תביעה זו הוגשה כנגד הודעת הנתבע לתובע מיום 16.12.09 על פיה נוצר חוב על שמו של התובע בסך 5,282 ₪ עקב תשלומים שלא הגיעו לו על פי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980. בכתב התביעה העלה התובע טענות גם נגד חוב בסך 2,041 ₪ בגין תשלומי דמי אבטלה שקיבל שלא כדין בחודשים 3/05 ו-4/05. העובדות הצריכות לעניין כעולה מכלל החומר שבפניי, לרבות תעודות עובד ציבור שהוגשו בהליך, הן כדלהלן: א. לגבי חוב במחלקת דמי אבטלה: התובע הגיש תביעה לדמי אבטלה לפי תאריך קובע 1.1.05 והופנה להכשרה מקצועית, בה השתתף בחודשים 1/05 עד 5/05. בתקופה זו קיבל התובע דמי אבטלה בשיעור מלא, למרות שהיה זכאי לדמי אבטלה מופחתים בגין השתתפותו בהכשרה מקצועית. ב. התובע הגיש הודעה על פגיעה בעבודה שאירעה ביום 21.3.05 ובמסגרת התביעה הגיש התובע תלושי שכר מהם למד הנתבע כי התובע עבד בתקופה בה קיבל דמי אבטלה. ג. ביום 6.3.06 נשלחה לתובע הודעה על שלילת זכאות בעד חודשים 3/05 ו-4/05 וכן הקטנת זכאות בעד חודש 5/05, אך כחודשיים לאחר מכן, ביום 7.5.06, נשלחה לתובע הודעה מתקנת על פיה התובע היה זכאי לדמי אבטלה בגין חודשים 3/05 (20 ימים) ו-4/05 (22 ימים) וכן כי הינו זכאי להפרשי דמי אבטלה בגין חודש 8/05. ד. החוב שנוצר לתובע נבע הן מכך ששולמו לו תחילה דמי אבטלה בשיעור מלא, במקום דמי אבטלה מופחתים, והן בשל תשלום דמי אבטלה בגין ימים בהם התובע עבד. במועד הגשת תעודת עובד ציבור ביום 10.10.10, חובו של התובע עמד על 1,985 ₪, לאחר שבגין החוב נוכו ומנוכים סכומים מגמלאות כסף שמגיעות לתובע. ה. לגבי החוב במחלקת הבטחת הכנסה: התובע החל לקבל גמלת הבטחת הכנסה מחודש 10/08. ו. עד לחודש 10/09 שולמה לתובע גמלת הבטחת הכנסה ללא ניכוי הכנסות מעבודה. ז. בחודש 11/09 התובע נדרש להמציא מידע אודות הכנסות מעבודה וכתוצאה מכך ניתנה החלטה ביום 16.12.09 בה הוזנו הכנסות מעבודה מחודש 12/08 עד 9/09 וזכאותו הופחתה ונוצר לו חוב בסך 5,282 ₪. מאוחר יותר, ביום 31.1.10 ניתנה החלטה מתקנת בעקבות קבלת אישור על הפסקת עבודת התובע בחודש 3/09, וחובו של התובע הוקטן לאחר שחשבון התובע זוכה בסך 3,731 ש"ח. במועד הגשת תעודת עובד הציבור מיום 3.6.10, החוב עמד על 541 ₪. במועד הדיון (19.1.11) לא נותר חוב לאחר שהוא נוכה במלואו. התובע, שלא היה מיוצג, העלה טענות שונות בכתבי בית הדין השונים שהגיש ובדיון בפנינו. התובע קבל על העדר העקביות בהודעות הנתבע בדבר גובה החוב. עוד טען התובע כי הנתבע ידע בזמן אמת על הכנסות שהתובע קיבל במקביל לקבלת דמי אבטלה ושבגינן יצר לו בדיעבד חוב בנימוק שהתגלו הכנסות מעבודה. נטענו טענות שונות כנגד החלטות הנתבע שלא לאשר שתי תביעות של התובע להכרה בפגיעה בעבודה