1. בפני תביעה לפצוי כספי עקב הפרת חוזה מיום 6.6.12 שלפיו התובע נייד את מספר הפלאפון שלו לנתבע ורכש אייפן 4S16. אין מחלוקת בין בעלי הדין שכעבור 6 ימים התובע החזיר את המכשיר לנתבעת, החוזה בין בעלי הדין בוטל בהסכמה הדדית. עתירת התובע מתמקדת בכך שעל אף ביטול החוזה הנתבעת המשיכה לגבות ממנו כספים במשך 6 חודשים תוך התעלמות מפניותיו הרבות, ותוך מעשה רשלני וחוסר אכפתיות מובהק. על סמך האמור התובע עותר לסכומים הבאים: 10,000 ₪ פצוי ללא הוכחת נזק. 4,500 ₪ הוצאות שכ"ט ועוגמת נפש. 2. אין מחלוקת על כך שבעת ביטול העסקה הוסכם שיבוטלו כל התשלומים העתידיים עבור המכשיר שהוחזר באותו מעמד לתובע. התובע מלין על כך שעד יום הדיון נגבה ממנו 735 ₪ במשך 6 חודשים, על אף פניותיו הרבות לנציגי הנתבעת .לא רק שהנתבעת לא החזירה לתובע כספים אלא גם שלחה לו הודעות מאיימות בכותרת "פניה לפני נקיטת הליכים" לכן התובע סבור שדובר במקרה שבו על בית המשפט להפעיל את סמכותו לפי סעיף 31 א' לחוק הגנת הצרכן. 3. עמדת הנתבעת היא שבשבועות הראשונים להשקת רשת הנתבעת לציבור קבלה הנתבעת לשרותיה כמות עצומה של לקוחות לרשת החדשה. נוצר עומס - דובר בחבלי לידה של רשת חדשה אשר היוותה קשיים בימיה הראשונים (סעיף 3 לכתב ההגנה). כך הסבירה הנתבעת את אי יכולתה לכבד את תנאי הביטול והמשך החיובים בחשבונו של התובע וכך נציג הנתבעת הסביר את המצב בבית המשפט: "התקלה שלנו שלא הצליחו להפסיק את החיובים ולתת את ההוראה לחברת האשראי" (עמ' 2 שורות 3, 4). במהלך הדיון הוצע לתובע פיצוי של 3,000 ₪ והחזר של 735 ₪ של החיוב בכרטיס האשראי. נטען גם שבשלב מסוים ניסתה הנתבעת לזכות את הכרטיס האשראי של התובע - ולא הצליחה מכיוון שהתובע נאלץ לבטלו. לשאלת בית המשפט ,מדוע אם הנתבעת ידעה שהיא לא מצליחה לזכות את הכרטיס, לא יצרו קשר עם התובע על מנת לזכות חשבון הבנק שלו או לשלוח לו שיק, לא היתה תשובה. 4. בסוף הדיון התברר שהתובע הינו עורך דין במקצועו, אם כי שמועד הגשת התביעה לא היה מוסמך כעורך דין וקבל רישיונו אחרי הגשת התביעה. מסיבות השמורות עמה, הנתבעת סברה שיש פגם חמור בהתנהגות התובע בכך שלא גילה את מקצועו לבית המשפט במהלך הדיון. הנתבעת לא הסתפקה בהערות במהלך הדיון אלא שלחה הודעה מפורטת לבית המשפט 3 ימים לאחר הדיון. בהודעה זו מנסה הנתבעת להשחיר את פרצופו של התובע. הנתבעת מלינה על כך שלא ידעה על מעמדו, ולכן הייתה זאת זכותה לקבל ייצוג משפטי. כמו כן, מלינה הנתבעת שהתובע נצל את מעמדו בכך שטען לפיצוי לפי סעיף 31 א' לחוק הגנת הצרכן דעת בית המשפט לא הייתה נוחה עקב פניה זו לאחר סיום הדיון, אך העבירה לתובע לתגובתו, אשר נמסרה לבית המשפט. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך: א. מכלל הראיות, מסקנתי היא שעקב כשל ארגוני ומהותי של הנתבעת, התובע מצא את עצמו במצב בלתי נסבל. מצד אחד ביטל, בהסכמה, את העסקה מול הנתבעת, ומנגד, הנתבעת ממשיכה לגבות ממנו כספים שלא מגיעים לה, ומצב זה המשיך חודשים רבים - הרבה מעבר הסביר. ב. גם כאשר הנתבעת הייתה ערה לתקלה, וניסתה לזכות את הכרטיס האשראי של התובע ולא הצליחה בכך - היא לא נקטה בכל פעולה חלופית לדאוג שיקבל את כספו. עובדה היא שעד עצם הגשת התביעה נובמבר 2012 הנתבעת לא דאגה להחזיר לו את הכסף או כל חלק ממנו. ג. תהיינה הסיבות לתקלה אצל הנתבעת אשר תהיינה, על התבעת להבין שתקלות וכשלים גורמים סבל רב ללקוחותיה אשר מוצאים את עצמם בהפסד כספי ובחוסר אונים. מנגנון הגביה של הנתבעת יצאה מכלל שליטה. ד. לכן, אני משוכנע שזה המצב המתאים להפעיל את סמכותו לפי סעיף 31 א' לחוק הגנת הצרכן בית המשפט אינו ממהר בהטלת פיצוי לפי סעיף זה, אך המקרה דנן מצדיק את הפעלתו וזאת הייתה מטרת המחוקק. ה. באשר לגובה הנזק: על הנתבעת להחזיר לתובע 735 ₪ שנלקחו ממנה שלא כחוק. על הנתבעת לפצות את התובע בפיצוי ללא הוכחת נזק על פי סעיף 31 א' לחוק להגנת הצרכן בסך 5,000 ₪. אין בסיס לעתירות התובע לשכ"ט עו"ד או עוגמת נפש ואני דוחה אותן בזה. אוסיף ואומר שאין כל ממש בטענות הנתבעת כאילו התובע ניצל מעמדו כעורך דין ובכך השיג יתרון לא הולם בדיון, וזאת ממספר טעמים. ראשית, התובע לא היה עורך דין בעת פתיחת התיק. שנית, גם אם היה עורך דין והנתבעת הייתה מבקשת ייצוג, בית משפט זה לא היה מתיר אותו, משום שדובר בגוף מסחרי גדול שיכול להתגונן כראוי נגד תביעה פשוטה. שלישית, כמעט כל צרכן שפונה לבית המשפט היום ער לקיומו ומשמעות סעיף 31 א' לחוק והתייחסות לסעיף על ידי התובע אינו פסול. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים של 5,735 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות הדיון. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל. חוזהביטול חוזהטלויזיה