השאלה הדרושה להכרעה במסגרת פסק דין זה היא אימתי ייחשב בעל חשבון בנק ממנו נמשכים צ'קים על ידי צד ג ללא כל מעורבות או אישור או אישרור של בעל חשבון הבנק ,כמושתק או מנוע מלטעות לזיוף חתימתו וכפועל יוצא מכך כחייב בפרעון צ'ק גם אם לא חתם עליו., וגם אם זוייפה חתימתו!. 1.התביעה בפני תביעה שטרית שראשיתה בקשה לביצוע שיק ע"ס 1,239 ₪, משוך מחשבונה של הנתבעת רומוב רעיסה. השיק משוך לפקודת "נתן " . על פי הבקשה לביצוע שיק ע"ח השיק שולמו 971 ₪ כך שהשיק הוגש למעשה לביצוע בגין חוב בסך של 268 ₪ ! תיאור השיק: שם הנפרע רשום "נתן". השיק משורטט. סכום השיק 1,239 ₪. סכום השיק במילים רשום בשפה הרוסית. ז"פ - 28.7.09. השיק חתום ברוסית. ע"ג השיק חותמת הנושאת את המילה "נתן" - אין חתימת הסבה וכן רישום בכתב יד של סכומים ותאריכים - הסבר לרישום זה ניתן על ידי העד, כפי שיפורט להלן, דניאל מורוזוב. השיק הוחזר על ידי הבנק הנמשך בצירוף ההערה חשבון מוגבל. 2. עילת התביעה על פי כתב התביעה השטרית - הבקשה לביצוע שטר, עילת התביעה השטרית עולה מפרק ו' לבקשה לביצוע, לאמור: "הזוכה נתן מינק ובסקי אוחז בשיק בחתימת יד רומוב רעיסה. השיק לא כובד במועדו ולא לאחר מכן למרות הדרישות שנשלחו לחייבת". עד כאן עילת התביעה. זאת לציין ולהדגיש כי הבקשה לביצוע השיק הוגשה ללשכת ההוצל"פ ב- 11.5.10 - כ- 10 חודשים לאחר זמן פרעון השיק. זמן קצר לאחר הגשת הבקשה לביצוע הגישה הנתבעת תלונה במשטרה בדבר זיוף חתימותיה וגניבת זהותה על ידי צד ג שמשך צ'קים מחשבון הבנק שלה., הפקיד כספים לפרק זמן מסויים לכיסוי צ'קים אלה ., והכל עד אשר נעלם תוך שהוא מותיר אחריו צקים משוכים מחשבון הנתבעת בידי אוחזים שונים. 3. הגנת הנתבעת טענות ההגנה של הנתבעת 1 היא כי חתימתה זוייפה ! כי לא חתמה על השיק ולא ידעה כי שיקים נמשכו מחשבון הבנק שלה ולמעשה כי בפועל גנב צד ג' את זהותה, הפעיל את חשבון הבנק שלה, נטל 6 פנקסי שיקים מפקידת הבנק ללא רשותה, ללא הרשאתה. על פי גרסתה העובדתית שלא נסתרה, היא נכנסה בנעלי אחותה טטיאנה כבעלת חשבון הבנק ב- 5.11.07. מאותה תקופה הייתה היא בעלת החשבון, החשבון היה על אפס - עמ' 7 לפרוטוקול ש' 12-13 - והיא הייתה בעלת זכות החתימה הבלעדית בחשבון "לא היו שיקים ולא שום דבר. רשמתי שרק אני בעלת זכות החתימה". - גירסתה זו של הנתבעת לא נסתרה והייתה אמינה עלי!. הנתבעת, לגרסתה, משגילתה כי נעשה שימוש מעוול ולרעה בחשבון הבנק שלה, הגישה תלונה במשטרה ב- 13.6.10, מיד בסמוך לאחר שהסתבר לה כי צד ג' עושה שימוש לרעה בחשבון הבנק שלה ומפזר שיקים. מידע זה הגיע אליה כאשר קיבלה התראה על פי חוק שיקים ללא כיסוי בדבר סירוב 5 שיקים מחשבונה. למותר להעיר כי בעקבות חמשת השיקים האלה סורבו שיקים נוספים ומכאן החזרה וסירוב השיק נשוא ההליך מהסיבה חשבון מוגבל. 