1. לפני תביעה בסך 24,500 ₪ שעניינה עתירה לחיוב הנתבעים (להלן:"השוכרים") בתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובע עקב הפרת הסכם שכירות. רקע וטענות הצדדים: 2. (א) ביום 23.5.09 התקשרו הנתבעים עם התובע בהסכם שכירות לשכירת בית במושב ירקונה לתקופה של 24 חודשים. (ב) עובר לחתימה על ההסכם, ניהלו הצדדים מו"מ ביניהם. ביום 23.5.09 נפגשו הצדדים בדירתו של התובע על מנת לחתום על ההסכם. (ג) עובר לחתימה על ההסכם, שילמו הנתבעים לתובע תשלום על חשבון שכ"ד, סכום של 7,500 ₪ וזאת בהתאם לדרישת התובע וכדי לשריין לעצמם את המושכר. (ד)בסמוך לאחר החתימה על החוזה ולפני שעזבו הנתבעים את דירת התובע, משנתגלעו מחלוקות נוספות בין הצדדים ביחס לתוכנו של ההסכם, הודיעו הנתבעים לתובע כי אינם מעוניינים לשכור את הנכס ודרשו את השבת עותק ההסכם וכן את הסכום ששולם לו. (ה) התובע סירב לבקשתם וטען כי נגרמו לו נזקים רבים, אשר בגינם הוגשה התביעה דנן. לטענת התובע, הנכס הושכר לשוכר אחר החל מיום 1.9.09, היינו, כחודשיים וחצי לאחר שהיו אמורים הנתבעים להיכנס למושכר. הנכס הושכר בדמי שכירות חודשיים בסך של 7,000 ₪ ולפיכך נגרם לו לטענתו נזק הן בגין חודשיים וחצי בהם הנכס עמד ריק, בסך של 18,750 ₪. והן בגין ההפרש בין המחיר בו הושכר הנכס לשוכר האחר- סך של 7,000 ₪ למשך 21.5 חודשים לבין דמי השכירות החודשיים עליהם סוכם עם הנתבעים בסך של 7,500 ובסה"כ- 10,750 ₪. כמו כן עותר התובע לפיצוי בגין תשלום חודשי לגנן ותשלום ארנונה למשך חודשיים וחצי בסך 2,500 ₪. (ו) לטענת הנתבעים, במהלך ניהול המו"מ התגלעו ביניהם לבין התובע חילוקי דעות מהותיים וקשים. המו"מ נמשך לטענתם כ-7 ימים החל מיום 16.5.09 ועד ל-23.5.09 ובמהלך שבעת הימים היו לתובע דרישות נוקשות ואף הופעל עליהם לחץ ממשי תוך איומים כי הבית יושכר לאחרים. (ז) לטענת הנתבעים, ביום 16.5.09 הוצג להם הבית ולמחרת העבירו לתובע טיוטת הסכם. לטענתם במהלך המו"מ נפגשו עם התובע 5 פעמים. הנתבעים ציינו כי ביום 23.5.09 הם נפגשו עם התובע במטרה לחתום על הסכם השכירות. לטענתם, במהלך הפגישה דרש התובע כי תאריך החתימה על ההסכם יהיה 15.5.09 ולא התאריך האמיתי בו נחתם החוזה, היינו, 23.5.09. (ח) כאשר התברר לנתבעים לטענתם כי כל רצונו של התובע הוא להקשות עליהם, ולנוכח מחלוקות ואי הסכמות רבות אשר עורר התובע ברגע האחרון על אף קיום מו"מ ממושך, החליטו הנתבעים באותו מעמד ממש כי הם לא מעוניינים לחתום עם התובע על הסכם השכירות. לטענתם, מיד שהודיעו לו על כך, התנהג התובע בצורה ביריונית, חטף את ההסכם ושטר החוב מהשולחן וסירב בתוקף להחזיר את ההסכם ושטר החוב לידיהם. דיון והכרעה: 3. אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להדחות על כל רכיביה, וזאת מחמת הנימוקים שיפורטו להלן. 4. אין חולק כי ביום 23.5.09 חתמו הצדדים על הסכם השכירות אשר צורף כנספח 1 