משנת 2002 ומשנת 2005. התובע טען כי יצירת החובות כלפיו נעשתה על מנת לרוששו ולמנוע ממנו אפשרות לשכור עורך דין שייצגו בתביעותיו להכרה בפגיעה בעבודה. הנתבע טוען כי תביעת התובע כנגד החוב במחלקת דמי אבטלה התיישנה, לאור העובדה שההודעות בדבר החוב נשלחו לתובע בשנת 2006 ואילו תביעה זו הוגשה בחודש 1/10. בנוסף טוען הנתבע כי כל החובות שנוצרו לתובע, הן במחלקת דמי אבטלה והן במחלקת הבטחת הכנסה, נוצרו כדין בגין גמלאות שהתובע קיבל שלא כדין, וכי ההפחתות הרטרואקטיביות בזכאויותיו של התובע לדמי אבטלה וגמלאות הבטחת הכנסה נעשו כדין ובהתאם לסעיפים 176 לחוק הביטוח הלאומי (בעניין דמי אבטלה) וסעיפים 5 ו-9 לחוק הבטחת הכנסה לאחר שעיינתי במכלול החומר שבפניי, לרבות הסבריו המפורטים של הנתבע באשר לאופן היווצרות החוב, החלטתי לדחות את תביעת התובע. אשר לתביעה שנוגעת לחוב שיצר הנתבע בגין תשלום דמי אבטלה ביתר - אכן דין תביעה זו להידחות על הסף בשל התיישנות. מעבר לצריך, לא נמצא לי כי נפלה טעות כלשהי בחישוב זכויותיו של התובע לדמי אבטלה. הוא הדין באשר לחישוב זכויותיו של התובע ולגמלת הבטחת הכנסה: לא נמצא כי קיימת טעות כלשהי בחישוב זכויותיו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה בהתחשב בהכנסותיו בחודשים 11/08 עד 2/09, שעליהן אין כל מחלוקת. אשר לטענת התובע כי הנתבע דווח בזמן אמת על הכנסותיו וכי לא היה מקום ליצור לו חוב רטרואקטיבי בגין "גילוי" לכאורה של הכנסות שהנתבע קיבל עליהן דיווח בזמן אמת - מעבר לכך שטענה זו לא הוכחה, אין לה כל רלוונטיות, שכן קביעת היקף זכויותיו של התובע לדמי אבטלה, כמו גם לגמלת הבטחת הכנסה, תלויה בין היתר בהכנסות שהתקבלו על ידו בחודשים בהם משולמות לו אותן גמלאות, ואין נפקא מינה אם הנתבע קיבל עליהן דיווח בזמן אמת אך נמנע, מתוך טעות, להפחית בהתאם את זכויותיו של התובע, כגרסת התובע, או שההכנסות התגלו בדיעבד, כפי שטוען הנתבע. כך או כך, מוסמך הנתבע לקבוע, גם בדיעבד, את היקף זכויותיו של התובע על פי העובדות לאשורן. בהתאם לכלל האמור לעיל אני קובע כי החובות של התובע במחלקת אבטלה ומחלקת הבטחת הכנסה, כפי שהוצגו בפנינו, נוצרו כדין, ואין עילה להתערבות בית הדין בקביעת הנתבע בדבר קיומם או בהחלטתו לנכותם על פי סמכותו לפי סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי לא למותר לציין את שנמסר לנו על ידי הנתבע, כי בכל הקשור לחוב התובע במחלקת דמי אבטלה - נמנע הנתבע מיצירת חוב בגין החודשים 1/05 ו-2/05, בהם קיבל התובע דמי אבטלה ללא הפחתה בגין השתתפותו בהכשרה מקצועית, למרות שהנתבע היה מוסמך לעשות כן. התביעה נדחית. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. הבטחת הכנסהדמי אבטלה