לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף. רקע: 1. בשנת 1996 התקשרו הצדדים במספר הסכמי מכר לפיהם מכרו המשיבים (להלן:"הנתבעים") למבקש (להלן:"התובע") חמש חנויות וארבעה מחסנים במבנה המסחרי, הידוע בשמו "שוקניון אגריפס" (להלן:" הפרוייקט"). 2. ביום 11.06.02 תבעו ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992, א.ארנסון בע"מ, יוסף ריכטר, שוקניון אגריפס ניהול ואחזקה בע"מ, את אהרון ואבי זוננשוילי בת.א. 6454/02 , בגין הסכמי המכר שצויינו לעיל ובגין עילות נוספות. התביעה מתנהלת בפני והתיק קבוע להוכחות. (להלן:"התביעה הראשונה"). 3. ביום 04.08.05 הוגשה התביעה ת.א. 7800/05 ובה אהרון זוננשווילי תובע את ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992, א.ארנסון בע"מ ויוסף ריכטר, בגין הסכמי המכר כפי שצויין לעיל. (להלן:"התביעה השניה"). 4. בהסכמת הצדדים, התביעה השניה תתברר גם היא לפני. 5. בתביעה השניה מעלה ב"כ הנתבעים טענה מקדמית לסילוק התביעה על הסף. טענות הצדדים: 6. טוען ב"כ הנתבעים כי יש לסלק את התביעה על הסף עקב אחד או כמה מן הטעמים הבאים: לבית משפט השלום אין סמכות עניינית לדון בתביעה לאור סכום התביעה, התביעה התיישנה או לחילופין הוגשה בשיהוי ניכר או לחילופין שהיא טורדנית וקנטרנית וכי יש לעכב את ההליכים עקב היות התיק תלוי ועומד בפני ערכאה אחרת. 7. ב"כ התובע טוען כי אין ממש בטענות המקדמיות אותן מעלה ב"כ הנתבעים וכי יש לנהל את התביעה ואין לסלקה על הסף. דיון: 8. לעניין העדר סמכות עניינית - טוענים הנתבעים כי בכתב התביעה הועמד הסכום הנתבע על סך של 2,544,000 ₪ ולאור כך הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי. 9. בתגובה לטענה זו הודיע ב"כ התובע כי הוא מעמיד את סכום התביעה על סך של 2,500,000 ₪ ובכך התביעה נשארת בגדר הסמכות העניינית של בית משפט זה. 10. לעניין עיכוב ההליכים - כך נכתב פרוטוקול ביום 4.4.06: "ב"כ הנתבע: אין לנו התנגדות כי התביעה דנן תועבר לכב' השופט מוסק, אני רוצה שכב' השופט מוסק הוא זה אשר יקבל החלטה לגבי גורלה של התביעה השניה, הגענו להוכחות, מאחר והשופט מוסק מכיר כבר את הצדדים." בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשני התיקים לפני, במידה ותדחה הבקשה למחיקה על הסף, הדיון בשתי התביעות יתנהל בפני מוטב אחד ובכך נדחית הטענה לעיכוב ו/או פיצול דיון עקב היות ההליך תלוי ועומד בפני ערכאה אחרת. 11. לעניין טענת התיישנות התביעה - טענותיו העיקריות של התובע, הינם איחור במסירת הממכר ואי בניית הממכר ו/או הפרוייקט בהתאם למצגי הנתבעים. התובע טוען כי הנתבעים שינו את מיקום החנויות, חסמו את מקורות האור הטבעי למבנה, המבנה נבנה ללא חלונות ,נבנו רק חלק מהחנויות בניגוד להסכמים וכו' . סעיף 8 לכתב התביעה מפרט מהן ההפרות הנטענות על ידי התובע אותן הפרו הנתבעים. 