לכתב התביעה. לטענת הנתבעים, אשר לא נסתרה, מספר דקות לאחר החתימה, הודיעו לתובע כי הם חוזרים בהם מכוונתם להתקשר בהסכם וביקשו לבטל ההסכם. וכך העיד התובע לעניין זה: "הנתבעים חתמו על החוזה, הם נתנו מקדמה חודש אחד, הם הודיעו לי על זה שהם לא מתכוונים לחתום על החוזה דקות אחדות...". למחרת, ביום 24.5.09 העבירו הנתבעים לתובע מכתב בו ציינו כי הם דוחים את טענתו ולפיה ההסכם נחתם וכי הם מבקשים לקבל בחזרה את העתק החוזה וכן את המקדמה ששולמה לו על ידם בסך 7,500 ₪. 5. במכתב שכתבו הנתבעים לתובע ביום 24.5.09 (נספח א' לכתב ההגנה) שכותרתו "ביטול חוזה שכירות". נכתב כהאי לישנא: הנדון: ביטול חוזה שכירות "אתמול, ביום שבת ה-23.5.09 הגענו לביתך לצורך חתימה על הסכם שכירות לבית במושב ירקונה...במהלך השיחה, ביקשת להוסיף מס' שינויים לחוזה וזאת למרות שעברנו עליו כבר מס' פעמים. ביצענו את התיקונים ולבסוף חתמנו על החוזה ונתנו לך שטר חוב ע"ס 50,000 ₪. במהלך החתימה התעוררו ויכוחים רבים ומחלוקות עמוקות ומיד לאחר חתימת החוזה הודעת לנו שהחל מרגע זה "אנחנו בידיים שלך וכדאי שניישר קו איתך", הערה שגררה חילופי דברים קשים שהגיעו לטונים צורמים. לאור זאת ומיד לאחר חתימת החוזה (דקה אחרי), ביקשנו לבטל את עסקת השכירות, לקבל חזרה את החוזה שחתמנו, את שטר החוב ואת המקדמה שקיבלת מאיתנו. לתדהמתנו, סירבת לבקשתנו בכל תוקף ואמרת כי החוזה בידך וכי אין באפשרותנו לבטלו בצורה חד צדדית.... ...אנו פונים אליך שוב במכתב זה ומבקשים להודיעך כי אנו רואים בחוזה השכירות כמבוטל ומצפים כי תשיב לנו החוזה, המקדמה ואת שטר החוב". למחרת היום שלח התובע לנתבעים מכתב ובו כתב: "אני דוחה כבלתי נכונות בעליל את הקביעות במכתבכם אלי מיום 24.5.09. לא נתגלעו בינינו כל חילוקי דעות ולא אמרתי אף מילה מאלה שאתם מייחסים לי. יש בינינו חוזה שכירות ואני עומד על קיומו". 6. טרם אדון בטענות הצדדים לגופן וברכיבי התביעה הנתבעים, אציין כי קיימים מספר דברים מהותיים אשר עלו מן המסמכים שצורפו לכתבי הטענות, המעידים לטעמי על התנהלות בלתי ישרה של התובע בכל הקשור להסכם השכירות ופוגמים באמינותו. (א) ראשית, התובע ציין הן בכתב התביעה והן בהסכם השכירות שנחתם בינו לבין הנתבעים כי הוא הבעלים של הנכס המושכר. כך, במבוא להסכם נכתב בצורה מפורשת: "הואיל והמשכיר הינו הבעלים והמחזיק הבלעדי של בית מגורים בן 5 חדרים...המצוי ברחוב המייסדים בישוב ירקונה...". (ההדגשות, כאן ובהמשך פסק הדין- שלי- א.ד.ג) אף בכתב התביעה ציין התובע כי "הנתבעים התקשרו עימי בחוזה לשכירת בית בבעלותי, לתקופת 24 חודש, בשכ"ד חודשי של 7,500 שקל, החל ביום 15.6.09 וכלה ב-15.6.11.". במהלך הדיון שהתקיים בפני התברר כי הבעלים של המושכר הינו בנו של התובע ולא התובע. התובע ציין בדיון : "אני השכרתי את הנכס אך הבעלים של הנכס הינו בני ולא אני..