1. התביעה שבפני היא לדמי אבטלה על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. תביעת התובע לדמי אבטלה נדחתה על ידי הנתבע בטענה שהתובע אינו מבוטח בביטוח אבטלה כנדרש לפי סעיף 158 לחוק, כיוון שאין יחסי עובד ומעביד בינו לבין חברת י.מ. רוזנפלד בע"מ אשר בה טען כי עבד. 3. טענות התובע הן: א. התובע היה בעל המניות העקרי בחברת קונדטוריה י.מ. רוזנפלד בע"מ אשר עסקה באפיית עוגות ומוצרי מאפה שונים. ב. התובע פעל בכשירותו כמנהל החברה ועסק בצד הפיננסי שלה, אולם מעבר לכך עבד התובע כעובד שכיר בחברה במשרה מלאה. ג. התובע הועסק בחברה כשכיר בתפקיד נהג משאית וכמשווק תוצרת החברה, ועבודתו כשכיר באה במקום העסקת עובד נוסף. ד. עבודתו כמשווק הייתה במשרה מלאה ששה ימים בשבוע , מידי בוקר היה התובע עסק בחלוקה ובשארית היום היה עוסק בצד הכספי של ניהול החברה. ה. במהלך חודש ספטמבר 99 נכנסה החברה להליך פירוק, כל עובדי החברה פוטרו ובניהם התובע. ו. משך כל זמן העסקתו בחברה הופרשו התשלומים למוסד לביטוח לאומי כמתחייב מהחוק. 4. הנתבע טוען כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין החברה והתובע לא צבר את תקופת האכשרה כנדרש על פי החוק על מנת לזכות בדמי האבטלה, וזאת עקב היותו בעל המניות העיקרי בחברה והמנהל שלה. 5. הכלל הוא כי דירקטור בחברה, איננו נחשב לעובד של אותה חברה, אלא הוא משמש כאורגן שלה, ופעולתו עבור החברה איננה נעשית במסגרת של יחסי עובד-מעביד. לכלל זה יש יוצאים מן הכלל, וזאת כאשר מוכח כי היו שני מישורי יחסים מקבילים בין הדירקטור לבין החברה, מישור אחד של יחסי דירקטור-חברה ומישור שני - של יחסי עובד-מעביד. הנטל להוכיח את קיום שני המישורים המקבילים - מוטל על הטוען לקיומם. כדי להרים את הנטל, יש להראות כי בנוסף למעמדו הרגיל של הדירקטור בחברה, נוצר בינו לבין החברה גם חוזה עבודה. 6. אמנם, אין צורך בחוזה עבודה פורמאלי דווקא, וניתן להסתפק בחוזה עבודה שבא לידי ביטוי בהחלטה של החברה שנרשמה בפרוטוקול או בתקנונה או אף בדרך של התנהגות - אך בכל מקרה יש להראות כי יחסים אלה, של עובד-מעביד, הינם בני הפרדה מהיחסים שיש בין אותו דירקטור לחברה, בתוקף מעמדו כדירקטור. 7. אסמכתאות להלכה הפסוקה שתומצתה לעיל ניתן למצוא, בין השאר, בפסקי הדין הבאים: דב"ע נא/75 - 3 אליעזרי - אימפריה של קולנוע בע"מ, פד"ע כד 218, דב"ע נד/33 - 02 ליובין - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 367, דב"ע נד/13 - 02 מקמילן - המוסד לביטוח לאומי פורסם בעבודה ארצי כרך א' 2 587), בו נדחתה הטענה של מי שלא היה בעל מניות בחברה על כך שהוא עובד באותה חברה, בין השאר, בשל הקביעה שהוא היה היחיד שניהל את החברה". 8. התובע, שהוכיח אמנם כי הוא עסק בפועל בעיסוקיה של החברה, לא הוכיח כי פעולותיו כ"עובד" של החברה היו נפרדות מפעולותיו כדירקטור של החברה. שיקוליו של התובע בפעולותיו - היו שיקולי הנהלת החברה. 9. כאשר עוסקים בביטוח אבטלה, יש לבחון את המקרה לאור מטרתו של ביטוח האבטלה. 10. המחוקק הביע את דעתו על כך שאין ברצונו לבטח עובדים עצמאיים בביטוח אבטלה, ועל בית הדין לעבודה, לכבד רצון זה של המחוקק, ולא לאפשר עקיפתו על ידי הכרה גורפת בדירקטורים של חברה כב"עובדים" שלה, לצורך ביטוח אבטלה. בדב"ע נז/182 - 02 (עב"ל 20182/97) המוסד לביטוח לאומי - גרוסקופף (פורסם בעבודה ארצי כרך לב 3, 115 להלן: "ענין גרוסקופף"), שבו נדון ערעורו של הנתבע על חיובו לשלם דמי אבטלה למי שהיה דירקטור ובעל השליטה בחברה. בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של הנתבע, וקבע כי בנסיבותיו של אותו מקרה, הוכיח המשיב כי היה "עובד" של החברה