1. הנאשם עותר לפסילת ממצאי חיפוש אשר נערך בביתו. נטען כי החיפוש אינו חוקי, יש לפסול את ממצאיו, וכפועל יוצא מכך, עותר ב"כ הנאשם לזכות את הנאשם. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נכס גנוב והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. על פי כתב האישום, בתאריך 27.03.2011 בעקבות חיפוש בביתו של הנאשם, נמצא הוא מחזיק בסם מסוכן מסוג חשיש בכמויות של 1.92 גרם נטו, 98.9 גרם נטו ו-38.32 גרם נטו, במקומות שונים בדירתו, כמפורט בכתב האישום והכל שלא לצריכה עצמית. עוד על פי כתב האישום, הנאשם נמצא מחזיק במחשב נייד אשר סביר שהוא גנוב ואין בידו להניח את הדעת כי רכש בו חזקה כדין. 2. במענה לכתב האישום, טענתו העיקרית של הנאשם הינה כי החיפוש אשר נערך בביתו לא היה חוקי ולפיכך, כל ממצאי החיפוש פסולים מלשמש ראיה כנגדו. לב"כ הנאשם טענות נוספות ואולם עניינה של החלטה זו בטענה בדבר אי חוקיות החיפוש ובעתירה לפסילת ממצאי החיפוש בהסתמך על טענה זו. בהתאם להסכמה דיונית של הצדדים הוגשו מוצגים הכוללים דוחות פעולה, תע"צ וחוות דעת, דוחות שרשרת סם והודעות הנאשם. בקשה זו עניינה קבילותם של המוצגים ת/6, ת/7, ת/10 ות/11, שהם הסמים, תע"צ וחוות דעת ודוחות שרשרת סם והמחשב הנייד. על פי ההסכמה הדיונית, המוצגים האמורים הוגשו בכפוף להסתייגות ב"כ הנאשם לקבילותם, אשר תוכרע על פי החלטת בית המשפט לאחר שהצדדים יסכמו בעניין זה. ב"כ הנאשם ויתר על הצורך בהעדת כל עדי התביעה, והצדדים סיכמו בנקודה האמורה. ב"כ הנאשם טוען כי החיפוש נערך בעקבות כך שבלש פנה אל הנאשם, הזדהה, שאל את הנאשם אם הוא משתמש בסמים, והנאשם השיב בחיוב. נטען כי לשאלה אשר נשאל הנאשם על ידי הבלש, האם הוא משתמש בסמים, לא קדמה כל אזהרה ביחס לזכותו לשמור על זכות השתיקה ולהיוועץ עם עורך דין, שאלה זו עלולה להפליל את הנאשם ומכאן, שהוא הופך לחשוד ויש להציג לו את מלוא זכויותיו תחילה. נטען כי החיפוש אשר נעשה בבית הנאשם ללא צו, בוצע בעקבות האמור והניב את הראיות האמורות. עוד נטען כי החיפוש פוגע בפרטיותו של אדם, כי מדובר בהפרה של זכות חוקתית, כי האינטרס הציבורי לחשיפת עבירות וגילוי עבריינים נדחה אל מול האינטרס בקיום הזכויות החוקתיות ומחובת הרשות החוקרת היה למסור מידע לגבי זכויות היסוד של אדם בחקירה, לרבות זכות ההיוועצות בעורך דין והזכות להמנע מהפללה עצמית. ב"כ הנאשם מפנה להלכה אשר נקבעה בע"פ מכל האמור, נטען כי בהתנהלות הבלש נפלו פגמים אשר פגעו פגיעה של ממש בזכותו של הנאשם להליך הוגן, כי מדובר באי חוקיות ואי הגינות מהותית, החיפוש היה בהמשך לאמור ולפיכך, משלא התקיים היסוד הראשוני להכשרת החיפוש, הרי שמדובר בחיפוש בלתי חוקי ויש להורות גם על פסילת כל הראיות אשר התקבלו כתוצאה ממנו. 3. ב"כ המאשימה מבקש לדחות את טענות הנאשם - נטען כי מקום בו יש לשוטר יסוד להניח כי מתבצעת עבירת סמים אף אם היא בגדר עוון רשאי הוא לערוך חיפוש אף ללא הסכמת חשוד, לאור התנהלות הנאשם עלה חשד סביר לפחות לביצוע עבירה מסוג עוון ומשנעשה חיפוש כדין, הרי שכל מה שנתפס, כדין נתפס. עוד טוען ב"כ המאשימה כי יש לדחות את הפרשנות המרחיבה של ב"כ הנאשם להלכת יששכרוב, לא קיימת זכות היוועצות בהליך חיפוש בתפיסה, דוקטורנטית פרי העץ המורעל לא הוחלה בישראל אלא סוייגה בהלכת יששכרוב ותוחמה למקרים יחודיים על פי המבחנים שנקבעו, והטענה כי תחקורו של חשוד צריך להעשות תחת אזהרה והבהרת זכות השתיקה וזכות ההיוועצות אין לה על מה להסמך, וכי אמירות אלו של חשוד משמשות לצורך חקירה ובירור ולרוב לא ניתן להן משקל כזה הניתן לאמרת נאשם לצורך הרשעה. 