השופט ס' ג'ובראן: 1. העתירה שלפנינו עניינה בבקשת העותרת, המשרתת כקצינת מחשוב במחוז תל-אביב, לעבור לשרת כתובעת משטרתית במחוז הדרום, על-מנת לבצע התמחות במשפטים תוך מילוי תפקיד של תובעת במשטרת ישראל. העובדות הצריכות לעניין 2. העותרת הינה ילידת 1974, גויסה למשטרה ביום 30.11.1998 לצורך פרויקט מחשוב במשמר האזרחי בחיפה, בהיקף של חצי משרה. בהשכלתה, העותרת הינה בוגרת קורס הפעלת מחשב בצבא הגנה לישראל ולמדה לתואר הנדסאי מחשבים, אותו לא השלימה. 3. מספר חודשים לאחר גיוסה, הוחלט להפסיק את הפרויקט אליו גויסה העותרת, והיא שימשה בתפקיד מפקדת שכונה עד למציאת תפקיד הולם אחר עבורה. מעיון בתיקה האישי עולה, כי תפקודה כמפקדת שכונה היה לקוי והתאפיין בקשיים בעמידה בלוחות זמנים של התפקיד ובביצוע תורנויות ומשימות, הדורשות עבודה עד שעות מאוחרות. העותרת אף הביעה הסתייגות מסוגי משימות שונות. 4. בחודש אוקטובר 1999 ביקשה העותרת להשתחרר מן החיל. עמדת מפקדה הישיר של העותרת, כפי שנרשמה על גבי בקשתה להתפטר הייתה כדלקמן: "מדובר בשוטרת עצלנית ראש קטן שלא תרמה דבר אלא רק הפריעה בלשון המעטה...". בהתאם לבקשתה, שוחררה העותרת, ביום 5.12.1999, מן החיל, אולם בסמוך למועד זה, ביום 14.12.1999 רואיינה העותרת לתפקיד מפעילת מחשב בהיקף של חצי משרה באגף קהילה ומשטרה (להלן: אק"מ) במחוז תל-אביב. העותרת הגישה בקשה לבטל את שחרורה "עקב הצעה ממחוז ת"א". בקשתה אושרה, העותרת הוחזרה לשירות והתקופה שבין שחרורה ביום 5.12.1999 לתחילת עבודתה באק"מ תל-אביב ביום 1.1.2000 נחשבה כחופשה ללא תשלום. 5. ביום 18.7.2000 הועברה העותרת לשרת במשרה מלאה בתפקידה כמפעילת מחשוב במחוז תל-אביב ובאותה שנה החלה בלימודי משפטים במכללת "שערי משפט", אותם סיימה ביום 15.2.2004. במהלך שנת 2002, עברה העותרת קורס קצינים מנהלי ומונתה בחודש יולי 2002 לקצינה בדרגת מפקח משנה. 6. כשישה חודשים לפני סיום לימודי המשפטים, ביום 28.7.2003, רואיינה העותרת על-ידי סגן מפקד מחוז תל-אביב, תת-ניצב קראוזה (להלן: תנ"צ קראוזה) בנושא בקשתה להתמחות במשטרה. העותרת טענה, כי מיצתה את עצמה ביחידת המחשב וכי היא מבקשת לעבור מן היחידה, על רקע רצונה להיות תובעת משטרתית. מסיכום הראיון עם תנ"צ קראוזה עולה, כי תנ"צ קראוזה הבהיר לעותרת, כי ניתן יהיה להעבירה ליחידה אחרת ובלבד שימצא תקן פנוי וירצו בה לתקן זה. 7. בהמשך לראיון זה, ביום 31.7.2003, פנתה קצינת האגף למשאבי אנוש (להלן: אמ"ש) תל-אביב אל ראש מדור תביעות פליליות (להלן: מת"פ) במחוז תל-אביב בבקשה לבדוק את האפשרות להתמחות העותרת בתקן של תובע משטרתי בתביעות תל-אביב. ראש מדור תביעות פליליות תל-אביב, סגן ניצב אביחי דורון, השיב, כי על התקן היקר, הוא מעדיף לגייס עורך-דין ולא מתמחה, וזאת במיוחד כאשר היצע עורכי הדין המגישים מועמדות הוא כה גדול. עוד הוסיף בתשובתו, כי שיקוליו הם לטווח הרחוק ולא רק לקרוב. 8. משהובהר לעותרת, כי לא יתאפשר לה להתמחות במחוז תל-אביב בתקן של תובע, היא לא אמרה די, וביקשה לבחון מועמדותה לתפקיד אחר במדור תביעות פליליות. ביום 1.9.2003 רואיינה העותרת בפני ראש מדור תביעות פליליות, סגן ניצב אביחי דורון, לבדיקת מועמדותה לתפקיד קצינת ניהול ביחידה. בסיכום הראיון עמה, כתב סגן ניצב אביחי דורון כדלקמן: "...5. המרואיינת אינה רואה טעם בשיבוצה כקצינת ניהול ללא הבטחה, צפי או עתיד לקידום במישור המקצועי - משפטי. 6. הבהרתי למרואיינת כי לא תוכל למלא תפקיד קצינת ניהול ומתמחה בו זמנית... ... 