1. סילוק ימין (להלן - התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום דמי אבטלה. 2. תביעת התובע אושרה והנתבע חישב את שכרו היומי הממוצע לצורך חישוב דמי אבטלה לפי שכר הת' בתקופת 75 הימים הסמוכים למועד פיטוריו - תקופה בה עבד חלקית בלבד. 3. תביעה זו עניינה בהחלטת הנתבע לענין חישוב בסיס השתכרות הת' לצורך דמי אבטלה. 4. העובדות המוסכמות בתיק זה הינן: א. הת' נפגע בתאונת עבודה ביום 9/6/99 ונקבעה לו נכות בשעור 20% מ-16/7/99 עד 8/11/99 ומ-9/12/99 עד 31/5/00; ב.התובע חזר לעבודה ביום 1/12/99 ליום עבודה מקוצר של 4 שעות בהתאם להוראות רופא תעסוקתי, ושכרו צומצם בהתאם; ג. ביום 7/3/00 נשלח לת' מכתב פיטורים ליום 22/3/00 והסיבה - מצב בריאותו; ד. עם פיטוריו הגיש הת' תביעה לדמי אבטלה שאושרה כאשר הבסיס לתשלום דמי האבטלה היה שכר הת' ב-75 הימים הסמוכים לפיטוריו, וזאת בהתאם להוראות ס' 170 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 5. הפלוגתא בה יש להכריע בתיק זה הינה - האם יש לפרש את "75 הימים האחרונים" בסעיף 170 לחוק כמתייחסים לימים שלפני התאריך הקובע או שמא יש להתייחס לימים שלפני ההפחתה הזמנית בשכרו של התובע, כטענת התובע. 6. בישיבת בית הדין מיום 8/5/02 הודיעה ב"כ הנתבע שעת נעשה החישוב לדמי אבטלה, שכר חודש 3/00 נלקח על בסיס שכר מלא. 7. לאור הודעת ב"כ הנת' הודיעו הצדדים שמשמדובר בשאלה משפטית בלבד - מבקשים הם להגיש סיכומים בכתב. 8. טענות ב"כ הת', כעולה מסיכומיו, הינן: א. ביום 9/6/99 נפגע הת' בתאונת דרכים, אשר הוכרה ע"י הנתבע כתאונת עבודה; ב. בשל מגבלות הת' כתוצאה מהתאונה הורה הרופא התעסוקתי על החזרת הת' לעבודה החל מיום 1/12/99 במסגרת יום עבודה מקוצר בן 4 שעות, למשך 3 חודשים ועד סוף חודש 2/00; ג. לאור הוראות הרופא התעסוקתי נאלץ הת' לצמצם את מספר שעות עבודתו מהיקף של משרה מלאה להיקף של חצי משרה בתקופה 1/12/99 ועד סוף 2/00; ד. ביום 1/3/00 חזר הת' לעבוד בהיקף של משרה מלאה; ה. ביום 7/3/00 קבל הת' הודעת פיטורים ליום 22/3/00; ו. לצורך קביעת גובה דמי האבטלה להם זכאי הת' חישב הנת' את השכר היומי הממוצע של הת' לפי שכר 75 הימים האחרונים בסמיכות למועד הפיטורים - תקופה בה עבד בהיקף חצי משרה; ז. מטרת תשלום דמי אבטלה והרציונל התכליתי שבגדרה של הנורמה הינה שמירת הכנסתו של מבוטח שהכנסתו פסקה, תקופת זמן שתאפשר לו לחדש מקור חדש. עקרון זה נגזר כיום ביתר שאת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; ח. אין חולק שנכות הת', תוצאת התאונה, היתה זמנית בלבד; ט. לו היה הת' בתקופת אי כושר מלאה ומשהנת' אינו מכיר בתשלום מדי פגיעה כחלק מהכנסות המבוטח לצורך החישוב, הרי במקרה כזה חישוב שכרו היה נעשה על פי תקופת עבודתו של הת' אשר בגינה שולמו דמי ביטוח