4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את נסיבות האירוע והשתלשלות העניינים אשר הביאה לחיפוש, באתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לפסילת ממצאי החיפוש, וכי ממצאים אלו קבילים לשמש כראיה. ב"כ הנאשם מעלה שאלה באשר לחובת האזהרה והיידוע של נאשם ובאשר לחובת השוטר, לטענתו, להקדים לשאלתו אזהרה ביחס לזכותו של הנאשם לשמור על זכות השתיקה ולהיוועץ בעו"ד, אזהרה אשר אין חולק כי לא ניתנה בעניננו. אכן מדובר בשאלה כבדת משקל, בדבר השלב בו קמה זכות זו של חשוד, אולם אינני סבור כי יש להיזקק לשאלה זו ולהכרעה בה בנסיבות התיק שבפני. השאלה האמורה לעיל בדבר המועד אשר בו קמה חובת היידוע של חשוד בדבר זכויותיו כנחקר, ושאלת פרשנות המונח "עצור" בחוק המעצרים בענין זה הושארה בצריך עיון בפרשת יששכרוב - ע"פ דוקטורינת פרי העץ המורעל לא התקבלה במשפטנו. עצם השגת ראיה שלא כדין (כנטען - ואינני קובע זאת), אין בה, בשל כך בלבד, להביא לפסילתה. בהלכת יששכרוב [ע"פ 5. בענייננו מדובר בראיות חפציות אשר נתפסו בחיפוש. בית המשפט בהילכת יששכרוב מתייחס לראיות חפציות תוך קביעה כי כאשר הראיות הינן בעלות קיום עצמאי ונפרד מאי החוקיות שבהשגתן, הרי שבדרך כלל לא יהיה באי החוקיות כדי לפגום באמינותן, וקובע כי גם כלל זה אינו נוקשה והדבר תלוי בנסיבות כל מקרה: "קבוצת השיקולים השנייה הרלוונטית להפעלת שיקול-הדעת השיפוטי במסגרת דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, נוגעת למידת ההשפעה של אמצעי החקירה הבלתי חוקי או הבלתי הוגן על הראיה שהושגה. בהקשר זה, יש לבחון שתי שאלות הכרוכות זו בזו: ראשית, באיזו מידה אי החוקיות שהיתה כרוכה בהשגת הראיה, עשויה להשפיע על מהימנותה ועל ערכה ההוכחתי של הראיה. בנסיבות בהן מתעורר חשש לאמינות הראיה, נחלש המתח שבין ערך חשיפת האמת לבין ההגנה על הגינות ההליך וטוהרו, באופן שעשוי לתמוך בפסילת הראיה. שנית, יש לבחון האם קיומה של הראיה הינו עצמאי ונפרד מאי החוקיות שהיתה כרוכה בהשגתה. בנסיבות בהן התשובה לשאלה זו חיובית, אין באמצעי החקירה הבלתי כשרים כדי להשפיע על תוכן הראיה, והדבר עשוי להוות שיקול בעד קבלתה במשפט. בעניינן של שתי השאלות האמורות עשויה להיות חשיבות רבה לאופיה של הראיה בה מדובר - חפצית, מילולית או אחרת. ראיות חפציות, כגון: נשק, סם או רכוש גנוב, הן בעלות קיום עצמאי ונפרד מאי החוקיות שהיתה כרוכה בהשגתן, ובדרך-כלל לא יהא באי-החוקיות האמורה כדי לפגום באמינותן של ראיות אלה. לפיכך, משקלם של השיקולים המצדדים בקבלתן של ראיות חפציות הוא בדרך-כלל רב (ראו: European Criminal Procedure (M.Delmas-Marty & J.R.Spencer ed., 2002) 605 (להלן: European Criminal Procedure)). עם זאת, ראוי להדגיש כי גם בהקשר זה, אין מדובר בכלל נוקשה והדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה לגופו. בסיום דברים אלה, רואה אני לציין כי מאחר ודוקטרינת הפסילה הפסיקתית אותה אנו מאמצים אינה