1. התובע הגיש לבית הדין תביעה לתשלום הפרשי דמי אבטלה וקצבת זקנה, וכן פיצויי הלנה. 2. ואלו העובדות הרלבנטיות לענייננו, כעולה מן התיק: א. התובע הינו יליד 16.6.1937. ב. התובע היה זכאי לדמי אבטלה מחודש 2/02. ג. התובע קיבל דמי אבטלה עבוד 8 ימים בחודש יוני 2002. ד. מיום 1.7.02 מקבל התובע קצבת זקנה. 3. התובע מלין על כך שבחודש יוני שולמו לו דמי אבטלה רק עבור 8 ימים, וקצבת הזקנה שלה הוא זכאי מ- 16/6/02 שולמה לו רק מ- 1/7/02. לטענת התובע יש לשלם לו עבור חודש יוני דמי אבטלה או קצבת זקנה. מוסיף התובע וטוען כי הופחתו לו 5 ימים מ- 13 הימים שנותרו, לא באופן יחסי, וכי דמי האבטלה עבור 8 הימים ביוני שולמו באיחור רב, רק ב- 18/3/03. לפיכך הוא תובע פיצוי בגין הלנת שכר. 4. מנגד טוען ב"כ הנתבע, כי ביום 16.6.02 מלאו לתובע 65 שנים, לכן הוא זכאי לדמי אבטלה רק עד למועד זה. דמי האבטלה שולמו עבור 8 ימים בלבד על-פי הוראות החוק. כמו כן, מוסיף ב"כ הנתבע כי לאור הוראות סעיף 239 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), זכאי התובע לקצבת הזקנה רק מ- 1 בחודש שלאחר המועד שבו הגיע לגיל זקנה. 5. סעיף 160 (א) לחוק קובע כי: "דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנה (בפרק זה זכאי) ועוד לא מלאו לו 65 שנים" (ההדגשה הוספה ד.פ). משכך, משהגיע התובע לגיל 65 ביום 16.6.02, הרי ממועד זה ואילך אין הוא זכאי לדמי אבטלה. 6. מדף פירוט חישוב דמי אבטלה שצירף התובע לכתב התביעה, עולה, כי תקופת האבטלה של התובע החלה ביום 1.2.02 לפיכך, הופחתו לתובע 5 ימים אבטלה בהתאם להוראות סעיף 172 לחוק, שזו לשונו: "לא ישולמו דמי אבטלה בעד חמשת ימי האבטלה הראשונים מכל תקופה של ארבעה חודשים רצופים המתחילה בתאריך הקובע" מיום 1.6.02 ועד ליום 16.6.02 הופחתו לתובע 3 ימים בהם חל יום שבת, מאחר שאין המבוטח זכאי לתשלום דמי אבטלה עבור יום המנוחה השבועית (סעיף 4 לכתב ההגנה). לפיכך זכאי התובע ל 8 ימי אבטלה בלבד עבור חודש 6/02. תשלום זה אמנם שולם לתובע באיחור רב, אולם מאחר שגמלה אינה שכר עבודה, אין היא נושאת פיצויי הלנה. מפירוט חישוב דמי האבטלה, עולה כי התשלום ששולם לתובע כולל הפרשי הצמדה. יש לציין כי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשנ"א-1961 אינו חל על גמלה המשולמת על-פי חוק הביטוח הלאומי (סעיף 297 א (ג) לחוק). 6. כאמור בסעיף 2א' לעיל, התובע נולד ביום 16.6.1937, ומכאן שמלאו לו 65 שנים ביום 16.6.2002. סעיף 239 לחוק שכותרתו תחילת תקופת התשלום קובע בסעיף (א) כדלקמן: "נוצרה זכות לקצבה או לתוספת לקצבה לפי פרק זה עד 15 בחודש פלוני, תשולם הקצבה או התוספת החל ב 1 באותו חודש; נוצרה הזכות אחרי 15 בחודש פלוני, תשולם הקצבה או התוספת החל ב-1 בחודש שלאחריו" (ההדגשה הוספה ד.פ). סעיף החוק הינו ברור וחד משמעי, ועל פיו, על אף שמלאו לתובע 65 שנים ביום 16.6.02, ובמועד זה נוצרה הזכות לתשלום, זכאי הוא לקצבת הזקנה רק ב-1 בחודש שלאחריו, היינו, 1.7.02. מן האמור לעיל עולה כי הנתבע פעל על-פי החוק, ולפיכך לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה. אין צו להוצאות. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. קצבת זקנהדמי אבטלה