השופטת א' ברק המדינה מבקשת להגן על עובד שאבדה לו פת לחמו שלא מתוך בחירה חופשית, באופן שיהיו לו אמצעי קיום לתקופת-מה כך שיתאפשר לו למצוא עבודה אחרת. על-כן משולמים לעובד שפוטר מעבודתו דמי אבטלה. זאת עושה המדינה באמצעות המוסד לביטוח לאומי. חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) קובע בסעיף 158 שבו מיהו מבוטח בביטוח אבטלה. מבוטח הוא: "תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים ועוד לא מלאו לו 65 שנים, והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו". המערער ביקש להכיר בו כעובד, ועל-כן מבוטח בביטוח אבטלה ערב הפסקת עבודתו. המערער עבד בשתי חברות - בחברת "תפוזון" בע"מ בתקופה 1.7.1992 עד 31.12.1993 ובחברת פרי חול בע"מ בתקופה 1.11.1993 (בטרם נוסדה החברה רשמית) עד 31.3.1994. אם יוכר המערער כעובד וכמבוטח בביטוח אבטלה בתקופה זו הוא יהא זכאי לדמי אבטלה. המשיב לא הכיר במערער כעובד של שתי החברות הללו בקובעו כי המערער היה בעליהן ומנהלן של שתי החברות, ועל-כן אין לראותו כעובד שכיר. שופט בית-הדין האזורי בתל-אביב השופט לובוצקי (תב"ע מספר נה/456 - 02) הגיע למסקנה שהמערער לא היה עובד של חברת תפוזון בע"מ בהיותו בעל מניות עיקרי בה, ובעשותו בחברה "כמנהג בעלים". מאידך קבע השופט לובוצקי כי המערער היה עובד של חברת פרי חול בע"מ בתקופת קיומה, היא התקופה 1.12.1993 עד 31.3.1994, וכן בחודש נובמבר 1993, עת עזר בהקמתה. למסקנה זו הגיע השופט לובוצקי מאחר וקבע כי המערער היה בעל מניות עיקרי בחברת תפוזון בע"מ והחזיק ברשותו לא פחות מ-50% ממניותיה. המערער דווח כעובד יחידי בחברת תפוזון בע"מ וכתובתו הפרטית הייתה כתובתה של החברה. לא נעשה עמו הסכם עבודה כתוב, וזכויותיו לרבות פיצויי פיטורים לא נדרשו על-ידיו ולא שולמו לו מעולם. המערער הסביר את אי קבלת פיצויי הפיטורין בכך שהוא היה אחד מבעלי המניות של החברה והחברה סיימה את פעילותה בהפסד. המערער מסביר, כי היה שותף להחלטות של מדיניות בחברה. מכאן לומד השופט לובוצקי כי המערער נהג בחברה מנהג בעלים ולא נהג כעובד שלה. אשר לחברת פרי חול בע"מ קבע השופט, כי מאחר והמערער לא היה בעל מניות בה אין ראיה מספקת לקביעה שלא להכיר בו כעובד שכיר של החברה. בעת הדיון בערעור פנינו אל המשיב על-מנת שיבחן מחדש את עמדתו ויודיענו אם הוא מוכן להכיר בחודש אחד נוסף מתקופת העבודה בתפוזון בע"מ כתקופת עבודה באופן שתהא למערער תקופת אכשרה. זאת לאור מסקנתו של בית-הדין האזורי, שלמערער חמישה חודשי עבודה בחברת פרי חול בע"מ. המשיב, המוסד לביטוח לאומי, הודיענו כי אין שינוי בעמדתו. המשיב ביקש עוד להפנות את תשומת לבנו לכך שהמערער מונה לדירקטור ראשוני בסעיף 3(ה) להסכם המייסדים. כן הודיע המשיב כי למרות שהמערער מונה למנהל העסקים של החברה והוטלו עליו תפקידים רבים, הוא קיבל שכר שאינו ריאלי ביחס להגדרת תפקידו, כ-4,000 ש"ח ברוטו. כן ציין המשיב כי על-פי בדיקת רישומיו דווח המערער כעובד יחיד של החברה וכי הוא לא פוטר רשמית מחברת תפוזון