תביעה קטנה בגובה 6,500 ₪ בעילה חוזית. בכתב התביעה טען התובע כי בעקבות גלוית פרסום בנוגע למכשיר חינם, שקיבל בדואר, ניגש לנציגוּת של הנתבעת (להלן גם - החברה). באותו מעמד שאל התובע, לטענתו, את נציג החברה האם קבלת המכשיר (מסוג סוני-אריקסון 610K) כרוכה התחייבות כלשהי מצידו, ונאמר לו מפורשות כי לא כך הדבר. התובע חתם על החוזה באמצעות משטח אלקטרוני ולא ניתן לו לעיין בחוזה, ורק בבואו להתנתק מהחברה נמסר לו כי התחייב לשלוש שנים וכי התנתקות כרוכה בתשלום קנס כבד. עוד טען התובע כי נציג החברה התקשר לאשתו והציע לה תוכנית הוזלה ששמה "בסלקום מקבלים יותר" הנוגעת לשני קווי טלפון שבבעלותו. אשת התובע נתנה הסכמתה להתקשרות האמורה. התובע קבל על כך שהעסקה לא נתקשרה עמו, שהרי הוא בעל הקווים. עוד טען התובע כי אף זו הפעם לא נמסר לאשתו כי מדובר בעסקה לשלוש שנים, וכן כי מדובר בעסקה טלפונית שפרטיה לא הועברו לידיעתו בכתב. רק במועד ההתנתקות נודע לתובע, לדבריו, כי סיום ההתקשרות עם החברה כרוך בתשלום קנס. התובע ביקש את בית המשפט להורות לחברה לבטל את החוזים האמורים ולפצותו בסכום של 6,500 ₪ - עוגמת נפש והוצאות משפט. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי אין דופי בעסקאות בהן נתקשרה עם התובע, ולמעשה הוא זה שחייב לה סכום כסף של למעלה מ-6,000 ₪. לגבי רכישת המכשיר טענה הנתבעת כי ביום 2.7.08 התקשר עמה התובע בעסקה במרכז השרות ברעננה. נטען כי הסכם ההתקשרות ברור וכולל את כל פרטי העסקה, לרבות העלויות הכרוכות בביצועה. ההסכם צורף לכתב ההגנה ונטען כי התובע קיבל את המכשיר ללא עלות בתנאי שבמשך 36 חודשים יבצע בו שימוש מינימאלי של 120 ₪. יתר על כן, לתובע נשלחו מדי חודש חשבוניות בהן הופיע בבירור נושא ההתחייבות, אך הוא לא פנה לנתבעת אלא רק לאחר שהחליט לעבור לחברה אחרת. התובע, כך נטען, בחר שלא לעיין בהסכם, ואין לו אלא להלין על עצמו. עוד טענה הנתבע בעניין זה כי מרישומיה, המהווים לטענתה "רשומה מוסדית", עולה כי ביום 29.7.09 - כשנה לאחר ההתקשרות - שלחה הנתבעת לתובע הודעת טקסט המזכירה לו את התחייבותו החוזית אשר הפרתה תגרור חיוב בתשלום. לגבי עסקת "בסלקום מקבלים יותר" (עסקת "SOHO") טענה הנתבעת ביום 16.4.08 התקשר התובע טלפונית עם נציגת החברה בתוכנית האמורה, במסגרתה תמורת תשלום חודשי בסך 74 ₪ למשך 36 חודשים נהנה התובע מ-22 דקות שיחה ראשונה ללא עלות. במהלך השיחה הוסברו לתובע עצמו כל תנאי התוכנית, לרבות העלויות הכרוכות בהפסקתה לפני תום התקופה. לטענת הנתבעת טענתה בעניין זה מגובה ברשומות שהינן בגדר "רשומה מוסדית", ובהתאם לחוק הגנת הצרכן נשלח אל התובע ביום ההתקשרות באמצעות הדואר הסכם המפרט את תנאי התוכנית. בדיון שהתקיים לפני ביום 28.2.10 חזרו הצדדים על עיקרי האמור בכתבי טענותיהם. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכתבי בי דין ובכל אשר צורף להם, החלטתי לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות. ראשית אציין כי הסעד העיקרי שביקש התובע אינו בתחום סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך להורות על ביטול חוזה. שנית, אני קובע כי התובע לא הוכיח את עילת תביעתו ועל כן אין הוא זכאי לפיצוי מאת הנתבעת. לאחר שמיעת העדים השתכנעתי כי עסקת רכישת המכשיר אמנם נשתכללה בדרך של חתימה על משטח אלקטרוני. ברם, התובע לא הוכיח שהנתבעת לא מסרה לו פרטים מהותיים הנוגעים להסכמתו החוזית, ואין זה סביר כלל כי סבר שקיבל מכשיר סלולרי חינם אין כסף וללא כל התחייבות. יתרה מכך, לאחר ששמעתי את התובע אני קובע כי הסבירות שאדם כמו התובע לא ביקש לעיין בתנאי ההסכם עליו חתם הינה נמוכה ביותר. אשר לעסקת SOHO, הנתבעת הציגה רשומה מוסדית ממנה עולה כי נציגהּ הסביר לתובע את מלוא פרטי התוכנית. התובע לא הביא את אשתו לעדות ולכן לא ניתן לסתור את טענת הנתבעת בעניין זה. יתרה מכך, מעיון במסמכים שצורפו לכתב ההגנה השתכנעתי כי לאחר שיחת הטלפון שלחה הנתבעת העתק מן החוזה לתובע, ולאחר שהתרשמתי באופן ישיר מאישיותו של התובע, לא עולה בדעתי כי הלה לא חקר ובדק מהם פרטיו המדויקים של ההסכם לו היה מודע. סוף דבר, אני קובע כאמור כי התובע לא הוכיח את עילת תביעתו, ולכן יש לדחותה. התובע ישלם לנתבעת 300 ₪ הוצאות משפט. חוזהסלקוםסלולר (תביעות)ביטול חוזה