תביעתו של התובע, רואה חשבון במקצועו, לדמי אבטלה נדחתה, כעולה ממכתב הדחיה של סניף הנתבע בכפר סבא, מ-14.8.1991, בנימוק כי "אינך מובטל/ת כי לא נותקו יחסי עובד-מעביד בינך ובין מעבידך לפי סעיף 127ו' לחוק". השאלה שבמחלוקת, משפטית יותר מאשר עובדתית: מובטל - מיהו? האם, כעמדת התובע, בסיכומיו המפורטים, בעזרת סיוע משפטי שגייס לעצמו: "השאלה היא האם אין רואה חשבון נתנזון - התובע - זכאי לדמי אבטלה מפאת שאחרי הפסקת עבודתו אצל רואה חשבון שחק, במשרה מלאה ועל בסיס חודשי, עבד אצל אותו מעביד על בסיס שכר שעה ובאופן מצומצם? במילים אחרות - האם היה 'מובטל' בימים שבהם לא עבד אצל רואה חשבון שחק? שאלה זו יש לבדוק במצטבר עם העובדה, שבמשך כל התקופה של העבודה בהיקף המצומצם, כמפורט, נרשם התובע בלשכת שירות התעסוקה וביקש לעצמו עבודה מתאימה במשרה מלאה אך שירות התעסוקה לא יכול היה לספק לו עבודה שכזו. לעניות דעתנו, ובכל הכבוד, התוצאה אליה מכוון הנתבע הינה בלתי מתקבלת על הדעת בעליל. המחוקק הראשי לא דרש בחוק כי מי שתובע דמי אבטלה לא יעבוד בשום עבודה משום סוג שהוא. החוק הגדיר באופן מפורש וברור ביותר מהו 'מובטל' ובהגדרת מובטל לא נקבע כי עליו שלא לעבוד כלל... טענת התובע, לפיה היה 'מובטל' בחלק מימי השבוע מאונס, לאחר שמעבידו הודיע לו שאיננו מעוניין יותר בשירותיו והסכים להעסיקו בשיעור מצומצם, היא הגיונית וסבירה... אנו קוראים לבית הדין הנכבד לקבוע כי התובע היה מובטל בחלק מימי השבוע וכי לא הוצעה לו עבודה מתאימה ולפיכך הוא זכאי לדמי אבטלה בגין הימים שניתן לו אישור משירות התעסוקה בגינם". או שמא, כעמדת בא-כוח הנתבע, בסיכומיו המפורטים: "עולה בבירור כי התובע לא פוטר ממקום עבודתו וכל שנעשה היה צמצום היקף משרתו, בהסכמתו, והמשיך העסקתו באותם תנאי העבודה, דהיינו משרה חלקית בשכר חודשי. לו התובע היה מתפטר - והוא היה רשאי לעשות כן עקב הרעה בתנאי עבודתו המזכה בפיצויי פיטורים - והיה נרשם כמובטל בשירות התעסוקה, היה זכאי - וזאת מתחילת אבטלתו - לדמי אבטלה אילו שירות התעסוקה לא היה מוצא לו עבודה מתאימה. ואולם משהחליט התובע כפי שהחליט, וסיבותיו טובות ככל שתהיינה להמשיך לעבוד במקום עבודתו במשרה חלקית על בסיס שכר חודשי ביחס להיקף משרתו, הרי שלא נותקו יחסי עובד-מעביד ומאחר והתובע המשיך לעבוד במקום עבודתו אין הוא בגדר מובטל העשוי להיות זכאי לדמי אבטלה... התובע אשר כאמור לא פוטר ולא התפטר, המשיך לעבוד אצל מעסיקו באותם תנאי עבודה, אם כי היקף משרתו צומצם. בנסיבות אלה כאשר לא נותקו יחסי עובד-מעביד והתובע בעצם המשיך את עבודתו אצל מעסיקו לא הוקם היסוד הבסיסי להיותו 'מובטל' וממילא לא קמה לו הזכאות לדמי אבטלה גם אם התייצב כנדרש בשירות התעסוקה. כבוד בית הדין יתבקש, איפוא, לדחות את התביעה". עיקרי עובדות הרקע אינן שנויות במחלוקת: התובע, רואה חשבון במקצועו, עבד במשרד רואה חשבון שחק ושות' במשרה מלאה עד 31.12.1989 מ-1.1.1990 הועסק במשרד רואה חשבון שחק ושות' הנ"ל באופן חלקי, בהיקף של 3 ימי עבודה בשבוע. התובע פנה ללשכת