוד תמורה בעתיד על ידי שיווקה. ביטול חוזה כפוף לחובת תום הלב וחובת ההשבה. לתובעת אין מה להשיב והיא גם לא מציעה להשיב דבר לנתבעות. התמורה בגין החוזה ניתנה לתובעת במלואה ועל כן אין כל מקום ליתן הודעה על ביטול החוזה. לבסוף נטען כי לא ניתן להגיע לעולם הזוהר בתמורה של 5,500 ₪ הכוללים מע"מ והנתבעת מעולם לא התחייבה על כך. 9. דיון השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הינה, האם הבטחה שניתנה לתובעת בעל פה, מפי מי מטעם הנתבעת, מהווה התחייבות מצד הנתבעת לספק את אשר הובטח, והאם למרות הסעיף בהסכם בין הצדדים האומר כי "הסוכנות אינה מתחייבת לא בכתב ולא בעל פה לספק עבודה בפירסום", הנתבעת באמצעות נציגה, התחייבה בעת חתימת ההסכם לספק לתובעת עבודה בתחום. 10. החוזה בין הצדדים חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 [תיקון אחרון 15/6/81] 2. הצעה פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה; הפניה יכול שתהיה לציבור. התובעת נענתה להצעת הנתבעת לקבל תעסוקה בענף הפרסום והבידור. התובעת נענתה לפרסום. הנתבעת פרסמה עצמה כספקית אשר עיסוקה בתחום (נספח ב'-ג' לכתב התביעה). כן נענתה התובעת למצג אשר הציג לה מר אורן כהן. סעיף 14 סיפא לתצהיר עדות ראשית של התובעת "אני אישית מבטיח לסדר לך עבודה". מלשון המודעה, לא ניתן ללמוד שמדובר בקורס למועמדים אלא שכל המעיין בה מבין שמדובר בכך, שכל מועמד שיתקבל, יקבל שכר ואף מצויין שאין צורך בניסיון קודם. 11. סעיף 5 לחוק החוזים לעיל קובע: 5. קיבול הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה. אין מחלוקת כי היה קיבול, התובעת חתמה על ההסכם שבו גם פורטו תנאי התשלום ונציג הנתבעת גם חתם עליו. רע"א 4976/00 - בית הפסנתר נ' דליה מור ואח' . פ"ד נו(1) 577 ,עמ' 587-588. "קיומה של גמירת-דעת נבחן באספקלריה של האדם הסביר וההגון במעמדם של הצדדים לחוזה הקונקרטי. ראו פרידמן וכהן בספרם הנ"ל, בע' 157. מבחן זה, שעל אף קיומם בו של מרכיבים סובייקטיביים הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי, בא להגן על אינטרס ההסתמכות של הצד השני לחוזה. השאלה היא, כדברי השופט מאיר שמגר, "אם בנסיבות כגון אלה היה אדם סביר לומד מן ההצעה שהופנתה אליו על כוונה ליצור יחסים משפטיים" (ע"א 440/75 זנדבנק נ' דנציגר, פ"ד ל (2) 260, בע' 267)" ניתן אכן ללמוד כי ההצעה אשר הופנתה בפרסום בעיתון לציבור והענות הנתבעת הייתה בה כוונה ליצור יחסיים משפטיים. לגבי שאלת ההתחייבות של מר אורן כהן, נשאלה התובעת בחקירה הנגדית מדוע לא בקשה לברר מדוע הבטחותיו אינן תואמות את המפורט בהזמנה, ולפיה אין חובה לסוכנות לספק עבודה (פרוטוקול 18/05/05 עמודים 2-3 שורות 1-5): "אני אמנם חתמתי, אבל האמנתי במה שהבטיחו לי. נאמרו גם דברים בעל פה, הבטחות שנאמרו לי שאשחק בטלנובלה, ..... בלי זה לא הייתי חותמת. הבטיחו לי בעל פה דברים שלא כתובים פה, גם שאשתתף בדוגמנות וגם שאשחק בטלוויזיה, בלי הבטחות אלה לא הייתי חותמת, לא משלמת ולא נרשמת". יש לציין שעדותה זו, תואמת את הפרסום בעיתון שהיא הצעת הנתבעת. התובעת גם בתצהירה וגם בחקירה הנגדית דובקת בעמדתה כי חתימתה על ההסכם המתואר לעיל התבסס על התחייבות בעל פה, של נציג הנתבעת, וללא התחייבות זאת אשר מבטיחה לספק לה תעסוקה בתחום לא הייתה מתקשרת בחוזה. 12. חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 [תיקון אחרון 15/6/81]: "12. תום לב במשא ומתן (א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10,13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 2, יחולו בשינויים המחויבים". חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג -1973 סעיף 12 לעיל, קבע כי יש לנהל משא ומתן בתום לב לקראת כריתתו של חוזה. בענייננו, טענת התובעת היא כי מר אורן כהן, כנציג הנתבעת, התחייב בעל פה כלפי התובעת כי יספק לה תעסוקה בתחום בעוד שידע כי החוזה האמור שולל זאת מכל וכל. לא הייתה כל התייחסות מטעם הנתבעת לאמירותיו או בכלל להפרכת טענותיה של התובעת ביחס להבטחותיו. הנתבעת לא מצאה לנכון להביא לעדות, את מר אורן כהן, העובד אצלה, כדי להפריך את טענת התובעת, ועל כך יפורט בהמשך. 13. צורת חוזה סעיף 23 לחוק החוזים: "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם הייתה צורה מסוימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים". חוק החוזים (חלק כללי) קבע כי חוזה יכול להיעשות גם בעל פה. כפי שיפורט להלן, יש להניח כי התחייבותו של מר כהן אשר ניתנה בעל פה לתובעת הייתה ניספח לחוזה, טענת התובעת הנה, שלולא התחייבות זאת, לא הייתה חותמת התובעת על החוזה, לא הופרכה. 14. הטעיה סעיף 15 לחוק החוזים הנ"ל קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". כדי לבחון את טענת ההטעיה הנטענת ע"י התובעת בכך שהנתבעת הבטיחה שהיא תספק לה תעסוקה בתחום הבידור והפרסום, יש לתת את הדעת כי גם למה שיוחס לאמירתו של מר גולדבלט בסעיף 21 לתצהיר התובעת "מר גולדבלט השיב בצורה חד משמעית, כי אם אכן הובטחה לי עבודה בסיום הקורס אזי הבטחה שכזאת הינה חסרת כל בסיס". יש לציין כי מר גולדבלט נמנה עם אנשי המקצוע של הנתבעת אשר מתפארת בהם ,סעיף 19 ד' לכתב ההגנה,"לרשות החברה אנשי מקצוע מן המובילים בענף...". גם מר גולדבלט לא הובא לעדות לעניין זה, ועלינו לזכור שמדובר במנחה מטעם הנתבעת בקורסים המועברים על ידה. 15. כבר נקבע בע"א 280/87 רן קופלמן נ' דניאל בינקין ואח' פ"ד מג (2), כי אחד מיסודות עילת ההטעייה, הוא קיום קשר סיבתי בין ההטעיה ובין כריתת חוזה. במקרה שנטענת הטעייה באי גילוין של עובדות, חייב התובע להוכיח כי הטעות שנגרמה על ידי אי הגילוי היא שהניע אותו להתקשר בהסכם, או כי אם היה יודע את מה שלא התגלה לו, לא היה מתקשר. על הטוען לביטול לתת הסבר סביר ומתקבל על הדעת מדוע לא היה מתקשר בעסקה לא היה יודע דבר שלא התגלה לו. אין חולק כי מודעת הפרסום של הנתבעת פורסמה במדור דרושים של העיתון, ואין ספק שהמודעה הציגה מצב לפיו המפרסם המודעה מחפש מועמדים בענף הפרסום והמשחק והבידור. אין מחלוקת וגם לא הוכחש כי התובעת באה במטרה למצוא תעסוקה. כאמור לעיל, בפרסומי הנתבעת אין ולו ברמז דרישה שהמועמדים יעברו קורס ו/או ישלמו עבור תיק צילומים. נהפוך הוא, מצויין שאין דרישה לניסיון קודם, מה שמצביע על כך שכל אדם, ללא כל ניסיון, יכול למצוא עבודה אצל הנתבעת. כבר נקבע בת.