לאומי וזאת בתקופה שעובר לקרות התאונה, היינו לפי בסיס שכרו המלא. אין מקום להפלות בין מי שהיה מצוי באי כושר מלא לבין מי שהיה מצוי באי כושר חלקי; י. תכלית ראויה ונכונה, המאזנת בין זכותו של התובע לשמירת השתכרותו הרגילה ומניעת הזעזוע עקב גדיעת מקור הכנסתו, לבין כך שהנת' לא "ייהנה" מארועים אקראיים, זמניים וחריגים אשר ארעו לת' ולשכרו היא לחשב את ממוצע השכר היומי עפ"י השכר שהת' השתכר ברגיל, בתקופה בה עבד במשרה מלאה ובהתעלם משינויים אקראיים ו/או ארעיים ובמיוחד כשטיבם זמני וחריג בלבד; יא. בהוראת סעיף 170 לחוק אין כל דרישה כי 75 הימים האחרונים, לפיהם יחושב השכר היומי הממוצע, יהיו דווקא אלה שבסמיכות לתאריך הקובע; יב. מגמת הפסיקה אינה לתת פרשנות להוראות החוק הסוציאלי בדרך דווקנית ומצומצמת בכל הנוגע לזכויות המבוטח, אלא לפרש את הוראות החוק באופן המגשים את התכלית הסוציאלית הנכונה והראויה ובמתן איזון ראוי שביסודו הגנה ושמירה על זכויותיו הסוציאליות של המבוטח; יג. לחילופין, פרשנות תכליתית ואחידה של החוק מחייבת שתשלום דמי פגיעה, שהינו בבחינת הכנסה חלופית, כאשר הכנסת המבוטח פסקה או קטנה, תבוא בכלל חשבון לצורך חישוב השכר היומי הממוצע, ועל כן יש לשקלל את דמי הפגיעה להם זכאי הת' עפ"י חוק כחלק מהכנסתו בתקופה בה עבד בהיקף של משרה מלאה; יד. עצם קבלת דמי פגיעה בתקופה זו רק מחזקת המסקנה כי הסתמכותו של המבוטח על שכרו המלא נותרה אף בתקופה בה היה שרוי באי כושר, וברי ביתר שאת שאין כל בסיס, עניני או מהותי, שדווקא בתקופת דמי האבטלה יגרע שכרו ביחס לשכרו המלא שעובר לתאונה, כאשר שכרו המלא נשמר גם בסמוך לאחר קרות התאונה, בתקופת אי הכושר החלקי, עת קיבל דמי פגיעה. 9. טענות ב"כ הנתבע, כעולה מסיכומי הנתבע הינן: א. הנתבע פעל במדוייק ובהתאם להנחיות החוק; ב. ס' 167 (א) לחוק קובע כיצד יחושבו דמי אבטלה וס' 170 לחוק מבהיר מהו "השכר היומי הממוצע"; ג. ביסוד חישוב השכר עומדים 3 מרכיבים - השכר היומי הממוצע, ההכנסה ממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה ותקופת 75 הימים שלפני התאריך הקובע; ד. בסעיף 171 (א) לחוק נקבעה התקופה המירבית לדמי אבטלה ושם בחר המחוקק להשתמש בביטוי אחר "באחד עשר החודשים שקדמו בתכוף לאותו חודש ..." "קדמו בתכוף" במשמעות זהה לביטוי "לפני" שבסעיף 170 א' לחוק ואף לביטוי זהה בו עשה שימוש המחוקק בסעיף 161 (א) (1) בהגדירו תקופת אכשרה - "180 הימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 360 הימים בתכוף לתאירך הקובע". ה. במילון (מילון חדש מאת אברהם אבן שושן) נקבע: בערך "לפני" - "טרם קודם (בזמן)". בערך "תכוף" - "הבא תיכף אחרי דבר מה, רצוף, סמוך ל...". דהיינו, משמעות הפוכה לכוונת המחוקק. דוגמאות מקריות אלו ממחישות שהמחוקק לא הקפיד בלשונו