החלטה זו עניינה בבקשת התובעת להיפוך נטל הראיה. התובעת הגישה כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת בו טענה כי במהלך חודש יולי 2009 שלחה לרצועת עזה, באמצעות סניפי הנתבעת בתל אביב ואשקלון, כמות של 1,430 חבילות המכילות הלבשה והנעלה. לטענת התובעת, הנתבעת לא שיגרה את החבילות והללו אוחסנו אצל הנתבעת תחת כיפת השמיים והחבילות ניזוקו בשל פגמי מזג האוויר. עוד טוענת התובעת כי לאחר זמן הגיעה לידיה מכתב הנתבעת מיום 3.9.09 לפיו החבילות לא נשלחו ליעדן וכי על התובעת לסור ולקחת את החבילות לרשותה. התובעת פעלה לאיסוף החבילות חזרה למחסניה. לידי התובעת הוחזרו 1,119 חבילות מתוך 1,430 החבילות שנמסרו, כך שנעלמו אצל הנתבעת 311 חבילות. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת לשלם לה עבור אובדן 311 החבילות סך של 596 ₪ לכל חבילה ובסך הכל סך של 185,363 ₪, וכן סך דמי המשלוח בגין החבילות בסכום של 100,126.29 ₪ בסך הכל סך של 285,482 ₪. הנתבעת במסגרת בקשת הרשות להתגונן שהגישה טענה, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה בשל נסיבות ביטחוניות שנכפו עליה על ידי המדינה, במצב של חוסר וודאות בדבר ההגבלות החלות על העברת טובין לחבל עזה, לא יכלה חברת הדואר לדעת אלו מדברי הדואר הנשלחים באמצעותה יזכו לקבל את אישור מנהלת מסוף ארז דרכו הועברו דברי הדואר לחבל עזה, ואלו לא יזכו לאישור זה. עוד טענה כי בתקופה זאת נאסר עליה להודיע על אי הוודאות לקהל לקוחותיה. לטענת הנתבעת, חבילות התובעת אשר לא קיבלו אישור ממנהלת מסוף ארז הועמסו חזרה על כלי רכב של חברת הדואר והוחזרו למרכזי המיון בתל אביב ואשקלון, והנתבעת פנתה לתובעת לבוא לקחת את דברי הדואר, אשר לא קיבלו אישור מנהלת מסוף ארז. עוד ציינה הנתבעת כי בשל העומס הרב שנוצר על חברת הדואר ומנהלת מסוף ארז לא ניתן היה להחתים את נציג הדואר של הרשות הפלסטינאית על הברקודים של דברי הדואר שנמסרו לידיו. לטענת הנתבעת מבדיקה שערכה עלה כי מתוך 1430 החבילות של התובעת, 311 לא הוחזרו לתובעת עם יתר החבילות שהוחזרו לה, והן לא נמצאו בידי הנתבעת, ועל כן יש להניח כי חבילות אלו נמסרו ליעדן, בין אם הועברו במסגרת מבצע חד פעמי שערכה הנתבעת בחודש יולי 2009 במסגרתו הועברו כ- 8,000 דברי דואר, ובין אם בהעברות אותן אישרה מנהלת מסוף ארז אמצעות כלי רכב קטנים. לטענת הנתבעת במקרה הנדון התובעת לא הניחה כל תשתית עובדתית באשר לטענתה כי 311 החבילות אבדו. הנתבעת קיבלה רשות להתגונן ואף שלחה הודעת צד ג' למדינת ישראל. עיקר טענות התובעת ביחס לבקשה להעברת נטל הראיה 10. התובעת מודה כי במקרה הנדון אין המדובר במצב "קלאסי" של הודאה והדחה כטענת פרעתי, יחד עם זאת לטענתה על פי הפסיקה יש מקום להחיל טענת "הודאה והדחה" אף אם אין המדובר בטענת הודאה והדחה "קלאסית". לעניין זה הפנתה התובעת לפסקי דין בעניין רע"א (מחוזי י-ם) 7454/96 איזבינסקי סמיון נ' טיטלבאום (מיום 5.1.97, פורסם במאגרים המשפטיים). עוד הפנתה התובעת לבר"ע 677/85 דורוקום מחשבים נ' יצחק רוט, פ"ד לט(4) 654, , ע"פ 28/49 ע"פ 28/49 זרקא נ' היועמ"ש, פ"ד ד' 504 (1950), רע"א 1436/90 גיורא ארד נ' מנהל מס ערף מוסף, פ"ד מו (5) 101, ת.א. 210048/02 פרויקט היהלום נ' מ"י (מיום 25.8.05 פורסם במאגרים המשפטיים). 11. לטענת התובעת במקרה הנדון הנתבעת מודה, כי שלחה את דברי הדואר לחבל עזה וכן כי התובעת שילמה עבור המשלוח, וכן מודה כי דברי הדואר לא הגיעו ליעדם ושבו למרכזי המיון, ואף מודה כי בשל עומס לא החתימה את נציג הדואר של הרשות הפלשתינאית על הברקודים של דברי הדואר שהם אישורי המסירה. עוד מודה הנתבעת כי מתוך 1430 חבילות הוחזרו לתובעת רק 1,119 חבילות, וכי אין לה אישור מסירה המעיד על מסירת החבילות החסרות למענן. עוד ציינה התובעת, כי הנתבעת ציינה כי היא אינה יודעת אלו חבילות עברו ואילו לא, וכי ידעה כי התנהגותה עלולה לגרום לה נזקים עתידיים ללקוחותיה ומשכך לעצמה, וכי היא הייתה מנועה להעביר דברי דואר לחבל עזה בצורה סדירה. 12. לאור האמור טוענת התובעת כי הנתבעת מודה בעילות התביעה המהותיות ואינה מכחישה כי דברי הדואר לא הועברו לנמענים, אך הנתבעת טוענת טענות המדיחות את אחריותה לנזקים בגינם מבוקשים הסעדים בכתב התביעה אשר טעמיהם מושתתים על טענות משפטיות או עובדתיות נוספות וחיצוניות ליריבות בין התובעת לנתבעת. 13. עוד טענה התובעת כי יש להחיל על המקרה הנדון את הכלל של הדבר מעיד על עצמו, הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין תשכ"ח 1968, וכן את דוקטרינת הנזק הראייתי. עיקר טענות הנתבעת ביחס לבקשה להעברת נטל הראיה 14. לטענת הנתבעת בראש ובראשונה, בהתאם לפסיקה אין המקרה הנדון מהווה מצב המצדיק קבלת הטענה של הודאה והדחה. בנוסף, במקרה זה עיון בעילת תביעתה של התובעת מעלה כי, לטענתה, הנתבעת לא שיגרה כלל את החבילות ליעדן. בעוד שהנתבעת הכחישה הטענה וטענה כי החבילות נשלחו, אך היות ונמנע ממנה להעבירן לצד הפלשתינאי הן אוחסנו במחסניה והושבו לתובעת. בהתייחס ל- 311 החבילות טענה הנתבעת כי התובעת לא הניחה תשתית עובדתית לביסוס האובדן. כמו כן הכחישה הנתבעת כי החבילות לא נמסרו ליעדן. על כן לטענתה די בהכחשת הטענה כי החבילות לא הגיעו ליעדן על מנת לדחות את טענת ההודאה והדחה. 15. עוד טענה הנתבעת כי ביחס ל- 1,119 החבילות, שהוחזרו לתובעת, ציינה כי אלו נשלחו לרשות, אך הוחזרו לתובעת היות ולא הצליחה להעבירן לצד הפלשתינאי. על כן טוענת הנתבעת, כי ביחס לחבילות אלו מצטמצמת השאלה האם למקרה בו חבילה נשלחה ולא הגיעה ליעדה מפאת אירועים שונים, שאינם קשורים לחברת הדואר, על חברת הדואר להחזיר את דמי המשלוח. עוד ציינה הנתבעת כי לגבי 311 החבילות האחרות על התובעת להוכיח את הנזק לגבי כל חבילה וחבילה שכן הפיצוי הקבוע בחוק (של 596 ₪) הוא פיצוי מקסימאלי, אך הפיצוי הניתן הוא לפי הנזק בפועל. 16. עוד טענה הנתבעת כי טענות התובעת בעניין תחולת החזקות של הדבר מדבר בעד עצמו וכן הנזק ראייתי הן טענות שלא הועלו בכתב התביעה ומהוות הרחבת חזית. עוד טענה הנתבעת בעניין זה כי טענות מסוג זה הן טענות אשר נבחנות בסיומו של ההליך ולא בתחילתו, כפי המבוקש במקרה הנדון. דיון והכרעה 17. לאחר עיון בטענות הצדדים והפסיקה אליה הפנו, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות. 18. הכלל הרגיל בהליך אזרחי הוא, כי התובע הוא הפותח בהבאת הראיות וכי עליו מוטל נטל השכנוע, וזאת מכוח העיקרון לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" - ראו תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות"). 19. תקנה 159 לתקנות קובעת חריג לכלל זה, ולפיו יפתח הנתבע בהבאת הראיות מקום בו: "הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש...". 