בע"מ. המערער הגיב על כך בטענה כי לא היה מקום לצרף לתשובת המשיב בערעור עובדות חדשות. ההנמקה לדחיית התביעות על-ידי המוסד לביטוח לאומי במכתב הדחייה הראשון שנשלח למערער הודיע לו המשיב כי תביעתו נדחתה באשר הוא אינו מבוטח בביטוח אבטלה כנדרש לפי סעיף 127א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 (הוא סעיף 158 דהיום). הא ותו לא. בעקבות מכתב שהפנה המערער אל המשיב שוגרה אליו הנמקה מפורטת כדלהלן: "הטיפול בתביעתך לדמי אבטלה התעכב מחמת הצורך בבדיקות והתייעצויות בטרם החלטה בזכאות. בסיום הבדיקות הוחלט על ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים כי לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בינך לבין החברות בהן עבדת ולפיכך אינך בגדר מובטל על פי החוק...". לאור פנייתו של רואה-החשבון של החברה שהעסיקה את המערער נשלחה אליו תשובה נוספת מטעם המשיב שלפיה נערכה התייעצות נוספת במשרדי המשיב: "לצערנו, ההחלטה בעניינו של מר זיו נשארה בעינה, דהיינו, אין באפשרותנו לראותו כעובד שכיר בחברת 'תפוזון שווק פרות וירקות בע"מ' ובחברת 'פרי חול בע"מ'". המערער הגיש תביעה מפורטת בה פירט את עיסוקיו בשתי החברות, את מספר תיק הניכויים שלו, את העובדה שבחודש נובמבר 1993 טרם הושלמו סידורי רישום חברת פרי חול בע"מ ועל-כן קיבל את שכרו מחברת סיוון בע"מ. כל העובדות שבכתב-התביעה הוכחשו הכחשה גורפת ללא פירוט. מעבר להכחשה זו נאמר בכתב-ההגנה: "הנתבע יטען כי התובע רשום כבעל החברות המפורטות בכתב התביעה ולא עבד בהן כשכיר. לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין החברות. כתובת החברות היא - כתובתו של התובע. הנתבע יטען כי אין התובע זכאי לדמי אבטלה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח-1968 כנוסחו בעת דחיית התביעה, מאחר ולא היה 'מבוטח' בביטוח אבטלה". בעקבות מכתב של הלשכה לסיוע משפטי ענה המשיב כי נימוקיו שלא לראות את המערער כעובד בשתי החברות הנדונות הן, שתחילה דווחה חברת תפוזון בע"מ על שני עובדים ובעת סגירתה היה המערער עובדה היחיד, שבחודש נובמבר דווח המערער כעובד חברת סיוון בע"מ ולאחר מכן בחברת פרי חול בע"מ במקביל לחברת תפוזון בע"מ, כאשר שלוש החברות הן בבעלותו של מר יורם פלג. כתובותיהן של החברות תפוזון בע"מ ופרי חול בע"מ הן ככתובתו של המערער. הודעת המוסד לביטוח לאומי לחברות מתפרקות המוסד לביטוח לאומי כתב לחברות כדלהלן: "הנדון: דמי בטוח עבור מנהל החברה אנו מפנים את תשומת לבכם כי דינו של מנהל חברה העוסק בפועל חברה כדין שכיר והחברה נחשבת כמעבידו וחייבת בתשלום דמי בטוח עבורו. גם במקרים בהם מנהל חברה אינו מקבל שכר ואין נזקפים לזכותו סכומי כסף כלשהם ישתלמו דמי הבטוח עבורו ממינימום שכר - כאילו שכרו הגיע לסך .