9. הבטחתי למרואיינת לבדוק האם, במידה ותימצא מתאימה כקצינת ניהול, יוכל דירוג השכר שלה להיות מוסב לדרוג משפטנים, עם זאת - גם אם הדבר אפשרי הובהר למרואיינת כי עליה לבצע "הסבה מחשבתית" ולדעת כי אם תתקבל למת"פ תתקבל כקצינת ניהול ותו לאו...". בסיכום הראיון נאמר כדלקמן: "לאחר עיון בתיקה האישי של המרואיינת אשקול ואודיע למרואיינת ולגורמי המחוז את מסקנותיי בדבר התאמתה לתפקיד בכפוף לסעיף 9 לעיל". סגן ניצב אביחי דורון - לאחר שבחן את מועמדות העותרת והחליט שלא לקבלה לתפקיד - מפרט במכתבו מיום 26.10.2003 את שיקוליו, בין היתר, כדלקמן: "התרשמתי שעיקר מעיניה של המועמדת בקבלתה למת"פ נמצאים בדריסת רגל לצורך התמחות ואח"כ לצורך הצבתה כתובעת, בעוד שתפקיד קצינת ניהול - בעטיו נבחנה מועמדותה - מהווה מקפצה בלבד. לחילופין, עשוי היה תפקיד זה לשמש עבורה מקפצה להטבה לגיטימית בתנאי שכרה... בהתחשב במחויבות הדרושה כדי להצליח בתפקיד קצינת ניהול במת"פ, נשקפת בעייתיות לא מבוטלת לכך שתפקיד זה נתפס כמקפצה ולא כיעד... התרשמתי שההתלהבות הרבה המאפיינת את המרואיינת שהיא בעלת מאפיינים חיוביים באופן כללי, אינה יכולה לחפות על העדר נסיון, ושרק בהמשך הדרך, לאחר שתצבור את הניסיון הדרוש בתפקידים בעלי נפח ומשמעות מצומצמים יותר, לרבות העבודה הקשה והסיזיפית המתחייבת כדי לצבור נסיון כזה, תוכל להוות מועמדת לתפקיד קצינת ניהול במת"פ." העותרת לא נואשה והמשיכה בניסיונותיה לאתר לעצמה מקום התמחות על תקן של תובע משטרתי במחוזות אחרים. 9. במזכר מיום 1.2.2004 כותבת קצינת האגף למשאבי אנוש (להלן: אמ"ש) לכיש אל ממלא מקום קצין אמ"ש דרום כדלקמן: "הקצינה שבנדון שוחחה עם מפקד המרחב בנושא ההתמחות במרחב לכיש (לא קוים ראיון פורמלי). כיום אין תקן תובע פנוי במרחב לכיש ולכן הנושא אינו רלוונטי. במידה ובעתיד יתפנה תקן, מועמדותה תיבחן אל מול מועמדים נוספים". 10. בהתאם לבקשתה של העותרת להתמחות בתביעות נגב, ביום 25.2.2004 נועד לעותרת ראיון בפני מפקד המחוז הדרומי (להלן: ממ"ז), ניצב משה קראדי, אשר בסיכומו אמר, כי הוא צופה בעיה ארגונית מאחר והעותרת אינה עונה לקריטריון וותק. לבסוף, המליץ ניצב קראדי לפנות לראש האגף למשאבי אנוש כחריג ואמר, כי במידה וראש האגף למשאבי אנוש יאשר, יבחן ניצב קראדי את בקשת העותרת בחיוב ובתנאי שתעתיק את מקום מגוריה. משמע, מפקד המחוז הדרומי, הציב 2 תנאים מוקדמים, לפני שקילת בקשתה של העותרת לבצע התמחות תוך תפקיד במחוז הדרומי: האחד, אישור ראש האגף למשאבי אנוש לביצוע ההתמחות כחריג, בהתחשב בכך שלא עמדה לזכותה תקופת שירות מינימאלית נדרשת והשני, נכונות להעתקת מקום מגוריה של העותרת. 11. ביום 22.3.2004 התקבלה במדור קידום קצינים שבמטה הארצי פניית קצינת האגף למשאבי אנוש תל-אביב בכתב-יד, על גביה עותק הראיון בפני מפקד המחוז הדרומי כדלקמן: "רצוף בזה בקשה לאישור התמחות אודה לאישורכם ולטיפולכם". לפנייה צורפו בקשת אישור להתמחות חתומה על-ידי העותרת, אישור זכאות לתואר בוגר במשפטים, אישור לשכת עורכי הדין לביצוע ההתמחות בלשכת תביעות נגב ואישור ראש לשכת תביעות נגב, כי מסכים לשמש כמאמן לעותרת. יש לציין, כי ראש לשכת תביעות נגב (להלן: רל"ת נגב) לא קיים ראיון עם העותרת, אולם אישורו צורף לפנייה לראש אמ"ש בהתאם לפקודות המשטרה ובכפוף לאמור בסיכום הראיון עם מפקד המחוז הדרומי מיום 25.2.2004. ביום בו התקבלה פניית העותרת במדור קידום קצינים, ביקש ר' אמ"ש היוצא במזכר עליו נרשם "דחוף": "אבקש להראות לי את ניתוח הנתונים של רוית עוד היום". 12. ביום 23.3.2004 הועברה התייחסות הגורמים הנוגעים לעניין במחלקת כוח אדם, אשר המליצו לא לאשר את התמחות העותרת כחריג, בטענה, כי העותרת אינה עונה על קריטריון וותק השירות לצורך אישור ההתמחות. להמלצה זו הצטרפו הן ראש מדור קצינים והן ראש מדור כוח אדם, אשר המליצו שלא לאשר את ההתמחות האמורה. 13. עוד באותו היום, אישר ראש אמ"ש את התמחות העותרת, כחריג, מן הנימוקים שלהלן: "מדובר בקצינת מחשוב מוערכת ביותר. ממ"ז דרומי רואה בקצינה תוספת ערך משמעותית בכך שמעבר להיותה תובעת תוכל לתמוך בנושא המחשוב בלשכת התביעות. התייחס לעובדה זו (תובעת + קצינת מחשוב כנע"ת) מאשר את התמחותה כחריג. מותנה בתקן, מאמן, מעבר מקום מגורים לב"ש". [ההדגשה הוספה - ס.ג'.] 