1. לפניי תביעה לפיצוי תגמולי רכב, בגין תאונה שאירעה ביום 31.5.96 לרכבו של התובע, משאית מאן משנת ייצור 1996, בעת שהמשאית שהתה בבית החרושת "הדר" לצרכי עבודה, התנגשה בקיר ונגרמו נזקים למרכב ולארגז המשאית. הנזק לפני מע"מ על פי דו"ח השמאי הינו בסך 27,651.95 ש"ח למשאית ובסך 20,295 ש"ח לארגז המטען. כמו"כ תובע התובע פיצוי בסך 5,000 ש"ח בגין טרחה טרדה ועגמת נפש. 2. לטענת הנתבעת לאירוע התאונה הנ"ל אין כיסוי ביטוחי, משום שבעת התאונה נהג ברכב נהג שלא היה בעל רשיון בר תוקף, ובכך הופרו תנאי הפוליסה ודין התביעה להדחות. 3. לטענת התובע על פי תצהירו, התובע לא נכח בעת שארעה התאונה והנהג שקיבל רשות מהתובע לנהוג ברכב ביום התאונה היה מר יגאל לוי, ואין חולק שהוא בעל רשיון נהיגה (נספח ז' לתצהיר). ואולם לאחר התאונה מסר יגאל לוי שתי גרסאות האחת כי מר סרה יוסף עובד של חב' הדר נהג במשאית על מנת להזיזה מעט והשניה כי הוא עצמו נהג במשאית בעת שהחליקה על שמן ופגעה בקיר, אך חשש לומר זאת לתובע. 4. אין חולק שבמקרה בו נהג מר לוי - הפוליסה חלה וקיים כיסוי ביטוחי, משום שיש לו רשיון נהיגה אך המחלוקת בין הצדדים היא למקרה בו נהג סרה ברכב שכן ליוסף סרה אין רשיון לנהוג על הרכב והמחלוקת בין הצדדים צומצמה ומוקדה אך לאפשרות האחרונה, דהיינו האם קיים כיסוי ביטוחי במקרה בו נהג יוסף סרה, בין אם ברשותו של לוי ובין אם לאו. וכי אם באחד משני המקרים האחרונים לא חל כיסוי ביטוחי יש מקום להמשיך ולברר איזה מהמקרים התרחש, אין לטענת הנתבעת מר סרח שחסר רשיון נהיגה, אינו ממין האנשים המורשים לנהוג על הרכב ולכן הפוליסה לא חלה על המקרה. 5. בישיבת הקד"מ מיום 5.7.01 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה אין מחלוקת לגבי גובה הנזק ואין חולק כי אם הנהג היה יגאל לוי, שיש לו רישיון מנהיגה, קיים כיסוי ביטוחי. המחלוקת התמקדה אך לענין המקרה בו נהג יוסף סרה ברכב, בין אם על דעת עצמו וללא קבלת רשות מאף אחד, ובין אם עפ"י רשות או הוראה שקיבל מיגאל לוי לנהוג על המשאית, כאשר לטענת הנתבעת אין באף אחד מהמקרים הנ"ל כיסוי ביטוחי תקף, ולטענת התובע הוא תקף, משום שהתובע לא נתן לסרה רשות לנהוג ברכבו. לפיכך הוסכם כי הצדדים יגישו סיכומים ובהתאם לפסיקת ביהמ"ש יישקל הצורך בהמשך הדיון. 6. הצדדים הגישו סיכומים לגבי כל אחת מהחלופות ולהלן אציגן אחת לאחת ואדון בהן. החלופה הראשונה - לפיה נהג סרה ללא קבלת רשות טענות הנתבעת 7. לטענת הנתבעת תנאי כללי לתחולת הפוליסה הוא כי הנהג המורשה יהיה בעל רשיון נהיגה בר תוקף לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב הרלוונטי, כמו כן הפוליסה מחייבת קיום דרישות ותנאים נוספים כגון בדבר גיל הנוהג, וותק הנהיגה, זהות הנהגים המורשים לנהוג (עפ"י סעיף 17 לפוליסה). בנוסף הפוליסה מחריגה מקרים לגביהם אין תחולה כמפורט בה. בין השאר אדם ללא רשיון נהיגה רשאי לנהוג בתנאי שהוא מלווה במורה נהיגה מוסמך בעל רשיון להוראות נהיגה. 