12. טוענים הנתבעים, כי עילת התביעה התהוותה לכל המאוחר ביולי 1998. הם תומכים טעון זה בכך שביום 1.7.98 ניתן לפרוייקט טופס 4 ובתאריך זה יכול היה התובע לראות את המבנה , הצורה וחזותו הסופית של הפרוייקט. כמו כן, חתם התובע על תוכנית השינויים במבנה וכן על אישור הסכמה לשינויים. 13. לטענת הנתבעים היות ועברו מעל שבע שנים מיום 1.7.98 ועד ליום הגשת התביעה, 04.08.05, הרי שהתביעה התיישנה. 14. אני מקבל את טענת הנתבעים לעניין התיישנות עילת התביעה, בגין השינויים במבנה וזאת לאור העובדה כי התובע עצמו חתום על מסמך מיום 19.12.96 המיועד לנתבעת מס' 1, ג.מ.ח.ל. חברה לבנין בע"מ (להלן:"המכתב"), ובו נכתב בין היתר כדלקמן: "הנני מאשר שבדקתי את התשריטים והשינויים שחלו בהם ואני יודע שהתווספו כ-16 מטרים לסה"כ המטרים שרכשתי ועל כן אין לי שום תביעה וטענות על השינויים שנעשו בחנויות שלי ולכן אני חותם על מכתב זה בצמוד לתשריט החדש." 15. מאחר והוצג בפני התשריט שהוצמד למכתב וכן התשריט המציג את המצב הקיים (נספחים ב2 ו-ו לבקשה לסילוק התביעה על הסף) ונוכחתי כי הם דומים, הרי שהתובע ידע והסכים לשינויים ולעניין זה תביעתו התיישנה. 16. בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 418-419 נכתב: "הרשאי בית המשפט לדחות מקצת התביעה, ולהניח למקצתה לבוא לבירור? מלשון תקנה 101(א)(3) מסתבר, כי אמנם רשאי כל נתבע לבקש דחיית התביעה נגדו ללמדנו, כי מותר לפצל את הדיון לגבי נתבעים אחדים, לדחות על הסף את התביעה נגד האחד, ולהמשיך בדיון בה נגד השני. כיוצא בזה כתב תביעה המכיל שתי עילות, וכלפי אחת מהן נטען "מעשה בית דין" או חוסר סמכות, או "נימוק אחר,, בית המשפט יכול לדחות אותה עילה, והעילה השניה תבוא לדיון." 17. לעניין מסירת החזקה הרי שהדעות חלוקות. טוען התובע בכתב התביעה: "5. התובע יטען כי הנתבעים התחייבו למסור לתובע את החזקה בחנויות עד ליום 30.10.97. 6. התובע יטען כי הנתבעים התחייבו כי במועד המסירה שנקבע בהסכם יסתיימו עבודות הקמת המבנה המסחרי ותתאפשר לתובע גישה, שימוש והפעלת החנויות, כמו גם הפעלתו המלאה של המבנה המסחרי. 7.א.עבודות ההקמה של הקניון התנהלו בעצלתיים, מועד סיומם, כמו גם מועד מסירת החזקה בחנויות נדחה מעת לעת ורק ב-3.99, לערך, הודיעו הנתבעים כי העבודות הסתיימו וביקשו למסור את החזקה בחנויות לתובע." 18. הנתבעים טוענים בכתב ההגנה: "48. א. המועד הנקוב בהסכם כ"מועד המסירה" הוגדר כ"מועד מסירה צפוי", הכפוף לנסיבות עיכוב מוצדקות, שאכן התרחשו. 49. .... ב. הנתבעים ביקשו למסור לתובע את החזקה בממכר כבר בחודש ספטמבר 1998 או בסמוך לכך, אלא שהתובע סירב לקבל את החזקה, כמו גם סירב לשלם את יתרת התמורה בגין הממכר, שהיתה - ועודנה - בשיעור ניכר ממחיר הממכר." 19. לדידם של הנתבעים, מסירת החזקה התעכבה, מסיבות מוצדקות עד ספטמבר 1998. על כן, היות ועל פי גרסת הנתבעים לא נמסרה החזקה ביום זה, הרי שעילת התביעה בעניין איחור במסירת החזקה, זה לא התיישנה במועד הגשת התביעה. 