אני לא הבעלים של הנכס. לא היה לי שום עניין בזה לכתוב שזה אני" (עמ' 4 לפרוטוקול). עובדה זו לא צוינה בהסכם השכירות ואף לא בכתב התביעה. (ב) יתר על כן, גם ביחס למועד החתימה על ההסכם לא דייק התובע בלשון המעטה וציין הן בהסכם השכירות והן בכתב התביעה כי החוזה נחתם ביום 15.5.09 בעוד שבדיון התברר כי המועד האמיתי בו חתמו הצדדים על ההסכם היה 23.5.09. הנתבע נשאל במהלך חקירתו הנגדית אם ההסכם מבטא את כל התנאים עליהם סיכמו הצדדים והשיב כי התאריך המופיע על גבי ההסכם אינו התאריך הנכון. בתגובה לכך ציין התובע: "לי היה עניין לכתוב את התאריך שבו התחלנו את המו"מ, קפריזה שלי". (עמ' 2 לפרוטוקול) ובהמשך: "אני ביקשתי להקדים את התאריך מאחר וחשבתי שאין לזה שום משמעות והסכמנו לזה והתחלנו את המו"מ ב-15 לחודש". לא ברור מדוע החליט התובע למלא תאריך שגוי כמועד החתימה על ההסכם והתנהלות זו בצירוף עם העובדה שבחר לציין כי הוא הבעלים של הנכס בעוד שבנו היה הבעלים מעידה על אופיו ועל התנהלותו אל מול הנתבעים. 7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את גרסת הנתבעים בכל הקשור לאופן ניהול המו"מ ולנסיבות החתימה על ההסכם וההודעה על ביטולו, השתכנעתי כי גרסתם משקפת את הדברים אשר ארעו בפועל לאשורם, ומצאתי את עדותם בנושא זה מהימנה לעומת עדותו של התובע אשר הותירה אצלי רושם הפוך. כמו כן שוכנעתי כי דרישות התובע והשינויים שדרש לערוך בחוזה לאורך כל המושא ומתן לרבות במועד החתימה על ההסכם, היא שגרמה לנתבעים לחזור בהם מחתימתם ולהחליט כי אינם מעוניינים להתקשר בהסכם על אף שחתמו על ההסכם מספר דקות קודם לכן. הנתבע תיאר בעדותו בפני את הרקע שהביא אותו ואת הנתבעת לחזור בהם מחתימתם ולבטל את ההסכם: "ברגע שהתגלעו דין ודברים וברגע שהבנו את ההתנהלות אמרנו לו והגעתי לביתו והתייצבנו שם ומסרנו לו בידו מסמך..נספח א'. במעמד החתימה עצמה הודענו למשכיר שאנו לא מתכוונים להשכיר וזה שהוא חטף את החוזה זה לא מהווה חתימה. זה מוכיח שזה היה במהלך החתימה. הוא חטף אותו ואמר שזה בידנו ושניישר איתו קו עכשיו. לשמחתי לא נתנו לו את השיקים. חודשיים במזומן וערבות בנקאית. החוזה נחטף מהשולחן על ידו...במהלך דין ודברים הבנו שהשכירות תהיה סיוט מבחינתו. הרבה דברים היו תמוהים במהלך החתימה. הוא ביקש שנשים תאריך שבוע לפני..ורצה לעשות שינויים בחוזה. היינו בלחץ של ילדים ובית שצריך להשכיר תוך חודש. היינו בלחץ אמיתי לשכור. למרות חילוקי דעות המשכנו עם התהליך והבנו שיש טעות אם נפקיד בידו את הכספים והערבות וברגע שאמרנו לו את זה הוא חטף את המסמך ושם אותו בכיסו...זה קרה בשניות הכל. נתנו לו 7,500 ₪ על חודש שכירות ראשון שלא נכנסנו לבית.." (עמ' 1-2 לפרוטוקול הדיון מיום 18.7.10). אכן, טוב היו עושים הנתבעים לו היו מציינים זאת לפני שחתמו על ההסכם אולם בעשותם זאת מיד לאחר החתימה, דקות ספורות לאחר מכן, סבורני כי לא ניתן לומר כי התובע הסתמך על החתימה וניזוק כפי שהוא מתאר בכתב התביעה, בעקבות הביטול. 