סגן הנשיא י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב מיום 21.1.1998 (תב"ע נו/542 - 0 השופט לובוצקי כדן יחיד), בו נדחתה תביעתה של המערערת לדמי אבטלה. 2. לפני פירוט הרקע העובדתי ולשם הבנת המחלוקת שבין הצדדים, נתייחס להוראות החוק הנוגעות לעניין, בנוסחן בתקופה הנדונה בתביעת המערערת (שנת 1995), והפסיקה המתייחסת אליהן. הזכאות לדמי אבטלה 3. הזכאות לדמי אבטלה על-פי חוק הביטוח הלאומי, ניתנת לעובד שהשלים תקופת הכשרה והוא מוכן ומסוגל לעבודה מתאימה ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה. יחד עם זאת, נקבע בסעיף 127ח(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, בשילובו עם סעיף 3(1) לחוק הביטוח הלאומי (הוראת שעה), תשנ"א-1991, כדלקמן: "127ח. (א) מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד תשעים הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר רשאי לקבוע בתקנות מה ייחשב כהצדקה לענין סעיף קטן זה". (ההוראה האמורה קבועה היום בסעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, בכפוף לסעיף 164 ולסעיף 2 ללוח י"ג בו). 4. בתקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), תשל"ג-1972 נקבע מה ייחשב כ"הצדקה להפסקת עבודה מרצון", כדלקמן: "8. לענין סעיף 127ח(א) לחוק יראו התפטרות ממקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח". סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים עניינו הוא התפטרות עובד לרגל מצב בריאות לקוי שלו או של בן משפחתו. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים עניינו הוא התפטרות עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו (ראו בנושא זה אריה ל' מילר "ביטוח אבטלה: ניתוח הדין המצוי והצעות לתיקונו" [9], בעמ' 241-239). 5. מטרתו של סעיף 127ח(א) הנ"ל הוסברה בדב"ע תשן/140 - 02 המוסד לביטוח לאומי - אוחנה [1], בעמ' 37, כדלקמן: "מטרת ביטוח האבטלה - לאפשר לעובדים, אשר נפלטו ממעגל העבודה, קיום בכבוד עד שייקלטו במקום העבודה החדש. מטרתו של סעיף 127ח היא לקבוע את מסגרת הזכאות, ולהעניקה רק למי שנפלט בעל כורחו מהעבודה, דהיינו פוטר, ותהא הסיבה לפיטוריו אשר תהא, וכן למי ש'היתה הצדקה' להפסקת עבודתו מרצונו, דהיינו התפטר. רבים המקרים שבהם קיימת הצדקה אובייקטיבית להפסקת עבודה מרצונו של אדם, ולעניין זה אין להקיש במלא מהוראות חוק פיצויי פיטורים, והתקנות מכוחו. לא כל מקרה המזכה בפיצויי פיטורים עקב התפטרות טומן בחובו אף את הזכאות לדמי אבטלה ב-30 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה. אולם יכולים אנו להצביע על שורה של מקרים שבהם יראו התפטרות כמוצדקת אף לעניין סעיף 127ח(א) לחוק". באשר לתקנה 8 האמורה, נפסק באותו הליך כי תקנה זו היא "בגדר הוראה המשלימה את האמור בחוק, ועל כן אינה גורעת מהסמכות הנתונה בחוק לפקיד התביעות. מכאן כי תקנה 8 לתקנות האבטלה אינה בגדר רשימה סגורה" (בעמ' 37) (ראו גם דב"ע נד/116 - 02 ציפר - מוסד לביטוח לאומי [2], בעמ' 337; דב"ע נד/197 - 02 המוסד לביטוח לאומי - פניאן ואח' [3], בעמ' 153-152). 