20. לעניין טענת שיהוי - נכון הדבר כי התובע השתהה בהגשת התביעה אולם, אין בשיהוי כדי להקשות על הנתבעים להתגונן ו/או להמציא את ראיותיהם, כמו כן מנועים הנתבעים מלטעון כי הסתמכו על כך שהתובע לא יגיש נגדם תביעה היות ואת האמור בכתב התביעה השניה העלה התובע בכתב הגנתו בתביעה הראשונה, שעודנה מתבררת כאמור, לפני. 21. בע"א 5964/03, עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקוה, תק-על 2006(1), 2149 ,עמ' 2166 נכתב לעניין השיהוי: "דוקטרינת השיהוי - להבדילה מדוקטרינת ההתיישנות - דוקטרינה גמישה היא, וראוי לו לבית משפט שיהיה בידו כלי גמיש לשימוש בו משיעלה הצורך לכך. וכפי שנאמר בפרשת שחר על-אודות היחס בין ההתיישנות לבין שיהוי (שם, 325): דוקטרינת השיהוי קרובת-משפחה היא לדוקטרינת ההתיישנות, אך להבדילה מן השיהוי מהווה התיישנות במובנה המשפטי-הטכני תרכובת-קריסטליזציה של אותם שלושה היסודות היוצרים אותה. בעוד אשר דוקטרינת השיהוי דוקטרינה גמישה היא, והכרעה בטענת שיהוי ניתנת לשיקול דעתו של בית-המשפט מעניין לעניין - על-פי נסיבותיו ועל-פי עקרונות השיהוי - נושא ההתיישנות גובש בכללים חרותים, ושיקול דעתו של בית-המשפט מצמצם עצמו לפירושם ולהחלתם של כללים פורמאליים אשר נקבעו בחוק - מהם כללים פורמאליים נוקשים (כגון מועד ההתיישנות) ומהם כללים פורמאליים שידו של בית-המשפט רב לו בהחלתם על המקרה שלפניו." 22. לאור האמור לא שוכנעתי כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת שיהוי. 23. לעניין הטענה לסילוק על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט ו/או סדרי דין;מחמת היות התביעה טורדנית או קנטרנית;ומחמת טעמים של מדיניות שיפוטית - כך נכתב בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 166: "גם שימוש לרעה בהליכי בית המשפט הוא עילה לדחיית התביעה. כאשר תובענה מוגשת לבית המשפט שלא בהליך אחד אלא בשיעורין, כאשר אין היא פורשת את מלוא היריעה והיא לוקה בהיעדר תום לב, ובמיוחד כאשר מדובר בתובענה על-פי דיני היושר, כמו תובענה לסעד הצהרתי, בנסיבות כאלה מוסמך בית המשפט לדחות את התובענה." 24. בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 397 נכתב: "כתב תביעה יכול שיימחק מטעם אחר, לפי תקנה 100, כאשר "נראה מתוך כתב התביעה שהתובענה היא טורדנית או קנטרנית". אנו מציינים את המלים "מתוך כתב התביעה", אשר מטרתן להגביל את כוחו של בית המשפט לאותו מקרה, שעיון בכתב התביעה בלבד, בלא גביית עדויות, מאפשר לו לקבוע כי התביעה אינה אלא מעשה של הטרדה או קנטור." 25. לפיכך, לא מצאתי ממש בטענות הנתבעים לעניין סילוק על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט ו/או מחמת היות התביעה טורדנית או קנטרנית ו/או מחמת טעמים של מדיניות שיפוטית. היות והטענות שהעלה התובע בכתב התביעה השניה ידונו במסגרת בירור התביעה הראשונה הרי שלא מצאתי כי יש מקום לסלק את תביעת התובע על הסף. 26. עניין הוצאות המשפט ושכ"ט ימצא ביטוי במסגרת פסק הדין. 27. הצדדים מוזמנים לקדם משפט ליום 30/5/06 שעה 10:00 דוקטרינות משפטיותשיהוי