14. ביום 5.4.2004 הופץ מזכר פנימי מאת ראש חוליית קידום קצינים לגורמים הרלוואנטיים, בו נמסר למחוז המידע אודות אישור ראש אמ"ש להתמחות, ופירוט התנאים שהוצבו על ידו, לרבות התנאי של מציאת תקן ומאמן במחוז הדרום. גורמי אמ"ש במחוז תל-אביב הונחו לראיין את העותרת ולהביא את תוכן הדברים בפניה. על גבי מזכר זה נכתבה, ביום 5.4.2004, תרשומת בכתב יד מאת עוזרת קצינת האמ"ש מחוז תל-אביב אל ממ"ז תל-אביב: "למרות אישור ר' אמ"ש מחוז דרומי עדיין לא מאשרים קליטתה...". העדר אישור המחוז הדרומי לקליטת העותרת להתמחות בתביעות נגב הובא לידיעת העותרת בזמן אמת. 15. ביום 19.4.04, בהתאם להנחיית המטה הארצי, רואיינה העותרת על-ידי מפקדה, קצין מחשוב מחוז תל-אביב, בנושא התמחותה במחוז הדרומי ונמסרו לה התנאים שנקבעו לאישור התמחותה המחייבים את קבלת הסכמתה, לרבות התחייבות להעתיק מקום מגורים והתחייבות לתקופת שירות בת שלוש שנים לאחר סיום תקופת ההתמחות. הקצינה ציינה, כי היא מקבלת על עצמה את התנאים להם נתבקשה להתחייב. באותו היום נשלחה הודעת דואר אלקטרוני מאת קצין אמ"ש דרום אל קידום קצינים במטה הארצי כדלקמן: "בשלב זה הנ"ל לא תיקלט במרחב נגב. הוגש לר' אמ"ש ערעור לגבי רפ"ד אלי מימוני". הודעה זו הועברה על-ידי קידום קצינים אל אמ"ש תל-אביב וביום 20.4.04 העבירה קצינת אמ"ש תל-אביב הודעה זו לידיעת קצינת אמ"ש של מטה מחוז תל-אביב וכן לידיעת קצין מחשוב תל-אביב, הוא מפקדה הישיר של העותרת, על-מנת שימסור לעותרת את ההודעה. 16. ביום 24.5.04 הוצא מברק מטעם משאבי אנוש מחוז דרום (להלן: המברק), בלא שהדבר הובא לבחינת מפקד המחוז או ממלא מקומו, בהתאם לאמור בסיכום הראיון מיום 25.2.04. במברק נכתב כדלקמן: "מוכנים לקלוט את הקצינה שבנדון בתפקיד תובע פלילי מספר משרה 744979 במרחב נגב". ביום 8.6.04 פנתה העותרת למש"קית אמ"ש במחוז הדרום וביקשה ממנה, כי ישונה בדיעבד תוכן סיכום הראיון שנערך לה בפני מפקד מחוז הדרום ביום 25.2.04 באופן, שייכתב בו, שמחוז הדרום דורש את העותרת לתפקיד בתביעות נגב וכי לא היא שמבקשת להתמנות לתפקיד. תוכן בקשה זו הובא לידיעת ניצב משה קראדי, מפקד מחוז הדרום לשעבר, אשר ראה אותה בחומרה ודחה אותה. הידיעה על כך, שמחוז הדרום הביע נכונות לקלוט את העותרת להתמחות בלשכת תביעות נגב, עברה מפה לאוזן ותוך זמן קצר עוררה הדים קשים ביותר במחוז הדרום. נוכח האמור, החליט ממלא מקום מפקד המחוז לבצע חשיבה נוספת בעניין ובסופו של יום החליט לבטל את המברק שהוצא על-ידי קצינת אמ"ש דרום בעניין קליטת העותרת להתמחות במחוז. 17. ביום 10.6.04 - כשבועיים לאחר שהוצא המברק שאישר את התמחות העותרת - נמסר לעותרת, בשיחה טלפונית, כי המברק שאישר את העברתה למחוז הדרומי לתקן של תובע הוצא מתוך טעות והוא בוטל. 18. ביום 26.7.04, לאור ביטול התמחותה במחוז דרום, ביקשה העותרת להתקבל לראיון בפני מפכ"ל המשטרה בהקדם האפשרי. בהתאם להנחיית המפכ"ל, מיום 29.8.04, זימן מפקד מחוז הדרום את העותרת לראיון. כמו-כן, קבע המפכ"ל, כי על-פי החלטתו של מפקד מחוז הדרום ייפול דבר. ואכן, ביום 18.11.04 זומנה העותרת לראיון בפני מפקד המחוז הדרומי. בראיון ניתנה לעותרת הזדמנות להשמיע את כל טענותיה בפני מפקד המחוז הדרומי, אולם הובהר לה, כי מפקד המחוז הנכנס מאשר את החלטת ממלא המקום הזמני שקדם לו, שלא לקלוט אותה לצרוך התמחות במחוז הדרומי. הנימוק להחלטה היה כדלקמן: "אני סבור שאנשים צריכים לבצע התמחות מרקע מבצעי. צריך להיטיב עם אלה שעשו תפקידים יעודים - זה המוטו במחוז שלנו...". 19. ביום 29.12.04 פנתה העותרת בבקשה להעביר בנתיבי הפיקוד מכתב מטעמה אל המפכ"ל. לאחר שהעברת המכתב אושרה על-ידי מפקד מחוז תל-אביב, הועבר המכתב להתייחסות ר' אמ"ש כמקובל. במכתבו מיום 23.1.05 קבע ר' אמ"ש, כי אינו מוצא מקום להתערב בשיקוליו של מפקד המחוז הדרומי. מכאן העתירה שבפנינו. טענות העותרת 20. העותרת טוענת, כי ניתנה לה התחייבות שלטונית לשרת כתובעת משטרתית במחוז הדרום, על-מנת לבצע במסגרת זו התמחות במשפטים. לטענתה, חזרת המשיבים מהתחייבות זו נעשתה ללא כל צידוק חוקי והינה בלתי סבירה בנסיבות העניין. העותרת טוענת, כי אישור ההתמחות