8. לטענת הנתבעת משאירע נזק לרכב שנהגו חסר רשיון נהיגה אינו נמנה על המורשים לנהוג בו (בניגוד לסעיף 17 לפוליסה), הרי שהנזק שנגרם אינו נכלל בסיכונים המכוסים בפוליסה, ומשקבעה הפוליסה בצורה מפורשת כי תנאי לתחולתה הוא שנהג הרכב יהיה בעל רשיון נהיגה בר תוקף בישראל, ותנאי זה לא התקיים, אין חובה על הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח עפ"י הפוליסה. טענות התובעת 9. על הנתבעת לפצות את התובע שכן התאונה דנן נכללת בהגדרת "מקרה ביטוח" בפוליסה כלהלן: "מקרה הביטוח הוא אובדן או נזק שנגרם כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן...: (1)... (2) התנגשות מקרית, התהפכות. (3) גניבה אשר בעקבותיה לא נמצא הרכב משך 45 ימים וכל נזק אחר תוך כדי גניבה ובעת ניסיון גניבה. מאחר ובענייננו מדובר בנזק שנגרם מהתנגשות מקרית בקיר בית החרושת, הרי שהוא נכלל בהגדרת "מקרה הביטוח" עפ"י הפוליסה, שכן הפוליסה נועדה ממש למקרים מעין אלה, שלמענם מבצע מבטח סביר פוליסת ביטוח מקיף. 10. לטענת התובע הכיסוי הביטוחי נועד להגן דווקא מפני נזקים בלתי צפויים לרכב, לרבות התדרדרות הרכב והתנגשותו בקיר שנהג לא מורשה נוהג בו, כמו במקרה בו ייגנב הרכב, או תוך כדי ניסיון גניבתו ייגרמו לו נזקים, זאת בדומה למקרה בו לקח אדם את הרכב ללא רשות והתנגש בקיר. החלופה השניה - לפיה נהג סרה ברכב עפ"י הוראותיו של יגאל לוי טענות הנתבעת 11. הנתבעת חוזרת על טיעוניה לעניין נהיגתו ללא רשיון נהיגה בר תוקף, כי הפוליסה לא מכסה מקרה זה, ללא קשר לזהות נהג הרכב. 12. אין להכיר בענייננו בדוקטרינת הרשות הראשונית, לפיה די במתן רשות ראשונית ע"י בעל הרכב לשימוש בו, כדי שהנוהג יחשב לנוהג בהיתר לבעל הרכב והפוליסה תחול, שכן דוקטרינה זו סוייגה למקרים בהם מדובר בפגיעות גוף עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, המטילה אחריות מוחלטת על הנוהג ברכב ופורס את רשתה על כל נפגע בין אם הוא מבוטח ובין אם לאוו (למעט מקרים בודדים), אך היא אינה חלה על מקרה רכוש כבמקרה שלפנינו. הנתבעת מפנה בעניין זה לפסק דינו של כב' השופט ענבר בעניין מנשה. 13. הפוליסה מכסה רק נהגים המשתמשים ברשות המבוטח ואין זאת תכלית ראויה להוציא מונח זה מפשוטו, שכן מבוטח המפר את תנאי החוזה אינו זכאי לצפות כי ייפרע על נזקיו וגם בעל הרכב עצמו אינו מעוניין לבטח מי שנוהג ברכב שלא עפ"י הוראותיו. טענות התובע 14. מר סרה קיבל רשות לנהוג ברכב ממר יגאל לוי ולא מהתובע. לפיכך לא מדובר ברשותו של התובע כי סרה ינהג ברכב אלא ברשות של אדם אחר שהיא חסרת כל תוקף וגודרת את המקרה בגדר החלופה הראשונה שהיא נהיגה ללא רשות. הפוליסה עצמה מגדירה בסעיף 17 "נוהג ברשות" כלהלן: "(4) אדם הנוהג לפי המבוטח או הוראות המבוטח או ברשותו אדם הנמצא בשרות המבוטח ונוהג לפי הוראתו או ברשותו". דהיינו נדרשת רשות או הוראת המבוטח, ואין חולק כי זו לא ניתנה. 