השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי יעקב נויגבורן; בל 2439/02), בו נדחתה תביעתו של המערער לתשלום דמי אבטלה, מן הטעם, שלא היה בגדר מבוטח בביטוח אבטלה. 2. על עובדות המקרה אין חולק ולהלן עיקרן: המערער הינו תושב ישראל שעבד ברמאללה אצל מעסיק זר - החברה המזרחית לכימיקלים. מקום מושבה של החברה ומקום ביצוע העבודה של המערער בחברה היה ברמאללה. החברה לא שילמה בגין המערער דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי. המערער שלם למוסד לביטוח לאומי דמי ביטוח שלא נכללו בהם דמי ביטוח בגין אבטלה באשר הוא סווג ע"י המוסד כמי "שאינו עובד ואינו עובד עצמאי". לטענת המערער הוא פוטר מעבודתו בחברה ביום 31.5.00 והוא החל להתייצב בלשכת התעסוקה החל מחודש 9/00. את תביעתו למוסד לביטוח לאומי לקבל דמי אבטלה הגיש המערער בחודש 12/00. 3. בית הדין האזורי דחה את התביעה מן הטעם, שאין המערער עונה על הגדרת מבוטח לעניין דמי אבטלה, בקובעו, כי: "חוק הביטוח הלאומי (חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 - להלן חוק ביטוח לאומי או החוק) הינו חוק טריטוריאלי ולפיכך חל הוא רק על עבודה שנעשתה בישראל. רק במקום בו ביקש המחוקק להחיל את החוק על עבודה שנעשתה מחוץ לישראל קבע זאת במפורש, למשל בסעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי. מקום שראה המחוקק לנכון להרחיב את כיסוי הביטוח למי שעובד שלא בתחום המדינה, הגדיר זאת במפורש.... החוק נועד לתת מענה למי שמועסק בארץ ויצא מתוך מעגל העבודה ונהייה מובטל. אין הוא מיועד לחול על אלה שלא עבדו בתוך המדינה ואשר מעבידם לא שילם עבורם דמי ביטוח אבטלה". 4. לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי ולפיכך אף דין הערעור להידחות. עם זאת לא נצא ידי חובת הנמקת הדין מבלי להעיר מספר הערות נדרשות: א.הפרק בדבר ביטוח אבטלה שבחוק הביטוח הלאומי, תכליתו, ליתן מענה למובטלים בישראל נוכח המצב התעסוקתי בארץ, ולא ליתן מענה למבוטחים במדינה או רשות אחרת שמחוץ לישראל עקב המצב התעסוקתי שם. ב.לעקרון הטריטוריאליות של תחולת החוק, נוכח מחויבות המדינה לתושביה שבתחומה, אשר אירע להם מקרה המזכה בגימלה, נוסף טעם פרקטי, של העדר יכולת המוסד לבחון אמיתות גירסת התובע לגבי: עצם מעמדו כעובד בחו"ל, מיהות מעבידו, תקופת עבודתו, תנאי עבודתו, שיעור שכרו ונסיבות הפסקת עבודתו. לענייננו, המערער הועסק על ידי מעסיק זר מחוץ למדינת ישראל, חברה ברמאללה שבשליטת הרשות הפלסטינאית ולאחר תחילת האינתיפדה. ג.המערער אינו עונה על הגדרת "מבוטח" לעניין דמי אבטלה שבסעיף 158 לחוק, דהיינו - "תושב ישראל... והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו", באשר מעבידתו החברה ברמאללה, לא הייתה חייבת בתשלום דמי ביטוח בעדו ולבטח לא דמי ביטוח אבטלה על פי חוק הביטוח הלאומי. ד.תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (הרחבת חוג המבוטחים בביטוח אבטלה ותשלום דמי ביטוח), התשנ"ח-1997, אינה רלבנטית לענייננו, באשר היא מתייחסת לעובד בישראל "הזכאי לשכר והוא חייב בתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 371(1)(ז) ו - (ח) לחוק". ממילא לכן תקנה 1(4)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971, לפיה על העובד לשלם בעד עצמו את דמי הביטוח כעובד לרבות בגין דמי אבטלה - אינה רלבנטית אף היא. 5. סוף דבר - לאור האמור דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות. דמי אבטלה