6. בדב"ע נב/99 - 02 המוסד לביטוח לאומי - אשגרו [4], בעמ' 243, נדונה תביעתה של המשיבה לדמי אבטלה אחרי שהתפטרה מעבודתה על מנת לטפל בילדה, משום שלא מצאה מטפלת שתטפל בילד. בית-הדין האזורי קיבל את תביעתה של המשיבה בהסתמכו על סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 ובקבעו כי: "טיפול בתינוק ודאי שמהווה סיבה מספקת להתפטרות לאור מצב בריאותו של התינוק, המחייב בשלבי חייו הראשוניים טיפול אישי צמוד עד שמגיע לגיל שבו הוא מסוגל לעמוד בכוחות עצמו, ואיננו זקוק יותר לטיפול של האם". בערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי, נפסק כדלקמן (בעמ' 243): "הילד של המשיבה לא היה חולה, ומצב בריאותו לא היה העילה להתפטרות. כל תינוק זקוק ל'טיפול אישי צמוד' פרק זמן מסוים; חלקו בתקופת 'חופשת הלידה' וחלקו האחר אינו חייב להיות של האם דווקא. זאת אנו למדים מכך שאף האב רשאי, מכוח סעיף 7(ב) לחוק פיצויי פיטורים, להתפטר מעבודתו על מנת לטפל בילדו. זאת ועוד - אמהות רבות חוזרות למקום עבודתן בתום חופשת הלידה, ומפקידות את הטיפול בתינוק בידי מטפלת או בן משפחה, או שהן נוטלות למטרה זו חופשה ללא תשלום לה הן זכאיות מכוח סעיף 7(ד) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (ותקופת העדרות זו נחשבת כ'תקופת האכשרה' לצורך דמי אבטלה, מכוח סעיף 127ה לחוק). העולה מהאמור הוא כי אין בנסיבות התפטרותה של המשיבה כדי לענות על הוראת תקנה 8 לתקנות. 8. האם היתה 'הצדקה' להתפטרות, העונה על דרישת סעיף 127ח לחוק: 'מובטל' הוא, מכוח סעיף 127ו לחוק אדם ה'רשום בלשכת העבודה כמחוסר עבודה...'. יש לזכור, ולחזור ולהדגיש כי בכל מקרה יש להציג את השאלה אם 'מי שבו מדובר אכן נהג כאדם המחפש עבודה' (דב"ע מא/4, 91-3, בעמ' 63). אם אכן נרשמה המשיבה בלשכת העבודה מיד לאחר התפטרותה, הרשמה שהיא תנאי בל יעבור על מנת להיחשב כ'מובטל' (דב"ע שם/242 - 91, כיצד מתיישב הדבר עם ההתפטרות על מנת לטפל בילדה? אם היתה מוכנה לעבוד בעבודה שתוצע לה על ידי לשכת שירות התעסוקה, על מה ולמה התפטרה ממקום עבודתה הקודם? אם לא מצאה מטפלת לטפל בילד, כיצד היתה מוכנה ומזומנה לצאת לעבודה שתוצע לה על ידי לשכת שירות התעסוקה? מהאמור עולה כי לא היתה 'הצדקה אוביקטיבית' (בלשון דב"ע תשן/02-140 הנ"ל) להתפטרותה של המשיבה ממקום עבודתה. 9. סוף דבר - הערעור מתקבל". הרקע העובדתי בעניין שלפנינו וההליך בבית-הדין האזורי 7. המערערת עבדה כמתמחה במשרד עורכי-דין עד לתום תקופת התמחותה ביום 1.3.1995. המערערת המשיכה בעבודתה אף לאחר מכן, עד ליום 27.4.1995. ביום 28.4.1995 ילדה המערערת בן, והיא קיבלה דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי מיום 28.4.1995 עד ליום 20.7.1995. 8. לקראת תום חופשת הלידה הודיעה המערערת על "התפטרותה מעבודתה עקב רצונה לשהות עם בנה הבכור ולגדלו, אף בתקופה שמעבר לתקופת הלידה הקבועה בדין" (פיסקה 4 לכתב התביעה). בעדותה בבית-הדין הסבירה המערערת כי לא רצתה לעבוד לאחר הלידה במשרה מלאה, ובאותה תקופה לא הוצע לה לעבוד בחצי משרה (עמ' 1 לפרוטוקול). המערערת נרשמה בלשכת שירות התעסוקה כדורשת עבודה, ונרשמו לה ימי אבטלה בחודשים יולי עד אוקטובר 1995. ברם, תביעתה לדמי אבטלה בעד התקופה שמיום 21.7.1995 עד ליום 18.10.1995, נדחתה על-ידי פקידת התביעות של המוסד מן הטעם שהתפטרותה לא הייתה עקב מצב בריאות או הרעה מוחשית בתנאי העבודה. הדחייה נעשתה בהסתמך על הוראות סעיף 127ח(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 ותקנה 8 לתקנות על-פי סעיף זה. 9. על כך הגישה המערערת תובענה בבית-הדין האזורי בה טענה, בין היתר, כי המוסד דחה את תביעתה בשרירות לב ובניגוד לפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה. עוד טענה כי התפטרות בתום חופשת הלידה מהווה התפטרות מוצדקת לצורך חוק פיצויי פיטורים וכן כי "התפטרות אם עקב רצונה לשהות עם בנה הבכור מעבר לתקופת חופשת הלידה ועד לסיומה הטבעי של תקופת ההנקה, אינה יכולה, אליבא דכולי עלמא, להחשב כהתפטרות 'בלי שהיתה הצדקה לכך'" (פיסקה 10 לכתב-התביעה). 