4. דיון והכרעה בשלב ראשון ומשלא התייצב המשיב לדיון בהתנגדות, ניתנה רשות להגן. כפי שהחלטתי בהחלטה חד משמעית מיום 13.12.10 ונוכח טענות הנתבעת בדבר זיוף חתימתה, גניבת זהותה, נטילת פנקסי שיקים מחשבונה ללא הרשאה ופיזור שיקים תוך זיוף חתימתה, הוטל הנטל להוכחת זכות האוחז להפרע מהשיק מעם הנתבעת, על התובע !. התובע תמך תביעתו בתצהירי עדות ראשית של אביו, בעל העסק, אשר קיבל את השיק תמורת סחורה, של עובד בשם מורוזוב דניאל אשר מסר תצהיר עדות ראשית, ושל התובע בעצמו, שהוא בנו של בעל העסק, ונכון להיום גם עו"ד. התובע, למרות הבהרת ביהמ"ש חד משמעית מיום 13.12.10 מצא לנכון שלא להגיש חוו"ד מומחה שתתמוך בטענתו כי הנתבעת היא שחתמה על השיק נשוא התובענה השטרית וכאמור גם במהלך סיכומיו היום הבהיר כי איננו יודע מי חתום על השיק - עמ' 9 ש' 27 לפרוטוקול. נסיבות מסירת הצ'ק כפי שהעיד מנשה מינקובסקי - עד התובע, בעדותו בפני בח"נ על תצהירו, צד ג' - הלקוח שלו סיפק סחורה-דוידוב איסק, קיבל ממנו חשבון לתשלום בסכום השיק. ביום 16.6.09 הוציא חשבון לתשלום כנגד קבלת סחורה. חשבון זה גיבש סכום של 1,202 ₪ תמורת סחורה שסופקה ב- 16.6.09 . סכום הצ'ק מגלם את החשבון מיום 16.6.2009 בצירוף יתרת חוב נוספת מ- 9.6.09 ובסה"כ הסכום המדוייק של 1,239 ₪. כפי שהעיד בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 19 "לאחר שחתם על הסחורה היה מוציא שיק באותו מעמד והוא היה רושם את השיק באותו מעמד. הוא עשה זאת עשרות פעמים". בהמשך כאשר נשאל לנסיבות רישום שיק על ידי דוידוב מחשבון של צד זר, השיב בעמוד 5 בשורה 23 "הוא בא ואמר לי שבשלב זה בגלל בעיות בחשבונו הפרטי השיקים יהיו של רומוב רעיסה. לא שאלתי מי זאת רומוב רעיסה. הוא אמר שהוא אחראי על השיקים". מסקנה עד כאן לעניין החתימה על הצ'ק-עילת התביעה המסקנה מהעדויות שהמציא התובע עצמו, היא אחת - מי שחתם על השיק ורשם אותו אינו הנתבעת, כפי שביקש התובע לטעון בכתב תביעתו, אלא "הלקוח" - דוידוב איסק. במובן זה מסקנתי אחת היא, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הנתבעת היא שחתמה על השיק, על פי עילת תביעתו. התובע ביקש אמנם לטעון ל"הרשאה" לצד ג' לחתום בשם הנתבעת על השיק, אלא שכאמור מאחר וטענת הרשאה לא עלתה כחלק מעילת התביעה, מכתב התביעה השטרית, לא אפשרתי זאת. מניעות מסיכומי התובע עולה טענה אחת ויחידה הדרושה להכרעה והיא טענת מניעות טענת התובע הועלתה בהסתמך על סעיף 23 (א) סייפא לפקודת השטרות, לאמור: "החתימה על שטר כשהיא מזוייפת... אין כוחה יפה כלשהו... אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף, מנוע מלטעון טענת זיוף...". את טענת המניעות שלו ביסס התובע על ע"א 618/75 עזבון המנוחה פנינה טננבוים נגד ב.ל.ל וע"א 550/66 שטאובר נ' בנק מזרחי וכן ת.