ניתן לה לאחר שכל גורמי המשטרה נתנו את הסכמתם לכך. לטענתה, המשיבים 1-3 התנו את הסכמתם להתמחותה בהציבם בפני העותרת תנאים להסכמתם, אשר התקבלו על-ידי העותרת. לטענת העותרת, על יסוד אישור ראש אמ"ש והנחיית אמ"ש תל-אביב, היא נערכה להעתקת מקום מגוריה וחתמה על חוזה שכירות לדירה בבאר-שבע ואף שילמה חלק מהחשבון סכום של 200 אירו. במקביל, לטענתה, נאלצה להפר חוזה שכירות הנוגע לדירה בה התגוררה בתל-אביב. כעת, טוענת העותרת, כי החלטת המשיבים גורמת לה להפר את חוזי השכירות, לשלם הוצאות וכן לעוגמת נפש. עוד מוסיפה ומציינת העותרת, כי החשוב מכל, נותרה ללא מקום התמחות, שכן התמחותה עוכבה עד כה בשבעה חודשים. לטענתה, ההחלטה החד-צדדית והחזרה מן ההבטחה, מותירה אותה בפני שוקת שבורה. יתרה מכך, לטענתה, במקביל להחלטה שניתנה בעניינה, ניתנה החלטה להחזיר להתמחות במשפטים שלושה שוטרים אחרים. החלטה זו, לטעמה, אינה סבירה ומהווה הפליה לא מוצדקת כלפיה לאור נסיבות עניינה. במיוחד אמורים הדברים נוכח העובדה, כי מפכ"ל המשטרה, רב ניצב משה קראדי, אפשר לרב פקד אלי מימוני להתמחות שלא כדין בתקן אשר הובטח לה, לטענתה, וזאת חרף העובדה, כי לאלי מימוני לא אושרה ההתמחות והוא עשה, לטענתה, דין לעצמו והחל בהתמחותו באופן פרטי. עוד מוסיפה וטוענת העותרת בעניין זה, כי אלי מימוני ושני השוטרים האחרים כלל לא עמדו בקריטריונים הנדרשים לצורך ההתמחות. טענות המשיבים 21. המשיבים טוענים, כי מאחר והעותרת הינה שוטרת בעלת ותק קצר ביותר בשירות המשטרה, אין כל עילה עניינית סבירה לאפשר לה ביצוע התמחות במשטרה ובכך להעדיפה על פני שוטרים אחרים, עתירי זכויות לעומתה. לפיכך, לטענתם, יש לדחות את העתירה על הסף. כמו-כן, טוענים המשיבים, כי החלטת ראש אמ"ש לאשר לעותרת התמחות בשירות המשטרה נתקבלה בטעות, בחריגה מן המדיניות הנהוגה ומבלי שהובאו בחשבון כל השיקולים של העניין. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי לעותרת לא נגרם כל נזק מהותי נוכח שינוי החלטת ראש אמ"ש, שכן מלכתחילה הובהר לה, כי מפאת נתוניה לא תהא זכאית להתמחות במשטרה וכל שנאמר לה הוא, שעניינה יישקל. כמו-כן, מוסיפים הם, כי זמן קצר לאחר שניתן לה אישור זה מראש אמ"ש היוצא, הודיעו לה גורמי המחוז הדרומי, כי לא תיקלט על-ידם להתמחות. לפיכך, עמדת המשיבים הינה, כי לכל היותר, ניתן לומר, כי במשך תקופה בת שבועיים היה לעותרת יסוד להניח, כי תיקלט בתפקיד תובעת במחוז הדרומי. עוד טוענים המשיבים, כי אין ולא הייתה כל הצדקה לאפשר לעותרת לשרת כתובעת על-מנת שתבצע התמחות בשירות המשטרה, לא מבחינת נתוניה האישיים ויכולתה לתרום כתובעת, ולא על יסוד התרומה שהייתה לה למשטרה עד כה. לבסוף, מוסיפים וטוענים המשיבים, כי הודיעו לעותרת גורמי המשטרה המוסמכים, כי יפצו אותה על כל נזק שייגרם לה כתוצאה מהסתמכותה ואף הסכימו לפנים משורת הדין לאשר לה לעבוד במשטרה בחצי משרה, בשעות אחר-הצהריים, על-מנת שתוכל לבצע התמחות במקביל לשירותה. דיון 22. בפתח הדברים יש לציין, כי מתגובת המשיבים עולה, כי במשטרה, שלא כמו בשירות המדינה או בגופים ציבוריים אחרים, אין משרות מיוחדות המיועדות להעסקת מתמחים בעריכת דין, למעט שתי משרות מיוחדות של מתמחים במחוז תל-אביב שאינן נוגעות לעתירה שלפנינו. המשרות הקיימות בשירות המשפטי של המשטרה הינן משרות של תובעים ושל יועצים משפטיים והן מאוישות כדבר שבשגרה על-ידי מי שסיימו את תקופת ההתמחות והוסמכו לעריכת דין. המשיבים עוד טוענים, כי העובדה שאין תקנים מיוחדים להעסקת מתמחים במשטרה משמעה, ששוטר שמשרת כמתמחה, מועסק כתובע לכל דבר ועניין מבחינת תנאי השכר והשירות ומכאן האטרקטיביות שיש להצבה של שוטר בתפקיד של תובע לצורך ביצוע ההתמחות. לאור המספר הגדול של המועמדים להתמחות מתוך שורות המשטרה ומחמת הצורך לגבש קריטריונים ברורים, שימנעו טענות של אפליה בהקשר זה נקבע, כי ביצוע התמחות בשירות המשטרה יהיה טעון קבלת אישור ראש אמ"ש. בפקודת מטא"ר 10.04.05 "התמחות של שוטר תוך מילוי