-980 ש"ח. מקרה של מנהל שאינו עוסק בפועל בענייני החברה יתכן רק בחברה בלתי פעילה. נבקשכם לדווח ולשלם בהתאם לאמור לעיל. בכבוד רב פקיד גבייה". העובדות בעת הדיון בתיק בבית-הדין האזורי הודיעו הצדדים לבית-הדין כי "למעשה העובדות כמעט שאינן במחלוקת והשאלה היא פרשנותן המשפטית. אנו נמנע מלחקור את העדים על כל פרט בתצהיר מה גם שהעדים מצהירים בעניינים דומים אם לא זהים מבלי שהדבר יחשב הדדית כהודאה בכל מה שנאמר בתצהירים ועליו נותנם לא יחקר". לאור האמור אבחן, מעבר למה שנקבע על-ידי בית-הדין האזורי כפי שציינתי לעיל, את העובדות כפי שהן עולות מחומר הראיות, מהתצהירים המקובלים על המשיב והמסמכים שצורפו כמו גם מהחקירות הנגדיות שהתקיימו. המערער עסק בעבר בשיווק פירות וירקות, הן כעצמאי והן כשותף בשותפות. המערער ומר יורם פלג הכירו זה את זה מתקופת היותם חברים בקיבוץ. מר יורם פלג הציע למערער להקים חברה לשיווק פירות וירקות. ביום 3.6.1992 נערך הסכם מייסדים. ההסכם נחתם בין יורם פלג, עמרם בן תנחום והמערער לבין מושב בני דרור. כדירקטורים נקבעו המערער ואדם נוסף, אריה נול. המניות התחלקו כדלהלן: למושב בני דרור 100 מניות רגילות בנות 1 ש"ח כל אחת. למערער 50 מניות רגילות בנות 1 ש"ח כל אחת. ליורם פלג 25 מניות רגילות בנות 1 ש"ח כל אחת. לעמרם בן תנחום 25 מניות רגילות בנות 1 ש"ח כל אחת. סעיף 6 לאותו הסכם מייסדים קובע את ה"תפקידים בחברה". על-פיו: "א) עמוס זיו [המערער - א' ב'] יתמנה למנהל העסקים של החברה. מנהל העסקים יפעל בתחומים דלקמן: (1) ניהול שוטף של עסקי החברה. (2) ניהול שוטף של האדמיניסטרציה ופיקוח על העובדים. (3) הזמנות מלאי. (4) אסטרטגיות מחירים - תנאי התקשרות. (5) קשרים עם ספקים. (6) כל תחום נוסף כפי שיוחלט עליו בעתיד. במסגרת תפקידו מתחייב עמוס זיו להקדיש את כל זמנו ומרצו לתפקיד. נוכח תפקיד זה, ישמש כעובד החברה ויהיה זכאי למשכורת כפי שתקבע על פי מועצת המנהלים. ב) בני דרור תמנה בשלב ראשון עובד מטעמה לתקופת ניסיון של 30 יום. לאחר מכן יקבעו תנאי העסקתו על פי כישוריו". תחילה עבדו אכן שני עובדים בחברה כמנהלי עסקים, המערער ואדם נוסף ממושב בני דרור. כעבור תקופת ניסיון של חודש ימים הוחלט שלא להעסיק את איש המושב, והמערער המשיך לשמש כמנהל עסקים לבדו. המושב שלח רואה-חשבון מטעמו, מר עפר אחז (הוא אותו רואה-החשבון שהפנה את המכתב אל המוסד לביטוח לאומי) על-מנת לפקח מטעמו של המושב על פעולותיו של המערער. לימים יצא מושב בני דרור מחברותו בחברה, אך רואה-החשבון המשיך לעבוד עם החברה. עסקיה של החברה "תפוזון" לא עלו יפה ובחודש נובמבר 1993 הוחלט על סגירת המפעל. מר יורם פלג עמד לייסד חברה חדשה בשם פרי חול בע"מ, והוא הציע למערער לעסוק בהקמתה ולנהלה לאחר מכן. ואכן, בחודש נובמבר 1993 עסק המערער הן בחיסול ענייניה של חברת תפוזון בע"מ והן בהקמת חברת פרי חול בע"מ. מאחר וחברת פרי חול בע"מ עדיין לא הייתה רשומה באותו חודש, קיבל המערער את משכורתו מחברה זו באמצעות חברה אחרת שבבעלותו של יורם פלג, היא חברת סיוון בע"מ. לאחר שחברת פרי חול נרשמה כדין, נעשתה ההתחשבנות בין שתי החברות, שתיהן בבעלותו של מר יורם פלג. באותו חודש עבד המערער אם כן בשתי חברות, תפוזון בע"מ ופרי חול בע"מ, וקיבל שכר משתיהן. בחברת פרי חול בע"מ לא היו למערער מניות והוא שימש אך כמנהל העסקים שלה. מענו של המערער נרשם כמענה של החברה מאחר ועסקיה התנהלו במושב מבודד בדרום אליו לא הגיע דואר מסודר. מאחר ומשרדו של רואה-החשבון היה בתל-אביב היה נוח יותר לקבל שם את הדואר במען בתל-אביב. בעלי החברה לא ראו מקום לשכור משרד באזור תל-אביב, ומאידך צריך היה לנהל את תיק המס במקומה הרשום של החברה. גם עסקיה של חברת פרי חול בע"מ לא עלו יפה והחברה הפסיקה את פעילותה. ביום 22.3.1994 קיבל המערער מכתב פיטורין מחברת פרי חול בע"מ חתומה על-ידי יורם פלג לפיו הוא מפוטר החל מיום 1.4.1994 בגלל צמצומים. מכתב דומה קיבלו כל עובדי החברה אשר הפסיקה את פעילותה. אין מחלוקת שלאחר פיטוריו התייצב המערער בשירות התעסוקה, זאת גם אליבא דמשיב. האם המערער היה "עובד" תקופה המזכה אותו בדמי אבטלה בית-הדין האזורי קבע כי המערער היה עובדה של חברת פרי חול בע"מ. כהנמקתו, המערער לא היה בעל מניות אצלה ואין ראיה מספקת לקביעה שלא להכיר בו כעובד שלה. שאלה היא אם המערער היה עובדה של תפוזון בע"מ. המסקנה כפי שהיא עולה מעובדות המקרה חומר הראיות כפי שהוא מופיע בתצהירים לא נסתר. המחלוקת נסבה על פרשנות הנסיבות כפי שהן עולות מחומר הראיות. עולה ממנו שהמערער אכן ניהל את עסקי חברת תפוזון בע"מ. בהסכם המייסדים הוא מונה כדירקטור וכן כמנהל עסקים וזאת אכן עשה. לצדו עבד מנהל עסקים נוסף מטעם מושב בני דרור אשר פוטר לאחר חודש ניסיון, דבר שהותיר את המערער כמנהל עסקים יחיד. על-פי הודעתו לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי, עסק המערער בניהול האריזה שהתבצעה בבית האריזה שבחבל אשכול. במקום זה הוא היה שלוש עד ארבע פעמים בשבוע. בשאר הימים עסק המערער בשיווק ומכירות והסתובב בכל רחבי הארץ. בחודש נובמבר 1993 עסק המערער בחיסול עסקיה של החברה במקביל לעיסוקו בהקמת החברה פרי חול בע"מ. עיסוקו בהקמת חברת פרי חול בע"מ בחודש נובמבר 1993 הוכר על-ידי בית-הדין האזורי כחודש עבודה. מהראיות עולה שהמערער מונה למנהל העסקים של חברת תפוזון בע"מ בנוסף למינויו כדירקטור והוא אכן עבד הלכה למעשה בניהול עסקיה של חברת תפוזון בע"מ באותו אופן בו עבד בחברת פרי חול בע"מ. המערער לא עבד בשום עבודה אחרת. זו הייתה עבודתו היחידה. אם כן הלכה למעשה המערער עבד בחברת תפוזון בע"מ. השאלה היא אם מבחינה משפטית יש לראותו כעובד, הן בדרך-כלל והן ספציפית לצורך תשלום דמי אבטלה, על-פי חוק הביטוח הלאומי. משמעות היות המערער בעל מניות בחברה האם היותו בעל מניות בחברת תפוזון בע"מ שוללת ממנו את ה"כוח" להיות גם עובד של החברה. שאלה זו יש לבחון משני אספקטים: האחד, על-פי הדין הכללי, היינו אם ייתכן שאדם ישמש כדירקטור ויהא בעל מניות בחברה ובד בבד יהיה גם עובד בחברה. השני, על-פי תכליתו של החוק הנדון. הדין הכללי עקרונית אין כל מניעה שדירקטור ובעל מניות בחברה ישמש גם כעובד באותה חברה. אלו שני תפקידים נפרדים ויש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו. חברה יכולה לקבוע במסמכי היסוד