1. התובע הגיש לנתבע ביום 23.3.1989 תביעה לתשלום דמי אבטלה לפי פרק ו1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח-1968 (להלן - החוק). הנתבע דחה את התביעה וקבע, בהסתמך על סעיף 127ג לחוק, כי התובע אינו זכאי לדמי אבטלה, משום שלא השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 127ד לחוק. על החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה שלפני. 2. העובדות הצריכות לעניין אינן שנויות למעשה במחלוקת ואלו הן: א) התובע, רווק, יליד 23.6.1953, עבד כמהנדס יועץ עד שפוטר ביום 2.9.1987 התובע נרשם כדורש עבודה בלשכת שרות התעסוקה (במרכז לתעסוקת אקדמאים) בחודש פברואר 1988. לדבריו, נרשם לראשונה בלשכה ביום 28.2.1988. ביום 9.3.1988 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה והמציא אישור ראשוון של לשכת התעסוקה על תקופת אבטלה בחודש פברואר 1988 (נ/4). בגין תקופת האבטלה הנ"ל שילם הנתבע לתובע דמי אבטלה בעד 138 יום, שהם התקופה המקסימלית לדמי אבטלה לפי סעיף 127יד (א) לחוק למי שטרם מלאו לו 45 שנים, ואין בו שלושה תלויים. התשלום בפועל של דמי האבטלה החל רק בחודש מרץ 1988, לאחר שחלפו חמשת ימי ההמתנה בעדם לא משתלמים דמי אבטלה כאמור בסעיף 127טו לחוק, ונמשך עד אוגוסט 1988; ב) בתקופת האבטלה המשיך התובע להתייצב בלשכת שירות התעסוקה, ושם הוצע לו להשתתף באחד הקורסים של המרכז להסבת אקדמאים, לפי חוברת מידע על הקורסים שהוצגה לו בלשכת העבודה (ת/1 ו-ת/2). התובע התעניין בשניים מתוך הקורסים השונים: קורס יזמות עסקית שאמור היה להתחיל באוקטובר או נובמבר 1988 (וכנראה לא נפתח כלל בסופו של דבר), וקורס שיווק ומכירה מקצוענית בתחומי הטכנולוגיה המתוחכמת, שאמור היה להתחיל בדצמבר 1988. התובע נרשם לקורס השיווק ומכירה מקצוענית אך מסיבות שונות, שאינן תלויות בו, לא התחיל הקורס בנובמבר 1988 אלא רק ביום 26.2.1989. התובע נרשם לקורס הנ"ל בזמן תקופת האבטלה, בהיותו רשום בלשכת שירות התעסוקה כדורש עבודה, ובזמן שקיבל עוד דמי אבטלה במסגרת 138 הימים הנ"ל. הקורס לא נפתח במועד המתוכנן, ורק ביום 15.2.1989 נבחן התובע במבחן מיום לקבלתו לקורס. ב-22.2.1989 הופיע לפני ועד קבלה, ולאחר שהתקבל התחיל את השתתפותו בקורס עם פתיחתו ביום 26.2.1989; ג) ביום 23.3.1989 הגיש התובע לנתבע תביעה נוספת לתשלום דמי אבטלה (להלן - "התביעה השניה"); ד) התובע לא עבד בכל עבודה שהיא מיום שפוטר 2.9.1987 ועד להגשת התביעה השניה לתשלום דמי אבטלה. לדבריו, סבר כי יוכל להתחיל את הקורס בנובמבר 1988, בהיותו עדיין בתקופת האבטלה הראשונה, ולא ראה טעם לחפש מקום עבודה לתקופה הקצרה שבין סיום קבלת דמי האבטלה באוגוסט 1988 ועד תחילת הקורס. לטענתו, על-פי תנאי הקורס לא היה התובע רשאי לעסוק בכל עבודה שהיא במהלך תקופת הקורס והסטאג'; ה) התובע לא קיבל כל תשלום בעת ההכשרה המקצועית ולא בתקופת הסטאג'. 3. התובע טוען כי הוא זכאי לדמי אבטלה בגין תקופת הקורס לשיווק ומכירה מקצוענית הנ"ל ותקופת הסטאג' של 3 חודשים לאחר סיום הקורס. לטענת התובע, יש לראות את תקופת האבטלה הראשונה כאילו התחילה במרץ 1988 בתאריך שבו התחיל הנתבע את תשלום דמי האבטלה, או לחלופין לראות את היום הראשון להתייצבותו בלשכת שרות התעסוקה, ב- 28.2.1988 כתאריך תחילת תקופת האבטלה, וכך לחשב את היום הראשון להשתתפותו בקורס, 26.2.1989 כאילו היה עוד בתקופה של 12 החודשים מהתאריך הקובע. עוד טוען התובע, לחלופין, כי הקורס היה אמור להיפתח בנובמבר 1988 ואין לחייבו לשאת בנזק של שלילת דמי האבטלה רק משום שהקורס לא נפתח במועד. אילו התחיל הקורס בנובמבר, לפי המתוכנן, היה התובע זכאי לדמי אבטלה מן הטעם שגם במקרה כזה היתה ההכשרה בקורס במסגרת הזמן המזכה בדמי אבטלה. 