תפקיד" (להלן: הפקודה או פקודת מטא"ר) נקבעו קריטריונים שינחו את ראש אמ"ש בהפעלת שיקול-דעתו ובכלל זה התנאי המוקדם, תנאי הוותק, כי המועמד להתמחות שירת במשטרה 10 שנים לפחות. לשם השלמת התמונה, מוסיפים וטוענים המשיבים, כי מאחר ולפני מספר חודשים הובאו לידיעת מפכ"ל המשטרה ידיעות על שלושה מקרים שונים, בהם התמחו שוטרים בלשכת התביעה המשטרתית בשירות המשטרה, ללא אישור מראש אמ"ש, לאחרונה הוקמה ועדת בדיקה (להלן: הועדה), אשר מתפקידה לברר את עובדות אותם המקרים ולבחון בצורה כללית את נושא ההתמחות במשפטים במשטרה. במקביל, גובשה מדיניות באמ"ש, לפיה הטיפול בבקשות להתמחות יוקפא עד להשלמת עבודת הועדה, אשר נכון לעתה טרם השלימה עבודתה. וכעת אפנה לדיון לגופו של עניין. 23. העותרת טוענת, כאמור, כי ניתנה לה התחייבות שלטונית לביצוע ההתמחות וחזרת המשיבים מהתחייבות זו נעשתה ללא צידוק חוקי, היא בלתי סבירה בנסיבות העניין ומפלה את העותרת לעומת שוטרים אחרים. אדון, אפוא, בטענה זו. מדיניות המשטרה ביחס לאישור חריגים להתמחות 24. תחילה, יש לציין, כי בפקודת מטא"ר 10.04.05 "התמחות של שוטר תוך מילוי תפקיד" (להלן: הפקודה) נקבעו, כאמור, קריטריונים שינחו את ראש אמ"ש בהפעלת שיקול-דעתו ובכלל זה התנאי המוקדם, כי המועמד להתמחות שירת במשטרה 10 שנים לפחות. בין יתר התנאים המופיעים בפקודת מטא"ר נדרש, כי יהיה מקום להניח, שהמועמד עתיד לשרת במשטרת ישראל 15 שנים נוספות וכי הוא נמצא מתאים לקידום ב"דיוני הפוטנציאל". עוד נקבע בפקודת מטא"ר, כי ההתמחות "תוך כדי מילוי תפקיד" תאושר למועמד, אם בין יתר התנאים, קיים תקן פנוי עבור השוטר המועמד ביחידה וכן ניתנה הסכמת מפקד היחידה, כלומר מפקד המחוז, בו מבקש השוטר להתמחות. שכן, מפקד המחוז הוא הגורם אשר על-פי רוב בידיו הסמכות בכל הנוגע להצבת שוטר בתפקיד זה או אחר במחוזו. במקרה שלפנינו נראה, כי מאחר והעותרת בעלת ותק קצר מהמצוין בפקודת מטא"ר, אין היא עומדת בקריטריון הבסיסי הדרוש. מכאן נבעה פנייתה לנסות ולהתקבל בהליך חריג, אשר הובילה להליכים שתוארו ובסופם החלטת המשיבים, שלא לקבלה להתמחות במחוז הדרומי. כפי שעולה מתגובת המשיבים, ההחלטה להעביר את העותרת להתמחות במחוז הדרומי עוררה התמרמרות בקרב שוטרים ותיקים ומוערכים במחוז הדרום, אשר מיצו תקופות שירות משמעותיות בתפקידים ייעודיים ומבקשים שההטבה המגולמת באישור התמחות בשירות המשטרה תינתן להם. בנסיבות העניין עולה, כי קיים קושי גדול להצדיק את העדפתה של העותרת על פני קצינים אחרים, עתירי זכויות בשירות, אף מן הטעם, כי מדובר בקצינה שמנתוניה עולה, כי אינה בעלת כישורים יוצאי דופן הרלוואנטיים למילוי תפקיד של תובע משטרתי. כך גם לא ניתן להתעלם מטיב מכלול שירותה של העותרת, מהביקוש הרב לביצוע התמחות מתוך שורות המשטרה ואף מבקשות של שוטרים עתירי זכויות, המשרתים במחוז הדרומי. תקופת שירותה של העותרת במשטרה החלה בחודש דצמבר 1998, בהיקף של מחצית המשרה, כאשר בתום שנת שירותה הראשונה, במהלכה שימשה בתפקיד מפקדת שכונה, ביקשה להתפטר ומפקדה המליץ לקבל את הבקשה בציינו את תפקודה הלקוי של העותרת באותו תפקיד. רק ביום 18.7.2000 עברה העותרת להעסקה במשרה מלאה כמדריכת מחשב במחוז תל-אביב ואף בתקופה זו, זכתה להקלות בשירות מאחר שבמקביל לעבודתה במשטרה, החלה בלימודי משפטים במכללת "שערי משפט" וכן לימודים נוספים בקורסים לצורך צבירת זכאות לגמול השתלמות. מהנסיבות המתוארות לעיל, על פניו נראה, כי ההחלטה לאשר את התמחותה של העותרת הייתה מוטעית. שכן, ההחלטה למעשה חרגה מן המדיניות הנוהגת במשטרה ביחס לאישור חריגים להתמחות. נראה, כי ההחלטה לא הביאה בחשבון את מכלול השיקולים שלעניין ולא איזנה ביניהם כראוי וגרמה להעדפת העותרת שלא כדין על פני שוטרים אחרים. הבטחה שלטונית - הסתמכות העותרת 25. עיקר טענת העותרת הוא, כאמור, כי ניתנה לה הבטחה שלטונית לשרת כתובעת משטרתית במחוז הדרום, על-מנת לבצע במסגרת זו התמחות במשפטים. לטענתה, כאמור, חזרת המשיבים מהבטחתם זו נעשתה ללא כל צידוק חוקי והינה בלתי סבירה בנסיבות העניין. טענה זו לא אוכל לקבל. ולהלן אסביר. 