שלה, כי אחד מבעלי המניות שלה ישמש כדירקטור ומנהל עסקים כאחד. במקרה זה יש לו תפקיד דואלי. זאת גם כאשר מדובר בבעל שליטה בחברה, בבעל מניות יחיד בחברה. אלה מושכלות ראשונים. החברה היא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. הוא הדין לגבי דירקטור בחברה. דירקטור בחברה אינו עובד. הוא בעל תפקיד בחברה. אך אין מניעה שיהיו לאותו דירקטור שני תפקידים: THE ONE PERSON CAN FUNCTION IN THE DUAL CAPACITY OF A COMPANY" DIRECTOR AND ALSO AS AN EMPLOYEE OF THE COMPANY EMPLOYED UNDER A CONTRACT OF SERVICE. A COMMON EXAMPLE IS WHERE ONE OF THE DIRECTORS IS ALSO APPOINTED BY THE COMPANY AS A MANAGING DIRECTOR. A MANAGING DIRECTOR HAS TWO FUNCTIONS, TWO CAPACITIES... THE TWO POSITIONS ARE DISTINCT, EVEN IF, AS WILL USUALLY BE THE CASE UNDER THE MEMORANDUM AND ARTICLES OF ASSOCIATION OF THE COMPANY, THE HOLDING OF A DIRECTORSHIP IS AN ESSENTIAL PREREQUISITE OR A CONCURRENT ,CONDITION TO HOLDING THE POST OF MANAGING DIRECTOR" (J.J. MACKEN .(]G.J. MCCARRY, C. SAPPIDEEN THE LAW OF EMPLOYMENT [9 כאמור אלו מושכלות ראשונים. הדבר נפסק ב-.‎LEE V. LEE'S AIR FARMING LTD [LEE (1961) ]5. היה בעל שליטה יחיד בחברה שהקים ודירקטור שלה. תקנותיה של החברה קבעו כי הוא ישמש טייס ראשי של החברה במשכורת. נפסק כי תאונה שאירעה לו בעת עיסוקו כטייס של החברה ושגרמה למותו תיחשב כתאונת עבודה באשר שררו גם יחסי עובד-מעביד בינו לבין החברה שבשליטתו הבלעדית. מעמדו כדירקטור שליט יחיד בחברה אינו שולל את האפשרות לראותו גם כעובד החברה - כטייס ראשי שלה, מאחר והוא והחברה הם שתי אישיויות משפטיות נפרדות. עמד על כך בית-הדין הארצי לעבודה בדב"ע לד/60 - 3 עיזבון בלה ורי המנוח - "לאורווי" בע"מ [1], בעמ' 12: "לית מאן דפליג שהיחסים בין שניים - בין תאגיד לבין פרט - יכולים להתקיים במקביל בשני מישורים: יחסים העולים מחברות או ממעמד בתאגיד, ויחסים חוזיים שהם יחסי עובד-מעביד. כך יכול ויתקיימו יחסי עובד-מעביד בין פרט לבין חברה, במקביל להיות אותו פרט בעל מניות בחברה או 'מנהל' בה". (ראה גם דב"ע תשן/11 - 2 לוי - חברת מלונות שלום בע"מ [2]; ח' הרדוף זכויות עובדים בחילופי מעבידים, בפירוק חברה ובכינוס נכסים [6], בעמ' 72, סעיפים 122-121 והפסיקה המוזכרת שם; מ' גולדברג, י' האוזמן דיני עבודה (כרך א) [7], פרק ו מהותם של יחסי עובד-מעביד, בעמ' 1-16). בית-המשפט העליון ובית-הדין לעבודה עומדים בפסיקתם על כך שלצורך הקביעה כי דירקטור הוא גם עובד של החברה שהוא משמש כדירקטור שלה, יבצע הדירקטור תפקיד נוסף בנוסף להיותו דירקטור, כי תהא הפרדה מלאה בין שני התפקידים וכי יחסי עובד-מעביד ייקבעו באמצעות חוזה. אם כן ייתכן כי אדם יישא בשני תפקידים, הן כדירקטור, בעל מניות יחיד ובעל שליטה יחיד בחברה בצד היותו עובד של החברה. הדבר בוודאי אפשרי כאשר מדובר בדירקטור שאינו בעל השליטה הבלעדית בחברה. ראוי לציין כי קיימת היום