תביעה זו החלה כבקשה לביצוע שיקים אשר הוגשה ללשכת הוצל"פ עפולה, תיק מספר 7-02-05687-09 כאשר תחילה הוגש שיק אחד לביצוע, שיק על סך 22,184 ₪ ז.פ 2.11.02 מס' שיק 40888 המשוך מחשבון הנתבע בבד"ל ושעם הצגתו לפרעון חולל באי פרעון בשל העדר כיסוי מספיק. בהמשך, תוקנה הבקשה לביצוע שטר על ידי כך שהוספו שלושה שיקים נוספים לביצוע שאף הם חוללו באותן נסיבות. השיקים הנוספים משוכים מחשבון הנתבע בבד"ל: שיק על סך 22,184 ₪ ז.פ 2.3.03. שיק על סך 22,184 ₪ ז.פ 2.1.03. שיק על סך 22,184 ₪ ז.פ 2.5.03. השיקים דנן, כאמור, חוללו ולא נפרעו בהעדר כיסוי מספיק בחשבון הנתבע. השיקים נשוא הדיון נמסרו יחד, עם שיק נוסף שנפרע, ע"י הנתבע לתובעת לאחר שנחתם ביניהם הסכם זכיינות מיום 6.7.02 ושלפיו הנתבע היה אמור להיות זכיין בלעדי של התובעת לשיווק מים מינרלים המשווקים תחת המותג "מי התבור" באזור ירושלים, מים אלו אשר שווקו על ידי התובעת ונרכשו על ידה מחברת "יריחו מים מינרלים בע"מ" שמקום מושבה ביריחו. תקופת הזכיון על פי אותו הסכם נקבעה ל - 24 חודשים עם אופציה להארכה בתנאים שנקבעו בהסכם. השיקים נשוא הדיון נמסרו לתובעת כאמור בתמורה לקבלת הזכיון. תקופה קצרה לאחר חתימת הסכם הזכיינות, הוא בוטל בהסכמה בין הצדדים ובהתאם נחתם מסמך הנושא תאריך 25.10.02. לטענת הנתבע, הוא ביקש לבטל את חוזה הזכיינות לאחר שהגיעו לאוזניו אי אלו שמועות באשר למצבו הכלכלי של מנהל התובעת ויכולת פרעונו. בהסכם המורה על ביטול חוזה הזכיינות, הוסכם כי השיקים נשוא הדיון יוחזרו לידי הנתבע עם הגעת זכיין חדש אשר יפעל באזור ירושלים במקום הנתבע. על פי טענת הנתבע, התובעת התקשרה עם זכיין חדש אך לא החזירה לידיו את השיקים, לא טרחה לידע אותו על כניסתו של זכיין חדש לחלוקת אותם מים מינרלים באזור ירושלים וכי על כניסתו של אותו הזכיין החדש נודע לו מפיו של אחד מעובדיו דרך מקרה. על פי טענת הנתבע, מאחר והתנאי להחזרת השיקים התקיים והתובעת התקשרה עם זכיין חדש לחלוקת מים מינרלים באזור ירושלים, עליה להחזיר לידיו את השיקים נשוא הדיון ואין לה כל זכות לקבל תמורתם. לטענת התובעת, היא נתנה את הסכמתה לביטול חוזה הזכיינות מול הנתבע, אך בתנאי שהיא לא תיפגע וזו הסיבה לכך שהיא התנתה את הסכמתה לביטול ההסכם והחזרת השיקים לידי הנתבע בכניסתו של זכיין חדש שיפעל במקום הנתבע ושיעביר לתובעת סכום זהה לסכום ששולם על ידי הנתבע. התובעת עוד טוענת, כי בין הצדדים הוחלפו מספר נוסחים באשר לאותו הסכם ביטול עד להשגת הנוסח הסופי שנחתם על ידי שני הצדדים ובו נכללו סעיפים 3 ו- 7 האומרים את הדברים הבאים: סעיף 3: - ”מתן התבור יזמות וניהול פרוייקטים תחזיר לידי הלוי זיו וכל הקשור אליו את כל המסמכים שנחתמו על ידי הלוי זיו או באי כוחו לרבות שטרי חוב כולל מכתב שבו מסיר אחריות מהלוי זיו או באי כוחו, למעט השיקים של הזכיון שנמצאים