8. התנהלות התובע לאחר ששמע מהנתבעים כי הם מעוניינים לחזור בהם מחתימתם אינה ראויה ואני סבור כי התובע ניסה ומנסה להטיל על הנתבעים נזקים מופרזים אשר ספק אם אכן נגרמו לו. אשר לרכיב הראשון- סך של 18,750 ₪ בגין חודשיים וחצי שכירות- הרי שאין לקבל את התביעה בגין רכיב זה. אין מחלוקת כי בגין החודש הראשון קיבל התובע מהנתבעים דמי שכירות בסך 7,500 ₪ על החשבון כך שלכל היותר זכאי היה התובע לתשלום עבור חודש וחצי שכן הנכס הושכר לשוכר האחר כבר ביום 1.9.09. אולם משקבעתי כי הודעת הביטול נמסרה כדין ומיד לאחר החתימה סבורני כי פיצוי בגובה חודש שכירות אחד הינו די והותר ואין התובע זכאי לפיצוי בגין התקופה שלאחר מכן. באשר לרכיב השני - סך של 10,750 ₪ בגין ההפרש בין גובה דמי השכירות עליהם סוכם עם התובעים לבין זה שסוכם עם השוכר החלופי, הרי שלא ירדתי לסוף דעתו של התובע ביחס לרכיב זה ולא ברור לי מדוע מייחס התובע נזק זה לנתבעים. התובע יכל לחפש שוכר אחר אשר יסכים לשכור את הנכס בסכום דומה לזה שדרש מהנתבעים או לבקש מהנתבעים שידאגו למצוא שוכר חלופי. אכן, בסעיף 4.1 להסכם נקבע כי: "אם השוכר, מסיבה כלשהי ייאלץ לפנות את המושכר לפני תום תקופת השכירות, מתחייב השוכר למצוא שוכרים שייעמדו בכל תנאי החוזה הנ"ל וכן יאושרו ע"י המשכיר..". סעיף זה מתייחס אמנם לשוכר אשר מפנה את המושכר לפני תום תקופת השכירות ובענייננו, הנתבעים טרם נכנסו למושכר, אולם מכל מקום, ואף אם היה הסעיף רלוונטי, השתכנעתי כי התובע בחר לחפש שוכר בעצמו ולהפחית את דמי השכירות ועל כך לא ניתן לבוא בטענות אל הנתבעים. באשר לרכיב השלישי- סך של 2,500 ₪ בגין תשלומי ארנונה ותשלומים לגנן, מעבר לעובדה כי רכיב נזק זה לא הוכח ולא הובאה כל קבלה או אסמכתא אחרת המעידה על תשלומים אלו לגנן או לעירייה (ראה עדותו של התובע בעמ' 1 לפרוטוקול ש-15-16), הרי שאינני סבור שהנתבעים צריכים לשאת בתשלומים כלשהם עבור התקופה שעד למציאת השוכר החלופי משהודיעו כדין דקות ספורות לאחר החתימה על ההסכם, על רצונם לחזור בהם מחתימתם, ועל כן, דין רכיב תביעה זה להידחות. 9. בשולי הדברים אציין כי הסכם השכירות אינו קובע מנגנון מפורט בדבר פיצוי מוסכם כאשר צד לחוזה מעוניין לחזור בו מחתימתו עליו ולפיכך סבורני כי פיצוי בגובה חודש שכירות אחד בסך 7,500 ₪ הינו ראויה בנסיבות העניין. מששילמו הנתבעים לתובע סכום זה עובר לחתימה על החוזה, סבורני כי די בכך כדי לפצות את התובע על נזקיו הנטענים. סוף דבר 10. אשר על כן, ולנוכח כל האמור לעיל- התוצאה היא שהתביעה נדחית. אני מורה לתובע להשיב לנתבעים לאלתר את שטר החוב שנמסר לו, ולא לעשות בו כל שימוש. כמו כן, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 500 ₪. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. 11.חוזה שכירותחוזהמסמכיםביטול חוזהשכירות