10. המערערת חזרה לעבוד במשרד עורכי-הדין שבו התמחתה, ביום 15.11.1995, לא בהיקף של העסקתה לפני הלידה. תביעתה לדמי אבטלה היא רק בעד התקופה שמיום 21.7.1995 עד ליום 18.10.1995, בעוד שבעד התקופה שלאחר מכן ועד לתחילת עבודתה ביום 15.11.1995, קיבלה המערערת דמי אבטלה. 11. בעדותה בבית-הדין האזורי אמרה המערערת כי לא רצתה לעבוד במשרה מלאה לאחר תום חופשת הלידה והוסיפה כי "אילו הוצעה לי משרה חלקית על-ידי שירות התעסוקה בתקופה שבמחלוקת, הייתי מקבלת אותה" (עמ' 2 לפרוטוקול). 12. בפתח פסק-דינו ציין בית-הדין האזורי כי אילו היה מדובר בעובדת שהתפטרה לאחר לידה, על-מנת לחזור ולעבוד באותו מקום עבודה, יש להניח שאין מדובר ב"התפטרות מוצדקת". אולם, בית-הדין קבע כי המוסד לא סתר את טענת המערערת "לפיה אין מדובר ב'תכנון מוקדם' של התפטרות שסופה חזרה לעבודה, אלא בהתפטרות כנה ואמיתית שעה שהמתפטרת לא ידעה בעת ההתפטרות שסופה לחזור ולעבוד באותו מקום עבודה וההתפטרות כל כולה היתה לצורך הטיפול בילד הרך שנולד". מכאן עבר בית-הדין האזורי לדון בשאלה האם התפטרותה של המערערת "היתה כזו שנועדה לטיפול בתינוק הנולד ולכן היא התפטרות מוצדקת". בשאלה זו פסק בית- הדין כדלקמן: "נראית בעיני נכונה הדעה שנוכל להכיר כ'הצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח' במובנה של תקנה 8 הנ"ל, אם ההפסקה נבעה בשל רצון אמיתי של האם לטפל ברך הנולד ובשל כך היא נכונה לקבל על עצמה עבודה במשרה חלקית, חלף משרתה המלאה שקדמה להתפטרות. ואולם, יולדת שהתפטרה מעבודתה לצורך טיפול בתינוק שנולד ומיד לאחר מכן הפכה ל'דורשת עבודה' במשרה מלאה, לא תראה בעיני כמי שהתפטרה בשל רצון אמיתי של האם לטפל בילד. במקרה הנוכחי הסביר ב"כ התובעת כי מרשתו התייצבה בלשכת התעסוקה מיד עם תום חופשת הלידה (סעיף 8.1 לסיכומיו) ואילו היתה מוצעת לתובעת עבודה על ידי שירות התעסוקה היא היתה מקבלת את ההצעה (עמ' 2, שורה 16 לפרוטוקול). ואולם, אין שום ראיה שהתובעת יידעה את שרות התעסוקה בדבר מצבה האישי (הצורך בטיפול בתינוק) ולאור זאת עתרה במפורש לשיבוצה ב'משרה חלקית', שתאפשר טיפול ראוי ברך הנולד. העובדה שלאחר מספר חודשים החלה התובעת בפועל לעבוד ב'משרה חלקית', אין בה די כדי לקבוע שהתובעת לאחר התפטרותה היתה מוכנה ומזומנה לעבוד בעבודה חלקית בלבד". בית-הדין הסתמך על ההלכה בדב"ע נב/99 - 02 הנ"ל [4] והחליט על דחיית התביעה. 13. על כך הוגש הערעור שלפנינו, אשר נדון על-פי טיעונים בכתב של הצדדים. הטיעונים בערעור 14. הטענות העיקריות של בא-כוח המערערת לפנינו הן כדלקמן: (א) המערערת התפטרה לאחר לידה על מנת לטפל בילדה. לפיכך, רצונה היה לצמצם את היקף העסקתה כפי שהיה לפני הלידה, ולאחר ההתפטרות היא פנתה ללשכת שירות התעסוקה מתוך נכונות להיעתר להצעות תעסוקה הולמות, אשר כלל לא הוצעו לה; (ב) השאלה המרכזית העולה לדיון היא האם התפטרות עובדת לאחר לידה, בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים לפי סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, תיחשב כהתפטרות מוצדקת