אחד אצל השני שיפרעו אחד לשני ללא תנאים מוקדמים (סעיף זה מקובל ואך עם הגעת זכיין חדש)". סעיף 7: - ”מתן התבור יזמות וניהול פרוייקטים מתחייב לעשות שביכולתו להביא לירושלים זכיין שיחוייב להחזיר לידי הלוי זיו את השיקים של הזכיינות שמסר זיו למתן תבור יזמות וניהול פרוייקטים בקיזוז השיקים שקיבל הלוי זיו ממתן התבור וכל זה במידה והשיקים נפרעו". ניסוח זה של שני הסעיפים המצוטטים לעיל, לפי גרסת התובעת, נועד להבטיח את זכויותיה ומניעת פגיעה בה. לאחר חתימת חוזה הזכיינות בין התובעת לנתבע, סוכם בין הצדדים כפי טענת התובעת, כי הנתבע ישנע את המוצרים של המפעל ביריחו ממחסום יריחו למחסנים שלו ובתמורה לשירות זה מסרה לו התובעת 10 שיקים על סך 3,360 ₪ + מע"מ כל שיק. שיקים אלו הם הנזכרים בסעיף 7 להסכם הביטול שצוטט לעיל. בתאריך 24.12.02 חתמה התובעת על הסכם זכיון להפצת אותם מים מינרלים באזור ירושלים עם אחד בשם שמעון אבוקסיס. מר אבוקסיס מסר שיקים לתובעת שעם הצגתם לפרעון הם חוללו בהעדר כיסוי מספיק, ההסכם עמו בוטל ולא נמצא זכיין אחר במקומו. במצב דברים זה ולפי טענות התובעת, הרי שזכיין חליפי במקום הנתבע לא נמצא ומכאן שהיא היתה זכאית להציג את השיקים שהנתבע מסר לה לפרעון. לטענת התובעת, התברר לה בדיעבד, כי הנתבע ביטל את הסכם הזכיינות מולה אשר הושג בתחילת הדרך על ידי אחד בשם אבי יצחק בשמו של הנתבע, מתוך מטרה להתקשר ישירות עם ספק אותם מים מינרלים ולא באמצעות התובעת תוך הפרת הסכם הסודיות עליו חתום הנתבע. לשיטתה של התובעת, על פי תנאי הסכם הביטול שנחתם בין הצדדים, השיקים שהנתבע מסר לידי התובעת יוחזרו אליו רק אם ימצא זכיין חדש אשר ירכוש את הזכיון בסכום זהה לזה שהנתבע שילם ושהשיקים של אותו זכיין יפרעו. זו הסיבה לטענת התובעת להסכמה שמצאה את ביטויה בהסכם הביטול כי השיקים של הנתבע לא יבוטלו ושבמידה והשיקים שהנתבע מסר יפרעו וימצא זכיין חדש, אזיי אותו זכיין יעביר לנתבע שיקים בסכום זהה לשיקים שהנתבע מסר לתובעת ונפרעו. התובעת טוענת כי בדיעבד התברר לה לפי דברים שנמסרו לה על ידי ספק המים המינרלים כי מר אבי יצחק יצר קשר ישירות עם אותו ספק והציע לו ולזכיינים נוספים מאזור הצפון להצטרף אליו לצורך הפצת אותם מים מינרלים עם קבלת הנחה, דבר הנוגד את הוראות ההסכם בין התובע לנתבעת. לפניי העיד הנתבע, ואילו מטעם התובעת העידו מר פנחס אבוטבול ומר מישל עדרי. עדויות לעניין הפרת ההסכם על ידי הנתבע ונסיון ההתקשרות עם ספקית המים ישירות, לא הובאו, אך לנקודה זו, בעיניי, אין חשיבות לצורך ההכרעה במחלוקת, כך גם לעניין הסיבה להפסקת ההתקשרות בין התובעת לנתבע כפי הטענות שהועלו על ידי הנתבע. המחלוקת בין הצדדים אם כן היא, לעניין פרשנותו של אותו הסכם ביטול והאם התקיים התנאי להחזרת השיקים לידי הנתבע. הסכם הביטול נוסח על ידי הנתבע והוכנסו בו תיקונים לבקשת התובעת ועל