26. השתק הבטחה חל במצב בו פלוני פעל על סמך הבטחה שניתנה לו מאת אלמוני, אשר לא השתכללה מסיבות שונות לכלל חוזה. בהתקיים תנאים שונים ייתכן, כי אלמוני נתפס על ההבטחה שנתן ותמנע ממנו אפשרות פעולה נגדית. נ' כהן ו-ד' פרידמן בספרם חוזים (ירושלים, 1991) טוענים בעמ' 530, כי: "דיני ההשתק הורחבו והוחלו במקרים מסוימים גם על הבטחה, שהניעה את מקבלה לפעול על-פיה ולשנות את מצבו. במקרים מסוג זה נקבע לעתים, כי המבטיח מנוע מלהתכחש להבטחתו, למרות שאין ההבטחה מחייבת על-פי דיני החוזים. על-פי התורה של השתק ההבטחה, ניתן לתת תוקף להבטחה שהיא בלתי מחייבת כחוזה, אם פעל מקבל ההבטחה על-פיה ושינה מצבו". הדוקטרינה של השתק הבטחה אומצה בישראל (ע"א 19/81 ביבי נ' הורבט, פ"ד לז (2) 497, 501). פרידמן וכהן בספרם חוזים (ירושלים, 1991) בעמ' 536 טוענים, כי עקרון תום הלב משמש בית קיבול לקליטת "המוסד של השתק ההבטחה בעטיפה הישראלית" תוך שינוי והתהוות. דיני ההשתק מהווים "פן אחד של תורת תום-הלב" (ראו רע"א 4928/92 עזיז עזרא ואח' נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד מז (5) 94, 99). חברי הנשיא א' ברק מציין בספרו חוק השליחות (ירושלים, 1996), בעמ' 287, כי: "מקובל עלינו כי הדרך הראויה לקליטת השתק ההבטחה במשפטנו היא באמצעות תום-הלב... התפתחותו של השתק ההבטחה צריך להיעשות בגדרי תום-הלב". השתק הבטחה מתייחס למעשה לאמירות או להיצגים, אשר עניינם בביצוע כלפי העתיד. ברם, לא כל אמירה או מצג ביחס לעתיד יהפוך לחיוב שהוא בר אכיפה. וכך מציינים פרידמן וכהן בספרם חוזים (ירושלים, 1991) בעמ' 90: "הבסיס לחיוב אינו החוזה, אלא ההסתמכות הסבירה של מקבל ההבטחה". [ההדגשה הוספה - ס.ג'.] ומן הכלל אל הפרט 27. למעשה, מיום 24.5.04, בו הוצא המברק מטעם האגף למשאבי אנוש מחוז דרום, לפיו אושרה התמחות העותרת כתובעת פלילית במרחב נגב, ועד ליום 10.6.04, בו נמסר לעותרת בשיחה טלפונית, כי המברק הנ"ל נשלח אליה מתוך טעות והוא בוטל, חלפו עברו שבועיים ימים בלבד. משמע, לעותרת היה יסוד להניח, לכל היותר, במשך שבועיים ימים בלבד, כי הוחלט לאשר את העברתה לצורך ביצוע ההתמחות במחוז הדרומי. נראה לי, כי בנסיבות אלה, הגם שלמשך שבועיים הניחה העותרת, כי אושרה העברתה למחוז הדרומי לצורך התמחות, אין מקום לבסס טענת הסתמכותה על המברק, אשר בוטל תוך שבועיים למן מועד הפצתו. והרי, תקופה של שבועיים בלבד הינה, לכל הדעות, תקופה קצרה מכדי לפגוע בסיכוייה של העותרת למצוא מקום התמחות חלופי. זאת ועוד. לעותרת הוצע פיצוי מלא בגין נזק שנגרם לה, לטענתה, כתוצאה מהסתמכותה ואף הוצע לה, לפנים משורת הדין, כי יאותר עבורה תפקיד במשרה חלקית, למשך שנה, בשעות אחר-הצהריים, על-מנת שתבצע התמחות מחוץ לשירות המשטרה. כל זאת, על-מנת לבחון אפשרויות לתיקון העוול שנגרם לעותרת, לטענתה. 28. עוד יש לציין, כי גם לו היינו מניחים, כי המברק מיום 24.5.04 יכול להיחשב כהבטחה מנהלית מחייבת, הרי שמקום שיש טעמים עניינים לכך, רשאית הרשות המנהלית המוסמכת לחזור בה מהבטחתה. כך נקבע בבג"ץ 585/01 אירית קלכמן נ' ראש המטה הכללי, רב-אלוף שאול מופז, פ"ד נח (1) 694, 713: "אפילו נתקיימו התנאים המוקדמים לקיומה של הבטחה מינהלית, היה קיים צידוק חוקי לבטלה. כלל הוא כי הרשות הציבורית תוכל לחזור בה מהבטחתה מקום שישנו טעם ענייני וסביר לכך, או כאשר קיים צידוק חוקי לכך, קרי, מקום שמשקלו של האינטרס הציבורי גובר על אינטרס הפרט והציבור בקיומה של ההבטחה... הדרישה להעדר טעם סביר לשנות או לבטל את ההבטחה שניתנה, מקפלת בתוכה איזון אינטרסים בין הפרט לכלל, העשויים להתנגש זה בזה. בבחינת קיומו של תנאי זה יש לשקול מכלול שיקולים ולאזן ביניהם על פי משקלם היחסי." [ההדגשה הוספה - ס.