לעניין הזכאות לדמי אבטלה. משום כך, ההסתמכות על פסק הדין בדב"ע נב/99 - 02 הנ"ל [4] (ראו פיסקה 6 לעיל), אינה מתאימה, באשר באותו מקרה ההתפטרות הייתה לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים; (ג) משקבע בית-הדין האזורי כי התפטרותה של המערערת הייתה כנה ואמיתית לצורך הטיפול בילדה, היה עליו לקבוע כי הייתה הצדקה אובייקטיבית להתפטרותה; (ד) את "חלקיות" משרתה של המערערת יש לבחון באופן יחסי לשעות העבודה הארוכות, עד לשעה 19:00, שבהן עבדה, במקום עד לשעה 15:00. על כן לא דרשה המערערת "דרישות מיוחדות" למשרה חלקית מאת שירות התעסוקה; (ה) יש לכבד את רצונה של אם להקדיש חלק ניכר מזמנה לבנה, מעבר לזמן אשר היה עומד לרשותה אילו היה עליה לעבוד בשעה 19:00; (ו) היה מקום לברר את טענות המערערת כי במוסד קיימת מדיניות לאשר דמי אבטלה במקרים דוגמת המקרה של המערערת. 15. בא-כוח המוסד לביטוח לאומי תמכה בפסק-דינו של בית-הדין האזורי, וטענותיה העיקריות לפנינו הן כדלקמן: (א) מתצהירה של המערערת ועדותה בבית-הדין האזורי, עולה כי היא התפטרה כדי לטפל בילדה ולא על מנת לשנות את תנאי עבודתה. אין כל ראיה על כך שבין המערערת לבין מעבידה התנהל משא ומתן כלשהו בדבר הקטנת מספר שעות עבודתה; (ב) גירסת המערערת בדבר רצונה לעבוד פחות שעות עבודה כסיבה להתפטרותה, עלתה לראשונה בחקירתה הנגדית, ויש לדחותה; (ג) המערערת ניסתה לשנות את מספר שעות עבודתה, ובנסיבות אלה אין "כשלון" נסיונה מהווה התפטרות מוצדקת. רצון לשנות תנאי עבודה אינו יכול להיות בגדר "התפטרות מוצדקת"; (ד) העובדה שהמערערת העסיקה מטפלת מיד עם תום חופשת הלידה שוללת את טענתה בדבר רצונה להתפטר מעבודתה על מנת לטפל בילדה. כמו-כן, ככל שהמערערת הייתה מוכנה לעבוד בעבודה שתוצע לה על-ידי שירות תעסוקה, מדוע היא התפטרה ממקום עבודתה הקודם? על המערערת חלה ההלכה שנפסקה בדב"ע נב/99 - 02 הנ"ל [4] (ראו פיסקה 6 לעיל); (ה) בדין דחה בית-הדין האזורי את בירור טענות המערערת בעניין מדיניות של המוסד לאשר דמי אבטלה במקרים דומים לעניינה של המערערת; (ו) העובדה שלאחר מספר חודשים המערערת התחילה לעבוד מספר שעות קטן יותר, אין בה כדי לקבוע שהיא הייתה מוכנה ומזומנה לעבוד במשרה חלקית מיד לאחר התפטרותה. האם המערערת התפטרה "בלי שהייתה הצדקה לכך"? 16. יש לזכור כי "מובטל" זכאי לדמי אבטלה אם הוא נרשם בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה והוא מוכן ומסוגל לעבודה ב"עבודה מתאימה" ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור (סעיף 163(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995). מאידך, על-פי תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), תשל"ג-1972, נקבע, בין השאר, כי התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי של עובד, רואים אותה כהצדקה להפסקת עבודתו. האם קיימת סתירה מהותית בין מצב שבו עובד מתפטר לרגל מצב בריאות לקוי ולאחר מכן הוא מתייצב בלשכת שירות התעסוקה לשם קבלת הצעות עבודה? 17. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים אינו מתנה את הזכות לפיצויי פיטורים בכך שהמתפטר לא יהיה עוד מסוגל להמשיך בעבודתו. לעניין זה יש לבחון את הסיבה להתפטרות, המימצאים הרפואיים ושאר נסיבות העניין (ראו דב"ע ל/17 - 3 רפפורט - אסולין [5], בעמ' 27; דב"ע לט/15 - 3 פויכטוונגר ובניו בע"מ - אוזן [6], בעמ' 307; תב"ע לו/59 - 3 דוד רוטשילד בע"מ - גבאי [7]). מכאן, שייתכן מצב שבו עובד מתפטר מעבודה במקום עבודה מסוים לרגל מצב בריאותו הלקוי, אך הוא מבקש למצוא לעצמו עבודה אחרת או תעסוקה אחרת המתאימים למצב בריאותו, ולא יהיה בכך כדי לפגוע ב"הצדקה" להפסקת עבודתו הקודמת. כמובן, שהדבר מחייב בדיקה של כל עניין לגופו לפי נסיבותיו. 