א. 21744/02 . אלא שאין המשל דומה לנמשל. בשני המקרים עליהם הסתמך התובע - נוכח בית המשפט חד משמעית כי דפי חשבון הבנק הומצאו לבעלים של חשבון הבנק ., אלא שהבעלים - שטען זיוף התעלם מחיובים בגין שיקים מזוייפים!. ואצטט מעמוד 143 לפסק הדין בע"א 618/75: ",. שם נמשכו על-ידי עובד החברה שיקים מזוייפים רבים, בסך-הכל 122, במשך תקופה של כשנה וחצי בסכום כולל של 75,000 ל"י שהיווה חלק לא-מבוטל ממחזור החברה. במקרה הנדון המדובר בעסק פרטי קטן שמחשבונו נמשכו 29 שיקים מזוייפים בסכום כולל של 47,340 לירות, גם במשך תקופה של שנה וחצי, והם היוו לא רק חלק לא-מבוטל מהעסק הקטן של התובעת כי אם 38% ממחזורו. נוסף למשלוח החשבונות על-ידי הבנק לתובעת ישנו ענין נוסף הדגשה שלי- כ.ל.). חשבון התובעת היה חשבון קרדיטורי קטן שהתנועה בו היתה כעשר משיכות לחודש, מרביתן הגדול בסכומים של בין אלף ואלפיים ל"י כל אחת, והיתרות בחשבון היו גם הן קטנות ונעו בין כמה מאות לירות לבין כמה אלפים לכל היותר. מחשבון זה נמשכו סכומי השיקים המזוייפים, לרוב בסכומים של כמה אלפי לירות לחודש, במשך תקופה של שנה וחצי. הוגשו העתקי החשבונות לשנת 1971, זאת אומרת תקופה של שנה מתוך התקופה של שנה וחצי הנ"ל: במשך שנה זו המשיכות על-ידי שיקים מזוייפים גרמו בששה מקרים להפיכת יתרת זכות ליתרת חובה בחשבון. נוסף לאותם ששת המקרים נוצרה יתרת חובה בחשבון עשרות פעמים במשך אותה שנה וברור שמשיכת השיקים המזוייפים תרמה תרומה נכבדה ליצירת יתרות החובה, אם כי בעת משיכת השיקים המזוייפים היתה בחשבון יתרת זכות שעלתה על סכום השיקים. ישנה ראיה שנתקבלה כמהימנה על-ידי השופט המלומד, שכאשר היתה נוצרת יתרת חובה בחשבון, היה הבנק מטלפן לתובעת ומודיע לה על יתרת החובה והיא היתה שולחת ומפקידה כסף לכיסוי יתרת החובה. גם בהתנהגות זו של התובעת היתה רשלנות כלפי הבנק. יצירת יתרת חובה מידית על-ידי משיכת שיקים מזוייפים בששה קרים היתה חייבת להדליק אור אדום אצל התובעת ולהביא אותה לבדיקת הענין." וכפי שתימצת כבוד השופט רחמים כהן את ההלכה בפסק דינו בתיק אז 21744/02 בסעיף 8 לפסק הדין לאמור : " ידיעה מסוג זה גם היא על פי קביעתו של כב' השופט ויתקון יוצרת מניעות בפני הלקוח לטעון לרשלנות הבנק. בפרשת שטאובר (ראה: ע"א 550/66 א' שטאובר בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד כ"ב (1) 240) נקבע גם כן, כי הלקוחה התרשלה בכך שלא הגיבה להעתקי דפי החשבון שנשלחו אליה, שבאמצעותם יכולה הייתה לגלות את מעשי הזיוף, למרות שנקבע שגם הבנק התרשל בכך שלא ערך בדיקה מספקת. בפרשת שטאובר דובר בלקוחה של בנק, אשר פקידה שלה זייפה את חתימתה על 122 שיקים. השיקים המזויפים הוגשו לפירעון וכובדו ע"י הבנק הנתבע. בהתבססו על דוקטרינת המניעות בית המשפט דחה את טענת הרשלנות כנגד הבנק שכן הלקוח קיבל מהבנק, במשך תקופה ארוכה, את דפי החשבון ובהם חיובים בגין שיקים מזויפים