ג'.] (בעניין זה ראו גם בג"ץ 4225/91 ישראל גודוביץ נ' ממשלת ישראל ו-6 אח', פ"ד מה(5) 781, 786-787; בג"ץ 298/70 ה' ג' פולק בע"מ נ. שר המסחר והתעשיה ואח', פ"ד כה(8) 3; בג"צ 11/63 יפו-סן (מוצרי הדר) בע"מ נגד שר המסחר והתעשיה, פ"ד יז 737, 744). כך גם נקבע, למשל, בבג"ץ 5018/91 גדות תעשיות פטרוכימיה בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז (2) 773, 775: "נקודת האיזון בין אינטרסים מתחרים אלה אינה ניתנת לקביעה על-פי נוסחה כללית, מוגדרת מראש. היא צריכה מלאכת איזון מורכבת, התלויה גם במשקלם הסגולי ובאופיים של העיוות והסטייה של ההבטחה מנורמות הציבור ואף במידת הפגיעה באינטרס ההסתמכות של מקבל ההבטחה, אף אם לא שינה את מצבו לרעה עקב ההבטחה". 29. אשר לאבחנה בין החלטה מנהלית רגילה לבין החלטה מנהלית בעלת אופי שיפוטי יפים דבריו של י' זמיר הסמכות המנהלית כרך ב', תשנ"ו, בעמ' 982: "ההחלטה המינהלית, לעומת זאת, אינה כפופה לא לעקרון של גמר המלאכה ואף לא לעקרון של מעשה בית דין. בדרך כלל היא אינה אמורה להיות סופית. שיקולים שונים עשויים לדרוש, לא פעם בנסיבות בלתי צפויות, שינוי או ביטול ההחלטה... דבר רגיל הוא שהתנאים העובדתיים, הצרכים החברתיים או המדיניות הרשמית ישתנו. אפשר, לכן, כי ההחלטה שהיתה טובה בשעתו, שוב אינה טובה כיום. שינוי ההחלטה עשוי להתבקש על ידי הרשות המינהלית, המדברת בשם טובת הציבור; אך הוא עשוי להתבקש גם על ידי האזרח, הרוצה בשינוי בשביל עצמו. כך או כך, ההחלטה המינהלית אינה צריכה להיות נוקשה כפסק דין סופי. היא צריכה מידה של גמישות, שתאפשר להתאים אותה מעת לעת לנסיבות המשתנות." כידוע, החלטה מנהלית איננה מתאפיינת בסופיות. שיקולים שונים עשויים לדרוש שינוי או ביטול של ההחלטה, אשר צריכה מידה של גמישות, אשר תאפשר להתאים אותה מעת לעת לנסיבות המשתנות. מידת הגמישות של ההחלטה המנהלית תלויה בראש ובראשונה במהות ההחלטה (ראו לעניין זה בג"ץ 26/99 עיריית רחובות ו- 4 אח' נ' שר הפנים ו- 13 אח' (טרם פורסם); לאחרונה, אף נעשה חידוש הלכתי בדיני ההבטחה המינהלית בדנג"ץ 6354/03 עאוני סבית ואח' נ' ממשלת ישראל ואח' (לא פורסם), שם דחה חברי המשנה לנשיא (בדימוס) א' מצא את עתירתם לדיון נוסף של עקורי הכפר איקרית, אשר פונו מכפרם במהלך מלחמת העצמאות תוך שהובטח להם, כי יוכלו לשוב ולהתגורר בו כשהמצב הביטחוני יאפשר זאת. עתירתם לדיון נוסף הוגשה לאחר שעתירתם לבית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק נדחתה. בפסק-הדין נשוא העתירה לדיון נוסף נקבע, כי על אף שהתגבשה בעניינם של העקורים הבטחה מינהלית, ועל אף שלא קיימת עוד מניעה ביטחונית לחזרתם לכפר, למדינה היה צידוק חוקי להשתחרר מן ההבטחה שניתנה. זאת, נוכח עמדתה, כי לחזרתם של העקורים לכפר כיום תהיינה השלכות רחבות במישור המדיני, במובן זה, שהרשות הפלסטינית תעשה בתקדים זה שימשו תעמולתי ומדיני נרחב. לאור זאת נקבע, כי העקורים אינם זכאים לשוב לכפרם וכי עליהם להסתפק בתחליף אכיפה בדמוי הקצאת קרקעות אחרות או תשלום פיצויים. בהחלטת חברי המשנה לנשיא (בדימוס) א' מצא נכתב, כי אף בהנחה שיש בפסק-הדין משום חידוש הלכתי בדיני ההבטחה המינהלית - במובן זה, שלראשונה הותר לרשות המינהלית לחזור בה מהבטחתה בשל נימוק מדיני-פוליטי מובהק, שכידוע, היקף ההתערבות השיפוטית בו מצומצם - הרי שחידוש זה מהווה פיתוח של ההלכה הקיימת ואינו מצדיק עריכתו של דיון נוסף. בסיום הדברים הוער, שם, כי הגם שאין עילה משפטית לקיום דיון נוסף בעניינם של העקורים, חזקה על רשויות השלטון שייבחנו דרכים אפשריות לתיקון העוול שנגרם להם. בענייננו, החלטת המשיבים, שלא לאפשר לעותרת לעבור לשרת כתובעת משטרתית לצורך התמחות התבססה על העובדה, כי המשיבים לא מצאו כל הצדקה לאפשר לעותרת לעשות כן לאור נתוניה האישיים ולאור התנאים הנדרשים ממועמד לתפקיד. אכן, ראש האגף למשאבי אנוש מצא, תחילה, לנכון לאשר לעותרת לבצע התמחותה כחריג בשל תוספת הערך של ניסיונה בתחום המחשוב. ברם, בסופו של דבר מצאו המשיבים, כי ההחלטה לאשר לעותרת את התמחותה הייתה מוטעית ונסיבות העניין מצדיקות את שינוי