4. מיום שהפסיק הנתבע לשלם לתובע דמי אבטלה, באוגוסט 1988, לא עבד התובע בכל עבודה שהיא, ולא השלים תקופת הכשרה לפי סעיף 127ד לחוק, מאחר שלא שולמו בעדו דמי ביטוח אבטלה לפי אף אחת מהחלופות המנויות בסעיף זה, ולכן לא קמה לו הזכאות לדמי אבטלה לפי סעיף 127ג לחוק. השלמת תקופת האכשרה הינה תנאי לתשלום דמי אבטלה לפי סעיף 127ג, ועל-פי החוק לא ניתן לפקיד התביעות שיקול באשר לנסיבות אי-השלמת תקופת האכשרה. 5. אין חולקים על כך שהתובע נשלח על-ידי המרכז לתעסוקת אקדמאים של שירות התעסוקה לקורס שיווק ומכירה מקצוענית, והשתתף בקורס זה במסגרת הכשרה מקצועית של המרכז להסבה מקצועית לאקדמאים. בסעיף 127טז(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי נקבעו התנאים המזכים בדמי אבטלה מי שנמצא בהכשרה מקצועית, וזה לשון הסעיף: "127טז(א)(1) זכאי שנשלח להכשרה מקצועית ישולמו לו בעד כל תקופת ההכשרה דמי אבטלה בסכום השווה להפרש שבין התשלומים הניתנים לו בהכשרה המקצועית לבין מלוא דמי האבטלה שהיה זכאי להם אילו היה מובטלה". הזכאות על-פי סעיף זה חלה, איפוא, על מי שהוא "זכאי" שנשלח להכשרה מקצועית. המונח "זכאי" הוגדר לעניין פרק ו1 לחוק, הדן בביטוח אבטלה, בסעיף 127ג(א) כמי שהוא "מובטל שהשלים תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 127ד ומלאו לו עשרים שנה". כפי שנאמר לעיל, התובע לא השלים תקופת אכשרה כמוגדר בסעיף 127ד, לפני שהגיש את התביעה השניה לדמי אבטלה ב-23.3.1989. ואולם, התובע היה מובטל שהשלים תקופת אכשרה לפני שהגיש את התביעה הראשונה לדמי אבטלה ב- 9.3.1988, ולפי סעיף 127ד(1) לחוק "השלים מבוטח תקופת אכשרה כנדרש בסעיף קטן (א) לא תדרש ממנו תקופת אכשרה במשך שנים עשר החודשים שלאחר התאריך הקובע שלגביו השלים את תקופת האכשרה". לפיכך, אילו נשלח התובע להכשרה המקצועית בתקופה של 12 החודשים מהתאריך שלגביו השלים את תקופת האכשרה, היה בבחינת ,זכאי" שנשלח להכשרה מקצועית, והיתה קמה לו הזכאות לדמי אבטלה לפי סעיף 127טז(א)(1) הנ"ל. "התאריך הקובע" לעניין השלמת תקופת האכשרה הוא, לפי סעיף 127ד(א) (1) לחוק "הראשון לחודש שבו התחילה תקופת האבטלה", ולכן צדק הנתבע כאשר קבע שהתאריך הקובע היה לגבי התובע ב- 1.2.1988, משום שתקופת האבטלה התחילה בחודש פברואר כאמור במוצג נ/4 שהוא "אישור על תקופת אבטלה" של לשכת שירות התעסוקה. העובדה שבפועל התחיל הנתבע בתשלום דמי האבטלה לתובע רק בתחילת מרץ 1988 אין בה כדי לשנות את ה"תאריך הקובע" שהוא, כאמור, האחד בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה. תקופת האבטלה של התובע התחילה בפברואר 1988 ומועד התשלום של דמי האבטלה, לאחר ימי ההמתנה לפי סעיף 127טו לחוק אינו רלבנטי לקביעת התאריך הקובע. 