התעסוקה לאקדמאים וביקש למצוא עבורו עבודה במשרה מלאה. בחודש 10/1990 עבר התובע לעבוד במשרה מלאה במקום עבודה אחר. בסוף חודש 11/1990 פנה התובע בדרישה לקבל דמי אבטלה, פנייתו נדחתה, כעולה ממכתב הדחייה מיום 14.8.1991, שצוטט בראשית שורות אלו. התובע העיד ונחקר על תצהירו מיום 24.6.1992 בישיבת ההוכחות שנתקיימה ב-25.2.1993 ובהמשך בישיבת ההוכחות השנייה שנתקיימה ב-1.7.1993. ב-10.2.1994 נתקיימה ישיבת ההוכחות השלישית והאחרונה, בה העיד ונחקר עד הנתבע רואה חשבון חגי פאר, שותף במשרד רואה חשבון שחק ושות', מעבידו של התובע. יש לראות כחלק מהעובדות את תשובותיו של עד הנתבע כפי שנרשמו לפרוטוקול לעניין השינוי שחל בעבודתו של התובע במשרדם: "בשלב מסוים פנינו לתובע וסיכמנו איתו על צמצום היקף המשרה שלו, מיוזמתנו, כתוצאה מכך שהוא התמחה בתחום מסוים, תחום המחשבים, שלא הצדיק העסקה במשרה מלאה אצלנו. אז סוכם להעביר אותו לעבודה ל-3 ימים בשבוע כשכל יתר תנאי העבודה נשארים בהתאם, כמו שפירטתי קודם, כפי שמקובל לגבי כל העובדים. שכרו הוקטן בהתאם באופן יחסי לצמצום... בשלב מסוים הגענו למסקנה שהתחום שבו הוא יכול לתרום למשרד הוא המיחשוב, לזה לא הצטרכנו משרה מלאה, מבחינתו היה חשוב לו להמשיך לעבוד משרה מלאה. לכן, אני מניח שאם היה מוצא מקום במשרה מלאה מייד זה היה טוב לו, אנחנו היינו מאפשרים לו לעבור. את עניין המעבר וחיפוש מקום עבודה אחר, הוא סיכם איתי. אם קוראים לי את הקטע מהחקירה הנגדית שלו (של התובע) אני לא אוהב את המונחים; המילה מפוטר לא נעשה בה כל שימוש, עובדה שלא קיבל פיצויי פיטורים. לא דובר אז על פיצויי פיטורים, רק משנגמרים יחסי עובד-מעביד אז משלמים, אם צריך. דובר אז במפורש על צמצום העבודה ומתן אפשרות למצוא מקום עבודה אחר, אבל לא על פיטורים. אני יכול להבין שעובד רואה בזה חסד, אבל אני לא רואה בזה חסד.. . למיטב זכרוני לא הצעתי לו את פיצויי הפיטורים, אבל בהחלט דובר על עתידו במשרד". משנקבע כפי שנקבע, כי התובע לא פוטר ולא התפטר אלא המשיך לעבוד אצל מעסיקו, במשרה מצומצמת, עקב החלטת מעסיקו ולא מיוזמתו הוא - האם יש או אין לראות בו "מובטל" כהגדרת פרק ו1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 (להלן - החוק) [פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). מובטל - מיהו? סעיף 721ו' לחוק [סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]: "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת העבודה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר בתקנות, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת העבודה לא הציעה לו עבודה כאמור". התנאים לרישום בלשכת שירות התעסוקה נקבעו בתקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), תשל"ג-1972. תקנה 6 לתקנות הנ"ל, שעניינה רישום בלשכת עבודה: "רואים אדם רשום בלשכת העבודה כמחוסר עבודה, לעניין סעיף 127ו(א) לחוק, אם נרשם בה כדורש עבודה בהתאם לתקנון שירות התעסוקה והתייצב לרישום כמחוסר עבודה בלשכת העבודה בימים ובשעות