א (ת"א) 10987/03 על ידי כבוד השופטת ערקובי, "כי במודעת פרסום יש כדי הטעיה, ומפרסמה , מטעה את המגיעים לראיון. כי אינם מגיעים לרכישת תיק צילומים וקרוס דוגמנות, אלא הגעתם היא לצורך מציאת עבודה" התובעת באה על מנת לקבל תעסוקה בתחום ובמקום הוטעתה ושילמה ממיטב כספה עבור קורס משחק ותיק צילומים, אשר לא הייתה כוונה לה לשלם עבורם , אם כי חתמה על ההסכם בכפוף להתחייבויותיו של מר אורן כהן. 16. אומד דעתם של הצדדים רע"א 4976/00 - בית הפסנתר נ' דליה מור ואח' . פ"ד נו(1) 577 ,עמ' 588-589: פירוש החוזה מבוסס על התחקות אחר אומד-דעתם של הצדדים, על-יסוד ההנחה כי פעלו כאנשים סבירים ותמי-לב המבקשים להגשים את המטרה שלשמה נקשר החוזה. ראו סעיף 25(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; ע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חימר בע"מ, פ"ד נ (1) 826 , בע' 834; ע"א 6276/95 מגדלי באך בע"מ נ' חוזה, פ"ד נ (1) 562, בע' 567. על-כן, יש לתת למילות החוזה משמעות רחבה המתיישבת עם תכליתו ומאפשרת לקיימו. ראו ע"א 631/83 "המגן" חברה לבטוח בע"מ נ' "מדינת הילדים" בע"מ, פ"ד לט (4) 561, בע' 570; ע"א 5607 ,5597/90 כהן נ' תקליטי סי.בי.אס. בע"מ (אנ.אם.סי. בע"מ), פ"ד מז (3) 212, בע' 217." יש לבדוק את אומד דעת הצדדים. אין מחלוקת כי הנתבעת הציגה עצמה כמספקת תעסוקה בתחום הבידור והפרסום, ואין ספק כי התובעת באה לקבל תעסוקה בתחום. בשלב הטרום החוזי בין הצדדים, לאחר שהתובעת התקבלה כמועמדת לפני כריתת החוזה עצמו התחייב נציג הנתבעת באספקת תעסוקה לנתבעת. אין ספק כי מטרת הצדדים הייתה אספקת תעסוקה לנתבעת והתנאי היה תמורה של 5,500 ₪ לנתבעת על מנת להכשיר את התובעת לתעסוקה בתחום. לשון החוזה אמנם חשובה, אך אינה מכרעת. בעימות בין לשון החוזה ובין כוונת עושיו - יד אחרונה על העליונה. המגמה הפרשנית הנאותה היא "להתיר מסורותיהן של המלים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית". ע"א 453/80 בן נתן נ' גבי, פד"י ל"ה (2) 141, 145. לכן, כאשר הקשר הדברים מצביע על כוונה שונה מזו העולה מן המלים תגבר הפרשנות התכליתית של החוזה על פרשנותו המילולית. במקרה המתאים מותר וגם ראוי לתת לכתב פירוש ליבראלי, אפילו הוא עומד לכאורה, בניגוד למילים מפורשות, ראה ע"א 631/83 המגן נ' מדינת הילדים פ"די לט' (4) 561, 570. כאשר המלים אינן מייצגות את כוונת הצדדים, יש להתחקות אחר מטרת החוזה, כך שבמקום לשון החוזה תבוא רוחו. דהיינו, תכליתו, מטרתו העסקית, תוכנו והגיונו המשפטי והכלכלי. יש להביא בחשבון את מטרות הצדדים ומהות העסקה הן מההיבט הכלכלי והן מההבטים המקצועיים החברתיים והאחרים, ע"א 