18. בסיסו של העיקרון האמור חל גם לגבי התפטרות לאחר לידה על מנת לטפל בילד. כך נקבע בנושא זה בדב"ע נה/51 - 3 חבה - סופר דרינק בע"מ [8], בעמ' 476: "8. ב. עיון בסעיף 7 לחוק מביא למסקנה כי שני תנאים מצטברים צריך שיתמלאו על-מנת שתקום זכאותו לפיצויי פיטורים מכוחו. האחד - לידה, והשני מטרת ההתפטרות - הטיפול בילד. ג. אין ליתן לדיבור 'על מנת לטפל בילד' פירוש, על-פיו כל זמנו של ההורה יוקדש לטיפול בילד וכל עוד הוא בגדר 'ילד'. הפירוש הנכון, לדעתנו, הוא, כי ההתפטרות נועדה לאפשר להורה שהות ארוכה יותר, משמעותית, עם הילד, תוך טיפול בו. ד. העולה מהאמור הוא שדי בשינוי משמעותי של שעות העבודה בין מקום עבודה אחד למשנהו, על-מנת לזכות עובדת יולדת מתפטרת בפיצויי פיטורים (כפוף לאמור להלן), אם תתפטר ממקום עבודה בו היא מועסקת ותתחיל לעבוד במקום עבודה אחר בו שעות עבודתה פחותות, משמעותית, מאלה שבמקום העבודה ממנו התפטרה" (ההדגשה במקור). משום כך, ככל שניתן לראות התפטרות לאחר לידה כ"הצדקה" להפסקת העבודה הקודמת, העובדה שהעובדת נרשמה בלשכת שירות התעסוקה לחיפוש מקום עבודה, במשרה מלאה רגילה, ששעות העבודה בה הן פחות מעבודתה שלפני הלידה, המתאים לה במצבה לאחר הלידה, הן מבחינת יכולתה והן מבחינת תנאיה הסביבתיים, אין בה, כשלעצמה, כדי לפגוע ב"הצדקה". 19. בעניין שלפנינו הוגש תצהיר עדות ראשית של המערערת וכן המערערת העידה בבית-הדין האזורי. על-פי התרשמותו קבע בית-הדין האזורי כי המוסד לא סתר את טענת המערערת לפיה מדובר "בהתפטרות כנה ואמיתית שעה שהמתפטרת לא ידעה בעת ההתפטרות שסופה לחזור ולעבוד באותו מקום עבודה וההתפטרות כולה היתה לצורך הטיפול בילד הרך שנולד". משכך הדבר, האם יהיה זה בלתי סביר לקבל את טיעונה של המערערת כי ביקשה לחפש תעסוקה במשרה מלאה רגילה ששעות העבודה בה תהיינה פחות מהיקף התעסוקה במשרד עורכי-דין, בו נמשכת העבודה עד שעה 19:00, וזאת על-מנת לאפשר לה להיות עם בנה ולטפל בו באותן שעות אחרי הצהרים בהם היא אינה חייבת לעבוד? 20. נראה לנו כי כדי להשיג את המטרה החקיקתית של ביטוח אבטלה של עובדים, יש לתת לצירוף העובדות בעניין שלפנינו את המשמעות שלפיה הייתה "הצדקה" להתפטרותה של המערערת. כמו כן, בעובדה שהמערערת לא דרשה מלשכת שירות התעסוקה לשבצה ב"משרה חלקית", אין לראות פגיעה ב"הצדקה" להתפטרותה, באשר אף משרה מלאה רגילה יכולה להיחשב בגדר "חלקית" ביחס לעבודה עד שעה 19:00. יש לאבחן את עניינה של המערערת מההלכה שנפסקה בדב"ע נב/99 - 02 הנ"ל [4], בכך שבאותו הליך לא דובר בהיקף משרה משתנה לאחר ההתפטרות בעקבות הלידה, בעוד שבענייננו, הייתה משמעות להיקף המשרה בתעסוקה שלאחר הלידה. 21. לפיכך, המערערת זכאית לדמי אבטלה בעד התקופה שמיום 21.7.1995 עד ליום 18.10.1995. סיכום 22. לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל כמפורט בפיסקה 21 לעיל. 23. המוסד לביטוח לאומי ישלם למערערת הוצאות ההליך בבית-הדין האזורי והליך הערעור בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. 24. פסק-הדין יישלח לצדדים בדואר. קטיניםדמי אבטלההתפטרות