15. באשר לדוקטרינת הרשות הראשונית, משנתן המבוטח רשות ראשונית לאדם לנהוג ברכבו, די בכך כדי לחייב את המבטח בכיסוי נזקו של כל נפגע אף אם נהג ברכב אדם אחר שכן ביחסים בין המבוטח לבינו, המבוטח לא היה מרשה לו לנהוג. ואולם שונה הדבר בנזקי רכוש שם לא חלה דוקטרינת הרשות הראשונית, משום שאין מדובר במתן כיסוי ביטוחי לפוליסת צד ג' שתכסה את הנוהג ללא רשות, אלא במתן כיסוי ביטוחי לבעל הרכב ובעל הפוליסה מפני נזק שנגרם לרכבו ע"י נוהג ללא רשות. דיון 16. סבורני כיה דין עם התובע לגבי שתי החלופות שכן התובע נתן רשות לנהוג ברכב רק לאדם אחד והוא מר יגאל לוי ולא למר סרה, אך גם לא התיר ליגאל ליתן רשות לאדם אחר. דהיינו מתן הרשות ע"י התובעת הוגבל לאדם מסויים - מר לוי שהוא בעל רשיון נהיגה ונהיגתו ברכב מכוסה עפ"י הפוליסה. כמובן שהפוליסה לא התירה מתן רשות לגבי נהג שאינו בעל רשיון נהיגה, אך מדובר בפוליסה ברשות שנותן המבוטח לאחר לעשיית שימוש ברכבו, דהיינו רשות שהיא בשליטתו של המבוטח ולא רשות שניתן האחר ללא הסכמתו. מתן הרשות ע"י המבוטח הינה פעולה ספציפית, ברורה, בשליטתו ובבקורתו של המבוטח, דהיינו זהות האדם שלו ניתנה הרשות הינה ברורה בענייננו מר לוי - ואיננה ניתנת לפרשנות. התובע לפיכך פעל כדין משהתיר את השימוש ברכב למר לוי, הנמנה עם רשימת האנשים הרשאים לנהוג ברכב עפ"י הפוליסה, ואין לייחס למבוטח מתן רשות לאנשים שהפוליסה לא מעניקה להם כיסוי ביטוחי, שכן במקרה כזה אין ספק כי לא היתה תחולה לפוליסה, אילו המבוטח התיר למר סרה שהיה חסר רישיון לנהוג בו. 17. ואולם העובדה כי מי שקיבל את הרשות לנהוג ברכב - מר יגאל לוי, פעל שלא כדין והתיר את השימוש ברכב לנהג חסר רשיון, שלא ברשות או בידיעת המבוטח, כמו בחלופה השניה, אינה מצדיקה לייחס את מתן הרשות למבוטח עצמו, שכן רשות זו לא היתה בשליטתו והוא לא נתן אותה, בדיוק כפי שלא התיר לגנב חסר רשיון לעשות שימוש ברכבו, והרכב ניזוק תוך כדי הגניבה. העובדה שלסרה לא היה רשיון נהיגה בר תוקף אינה מעלה ואינה מורידה לעניין המבוטח שכן המבוטח לא התיר לאדם אחר מלבד לוי לנהוג על רכבו והרשות שנתן לוי לסרה לא היתה בשליטתו של התובע. לפיכך לא מדובר במתן רשות של התובע למר סרה, ובדיוק כפי שהפוליסה מכסה מקרה גניבה, שבו אין רשות שימוש לגונב, ללא קשר אם יש לו רשיון נהיגה בר תוקף אם לאו, (או אם הוא לא מקיים תנאי אחר בפוליסה כגון גיל הנוהג המורשה)גם בענייננו לא נתן המבוטח רשות שימוש ברכב למר סרה, ואין לומר כי הפוליסה לא חלה עליו, רק משום שיגאל נתן רשות לסרה לנהוג ברכב. לפיכך לגבי החלופה השניה, גם אם נתן לוי לסרה רשות לנהוג ברכב יש תחולה לפוליסה ביחסי המבטח והמבוטח, והרשות שנתן לוי לסרה אינה מוציאה את המבוטח ממסגרת חוזה הביטוח ואין בה כדי להפקיע את תחולת הפוליסה שבין המבוטח לחברת הביטוח. לפיכך באשר לחלופה השניה קיים כיסוי ביטוחי משום שהתובע נתן רשות לנהוג ברכבו לאדם מורשה לפי תנאי הפוליסה. התובעת רשאית לשקול אפשרות להגשת תביעת סיבוב נגד יגאל או סרה (בענין זה עדיין לא ברורה אחריותם של השניים או מי מהם לאירוע נשוא התאונה) אך ביחס לתובע באם כיסוי בטוחי. 