שקבעה לשכת העבודה למתן סידורי עבודה באותו מדור שבו שובץ ושהודעה עליהם פורסמה על לוח המודעות של אותה לשכת עבודה". סעיף 33 - לעניין עובד חלקי - מתקנון שרות התעסוקה (כמצוטט בספרם של מ' פסטרנק ו-צ' וינטרוב משפט העבודה [1], פרק 10.11.2): "(א) העובד עבודה חלקית יראוהו לעניין שליחה לעבודה חלקית נוספת כמחוסר עבודה במשך כל הזמן שהוא עובד עבודה חלקית. (ב) העובד עבודה חלקית יראוהו לעניין שליחה לעבודה מלאה כמחוסר עבודה פרק זמן יחסי למידת חלקיות עבודתו". אין חולקים כי התובע התייצב בלשכת התעסוקה לאקדמאים וביקש סיוע במציאת עבודה במשרה מלאה, ראה לעניין זה אישורי שירות התעסוקה לעניין התייצבותו של התובע, אשר צורפו לתצהירו. במצטבר מהנ"ל, המסקנה המתבקשת היא, כעמדת התובע: משנרשם התובע בלשכת התעסוקה כדורש עבודה בהתאם לתקנון שירות התעסוקה והתייצב לרישום כמחוסר עבודה, כנדרש, יש לראותו כמובטל על-פי סעיף 127ו לחוק. אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי משרתו של התובע צומצמה לא לפי בקשתו אלא בעל כורחו וממשרה מלאה עבר, בהמשך להחלטת מעבידו, למשרה חלקית ומכיוון שכך מדובר בעובד עבודה חלקית, המבקש משירות התעסוקה לשולחו לעבודה מלאה, הכל כנקבע בסעיף 33 לתקנון שירות התעסוקה ולכן יש לראותו כעונה להגדרת "מובטל" על-פי סעיף 127ו לחוק. יש להפנות תשומת לב למכתב המשרד הראשי של שירות התעסוקה, מ-25.3.1990, אשר צורף לתצהירו של התובע, מאת מנהלת מחלקת פניות הציבור, על דעת היועץ המשפטי של שירות התעסוקה, בו הובהר לתובע: "...לעצם העניין: בהתייחסות קונקרטית לנסיבותיך האישיות - יש להבחין בין שני מצבים: .1 מובטלות על פני ימים מלאים בשבוע. .2 מובטלות חלקית (יומית). במקרה הראשון תירשם לך אבטלה בימי התייצבותך, זאת בהעדרה של הצעת עבודה. במקרה השני - לא ניתן לרשום לך אבטלה, אף אם שיעור משרתך הצטמצם. אין הדבר בא למנוע ניסיון לדרישת עבודה מצידך - לצורך השלמת משרתך. בשני המקרים שלעיל - עשויה הלשכה להציע לך תעסוקה מלאה, מבלי להתחשב בשיעור עבודתך הנוכחי". אין מחלוקת כי התובע הועסק בחלק השבוע בלבד, כפי שהבהיר רואה החשבון פאר: "סוכם להעביר אותו לעבודה ל-3 ימים בשבוע", לכן, בענייננו, בהמשך למכתב ההבהרות של המשרד הראשי של שירות התעסוקה מדובר במצב של "מובטלות על פני ימים מלאים בשבוע", על כל המשתמע מכך. לסיכום: אין בסיס של ממש למכתב הדחיה, ראשית ההתדיינות בתיק זה, מ- 14.8.1991. יש לקבוע, כעמדת התובע, כי הוא היה "מובטל", שנרשם כמחוסר עבודה במשך כל הזמן שעבד עבודה חלקית, ומשהתייצב כפי שהתייצב בשירות התעסוקה ולא הוצעה לו עבודה אותה סירב לקבל - על הנתבע לערוך חשבון ולשלם לו את דמי האבטלה על-פי האישורים שהוגשו לו ובהתאם לכללים שבחוק לעניין זה, ראה סעיף 127טז3 לחוק [סעיף 176 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]. הנתבע ישא בהוצאות התובע, אשר נעזר גם בסיוע משפטי, לאחר שפנייתו לסיוע המשפטי נדחתה, בסך של 1,002 ש"ח כולל, לתשלום תוך 30 יום מקבלת פסק-דין זה. משרהשינוי היקף משרהדמי אבטלה