5795/9 סקלי נ' דורעון פד"י מ' (5) 811, 818. בירור רוח החוזה נעשה מתוך הנסיבות. (ר' דיני חוזים, גבריאלה שלו, מהדורה 2 עמ' 302). הפרסום בעיתון, כפי שפורסם ע"י הנתבעת, תומך בגרסת התובעת, לפיה, הגעתה אל הנתבעת היתה לצורך מציאת עבודה ולא כדי להשתתף בקורס דוגמנות או לבצע תיק צילומים. התנהגות הנתבעת טרם תחילת הקורס, תאמה את כוונת התובעת, גם בהתייחס להתנהגותו ולמצג שהוצג ע"י נציגה, מר כהן אורן. משלא הוגשמה תכלית החוזה למרות ההסכם בכתב המחייב את הנתבעת לספק תעסוקה לתובעת. אין מנוס מלהגיע למסקנה שהתובעת הוטעתה והנתבעת פעלה בחוסר תום לב כאשר לא הבהירה חד משמעית כי אין אפשרות בטוחה לספק תעסוקה בתחום, אלא פעלה במסווה נציגיה כגון מר אורן כהן,והפצת התחייבויות בעל פה כאשר לכאורה אין להם בסיס. 17. לא הובאה כל ראיה המפריכה את טענות התובעת מצד הנתבעת, גם לא הופרכה הטענה כי לתובעת לא קיים תיק צילומים,(פרוטוקול 18/05/05 עמ' 5 שורות 18-19), הנתבעת נשאלה "למה לא הבאת את הצילומים לכאן?" והנתבעת ענתה "לא נטען שאין לה את התיק" . עדת הנתבעת, סתרה עצמה, כאשר באחת השיבה שתיק הצילומים נמסר לתובעת ולכן לא הובא כראיה מטעמה, ובהמשך, כאשר נשאלה כיצד משווקת הנתבעת את הלקוחה בפני אנשי העסקים השיבה שגם בידי הנתבעת מצוי עותק מתיק זה. הנתבעת לא הביאה כל ראיה כי אכן התובעת קיבלה תיק צילומים, כך שגם התמורה לכאורה, הנטענת ע"י הנתבעת, לא סופקה. החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד. "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595) דברי אלה יפים גם לעובדה, שהנתבעת לא המציאה את מסמך "נקודות הבהרה לפני תחילת הקורס" חתום בידי התובעת, שלטענת הנתבעת כל מועמד חותם עליו טרם התחלת הקורס. 18. כאשר בפי בעל הדין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת ראיה, ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר פ"ד מד (4) 595. אי הגעת העדים מר אורן כהן ומר חנן גולדבלט מטעם הנתבעת יצרה חזקה אשר נוצרה לחובת הנתבעת. לא מצאתי הסבר אמין וסביר אשר מתקבל על הדעת מפי הנתבעת, לגבי אי הגעתם של העדים והם כלל לא אוזכרו. טענות התובעת מתבססות על עדים אלו. לכל בעל דין שמורה הזכות לנהל את הדיון כפי שנראה לו ,אך כאשר לא הובאו עדים אלו כדי לסתור את טענות התובעת, נוצרה חזקה לחובת הנתבעת בשל אי הבאתם. וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... אבכן, ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראה: ע"א 641/87) קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655. ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח'. פד"י מה (4) 651, 654) ודי לי בדברים אלו. 19. נטל השכנוע חל על התובעת והוא מבטא את החובה העיקרית המוטלת עליה להוכיח את טענותיה כלפי הנתבעת. השאלה אם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זאת על סמך כל הראיות שהובאו בפניו, ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי. גרסתה של התובעת לא הופרכה ע"י הנתבעת, הן בעדויות הנתבעת והן בחקירתה הנגדית של התובעת. בנוסף, הנתבעת, כאמור לעיל, לא הביאה את מר כהן ומר גולדבלט העובדים אצלה, כדי שיפריכו את טענות התובעת. אני סבורה כי התובעת הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה להוכיח את טענותיה כלפי הנתבעת. עצם העובדה כי הנתבעת פרסמה הצעות תעסוקה והתובעת נענתה להצעה זאת וכן החוזה מאשר זאת אם כי בערפול כי "הסוכנות תעשה את המקסימום לספק עבודה לתלמיד אך ללא התחייבות". הנתבעת אמנם לא התחייבה בכתב, אך מעדות התובעת שלא נסתרה, עולה שהיתה הבטחה בעל פה ע"י מר כהן אורן. לא מצאתי כל ראיה אם במישרין או בעקיפין אם בכתב ואם בחקירה הנגדית אשר מפריכה את טענות התובעת. כאן המקום לציין כי על פי עדות התובעת, אשר לא הופרכה כאמור לעיל, היא פנתה אל הנתבעת בבקשה לביטול ההסכם מיד כאשר גילתה לטענתה, שמדובר בקורס חובבני ושאין הבטחה להשגת עבודה. 20.לגבי טענת התום לב שבקיום החוזה על פי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג: חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 [תיקון אחרון 15/6/81] 39. קיום בתום לב "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה" כבר נקבע בפסיקה ע"י כבוד הנשיא השופט אהרון ברק: בר"ע 305/80 - רפאל שילה ו-2 אח' נ' שלמה רצקובסקי ואח' . פ"ד לה(3) 449 ,עמ' 463-464, "חובתו זו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב", מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו. המבחן לפעולתו זו אינו מבחן סובייקטיבי, ואינו מותנה בגישתו האינדיבידואלית של בעל הדין באשר לנכון ולראוי (בג"צ 59/80; ע"א 701/79 הנ"ל). המבחן הראוי הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש, שיהיו מלאכים זה לזה". 21. יש לציין כי הנתבעת לא פעלה בדרך מקובלת ובתום לב, כפי שצדדים סבירים אמורים לנהוג. העובדה שהנתבעת לא התכוונה לספק את אשר התחייבה בפרסום, כאשר היה ברור שהתובעת פנתה אליה כדי להשיג עבודה, מהווה חוסר תום לב. התנהגות הנתבעת אינה משקפת את אומד דעת הצדדים, אשר לשמה החוזה גובש ובוצע. 22. אני מקבלת את טענת התובעת, כי לא היתה חותמת על ההסכם, אילו היתה יודעת טרם החתימה, את מה שהסתבר לה לאחר המפגש הראשון בקורס המשחק, ולכן החוזה בטל. לאור זאת, היא זכאית להשבת הסכום ששילמה לתובעת. 23. איני מקבלת את טענת התובעת לעניין עוגמת הנפש. טענה זו לא הוכחה. לאור המקובץ, אני מקבלת את טענת התובעת, לפיה היתה רשאית לבטל את ההסכם, ומשהובהר לה, עם תחילת הקורס, שאין קשר בין מה שהובטח לה לבין המציאות, כדין פנתה אל הנתבעת בהודעה שמבקשת לבטל את ההסכם ולקבל חזרה את כספה. סוף דבר הנתבעת תשיב לתובעת את הסכום שזו שילמה לה, בסך של 5,500 ש"ח, כשהוא צמוד ונושא ריבית כדין מיום 13.12.04 ועד התשלום בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאותיה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח, בצירוף מע"מ. חוזהדוגמנותביטול חוזה