הנשיא (גולדברג):    1. המשיבה תבעה מהמוסד לביטוח לאומי דמי אבטלה בעד התקופה מיום 19.4.1991 ועד יום 17.7.1991; המוסד דחה את תביעתה, ואז הגישה תובענה לבית-הדין האזורי בחיפה.  בית-הדין האזורי קיבל את התביעה, ועל קביעתו זו ערעורו של המוסד לביטוח לאומי לפנינו.    2. העובדות בהליך זה לא היו שנויות במחלוקת והן:  א) המשיבה עבדה תקופה של כחמש שנים בחברת "שניר בע"מ", ובגין תקופה זו שולמו עבורה דמי ביטוח;  ב) ביום 19.1.1991 ילדה המערערת ויצאה לחופשת לידה;  ג) המשיבה קיבלה דמי לידה מהמוסד עבור התקופה שעד יום 18.4.1991;  ד) המשיבה התפטרה מעבודתה על נת לטפל בילדה, משום שלא מצאה מטפלת שתטפל בילד.    3. הצריך לענייננו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 (להלן - החוק) ובתקנות הוא:  א) סעיף 127ת(א) לחוק:  "(א) מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד שלושים הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה;  השר רשאי לקבוע בתקנות מה ייחשב כהצדקה לעניין סעיף קטן זה".  בחוק הביטוח הלאומי (הוראת שעה), התשנ"א-1991 נקבע כי במקום "שלושים הימים" יבוא: "תשעים הימים".  ב) תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל"ג-1972 (להלן - התקנות):  "8. "הצדקה להפסקת עבודה ברצון:  לעניין סעיף 127ח(א) לחוק יראו התפטרות ממקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח".    4. בית-הדין האזורי, בפסק-דינו שבערעור, פסק:  "סעיף 6 לחוק [פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963] מאפשר התפטרות של העובד לרגל מצב בריאותו שלו או של בן משפחתו ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להת- פטרות.  טיפול בתינוק וודאי שמהווה סיבה מספקת להתפטרות לאור מצב בריאותו של התינוק, המחייב בשלבי חייו הראשוניים טיפול אישי צמוד עד שמגיע לגיל שבו הוא מסוגל לעמוד בכוחות עצמו, ואיננו זקוק יותר לטיפול של האם.  בנסיבות אלה המקרה מתאים להגדרת שאר נסיבות העניין, ויש לראות בו סיבה מספקת להתפטרות למרות שקיים גם סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים אשר גם הוא חל על התפטרות עובדת מעבודה לאחר לידה...".    5. טענת המוסד, בפני בית-הדין האזורי ובפנינו, הינה שלעניין התפטרות עובדת על מנת לטפל בילדה קיימת הוראה מיוחדת בחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים), היא הוראת סעיף 7, ואין מקרה זה נופל בגדר התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי.  המשיבה תמכה בפסק-דינו של בית-הדין האזורי.    6. על מטרותיו של סעיף 127ח לחוק נאמר:  "מטרת ביטוח האבטלה - לאפשר לעובדים, אשר נפלטו ממעגל העבודה, קיום בכבוד עד שייקלטו במקום העבודה החדש. מטרתו של סעיף 127ח היא לקבוע את מסגרת הזכאות, ולהעניקה רק למי שנפלט בעל כורחו מהעבודה, דהיינו פוטר, ותהא הסיבה לפיטוריו אשר תהא, וכן למי ש'היתה הצדקה' להפסקת עבודתו מרצונו, דהיינו התפטר.  רבים המקרים שבהם קיימת הצדקה אובייקטיבית להפסקת עבודה מרצונו של אדם, ולעניין זה אין להקיש במלא מהוראות חוק פיצויי פיטורים, והתקנות מכוחו. לא כל מקרה המזכה בפיצויי פיטורים עקב התפטרות טומן בחובו אף את הזכאות לדמי אבטלה ב-30 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה. אולם יכולים אנו להצביע על שורה של מקרים שבהם יראו התפטרות כמוצדקת אף לעניין סעיף 127ח(א) לחוק" (דב"ע תשן/140 - 02 [1], בע' 37).      מכאן כי רשימת המקרים המנויים בתקנות, המהווים הצדקה להתפטרות שאינה פוגעת בזכות לדמי אבטלה, אינה "רשימה סגורה" (שם [1], בע' 36).    7. נבחן איפוא, האם נימוקו של בית-הדין האזורי לקבלת תביעת המשיבה יכול לעמוד.  סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע:  "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים.  בסעיף זה 'בן משפחה' - בן משפחה שנקבע בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת".  תנאי בל יעבור להתפטרות המזכה בפיצויים מכוח סעיף זה היא מצב בריאותו של העובד או בן משפחתו (אשר ילדו של העובד נמנה עמהם, מכוח תקנה 11 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורי), התשכ"ד-1964).  "שאר נסיבות העניין" שוקלות לסיבת ההתפטרות רק שעה שההתפטרות היא עקב מצב בריאות לקוי, ואין הן עומדות כסיבה בפני עצמה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים.  הילד של המשיבה לא היה חולה, ומצב בריאותו לא היה העילה להתפטרות. כל תינוק זקוק ל"טיפול אישי צמוד" פרק זמן מסוים; חלקו בתקופת "חופשת הלידה" וחלקו האחר אינו חייב להיות של האם דווקא. זאת אנו למדים מכך שאף האב רשאי, מכוח סעיף 7(ב) לחוק פיצויי פיטורים, להתפטר מעבודתו על מנת לטפל בילדו.  זאת ועוד - אמהות רבות חוזרות למקום עבודתן בתום חופשת הלידה, ומפקידות את הטיפול בתינוק בידי מטפלת או בן משפחה, או שהן נוטלות למטרה זו חופשה ללא תשלום, לה הן זכאיות מכוח סעיף 7(ד) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (ותקופת העדרות זו נחשבת כ"תקופת האכשרה" לצורך דמי אבטלה, מכוח סעיף 127ה לחוק).  העולה מהאמור הוא כי אין בנסיבות התפטרותה של המשיבה כדי לענות על הוראת תקנה 8 לתקנות.    8. האם היתה "הצדקה" להתפטרות, העונה על דרישת סעיף 127ח לחוק:  "מובטל" הוא, מכוח סעיף 127ו לחוק אדם ה"רשום בלשכת העבודה כמחוסר עבודה...".  יש לזכור, ולחזור ולהדגיש כי בכל מקרה יש להציג את השאלה אם "מי שבו מדובר אכן נהג כאדם המחפש עבודה" (דב"ע מא/3,4 - 91 [2], בע' 63).  אם אכן נרשמה המשיבה בלשכת העבודה מיד לאחר התפטרותה, הרשמה שהיא תנאי בל יעבור על מנת להיחשב כ"מובטל" (דב"ע שם/91242 [3], כיצד מתיישב הדבר עם ההתפטרות על מנת לטפל בילדה? אם היתה מוכנה לעבוד בעבודה שתוצע לה על ידי לשבת שירות התעסוקה, על מה ולמה התפטרה ממקום עבודתה הקודם? אם לא מצאה מטפלת לטפל בילד, כיצד היתה מוכנה ומזומנה לצאת לעבודה שתוצע לה על ידי לשכת שירות התעסוקה?      מהאמור עולה כי לא היתה "הצדקה אוביקטיבית" (בלשון דב"ע תשן/140 - 02 [1] הנ"ל) להתפטרותה של המשיבה ממקום עבודתה.    9. סוף דבר - הערעור מתקבל.  אין צו להוצאות.    דמי אבטלה