והחוק אכן מפורש על פי מטרתו ותכליתו כאמור בסיכומי הת' ובפסה"ד המובאים שם; ו. דמי אבטלה באים לתת מענה, זמני אמנם, לעובד, שפסקה הכנסתו ובאים במקום ההכנסה אותה קיבל ערב היותו מובטל; ז. קביעת המחוקק ברורה וכוונתו אחת והיא, כי מובטל לא יקבל הכנסה הגבוהה מזו אותה היה מקבל קודם לאבטלה; ח. המחוקק קבע את 75 הימים כתקופה הקובעת וכמו-כן דווקא את ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה. המרכיב הוא זה בלבד שעליו שולמו דמי אבטלה; ט. משנמצא כי בחישוב דמי האבטלה נלקח שכר חודש 3/00 על בסיס שכר מלא, מצטמצמת המחלוקת לעניין ההפרש בתשלומים שכן ,שליש מתוך הבסיס הקובע, הוא השכר המלא אותו קיבל התובע; י. יצויין כי לת' שולמה, במקביל לדמי האבטלה, קיצבת נכות וזו באה כהשלמה להכנסתו מדמי האבטלה, אם נמוכה היא מהכנסתו הקבועה לשיטתו של התובע. 10. בסיכומי התשובה, בהתייחסו ללשון הוראות ס' 170 ו-171 לחוק, טוען ב"כ הת': א. דווקא מהוראת ס' 171 העושה שימוש במילה "בתכוף" להבדיל מהשימוש במילה "לפני" מלמדת שהמחוקק כיוון מילותיו לאופן המצויין בו יש לעשות את חישוב המועדים הנזכרים בכל סעיף; ב. לא זו בלבד שאין משמעותם הלשונית זהה, כפי שאף הצביעה ב"כ הנת' בסיכומיה, גם לפי פרשנותם המילונית, אלא שניכר שהמחוקק לא שיחת מילותיו לריק, עשה שנקט בשתי הוראות חוק סמוכות, בחירת מילים שונות; ג. ברי כי השימוש במילה "תכוף" בסעיף 171 לחוק, באה לקבוע את הסמיכות הצמודה למועד הנתון, ועל כן שונה היא בתכלית מההנחיה הכללית בסעיף 170 לחוק; ד. אף בסעיף 170 לחוק עצמו עשה המחוקק שימוש בלשון שונה בין סעיפי המשנה של ס' 170 לחוק עצמו. בעוד שבסעיף 170 (א) לחוק נקט המחוקק במילה "לפני" הרי שבס' 170 (ה) לחוק עשה שימוש במילים "בתכוף לפני". עולה שכוונת המחוקק במילה "תכוף" הינה ברצף ו/או בסמכיות צמודה למועד קובע, ובכך להגביל את חישוב המועדים לרצף טכני אחד; ה. לא בכדי גם ניתנה הוראת סעיף 170 (ג) לחוק, לפיה ככל שקיימות אפשרויות שונות של חישוב השכר היומי הממוצע, ייעשה החישוב לפי הנוח ביותר למובטל; 11. סעיף 170 לחוק עניינו "השכר היומי הממוצע" וזה לשונו: "170. (א)השכר היומי הממוצע, לגבי מובטל שאינו חייל, יחושב לפי ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה, לרבות אותו סכום שממנו היו מגיעים דמי ביטוח אילולא השיעור המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח, בתקופה של 75 הימים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה לפי התאריך הקובע. (ב)... (ג)מקום שלפי הוראות סעיף זה קיימות אפשרויות שונות של חישוב השכר היומי הממוצע, ייעשה החישוב לפי הנוח ביותר למובטל. (ד)... (ה)מובטלת שבתכוף לפני התאריך הקובע נעדרה מעבודתה לפי סעיפים 6 או 7 לחוק עבודת נשים, וחל פיצוי לאחר תום התקופה ששימשה בסיס לחישוב השכר היומי הממוצע, יוגדל השכר היומי הממוצע לפי שיעור התנודות של השכר הממוצע, מיום השינוי בשכר הממוצע. (ו)... (ז)..." 