18. קל וחומר לגבי החלופה הראשונה, לפיה סרה השתמש ברכב ללא רשותו או הוראותיו של יגאל. מקרה זה דומה יותר למקרה של גניבת הרכב, או שימוש ברכב ללא רשות המבוטח, שמבוטח סביר מעוניין לבטח בגין כל נזק שיגרם כתוצאה משמוש ברכבו ללא רשות. אשר על כן הפוליסה מעניקה כיסוי ביטוחי לנזקים שאינם בשליטת התובע, כמו מקרה שבו הנהג חסר הרשות גרם נזק לרכב, כגון התנגשות מקרית תוך כדי גניבה, כשברור שהמבוטח לא נתן רשות לגונב הרכב לנהוג בו בין אם היה לגנב רישיון בר תוקף ובין אם לאו והעיקרון המנחה הוא שהרשות לא ניתנה לו מאת המבוטח. לפיכך במקרה בו קיבל סרה מיגאל רשות לנהוג ברכב, קיים כיסוי ביטוחי ביחס לתובע הזכאי לפיצוי, לא כל שכן במקרה שסרה שלא קיבל רשות כזו ועשה שימוש ברכב על דעת עצמו. 19. באשר לדוקטרינת הרשות הראשונית אינני סבורה כי יש מקום להפעילה כשמדובר בנזקי רכוש ובענין זה אני מקבלת את טענת התובע כי דוקטרינת זו סוגייה לתביעות נזקי גוף על פי חוק הפלת"ד משום משום שמטרתה היתה לשרת את תכלית חוק הפלת"ד ולענין הגות רחבה במקרים של פיצוי בגין פגיעות גוף שבסיסה הוא להטת אחריות מוחלטת על נהג הרכב ולהעניק פיצוי לכל נפגע גוף מחד ובצורך ליצור הרמוניה תחוקתית בין חוק הפלת"ד לבין פקודת הבטוח. = 5 = 20. ואולם הכללים אלו אינם הולמים תביעות בגין נזקי רכוש, בענייננו לא חלה כלל דוקטרינת הרשות הראשונית הן משום שהתובע לא נתן למר סרה רשות לנהוג ברכב אלא הגבילה למר יגאל לוי בלבד, (גם אם יגאל נתן לסרה רשות כאמור) והן משום שאף אני סבורה כי דוקטרינה זו אינה חלה בנזקי רכוש, ולכן הרשות שנתן התובע ללוי אינה מחסירה את הרשות שנתן לוי לסרה (במקרה של מתן רשות כאמור על פי החלופה הראשונה). 21. אשר על כן המסקנה בלתי נמנעת היא כי בכל אחד מהמקרים בהם עשה סרה שימוש ברכב, בין אם קיבל רשות מיגאל ובין אם לאו, קיים עפ"י הפוליסה כיסוי ביטוחי מלא לנזק שנגרם למבוטח ודוקטרינת הרשות הראשונית לא חלה בענייננו על התובע, שכן סרה לא קיבל רשות מהתובע לעשות שימוש ברכב. 22. לאור האמור לעיל ולאור הסכמת הצדדים על גובה הנזק כנטען בכתב התביעה, על הנתבעת לפצות את התובע עפ"י הנטען בכתב התביעה, לרבות פיצוי בגין עגמת הנפש והטרדה שנגרמה לו, שאני פוסקת לו כמבוקש בכתב התביעה (במקרה של ספק אם הסכמת הנתבעת כללה גם פריט זה). לפיכך תשלם הנתבעת לתובע סך של 72,078 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 18.5.99 ועד מועד התשלום המלא בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ. 23.דוקטרינות משפטיות