מבוססת בעיקרה על תכלית הרתעתית-חינוכית, אין לאמץ בשיטתנו המשפטית את תורת "פירות העץ המורעל" הנוהגת בארצות-הברית (על תורה זו ראו: בפיסקה 56 לעיל). שאלת קבילותה של ראיה שאותרה בעקבות ראיה פסולה אחרת, תיבחן על-פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהתחשב בהשפעה שתהא לקבלתה של ראיה כאמור על זכותו של הנאשם להליך פלילי הוגן. בהקשר זה, יהא על בית-המשפט לבחון את מכלול השיקולים עליהם עמדנו לעיל, ובהם: אופיה וחומרתה של אי החוקיות שהובילה להשגת הראיה הראשונה, טיב הראיה הנגזרת בה מדובר, והזיקה בינה לבין אי החוקיות שהיתה כרוכה בניהול החקירה.". 6. גם אם היינו יוצאים מנקודת הנחה כי בענייננו החיפוש בלתי חוקי, ואני מוצא לנכון להדגיש כי זו איננה מסקנתי, הרי שגם אז אין משמעות הדבר כי הראיות החפציות נפסלות, וכאשר נשקל מכלול הנסיבות באספקלריה של המבחנים בהילכת יששכרוב, ובשים לב לכך שמדובר בראיות חפציות ועצמאיות, הרי שיש לקבלן כראיות קבילות. קבלת טענת ב"כ הנאשם משמעותה קבלת תורת פרי העץ המורעל, אשר כאמור נדחתה בהלכת יששכרוב. אפנה לע"פ (ת"א) 70490/08 מדינת ישראל נ' קאסר (לא פורסם 2009), שם קיבל בית המשפט ממצא של חיפוש בכיסו של הנאשם, תוך שבית המשפט מציין כי הפגיעה בנאשם, לאור העובדה שמדובר בחיפוש שאינו חיפוש בגוף, הינה פגיעה מינורית, ואין לומר כי היא פגיעה משמעותית ובלתי מידתית בזכות הנאשם להליך הוגן ובטוהר המשפט. (ראה פסקה 22 לפסק הדין). בית המשפט בע"פ (ת"א) 70490/08 קובע, לאחר שעומד הוא על חומרת העבירה של החזקת סכין, כי המחיר החברתי של פסילת הראיה אינו שקול כנגד הפגיעה באינטרס הציבור. אני מוצא כי יש לגזור גזירה שווה בעניננו. מדובר בהחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה אשר על חומרתה לא יכול להיות חולק. אני מוצא כי הפגיעה הנטענת בנאשם בשל החיפוש בביתו איננה פגיעה בלתי מידתית בזכותו להליך הוגן. אדגיש, כי אין בדברים האמורים כדי קביעה או הבעת דעה לגבי חוקיות החיפוש, כמו גם הפגיעה הנטענת בזכויות הנאשם באי ידועו לגבי זכויותיו. מדובר בעניננו בראיות חפציות ועצמאיות אשר יש להחיל לגביהן את המבחנים שנקבעו בהילכת יששכרוב, וגם אם היו מתקבלות טענות הנאשם בדבר אי חוקיות החיפוש או אי קיום זכות היידוע, הרי שלא היה בכך כדי לפגוע בקבילותן של הראיות העצמאיות האמורות. לענין ה"יחס המיוחד" לקבילות ראיות חפציות המדברות בעד עצמן, שנתפסו בחיפוש בלתי חוקי, ראה י. קדמי, על הראיות (2008) בעמ' 671. 7. למעלה מן הצורך אוסיף כי לטעמי יש בנסיבות בענייננו כדי להביא לקביעה כי קמה הסמכות לביצוע חיפוש ללא צו בביתו של הנאשם, בשים לב לכך שברגע שהשיב הנאשם בחיוב לשאלה, ודאי שקיים ה"יסוד להניח" האמור בסעיף 25 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט - 1969. בענייננו, הואיל ומדובר בסמים ועל פי התשובה - לשימוש עצמי, הרי שחל סעיף 28 (א) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) המקים סמכות חיפוש ללא צו, גם בעבירות שהן עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש]. 8. מכל האמור הבקשה לפסול את קבילות ממצאי החיפוש נדחית. אני קובע את התיק להמשך דיון ליום 28.2.2012 שעה 11:00. ההחלטה תישלח לב"כ הצדדים. דוקטרינות משפטיותקבילות ראיות