כך אין חולק. ההסכם עם הזכיין מר אבוקסיס נחתם בתאריך 24.12.02 ואין חולק בין הצדדים כי הנתבע כלל לא קיבל הודעה על חתימת אותו הסכם עם מר אבוקסיס. לטענת עדי התובעת, השיקים שאותו מר אבוקסיס מסר חוללו, ועל כן בהסכמה ההסכם איתו בוטל בחודש 5/03 והשיקים שהוא מסר הוחזרו לידיו. המחלוקת בין הצדדים היא למעשה וכפי שהדבר הוכתב לפרוטוקול בית המשפט, היא האם די בעצם ההתקשרות עם אותו זכיין מר אבוקסיס כדי לגרום להחזרת השיקים לידי הנתבע כפי טענת הנתבע או שמא לפי טענת התובעת, שעל פיה משלא כובדו השיקים של הזכיין החליפי, לא מתקיים התנאי שנקבע בהסכם הביטול ואין הנתבע זכאי לקבלת אותם שיקים חזרה. כפי שכבר צויין אם כן, השאלה הינה שאלה של פרשנות לאותן הוראות בהסכם הביטול והתחקות אחר אומד דעת הצדדים עת קבעו את אשר קבעו בהסכם הנ"ל. אין חולק כי אותו הסכם ביטול נוסח על ידי הנתבע, שאיננו משפטן בהשכלתו, ועובדה זו הינה בעלת חשיבות עת בוחנים או מנסים להתחקות אחר אומד דעת הצדדים. מדברי עדי התובעת עצמם, עולה כי, אותו זכיין חליפי, מר אבוקסיס, שהחליף את הנתבע, פעל משך מספר חודשים עד לביטול החוזה עמו בחודש מאי 2003. לפי דברי עדי התובעת, אותו אבוקסיס עבד בתקופת נסיון נקלע למצוקה כלכלית, כי אז בוטל ההסכם עימו בהסכמה והשיקים שהוא מסר הוחזרו לידיו. לפי מצב דברים זה עולה, למעשה, שזכיין חליפי היה גם היה, אך התובעת כלל לא טרחה ליידע את הנתבע על כך. טענת התובעת לפיה התנאי להחזרת השיקים לנתבע תהיה על ידי קליטת זכיין חדש ושהשיקים של אותו זכיין יפרעו, איננה הגיונית ויש בה משום קיפוח כלפי הנתבע שישמש לפי גישה זו כערב או כבן ערובה לכך שהזכיין החליפי יקיים את התחייבויותיו, לו התחייבות הנתבע היתה כה רחבה, דבר זה היה חייב לבוא לידי ביטוי מפורש בהסכם הביטול. גם ניסוח הסעיפים שצוטטו לעיל, ובהתחשב בכך שהם נוסחו על ידי מי שאיננו משפטן ובבחינת הגיונם של דברים, אין בו כדי לתמוך בפרשנות שהתובעת טוענת לה. אמנם מקובלת עליי טענת התובעת לפיה הסכמתה להחזרת השיקים הותנתה בקליטתו של זכיין חדש על מנת למנוע או לצמצם את הפגיעה בענייניה, אך אין בהסכמה זו כדי להפוך את הנתבע לערב לכך שהזכיין החדש יקיים את התחייבויותיו הכספיות. אין מדובר במצב בו נוהל מו"מ עם אותו אבוקסיס שלא הצליח אלא שנחתם חוזה, נמסרו שיקים ואותו חוזה הזכיינות עם אבוקסיס נמשך משך מספר חודשים עד לביטולו. במצב דברים זה, התקיים התנאי שהוסכם בין הצדדים ושלפיו על התובעת להשיב את השיקים נשוא הדיון לידי הנתבע ומכאן שהתובעת לא היתה זכאית להגיש את אותם שיקים לביצוע, כך שדין התביעה להדחות. משנדחתה התביעה, תיק ההוצל"פ ייסגר וההליכים נגד הנתבע יבוטלו. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בגין הליכים אלו בסך 3,000 ₪ + מע"מ. יש להמציא פסק דין זה ללשכת הוצל"פ עפולה. חוזהזיכיוןביטול חוזה