נטייה, הנראית לי, לראות בדירקטור כעובד גם ללא דואליות של תפקידים, היינו גם אותו דירקטור שאין להפריד בין תפקידו כדירקטור לתפקידו כעובד יש לראותו כעובד. היינו, גם אם עיסוקו של הדירקטור הוא עיסוקו היחיד בחברה יש לראותו כעובד (ראה ניתוח השאלה על-ידי ד"ר ה' בר-מור "מעמד הדירקטור כ'עובד'" [8]). אין גם נפקות לכך שדירקטור הוא משרה מכוח "מעמד" (ראה: ד"ר בר- מור, במאמרה הנ"ל [8], בעמ' 67-66 ודנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית-הדין הארצי לעבודה (להלן - עניין סרוסי [3])). כך או כך, גם על-פי הדין הקיים היום אין מניעה שמסמכי החברה יקבעו שדירקטור ישמש גם כמנהל עסקיה של החברה. יש לבחון את העובדות הלכה למעשה בכל מקרה ומקרה. בענייננו אכן כך נקבע בהסכם המייסדים. בהסכם המייסדים נקבע, בסעיף הדן בהקמת החברה, שמה, מטרותיה, מבנה ההון והדירקטוריון, כי הדירקטורים הראשונים בחברה יהיו שניים - המערער, שהוא גם בעל מניות בחברה ואריה נול, שאינו בעל מניות. תפקידיו כמנהל עסקים הוגדרו היטב. הנה-כי-כן נקבע במפורש שהמערער יהיה גם מנהל עסקיה של החברה, וכאמור, על-פי חומר הראיות הוא אכן שימש כמנהל עסקיה. עצם העובדה שהוא עשה בחברה "כמנהג בעלים" אינה שוללת את היותו גם עובד של החברה כמנהל עסקים. הצורך בחוזה טוען המשיב כי למערער לא היה חוזה עם חברת תפוזון בע"מ. לכך אין נפקות. ראשית, עצם העבודה יוצרת חוזה על-ידי התנהגות. שנית, הסכם המייסדים קובע במפורש שהמערער ישמש כעובד של החברה בצד היותו בעל מניות ודירקטור. שלישית, אין צורך בחוזה על-מנת שיווצרו יחסי עובד-מעביד. עמד על כך השופט ברק בעניין סרוסי [3], בעמ' 832: "שאלה הדורשת בחינה מחודשת היא אם ראוי הוא לקבוע, כתנאי חיוני לקיומם של יחסי עובד-מעביד, כי יחסים אלה יתבססו על קשר חוזי. כמובן, ברוב רובם של המקרים קשר חוזי בין מעביד לעובד יאפיין את יחסי העבודה. עם זאת, איני משוכנע כלל ועיקר כי יש להעמיד את קיומו של קשר זה כתנאי חיוני, בלעדיו אין, לקיומם של יחסים אלה... אכן, יחסי העבודה הם דינמיים. יחסי עבודה חדשים נוצרים. צורות העבודה משתנות. יחסי העבודה משתנים. מודלים חדשים של מערכות עבודה נוצרים... כל אלה מחייבים גמישות בהגדרת המושגים 'עובד' ו'מעביד'. גמישות כזו אינה מתיישבת עם קביעת הצורך בקשר חוזי כתנאי חיוני". עצם העסקתו של המערער כעובד מצביעה על קיום קשר חוזי. אם כן אין לנו צורך לבחון אם הסכם המייסדים מהווה חוזה בין המערער לחברה, כטענתו. מעבר לכך, כאמור גם דירקטור ללא קשר חוזי של עובד הוא עובד על-פי הגישה החדשה, הנראית לי. אך אין לנו צורך לקבוע זאת בענייננו, באשר המערער היה עובד גם על-פי הקריטריונים המסורתיים. עובד לצורך תשלום דמי אבטלה על-פי חוק הביטוח הלאומי מסקנתי היא אפוא כי המערער, על-פי חומר הראיות, היה גם עובד של החברה כמנהל עסקיה, מעבר להיותו דירקטור ובעל מניות. אין מניעה לכך שיעשה בחברה, בצד עבודתו בה, גם כמנהג בעלים. אוסיף כי מעבר לכך, הגדרת עובד עשויה להשתנות מחוק לחוק. הגדרת עובד לצורך