6. סעיף 127טז (א)(1) הנ"ל מתייחס, כאמור לעיל, לזכאי ש"נשלח" להכשרה מקצועית. לא נאמר בסעיף זה כי התחלת ההכשרה המקצועית, בפועל, צריך שתהיה תוך כדי התקופה שבה הוא עדיין בגדר "זכאי" כאמור לעיל. התובע טען בכתב התביעה כי נשלח להכשרה המקצועית באוקטובר 1988, ורק מסיבות שאינן תלויות בו התחיל הקורס למעשה שלא כמתוכנן, בפברואר 1989. גם במכתב שכתב התובע אל הנתבע (נ/2) חזר התובע על הגרסה לפיה נרשם לקורס ב-18.10.1988. בעניין זה לא נחקר התובע, ולא שמעתי כל התייחסות של עדת הנתבע או בא-כוחו. במכתב הדחיה שצורף לכתב התביעה, ואשר הנתבע בכתב ההגנה אימץ את האמור בו, נאמר: "מאחר שחלפו מעל 30 יום ממועד השליחה לקורס ועד פתיחתו - לא ניתן לאשר הקורס לתשלום". לפי החלטתי מיום 16.1.1990, נתבקשו הצדדים להשלים טענותיהם בעניין מועד השליחה לקורס, בהתייחס לסעיף 127טז ולאמור במכתב הדחיה הנ"ל. לדאבוני, לא עשה כן אף לא אחד מהצדדים. בא-כוח הנתבע טען בהשלמת סיכומיו כי "בפועל הקורס התקיים בחודש 2/89, לאחר תום המועד ולכן אין התובע נחשב ל'זכאי' לפי סעיף 127 טז(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, ולכן גם הסעיף לא חל לגביו". לעניין מועד השליחה לקורס והאמור במכתב הדחיה בקשר למועד של 30 יום, כל שאמר בא-כוח התובע הוא "נימוק זה בטעות יסודו ולא ממין העניין". האומנם!? האם אין זה מן העניין מתי נשלח התובע להכשרה המקצועית? אני סבורה שהדבר אכן "מן העניין" וראוי היה כי הנתבע יתן דעתו לנוסח סעיף 127טז ויסביר את עמדתו, במיוחד כשניתנה לו אפשרות נוספת לעשות כן. לא היתה מחלוקת, ולא יכולה להיות מחלוקת, כפי שמנסה בא-כוח הנתבע לרמוז בהשלמת סיכומיו, כי התובע הופנה לקורס השיווק ומכירה מקצוענית על-ידי המרכז לתעסוקת אקדמאים של לשכת שירות התעסוקה. שירות התעסוקה אישר את העובדה שההפניה לקורס היתה מטעמו באישור שצורף לתביעה לתשלום דמי אבטלה (ראה מוצגים נ/I 1 ו-נ/II 1). אף באחד מן האישורים לא צויין מה היה תאריך ההפניה של לשכת התעסוקה לקורס, ולמעשה אין על טופס האישור מקום מתאים לציון תאריך השליחה. מתוך עדותו של התובע עולה כי ההפניה לקורס השיווק ומכירה מקצוענית ענשתה באמצעות לשכת שירות התעסוקה עוד באוקטובר 1988, ואילו תהליך הקבלה הפורמלי להשתתפותו בקורס התחיל באמצע פברואר 1989, כאשר הוזמן למבחן מיון, ואחר כך לוועדת קבלה, וזאת משום שבניגוד למתוכנן, לפי חוברת המידע על הקורסים של המרכז להסבת אקדמאים אר נמסרה לתובע על-ידי שירות התעסוקה, לא נפתח הקורס במועד אלא רק ב-26.2.1989. לפי סעיף 127טז הנ"ל צריך שההימצאות בהכשרה המקצועית (ראה הערת השוליים) תהיה במסגרת ובהקשר לאותה תקופת אכשרה שבגינה נחשב מי שמשתתף בהכשרה ל"זכאי". אותה הימצאות בהכשרה מקצועית אינה חייבת להיות באותה תקופהת ממש שבה עדיין הוא "זכאי", דהיינו 12 חודשים מיום התאריך הקובע. די אם היא סמוכה לתקופת הזכאות באופן שניתן לראות קשר ישיר בין הזכאות עקב תקופת האכשרה שהושלמה, לבין ההימצאות בהכשרה המקצועית אליה נשלח אותו זכאי על-ידי לשכת שירות התעסוקה. פירוש אחר יביא לכך שרק הכשרה מקצועית שהתחילה בתוך 12 חודשים מהתאריך הקובע תזכה את מי שמשתתף בה בתשלום. פירוש כזה הוא בלתי סביר, ועשוי להביא לסיכול מטרת החוק. לא יתכן שהעובדה שמועד פתיחת הקורס נדחה בכמה שבועות תשלול את דמי האבטלה ממי שנשלח לקורס במסגרת שירות התעסוקה כמובטל שהשלים תקופת אכשרה. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים כאשר התובע "נשלח" לקורס בתוך התקופה של 12 חודשים מיום התאריך הקובע, או בעודו מקבל דמי אבטלה בגין אותה תקופת אכשרה שצבר. 7. מהאמור לעיל עולה כי דין התביעה להתקבל. הנתבע ישלם לתובע דמי אבטלה, לפי סעיף 127טז(א)(1) הנ"ל בעד תקופת ההכשרה שהתחילה ביום 26.2.1989. כמו כן ישלם התבע הוצאות משפט בסך 350 ש"ח. פסק-הדין ניתן על ידי ללא נציגי ציבור לאחר שנעתרתי לבקשת הצדדים לדון בתביעה כדן יחיד. דמי אבטלה