שבשליטתו, לצורך ביטוח אבטלה. אולם, גם במקרה שנדון בענין גרוסקופף, הכיר בית הדין הארצי לעבודה בכך שכאשר מדובר בדירקטור של חברה הרי שיש להוכיח מישור נפרד של יחסים בין המבוטח לבין החברה - כלומר - מישור של יחסי עובד-מעביד, בנפרד ממישור היחסים של דירקטור וחברה (ראו סעיף 17 לפסק הדין בענין גרוסקופף). בנוסף, התייחס בית הדין הארצי לקשיים המיוחדים המתעוררים כאשר מדובר בבעל השליטה היחיד בחברה (ראו סעיפים 19-18 לאותו פסק דין), בסעיף 21 לפסק הדין בענין גרוסקופף, קבע בית הדין הארצי לעבודה מבחני עזר לקביעה האם בעל שליטה בחברת יחיד הוא "עובד" לצורך ביטוח אבטלה, כשהמבחן הראשון מביניהם- הוא שוב - מבחן ההפרדה בין פעילותו של המבוטח כ"עובד" לבין פעילותו כ"דירקטור". 11. בעניינו של התובע אכן הראה התובע כי התקיימו בינו ובין החברה יחסי עובד מעביד , ואף הוכח כי אלמלא עבד הוא בתפקיד שמילא, היה צורך לגייס עובד אחר - דהיינו נהג חלוקה נוסף במקומו. כך שניתן להפריד בין ה"עבודה" לבין ה"ניהול", נראה שאת ה"עבודה" עשה התובע בשעות הבוקר כנהג חלוקה, ואחר הצהריים התרכז בפעולות של "ניהול". 12. לאחר פסק הדין בענין גרוסקופף, נתן בית הדין הארצי לעבודה פסק דין אחר, בתיק עב"ל 34/95 (דב"ע נו/34 - 0) חיון - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בעבודה ארצי כרך לב 1 ,325 להלן: "ענין חיון"). בענין חיון נדון ערעורו של מבוטח שגם הוא היה בעל שליטה בחברה והמחזיק במרבית מניותיה, שבית הדין האזורי דחה את תביעתו לדמי אבטלה. בפסק הדין בענין חיון, שב בית הדין הארצי לעבודה והתייחס למבחנים שיש לבחון לצורך ההכרעה אם לראות בבעל השליטה בחברה כ"עובד" לצורך ביטוח אבטלה. 13. בית הדין הארצי לעבודה החליט לדחות את הערעור, בענין חיון, למרות שמצא כי היתה הפרדה בין פעילותו של המערער כדירקטור, לבין פעילותו כעובד, וזאת מאחר שסבר כי אופן ההעסקה של המערער על ידי החברה שבשליטתו (התנודות בשכרו), לימד על העדר קיום יחסי עובד-מעביד, שכן הכנסתו של המערער שם היתה קשורה להכנסותיה של החברה (וזאת על אף שבית הדין קבע כי המערער שם לא הקים את חברתו בחוסר תום לב). 14. לא כך במקרה זה, בו אמינה עלי עדותו של מר רוזנפלד, התובע פעל בתום לב כשהקים את החברה לצורך אספקת מוצרי מאפה לחו"ל וזאת על פי עצתו של רואה החשבון. התובע קיבל תנאים סוציאליים כמו שאר העובדים משך שנים , התובע קיבל את אותה המשכורת גם בהיותו עצמאי וגם לאחר הקמת החברה, התובע קיבל תלושי שכר כעובד לאורך כל תקופת עבודתו בחברה, ולדידי אין בהורדת המשכורת בשנה האחרונה להראות כי לא נתקיימו יחסי עובד מעביד. התובע הסביר כי הסכים לקבל שכר נמוך יותר כדי לא להכביד על החברה, במשק קיימים הסכמי הבראה רבים בהם מוותרים עובדים על חלק משכרם בתקופה מסויימת כדי להבריא ולקיים את החברה. החברה הפרישה עבור התובע את כל ההפרשות על פי חוק בהתאם למשכרתו הקבועה , החברה העסיקה עובדים נוספים , כ-15 במספר וכולם כולל התובע פוטרו לאחר התמוטטות החברה. התובע לא משך דיבידנדים או טובות הנאה אחרות מהחברה , ולטעמי הוכיח כי הייתה הפרדה בין עבודתו כנהג חלוקה לבין תפקידו כמנהל החברה. 15. על פי כל האמור לעיל אני קובעת כי נתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין החברה שניהל. לפיכך - אני קובעת כי התובע היה בגדר "עובד" של החברה והיה מבוטח בביטוח דמי אבטלה. התובע צבר את תקופת האכשרה הנדרשת בחוק, ובכפוף למילוי יתר תנאי החוק, הוא זכאי לדמי אבטלה. התביעה - מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ? + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. יחסי עובד מעבידדמי אבטלה