ולא הגיב עליהם." אלא שמסקנתו בפסק דין זה הייתה בדבר ה"אשם התורם של הבנק " תוך שלילת טענת המניעות . והכל בשים לב לעובדה שבהליכים אלה נדונה התדיינות בין לקוח לבין הבנק שם התנהל חשבונו " בפסיקותיו האחרונות של בית המשפט העליון ניתן לראות מעבר ממשי מדוקטרינת המניעות לדוקטרינת האשם התורם. הסטת נקודת הכובד נובעת מעובדה כי דוקטרינת המניעות מהווה במקרים רבים מכשיר בלתי יעיל להגשמת מבחן "פיזור הנזק" ובכל המקרים מכשיר בלתי יעיל להגשמת מבחן "האשמה". חוסר יעילות זו, לעניין מבחן "האשמה", נובע ממהותה של המניעות, שהינה מכשיר בלתי גמיש. המניעות פועלת על מלוא הסכום או שאינה פועלת כלל."- ראו בסעיף 9 לפסק הדין המקרה דנן שונה . על פי גירסת הנתבעת שלא נסתרה היה החשבון מבחינתה חשבון רדום ולא פעיל. לא קיבלה דפי חשבון בנק ,היא לא הפקידה כספים לחשבונה., כך שלא היה לה שמץ של מושג כי מאן דהוא עושה שימוש לרעה בחשבון הבנק שלה . במובן זה אדגיש כי התובע לא הרים הנטל הנגדי להוכיח כי למרות טענות הנתבעת - קיבלה בפועל דפי חשבון בנק מחשבונה או ידעה בדרך אחרת כל שהיא על מעלליה דוידוב בחשבון הבנק שלה. התובע מבסס את טענת המניעות שהעלה על העובדה כי העסק בשם - "נתן שיווק מוצרי מזון ומכולת" בבעלות אביו מינקובסקי מנשה, הוציא קבלות רבות המעידות על קבלת שיקים משוכים על חשבונה של הנתבעת. בפועל הוצגו קבלות בהתייחס לשיקים שזמני פרעונם בתאריכים שונים החל מ- 22.2.08 וכלה ביולי 2009.- 23 במניין. אעיר כי לקבלות אלה צורף גם דוח תנועות חשבון ממנו ניתן ללמוד כי שיקים שמסר דוידוב איסק לעסק בשם "נתן" במהלך תקופה ארוכה נפרעו וכל זאת עד אשר סורב השיק הראשון מביניהם ב- 1.9.09. אין מחלוקת כי התובע לא הציג כל ראיה שתעיד למעורבות כלשהי אקטיבית של הנתבעת. לאמור כי לא נוכחתי שהנתבעת הציגה מצג פוזיטיבי לתובע עליו היה מקום שיסתמך, לאמור כי השיקים שקיבל מדוידוב נחתמו כדין, למרות שנמשכו מחשבונה של הנתבעת. ההלכה הפסוקה מורה כי על מנת שתקום מניעות/השתק, צריכים להתקיים כל יסודות ההשתק: מצג של ראובן כלפי שמעון, המכוון לגרום לשמעון לפעול על פיו; שמעון סמך על המצג ופעל על פיו; שמעון ניזוק עקב כך (ע"א 550/66 פד"י כב(1) 240, בעמ' 248 על מנת שמי שחתימתו על שטר זוייפה, יהיה מושתק מלטעון טענת זיוף, יש להניח תשתית עובדתית למספר יסודות לאמור שהוא הציג את המצג הלא נכון (בענין חתימתו) בטרם נטל אוחז השטר את השטר, היינו צריך להתקיים מצב שהאוחז הסתמך על המצג ופעל על פיו - נטל את השטר, בעקבות המצג. "אדם שחתימתו על שטר זוייפה יכול שיהא חב על אף הזיוף, למשל עקב השתק, כגון שנוטל השטר שאל אותו אם החתימה חתימתו היא, בטרם יטול את המסמך, והוא ענה בחיוב" (ע"פ 319/66 פד"י כ(4) 673 בעמ' 678, וכן ר' זוסמן, "דיני שטרות" מהד' 6, ירושלים, תשמ"ג - 1983, בעמ' 62-61, ובעמ' 255-254). בעניין שבפני התעלם לחלוטין מנשה מינק ובסקי שקיבל הצ'ק לידיו לצד צקים נוספים מעמדתה של הנתבעת למשיכת צקים מחשבונה על ידי דוידוב. בעמוד 5 לפרטיכל שורות 22 , 23 העיד מנשה מינקובסקי: "לא שאלתי מה פתאום (מסר דוידוב שיקים של זר - השלמה שלי כ.