תשלום דמי אבטלה על-פי חוק הביטוח הלאומי עשויה להיות גמישה יותר מהגדרת עובד לצורך חוקים אחרים. לכן גם אלמלא הגענו למסקנה זו, היה עלינו לבחון אם אין לראות את המערער כעובד לצורך תשלום דמי אבטלה על-פי חוק הביטוח הלאומי. לשם כך יש לבחון את התכלית שהחוק שבו מדובר בא להגשים. בענייננו מדובר בחוק מתחום הביטחון הסוציאלי. מטרתו לדאוג לכך שכבודו של אדם לא ייפגע בכך שיאבד לו מקור פרנסתו והוא יישאר ללא פרנסה. החוק בא לדאוג לפרנסתו של אדם לתקופת מה על-מנת לאפשר לו למצוא לעצמו פרנסה אחרת. עמדתי על כך בדב"ע נה/109 - 02 לוין - המוסד לביטוח לאומי [4]. גם שם נדונה שאלת הזכות לדמי אבטלה. עמדתי שם על כך שההבחנה בין עובד לקבלן עצמאי לעתים קשה היא ועל-כן במקרים בהם מטרת החוק לא תתגשם אם לא יוגמשו הקריטריונים יש להגמישם על-מנת להגשים את מטרתו של החוק. זו הנטייה בעולם כולו. הזכרתי שם את המשפט הצרפתי העומד על כך כי הגדרת עובד עשויה להיות שונה כשמדובר בדיני עבודה מאשר כשמדובר בזכויות מתחום הביטחון הסוציאלי (G. LYON-CAEN DROIT DU TRAVAIL [10], AT P.152. בעניין סרוסי הנ"ל [3] קבע זאת בית-המשפט העליון מפי השופט ברק. אף שם התעוררה השאלה באשר לזכות לקבלת דמי אבטלה. וכך נאמר שם: "חוק הביטוח הלאומי הוא חוק סוציאלי. הוא קבע ביטוח סוציאלי, הממומן מדמי ביטוח המשתלמים על-ידי המבוטחים או בעדם. אין זה ביטוח וולונטרי. .. הדיבור 'עובד' ו'מעביד' המופיע בחוק הביטוח הלאומי צריך להתפרש על רקע היעדים הסוציאליים שאותם ביקש חוק הביטוח הלאומי להגשים... יעדים אלה משתנים מסוג ביטוח אחד למשנהו. על-כן, עשוי הדיבור 'עובד' ו'מעביד' לקבל מובן שונה בגדריו של חוק הביטוח הלאומי עצמו, וזאת על-פי התכלית המונחת ביסוד סוג הביטוח הנדון. אין להם למונחים אלה משמעות אחת ויחידה במסגרת חוק הביטוח הלאומי" (שם, בעמ' 829). יש לציין כי גם המוסד לביטוח לאומי במכתבו לחברות מתפרקות המובא לעיל, ציין כי "אנו מפנים את תשומת לבכם כי דינו של מנהל חברה העוסק בפועל חברה כדין שכיר והחברה נחשבת כמעבידו וחייבת בתשלום דמי בטוח עבורו". סיכומו של דבר, על-פי אמות המידה הנהוגות לגבי הגדרת "עובד" יש לראות את המערער כעובד בחברת תפוזון בע"מ, ואין כל סתירה בין עובדת היותו עובד כמנהל עסקים לבין היותו דירקטור ובעל מניות. מעבר לכך יש לזכור כי מדובר בדמי אבטלה שמטרתם להבטיח את פת לחמו של עובד אשר איבד אותה לתקופת מה על-מנת לאפשר לו למצוא עבודה אחרת. אוסיף עוד כי אין לראות כל נפקות בכך שמענו של המערער נרשם כמען החברה. המערער הסביר את המניעים לכך והם נראים סבירים. גם חברת פרי חול בע"מ, בה למערער לא היו מניות, נרשמה במענו של המערער. מעבר לכך יש לזכור כי המערער היה גם מנהל עסקיה של חברת תפוזון בע"מ וגם דירקטור בה. אין זה בלתי סביר שמענו ירשם כמען החברה. המערער צבר אם כן תקופת אכשרה מספיקה לצורך תשלום דמי אבטלה. הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך 4,000 ש"ח תוך 30 יום. דיני חברותבעלי מניותמניותדמי אבטלה