ההחלטה במיוחד בשל החריגה שנעשתה מהמדיניות הנוהגת והראויה ביחס לאישורים להתמחות בכלל וביחס לאישורים חריגים בפרט. נראה, כי המשיבים הסיקו, שהחלטתם לאישור ההתמחות, לא הביאה בחשבון את מכלול האינטרסים הנדרשים לעניין ולא נערך איזון ראוי ביניהם הן על רקע העדפת העותרת על פני שוטרים אחרים, עתירי זכויות לעומתה והן לאור טיב מכלול שירותה של העותרת, ותק עבודתה במשטרה והביקוש הרב לביצוע התמחות מתוך שורות המשטרה. עת הבינו המשיבים, כי החלטתם לאשר לעותרת את התמחותה הינה בלתי מידתית באופנים מסוימים, עומדת בסתירה לאינטרס הציבורי, פוגעת בעקרונות השוויון ויוצרת העדפה שאינה הוגנת לטובת העותרת, הודיעו לעותרת על ביטול המברק שנשלח אליה ביום 24.5.04. אני סבור, כי בנסיבות העניין, כפי שתוארו לעיל, המשיבים היו רשאים לחזור בהם מהחלטתם - אשר התגלתה כמוטעית - שלא לאפשר לעותרת ביצוע ההתמחות בתפקיד תובעת במחוז הדרומי. שכן, בעצם חזרתם מהחלטתם נראה, כי פעלו המשיבים באופן ענייני, תוך בחינת השיקולים המרכזיים באופן ראוי והחלטתם אינה חורגת ממתחם הסבירות, באופן כזה, אשר עשוי להצדיק את התערבותו של בית-משפט זה. החלטת המשיבים, שלא לאשר את התמחות העותרת מאזנת את האינטרסים השונים באופן סביר ומידתי. קביעה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה, כי בגין הסתמכותה הקצרה, בת השבועיים, של העותרת, הוצעו לה, כאמור, פיצוי מלא על נזקיה וכן הוצעו מספר חלופות שיאפשרו את התמחותה מחוץ לשירות המשטרה. התערבות בית-משפט זה בענייני כוח אדם בגופים היררכיים 30. ואם בזאת לא סגי, כבר נקבע על-ידי בית-משפט זה, כי ענייני כוח אדם בגופים היררכיים ומיוחדים, כגון הצבא והמשטרה, מסורים לשיקול-דעת הרשויות המוסמכות ומידת התערבותו של בית-משפט זה בעניינים אלה, מועטה. כך למשל, בבג"ץ 734/83 יעקב שיין ואח' נ' שר הביטחון ואח', פ"ד לח (3) 393, 398-399 נקבע, כי: "הלכה פסוקה היא, כי אין בית-משפט זה שם את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת, והלכה זו חלה ביתר שאת, כאשר מדובר בפיקוחו של בית-משפט זה על החלטות מקצועיות-תכנוניות של שלטונות הצבא". מסגרת השירות במשטרת ישראל מתאימה אף היא לעניין הלכה זו. כך, למשל, נקבע בבג"ץ 651/86 סגן גונדר שמעון מלכה ואח' נ' שר המשטרה, פ"ד מ(4) 645, 655, כי: "במישור הצבאי - ולעניין זה דומה שירות בתי הסוהר יותר ליחידה צבאית מאשר ליחסי עובד ומעביד במישור האזרחי - מירווח הסמכויות של המפקד לאייש תפקידים על-ידי פקודיו המתאימים הוא נרחב יותר, וממילא מצומצמת נכונות ההתערבות של בית המשפט בכגון דא." דברים אלה יפים אף למקרה שלפנינו ולא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המשיבים ובשיקול-דעתם בעניין זה. טענת האפליה 31. העותרת טוענת, כאמור, כי עניינם של שלושה שוטרים אחרים - אשר הוצבו להתמחות בניגוד לפקודות ואשר מפכ"ל המשטרה הורה על הפסקת התמחותם בעת שהייתה בעיצומה ולאחר הגשת הליך בפני בית הדין לעבודה - מפלה אותה לרעה, שכן בעניינם הוחלט לאפשר את סיום ההתמחות ובמקביל לקיים בדיקה מקיפה בעניין. טענה זו אינה יכולה להתקבל. שכן, אף אחד משלושת השוטרים האמורים אינו מצוי על תקן, אשר יועד לעותרת. כמו-כן, החלטת המשיבים, שלא לקלוט את העותרת להתמחות במחוז הדרומי, לא התקבלה בשל מחסור בתקנים, אלא לאור המדיניות הנהוגה במשטרה הנוגעת לאישור חריגים להתמחות. מעבר לאמור, כידוע, מקום שהרשות המנהלית מטיבה תוך חריגה מסמכותה, טענה בדבר קיומה של אפליה איננה מולידה לטוען לאפליה זכות לקבלת אותה הטבה (בעניין זה ראו בג"ץ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר, פ"ד מו (1) 191, עמ' 202-205). לסיום 32. לסיכום, ומכל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את העתירה. בנסיבות העניין, לא הייתי עושה צו להוצאות. הנשיא א' ברק: אני מסכים. השופט א' א' לוי: אני מסכים. הוחלט כאמור, בפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן. חוזהביטול חוזה