ל.)....לא שאלתי מי זאת רומוב רעיסה . הוא אמר שהוא אחראי על הצ'קים"- במובן זה מגיע האשם התורם שלו לעניין קבלת צ'קים שנמשכו בחתימה זיוף לכ100 אחוז . לאמור שמצד אחד בפנינו מי שקיבל צ'ק משוך בפועל על ידי מאן דהוא ., אלא שהצ'ק משוך על חשבונה של הנתבעת והכל תוך עצימת עיניים מלאה וחוסר איכפתיות - כל זמן שהשיקים כובדו בפועל, ומצד שני בעלת חשבון בנק רדום ., שלא נוכחתי כי היה לה שמץ של מושג לאמור כי מאן דהוא עושה שימוש לרעה מחשבונה ., כי מאן דהוא מפזר צ'קים מחשבונה והכל בנסיבות בהן נכון להיום טרם התברר באילו נסיבות נמסרו פינקסי הצ'קים למי שחתם ומסר אותם לאוחזים שונים. בבחינת מאזן אינטרסים אלה זה מול זה אני קובעת כי הגנתה של הנתבעת גוברת וכי התובע לא עמד בנטל ההוכחה ., גם לא לעניין מניעות הנתבעת כטענתו בפני . לסיכום הפסיקה העדכנית מצמצמת את הנסיבות בהן ייחשב בעל חשבון בנק ממנו נמשכו צ'קים אגב זיוף חתימה כמנוע מלטעון זיוף!. במקרה דנן לא נסתרה טענת הנתבעת כי מרגע שנודע לה על משיכת צ'קים מחשבונה - התלוננה במשטרה ומיהרה לסגור את חשבון הבנק ממנו נמשך הצ'ק נשוא התובענה על מנת למזער את נזקיה ולממש זכויותיה אל מול הבנק הנמשך או מי מפקידותיו אשר לטענתה עשתה יד אחת על דרך קנוניה עם דוידוב הנ"ל ומסרה לו פינקסי שיקים מחשבונה. אני קובעת כי התובע לא הרים הנטל להוכיח כי הנתבעת ., ידעה בכל דרך אל השימוש לרעה שנעשה בחשבונה על ידי צד ג ., התרשלה ., העלימה עין או שתקה ובכך תרמה למניעותה!. התוצאה היא שהתובע לא הוכיח תביעתו!. לא כי הנתבעת היא שחתמה על הצ'ק נשוא התובענה ולא כי הנתבעת מנועה מלטעות טענת הזיוף שהעלתה. כפועל יוצא מכך אני מקבלת את טענת הזיוף של הנתבעת לאמור כי מי שחתם על הצ'ק נשוא התובענה זייף את חתימתה ., זיוף שאין כוחו יפה כלשהו על מנת לחייב אותה בסכום הצ'ק . ובנוסף כי אין להסיק כי הנתבעת מנועה מלטעון לזיוף באשר לא נוכחתי כי תרמה במצג לרבות לא במצג פסיבי להסתמכות התובע ., גם לא על העובדה שצ'קים קודמים שקיבל אביו מדוידוב משוכים על חשבון הנתבעת נפרעו בפועל. סוף דבר התוצאה היא שדוחה את התביעה. בשים לב לסכום התביעה הנמוך מחד ולמשך הדיון וסירבול הדיון על ידי התובע והכל בהתעלם מהוצאות הנתבעת בהגנתה ולמרות סכום החוב הנמוך ומשלא הרים התובע את נטל ההוכחה להוכיח את תביעותו מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 6960 ₪. משדחיתי התביעה., מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל המקושר 0156222-10-2. דוקטרינות משפטיות