1. ביום 6.5.2004, הגיש התובע תביעה לדמי אבטלה, לתאריך קובע 1.2.2004. המוסד לביטוח לאומי (להלן - "הנתבע"), דחה את תביעתו, מהטעמים שפורטו במכתב הדחיה מיום 18.5.2004 : "הננו להודיעך, כי בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי, החלטנו לדחות את תביעתך לדמי אבטלה שהוגשה ב- 18.5.04, על סמך סעיף 161 לחוק, הואיל ו: צברת 199 ימים מתוך 300 ימים הנדרשים בחוק, להשלמת תקופת אכשרה, בתחום של שנה וחצי שקדמה לתקופת האבטלה". מכאן - התביעה שבפנינו. 2. העובדות שלהלן, שלמעשה, אינן שנויות במחלוקת, הן: א) התובע, סטודנט, הועסק בחברת החשמל בעבודות שמירה. ב) התובע גויס לשירות מילואים פעיל ביום 22.10.02. ג) למרבה הצער, נפצע התובע קשה בשירות מבצעי ביום 27.10.02 ואושפז בבית חולים "בילינסון" ובבית חולים "רמב"ם" בחיפה. שירות המילואים של התובע נמשך עד יום 11.12.02 (ר' אישור שמ"פ מיום 22.10.02 עד 11.12.02). ד) התובע המשיך לקבל טיפולים רפואיים, ונעדר מעבודתו עד 14.5.03. ה) בתקופה בה נזקק התובע לטיפולים רפואיים ונעדר מעבודתו, שילם לו משרד הבטחון 900 ש"ח לחודש. לפי הצהרת התובע "משרד הבטחון "קיבל אחריות עלי, והוא אחראי עד היום לטיפולים הרפואיים שלי" (עמ' 4 לפרוטוקול). ו) התובע פוטר מעבודתו בחברת החשמל בפברואר 2004, כאשר היה עדיין בתהליך שיקום. לדבריו, כיון שלא יכול היה למצוא עבודה בשל הטיפולים הרפואיים להם נזקק, "נאמר לי במשרד הביטחון ללכת לחתום אבטלה" (עמ' 4 לפרוטוקול). ז) בתעודת עובד הציבור מיום 6.6.05, שעובדותיה לא נסתרו, נאמר : "... תקופת המחלה שעקב הפציעה - אינה תקופה בה נחשב מר פרלמן כעובד שכיר בחברת החשמל. נערך ברור מקיף ע"י גברת מזל עמיאל, רפרנטית לענייני אבטלה במשרד הראשי עם חברת חשמל ועם מחלקת הגביה בסניף חיפה המטפלת בענייני חברת חשמל. על סמך הברור - לא התקיימו יחסי עובד מעביד בתקופה הזו. מר פרלמן שהה בביתו לאחר הפציעה, נעדר מהעבודה, לא נחשב עובד החברה והחברה לא היתה מחויבת בתשלום דמי בטוח עבורו. הימים האלו לא נלקחים כתקופת אכשרה, אלא נחשבים ימים חסרים בעילת מחלה. על מנת לא לפגוע בעובד, החברה שילמה לו שכר, התקזזה עם משרד הביטחון, וקיבלה חזרה מלוא התשלומים ששילמה. לכן אינו נחשב שכיר בתקופה זו והימים לא נספרים כימי אכשרה לאבטלה". 3. התובע אינו חולק על כך כי בתקופת המחלה, שמיום 11.12.02 עד היום בו חזר לעבודתו - 14.5.03, הוא לא עבד. לטענתו, אין זה צודק, שמאחר ונבצר ממנו לעבוד בשל פציעתו בשירות מבצעי, לא ישולמו לו דמי אבטלה. הוא לא יכול היה להתקיים מ-900 ש"ח לחודש שמשרד הבטחון שילם לו, ואף לא יכול היה להירשם כדורש עבודה במדור הבטחת הכנסה, בשל ה-900 ש"ח ששולמו לו ממשרד הבטחון. התובע טוען, למעשה, כי אלמלא נפצע, והיה עובד באותו היקף בו עבד קודם לפציעתו, היה צובר את תקופת האכשרה הנדרשת. הנתבע טוען, מנגד, כי לא התקיימו בתובע התנאים המזכים בדמי אבטלה, משלא צבר את תקופת האכשרה הקבועה בחוק. 4. סעיף 161, שכותרתו "תקופת אכשרה", קובע, בסעיף קטן א' : "א.לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא אחת מאלה : (1)360 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע; (2)היה שכרו של הזכאי מחושב על בסיס יומי (בפרק זה - שכיר יום), דיו ששולמו דמי ביטוח אבטלה בעד 300 ימי עבודה בתוך 540 הימים האמורים". 5. לתעודת עובד הציבור צורפה טבלת עזר לחישוב תקופת אכשרה, לפיה צבר התובע 199 ימים בשנה וחצי שקדמה לתקופת האכשרה, כשימי המילואים נלקחו בחישוב ימי האכשרה, ואילו תקופת ההיעדרות מהעבודה בשל הטיפולים הרפואיים הוארכה, והובאה בחשבון כ"ימים חסרים", היינו, תקופת ההתייחסות של 540 הימים הוארכה באותם "ימים חסרים". גם על פי חישוב אחר ומיטיב לתובע, שצורף לתעודת עובד הציבור (טבלה מס' 2), חסרו לו עוד 110 ימים לתקופת אכשרה כנדרש בחוק. 5. סעיף 161 (ג) קובע : "(ג)בתקופת האכשרה של מובטל ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח - (1)... (2)ימי שירות סדיר על פי חוק שירות הביטחון, או ימי שירות מילואים בצבא הגנה לישראל; (3)ימי מחלה שבעדם היה העובד זכאי לדמי מחלה כמשמעותם לפי חוק מחלה, התשל"ו - 1976". 6. הנתבע הביא בחשבון תקופת האכשרה של התובע, 44 ימים בגין שירות המילואים של התובע, כדלקמן : בחודש אוקטובר 2002 - 8 ימים; בחודש נובמבר 2002 - 25 ימים; בחודש דצמבר 2002 - 11 ימים. מכאן, שהנתבע פעל כדין על פי סעיף 161(ג) לחוק והביא במנין תקופת האכשרה את ימי שירות המילואים. סעיף 162 לחוק, שכותרתו - "תקופות נוספות", קובע: "לא הושלמה תקופת האכשרה מחמת אחת או יותר מהעילות המנויות בפיסקאות (1) עד (4) (להלן - הימים החסרים), 'ימנו את 540 הימים, כאמור בסעיף 161, בלי למנות בהם את הימים החסרים שאינם עולים על המספר הנקוב לצד כל עילה: (1)הכשרה השתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה...; (2)מחלה או תאונה - 180 ימים; (3)היעדרות מעבודה לפי סעיפים 6 ו- 7 לחוק עבודת נשים...; (4)היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו...;'". על פי הנקוב בתעודת עובד הציבור, והתובע לא סתר את האמור בה, צבר התובע בסך הכל 199 ימים מתוך 300 הימים, וגם לפי החלופה השניה (360 בתוך 540) עדיין חסרו לו 110 ימים. הימים החסרים, היינו ימי המחלה, אינם נצברים לימים הנחשבים כתקופת אכשרה, אלא מאריכים את תקופת ההתייחסות בתקופה נוספת של אותם ימים חסרים, כשמקסימום ההארכה בעילת מחלה או תאונה היא של 180 ימים. תקופת המחלה אינה תקופת עבודה, אלא היעדרות מהעבודה המצדיקה הוספת תקופה נוספת לתקופת ההתייחסות של 540 הימים שבסמוך לתאריך הקובע (עב"ל 1393/01 המוסד לביטוח לאומי - חגית כהן מיום 2.12.03, וראו גם עב"ל 1041/04 מיכאל פטר אשר - המוסד לביטוח לאומי , מיום 7.3.05). 7. עם כל הצער שבדבר, אין מנוס מלהגיע למסקנה, כי התקופה הנוספת שלאחר שיחרורו של התובע ממילואים, לאמור, תקופת "הימים החסרים" אינה מקנה לתובע ימי אכשרה נוספים. גם בתקופת ההתייחסות המוארכת ב"ימים החסרים" לא צבר התובע את תקופת האכשרה הנדרשת בסעיף 161 לחוק. לפיכך - אין מנוס מדחיית תביעתו לדמי אבטלה. אין צו להוצאות. השכלה גבוההדמי אבטלהסטודנטים