12. בסימן ג' לחוק שענינו דמי אבטלה השתמש המחוקק במילים שונות לענין חישוב המועדים. בסעיף 170 (א) לחוק נקבע - "... בתקופה של 75 הימים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה לפני התאריך הקובע". בסעיף 170 (ה) לחוק נקבע - "מובטלת שבתכוף לפני התאריך הקובע נעדרה מעבודתה ..." בסעיף 171 (א) לחוק נקבע - "לא שולמו דמי אבטלה בחודש פלוני אם קיבל דמי אבטלה בעד מספר ימים באותו חודש ובאחד עשר החודשים שקדמו בתכוף לאותו חודש, כלהלן ..." בעוד בסעיפים 170 (ה) ו-171 (א) לחוק, לדוגמא, השתמש המחוקק במילים "בתכוף לפני". ו"בתכוף לאותו חודש" קרי קביעת הסמיכות הצמודה למועד הנתון הרי שבסעיף 170 (א) לחוק השתמש במילה "לפני" ללמדך ש-175 הימים, כאמור בסעיף 170 (א) לחוק הינם לפני התאריך הקובע ולא בהכרח בתכוף לפני התאריך הקובע. 13. תמיכה לאמור ניתן למצוא בעב"ל 20257/97 אשתמקר - המוסד (פד"ע לד' 122, 131) שם נקבע - "עם זאת, דמי אבטלה ישולמו למערער על פי שכרו החודשי לפני ההעלאה היינו - מבלי להתחשב בשכר של חודשים אפריל ומאי 1995". (ההדגשה הוספה - א.ס.) ולענינינו - אם כאשר מקום בו הועלה השכר פרק זמן קצר לפני סגירת עסק שהיה בקשיים כספיים ונסגר סמוך לאותו מועד, יחושבו דמי האבטלה על פי השכר שלפני אותה העלאה, הרי שאותו דין יחול מקום בו ירד השכר לפרק זמן של חודשיים בלבד לפני פיטורי התובע עקב מצבו הבריאותי, שאז יש לחשב את דמי האבטלה על פי השכר, שלפני אותה הורדה. 14. זאת ועוד, הלכה פסוקה היא שדמי אבטלה הם מסוג גמלאות הביטוח הלאומי שנועדו להחליף הכנסה של מבוטח שפסקה. לפיכך, "השכר היומי הממוצע" לגבי מובטל, שעל פיו מחושבים דמי האבטלה, מחושב לפי ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה במשך התקופה שנקבעה בחוק. 15. משאין מחלוקת שבתקופה שמיום 1/12/99 ועד ליום 1/3/00 עבד התובע חצי משרה עקב מצבו הרפואי בעקבות תאונת הדרכים מיום 9/6/99 , שהוכרה ע"י הנתבע כתאונה בעבודה ובתקופה זו לא שולמה לו ההכנסה הרגילה שלו - אלא שכר חלקי ודמי פגיעה בהתאם - הרי שחישוב השכר היומי הממוצע לפי שכרו בתקופה זו - לא ישקף את הכנסתו ולא תואם את התכלית שבבסיס תשלום דמי אבטלה. 16. לאור כל האמרו לעיל, הננו קובעים שיש לחשב את השכר היומי הממוצע לפי שכרו של התובע ערב התאונה. 17. למעלה מן הצריך נוסיף, שנגיע לאותה תוצאה גם לאור הוראות סעיף 170 (ג) לחוק לפיהם מקום שקיימות אפשרויות שונות של חישוב השכר היומי הממוצע - יעשה החישוב לפי הנוח ביותר למובטל קרי פרשנות שהיא לטובת התובע. 18. התוצאה, איפוא, שהתביעה מתקבלת. 19. אין צו להוצאות. דמי אבטלה