20. יישומה הקלאסי של הדוקטרינה של "הודאה והדחה" במשפט הישראלי הוא המקרה של טענת "פרעתי", אך אין היא מוגבלת למקרה זה, וחלה היא על כל מקרה, שבו הודה הנתבע או שהוכחו במלואם הרכיבים הנדרשים להקמת עילת החיוב, והנתבע מעלה טענה אחרת שבגינה הוא פטור מלשלם. ניסוחה הכללי של הדוקטרינה הוא כי "בסיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש... מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרימו, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה". לעניין זה ראו פסק דינו של בית המשפט העליון רע"א 296/11 מוחמאד נג'אר נ' שאוקי חמדאן (מיום 23.2.12, פורסם במאגרים המשפטיים). עוד צוין בפסק הדין בעניין נג'אר כי הודאת הנתבע בעובדות מסוימות מצמצמת את המחלוקת ועשויה להקל על הראיות שעל התובע להציג, ואף עשויה להעביר אל הנתבע את נטל הבאת הראיות. 21. במקרה הנדון ומעיון בכתבי טענות הצדדים וכן בפסקי הדין אליהם הפנתה התובעת, לא מצאתי לקבל את טענות התובעת כי במקרה הנדון יש להחיל את הכלל של הודאה והדחה. אציין כי מעיון בפסקי הדין אליהם הפנתה התובעת לא מצאתי כי יש בהם כדי לסייע לה. כפי שיפורט להלן, המקרה הנדון אינו מקרה בו הנתבע אינו חולק על העובדות המהותיות בכתב התביעה אך טוען טענות מהותיות להגנתו, שאז נקבע כי יש מקום להעביר נטל הבאת הראיות לנתבע. 22. בנסיבות העניין בהן התובעת טוענת כי הנתבעת כלל לא שלחה את החבילות, בעוד הנתבעת מכחישה את טענות התובעת וטוענת כי היא כן שלחה את החבילות למסוף ארז, אבל בשל הנסיבות הביטחוניות לא הצליחה להעבירן ועל כן הושבו לתובעת, היא טענה אשר אינה עולה כדי הודאה והדחה. במקרה זה הנתבעת אינה מודה בטענות המהותיות של כתב התביעה וטוענת טענות עובדתיות נוספות, אלא היא מציגה גרסה עובדתית שונה לטענות התובעת אשר אינה עולה בגדר טענת הודאה והדחה. לעניין זה ראו גם פסק דין ת.א. (מחוזי מרכז) 38508-05-11 עננה בע"מ נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (מיום 13.2.12, פורסם במאגרים המשפטיים), ופסקי הדין אליהם הוא מפנה. 23. די בקביעתי לעיל המתייחסת לחלק התביעה בעניין החבילות שהושבו לתובעת, כדי לקבוע כי אין מקום לקבל הטענה של הודאה והדחה. 24. בהתייחס ל- 311 החבילות, הנתבעת אינה טוענת במפורש כי החבילות הגיעו ליעדן, והיא מודה, כי אינה יכולה לעשות כן בנסיבות העניין בשל העובדה, כי לא הוחתמו אישורי המסירה ברשות הפלשתינאית, אך יחד עם זאת לטענתה על התובעת להוכיח כי החבילות לא הגיעו ליעדן. אני מקבלת טענה זאת של הנתבעת לפיה על התובעת להוכיח כי החבילות לא הגיעו ליעדן. בעניין זה אציין, כי אומנם קיימת בעייתיות בטענותיה של הנתבעת בעניין זה, אך עניין זה ייבחן בסיומו של ההליך ולאחר הבאת ראיות הצדדים באשר לגורלן של אותן חבילות. 25. בהתייחס לטענות התובעת לעניין החלת הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו והחלת הכלל של היזק ראייתי, אשר מכוחו יש להעביר הנטל לכתפיה של הנתבעת, אני מקבלת את טענות הנתבעת כי בהתאם לפסיקה טענות אלו הן טענות, שיש להעלותן בכתב התביעה. עוד אני מקבלת את טענות הנתבעת כי טענות אלו הן טענות אשר נבחנות בסיומו של הליך ולאחר הערכת ראיות הצדדים, ועל כן אין מקום לקבלן עתה. 26. בנסיבות העניין לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות. 27. הצדדים לרבות צד ג' יבצעו הליכי גילוי מסמכים ושאלונים באופן הדדי כך שדרישות לגילוי מסמכים ושאלונים ישלחו עד ליום 22.11.12. 28. הצדדים ישיבו באופן הדדי לדרישות גילוי מסמכים ושאלונים עד ליום 22.12.12. 29. התובעת תגיש ראיותיה עד ליום 22.1.13. 30. הנתבעת תגיש ראיותיה עד ליום 22.2.13. 31. צד ג' יגיש ראיותיו עד ליום 22.3.13. 32. נקבע קדם משפט ליום 10.4.13 בשעה 10:00.דוקטרינות משפטיותהודאה והדחה